ראשי > דעות > כשלים לוגיים פופוליסטיים

כשלים לוגיים פופוליסטיים

חלק ממה שאומרות מחאת "לכבוש את וול סטריט" ומחאות אחרות, הוא שעלינו לתת את הדעת על השטחיות בה אנו מתייחסים לעולמנו.  הזדמנות לדמיין מחדש כיצד על עולמנו להתנהל אינה עניין של מה בכך.  יש לקבל אותה בשקיקה, בסקרנות ואולי גם במעט יראה.  עכשיו, כשיאיר לפיד הסיר את הלוט מאמונותיו הפוליטיות, אנו רואים שהן גם שטחיות וגם חסרות דמיון.  המאכזב ביותר, הוא לא שלפיד מאמין באותם רעיונות – שכן, מה אפשר לצפות מאדם שעובד כל כך קשה בהימנעות מפגיעה בזולת – אלא שרעיונותיו פופולריים כל כך.

כאן, כמו במקומות אחרים, אנו מוצאים לא יותר מאוסף בלתי מתקבל על הדעת של צעצועים ניאו-ליברלים וקישוטים פופוליסטים.  לכל היותר יש עיוות סנטימנטלי של עבר שמעולם לא היה, שדומה לעתים קרובות מדי לשוביניזם הישן והטוב.

אז מהם אותם רעיונות מופרכים?

השוק יכול לפתור בעיות, אותן המדינה לא תוכל לפתור.

יש היום נטיה לראות שהפוליטיקה מלוכלכת, תהליך קבלת ההחלטות בה אינו מושלם, והתוצאות בינוניות לעתים קרובות, ולראות בקנאה כיצד העסקים "מצליחים" להשיג תוצאות.  זוהי דעה מופרכת, כמובן.  הפוליטיקה פועלת בדמוקרטיה, בזירה הציבורית, בעוד עסקים מתנהלים בדלתיים סגורות, ומופעלים ע"י ארגונים הירארכיים.  פוליטיקה, וממשל, קיימים כדי לשרת את הרצונות ואת הצרכים של אזרחים, בעוד עסקים קיימים כדי להרוויח.

אם יש פגם בהתנהלות הרכבות, למה חושבים שהפתרון ההגיוני הוא להפריט אותן?  אם יש לשנות את האופן בו מתנהל השרות, בואו נשנה אותו.  הסיבה לקיומו לא צריכה ולא אמורה להשתנות.  הרכבת קיימת כדי לתת שרות לציבור, לא כדי להרוויח כסף.  נוסיף על כך, שאין דוגמה, עד כמה שידוע לי, של מקום בו הפריטו את התחבורה הציבורית והשיגו כך שרות טוב יותר, פחות בעיות וצמצום עלויות.

לא נכון, אומר לפיד, יש להפריט את הרכבות.  שהשוק יטפל בבעיה.

כולכם במעמד הבינוני.

אני תמיד חושב על "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון כשאני שומע את לפיד מדבר על המעמד הבינוני.  "כולכם אינדיבידואלים!" צועק בריאן להמונים המכתירים אותו משיח, "כולנו אינדיבידואלים," הם עונים פה אחד.  כולכם מעמד בינוני, נראה שלפיד אומר, חוץ מהם.  "הם" הם הערבים, החרדים, והעשירים השולטים, פרזיטים כולם, חיים מזיעת אפם של המעמד הבינוני היצרני.

מהו המעמד הבינוני הכולל הזה?  הגדרתי הלא-מדעית למעמד הבינוני היא אותם אנשים שיכולים להרשות לעצמם לקנות דירה, לגדל את ילדיהם ולפרוש לגמלאות בלי לחשוש שלא יוכלו לעמוד בהוצאות החיים.  מי שהנ"ל כרוך במאבק עבורו, הוא חלק ממעמד הפועלים.  מי שלא בטוח שיוכל לספק מזון וכסות לילדיו הינו עני.  מי שיכול לבזבז כסף בלי חשבון הינו עשיר.  לפי הגדרה זו אני בהחלט במעמד הפועלים.  לפיד בונה על נטייתנו להזדהות עם מי שנראה למעלה מאיתנו ולבוז למי שנראה למטה.

לא נוח לי כשמדברים במונחים של אנחנו והם.  לפיד מציע לשאוף לפוליטיקה המפרידה בינינו, הנכנסת לנישה של אנחנו והם, בעוד הוא מזלזל באותה פוליטיקת נישות של אחרים.  כשהוא מדבר על ש"ס או יהדות התורה, הוא גם מכנה אותן טפילים וגם מציג אותן כדוגמה למפלגות קטנות בעלות כוח גדול ולא פרופורציונלי.  כשמדברים במונחים של אנחנו והם, שוללים את זכויותיהם של ה"הם".  האם החברה שייכת פחות לענייה מלמעמד הפועלים או למעמד הבינוני?  האם לפיד מציע לנו דמוקרטיה דוגמת אתונה, עם מעט אזרחים שתושבים רבים משרתים אותם?

פעם היה כאן טוב (כשאנחנו היינו בשלטון)

הדעה המטרידה ביותר אינה ספציפית ללפיד אלא נראית כחלק מתחושה שלילית כללית.  יש געגועים לעבר מיתולוגי כשהכול היה ברור, אנשים ידעו מהו מקומם, "אנחנו" ולא "הם" היינו בשלטון.  לכך הוא מתכוון כשהוא אומר שהוא רוצה לשנות את המערכת הפוליטית כדי שמפלגות קטנות לא יוכלו יותר להפעיל כוח מול הקואליציה.  הוא מתנהג כאילו יש איזשהו שלטון דמוקרטי ללא לחצים כאלה.  כל הכוונה בשלטון דמוקרטי בכלל ובשלטון פרלמנטרי בפרט, היא שדמוקרטיה מצריכה פשרה.  היא לא נותנת לאף גוף פוליטי יחיד לכפות את רצונו על האחרים.  זה דבר טוב.

העניינים לא התנהלו טוב יותר בישראל כשהיתה מפלגה אחת בשלטון.  היתה שחיתות, פרוטקציה, מינויים פוליטיים והחלטות גורפות שהתקבלו ע"י מעט עבור מגזרים שלמים באוכלוסיה, ללא שיתופם.  אנו לא חיים בעבר, אז למה אנחנו מחפשים פתרונות שפעלו רק חלקית בעבר, כדי לפתור היום בעיות שונות? שנות השישים, שרבים מה"פרוגרסיביים" כמונו אוהבים להזכיר כזמנים טובים יותר, לא היו תקופה של חרות וצדק חברתי, אלא תקופה של מאבק גדול בעוולות עצומות.  אולי עדיף לבחון את העבר כדי להימנע מאותן שגיאות, ולא כדגם לעתיד.

ראיתי לאחרונה ציטוט של ברטרנד ראסל בקיר של מישהו בפייסבוק:

"הבעיה בעולם היא, ששוטים ופנאטים כל כך בטוחים בעצמם, בעוד החכמים מלאים ספקות."

הרבה אנשים עשו "לייק" והביעו הזדהות עם הדעה הזו, ביניהם רבים המכנים עצמם ליבראליים, שמאלנים ופרוגרסיביים.  הציטוט עורר דיון ארוך על הקלות בה ניתן לעורר את הפשיסט הפנימי שלנו, הכמה לסדר ולוודאות, הבז לאי-סדר שבחיפוש אמת מתוך הלא-נודע.  חשבתי על כך והופתעתי מכמה שדעה זו שוביניסטית.  אם במודע או שלא במודע, לפיד מציע סחורה דומה, ובונה על כך שאנשים יצביעו מסיבות סנטימנטליות.

תרגמה מאנגלית: ג'ודי כהן, עריכה: אסתי הורן

מודעות פרסומת
:קטגוריותדעות תגיות: ,
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: