ראשי > בחירות 2013, דמוקרטיה, דעות, הדרך, מדיניות, פריימריס ירוקה 2012, קיימות > יותר ירוק או יותר ארוך? התלבטויות, ליקוק פצעים וכמה מסקנות

יותר ירוק או יותר ארוך? התלבטויות, ליקוק פצעים וכמה מסקנות

אחרי הפוסט הקודם, אני מוריד את הכובע של חבר בית הדין ושם את… לא, בלי כובע היום.

אני מגיע לירוקה מהשמאל, ומחשיבה מדעית. אני חושב שפרגמטיות איננה מילה גסה, אם הפרגמה שאליה אתה חותר היא נכונה. אני מאושר מזה שיש לי מפלגה שלפחות במצע שלה ובפי רוב פעיליה אני מוצא תאימות להשקפת עולמי, אם זה לגבי חירויות אישיות, חירות המידע והבחירה, ואם זה תכנון לטווח ארוך (קיימות) והסתכלות עובדתית על המציאות. אני מאושר מהרעיון של "מועצת מומחים", ומתמיה אותי שלאף מפלגה אחרת אין מוסד שכזה. גוף אקדמאים ואנשי מקצוע שיוכלו לגבות את הפעילים בעובדות ומחקר.

כל זה כהקדמה למה שאכתוב פה בהמשך: למה לא אצביע ללבני למרות שאלון טל ברשימה, ולמה לא אפסיק לפעול למען הירוקה בעוד שהיא רצה עם לבני.

מבולבלים? גם אני הייתי. ראשית לתשובה הקלה – למה לא אצביע ללבני. עד כמה שאני מוכן לכרות אוזן לפרגמטיות ולקבל הסברים משכנעים, הרשימה של לבני מרגיזה אותי. לבני בזבזה את ההון הפוליטי שלה כשנותרה בראש האופוזיציה בלי לנצל את זה למען העם, כשהיתה יכולה להרכיב לבדה קואליציה חילונית רחבה ויעילה. היום בערב ציפי לבני תציג, ביחד עם אלון טל, את החלק החברתי-סביבתי של המצע שלה ואת המיתוג המעניין של הקמפיין המשותף והוא כולל מילים יפות על הפרטות לידי העם במקום לידי האוליגרכיה, אבל אני לא יכול לשכוח לה שתחת ביבי וגם באופוזיציה לו, היא לא פעלה בכיוון. אני לא יכול לשכוח לה שהתמהמהה עד הרגע האחרון להקים מפלגה, ואז שעתיים אחרי זה עלתה על מטוס והשאירה את רמון להרכיב בשבילה את המפלגה משאריות של קדימה והעבודה ב"ועדה מסדרת", ולקח שתי טיוטות עד שנפטרו מלא מעט מושחתים. מפריע לי גם הקמפיין שלה "נגד ביבי" כשהיא כבר מזמן לא מנהיגה את אחת משתי המפלגות הגדולות. לפי הדמיון הגראפי בין הקמפיין שלה ושל העבודה, אפשר לחשוב ששלי וציפי מריצות ביחד את שלי מול ביבי. אני גם לא מסוגל לתת קול למפלגה שבה יושב אבי המאגר הביומטרי (או לפחות האב המאמץ הבלתי נלאה) שמטפח את אחד מאסונותינו הגדולים ממקום מושבו באופוזיציה ללא מתנגדים כמעט. יש לי עוד הרבה להגיד נגד "התנועה", אבל כאן הוא בלוג הירוקה, ואני חושב שהצלחתי כבר להעביר לכם את עמדתי בפירוט יתר.

אבל אני כן בעד ריצה איתה לכנסת. כן, אני מסכים שזה נעשה בצורה קצת עקומה, ביום צפוף של סערת רגשות, עזיבות, חזרות וכמעט התפרקות, אבל יש שתי סיבות עיקריות שהשרץ הזה ראוי להכשרה: הראשונה היא שכלכלית ומורלית, הירוקה לא היתה שורדת ללא הריצה המשותפת הזו, והשניה היא שההסכם עם "התנועה" משחק מאוד לטובת חזוננו, אפילו אם אלון טל לא יכנס לכנסת. יותר פרטים מזה תצטרכו לשמוע הערב במסיבת העיתונאים, ביקשו שלא נפרט עד אז בפומבי. אני לא ממהר לסמוך על פוליטיקאים משופשפים כמו רמון ושטרית, אבל יש ברשימה הזו גם מצנע ופרץ ושמות נוספים שגורמים לי לחשוב שיש מי שיהיה מעונין לשמור לנו על האג'נדה. לפחות אני מעיז לשחרר טיפה פסימיות ולתת לאופטימיות מקום. כאמור, הרבה אני לא יכול לפרט, קראו את פרטי הסכם הרשימה המשותפת כשיפורסם יותר מאוחר, ונמשיך לדון בזה כאן.

כוך ירושלמי, פעילים ירושלמים, דיון שקט ועמוק מהלב על הדרך, איך הגענו לכאן ולאיפה ממשיכים.

חשוב לי להדגיש שמקימי הירוקה לא איבדו את הבסיס הרעיוני והאידאולוגי. גם הסגנון לשמחתי לא השתנה. כן, יש ביננו עכשיו חברים חדשים, שחקנים פוליטיים הרבה יותר משופשפים, ובעיני רבים מהותיקים משופשפים מדי; אבל זכרו שגם אם הבחירות המקדמיות לא היו הכי יפות, מדובר בכ"ז במשרתי ציבור עם רקורד מוכח. הירוק שלנו ושלהם מבחינת מדיניות ציבורית אולי בגוון טיפה שונה, אבל עד שלא יוכח אחרת הוא עדיין ירוק. אני מאוד מקווה שלא נראה יותר לעולם בירוקה פריימריז עם חמישה טון "לכאורה" על כל צעד ושעל, לכאורה קולות מוזמנים, לכאורה התפקדויות קנויות, לכאורה ולכאורה (אבל אני גם חושב שזה נאיבי לקוות לזה). עכשיו יש לנו רשימה וכשאנחנו לא בפריימריז הא/נשים האלו פועלים למען מטרות משותפות. הועידה תחליט ברבות הימים מה יש לעשות כדי שזה לא יישנה, ושההנהגה לא תילקח בפוטש. אני יודע שהלב של המקימים עדיין במקום הנכון ולו בגלל שהתגובות שלהם לסחף האירועים היו הרבה יותר אנושיות ומעוררות הזדהות מאשר הקור המשפטני שראיתי כחבר בית הדין מצד נשואות הקובלנות. אחרי שהשתבללו לכמה ימים, יצאו חברי ההנהגה לסבב מפגשים עם פעילים כדי לשמוע ולהשמיע, לפייס ולבנות חזרה את האמון. הייתי במפגש שכזה בירושלים, במרתף מוזר של בית קפה בנחלאות, כל כך ירושלמי ומדויק למצב הרוח. בלי שום חימום, האויר היה קר אבל האנשים חמים. גם רגשות שליליים ופגועים קיבלו את הזמן והמקום, כמעט אף אחד לא התפרץ, ערעורים על דעות התקבלו בפתיחות והקשבה, ואז הדלקנו נרות ורשות הדיבור עברה לרחלי ואלון. יפעת ביטלה ברגע האחרון, ומצד אחד היה לי חבל שלא נשמע את הצד שלה ולו בשם האיזון, מצד שני היה ברור לכולם שהאווירה היתה הרבה יותר מתוחה ולא פתוחה אם היא היתה מופיעה, אז אני מאוד שמח שיצא לי להיות במפגש בהרכבו הזה. יהיו עוד מפגשים כאלו בצפון ובמרכז, אני מאוד ממליץ לכם להגיע ולדבר ולשמוע, זה עשה לי טוב, ועכשיו צריך להניח את זה בצד לכמה שבועות ולהתרכז בקמפיין.

גם אני הייתי כמו רבים בהלם בשבוע שלפני. מסיבות משפחתיות לא הייתי ביום שישי בסמינר הקיבוצים ולכן ערימת הקובלנות שנחתה לפני ביום שני הפתיעה אותי מאוד לרעה. מישיבה של שעתיים זה התארך ל"מילואים" של יומיים וחצי שכמעט ועלו לי במקום העבודה, את פסק הדין הגשנו ביום רביעי בחמש וחצי תוך כדי שאנחנו יודעים שנעשים נסיונות גישור ופישור, שלוש שעות אח"כ נספרו עוד מעטפות והתהפכו התוצאות, היתה ועידה קצרה (שאני לא אהבתי את דרך ניהולה לגמרי, אבל זה נושא נפרד). החלטנו לא לרוץ עם לבני, למחרת רצו שמועות על התפטרות חברי הנהגה, אח"כ נשמע שזה רק עזיבת הרשימה אבל לא ההנהגה, אלון כבר רצה לעזוב אבל חזר לדבר עם לבני על הצעה טובה מהראשונה (שוב, פרטים במסיבת העיתונאים!) ובדרך היה סקר קטן ומוזר בדואל, רוב האקשן נדחס בשתי יממות בקושי. כאדם שסובל/נהנה מהפרעת קשב וריכוז אני רגיל לטלטלות רגשיות ואימפולסיביות, אבל זה היה שבוע קשה, מפתיע, לעיתים קרובות פוגע ולא קל לאף אחד. אבל אני מאוד מקווה שאפשר להגיד עכשיו, כשעבר טיפה זמן, שאפשר להסתכל בעיניים יותר פראקטיות ולדבר על העתיד.

כלפי פנים – מה שעבר בפריימריז לא יעבור בשקט. ראיות לוקטו, תצהירים נכתבו והוגשו כמה וכמה תלונות למשטרה (זה לא סוד, זה נאמר בועידה בגלוי). נצטרך לדון בשינויים בתקנון ולהיות טיפה פחות נאיביים, ואם הועידה תראה לנכון שיש לעשות משהו יותר דראסטי, אנחנו נעלה את האפשרויות האלו להצבעה בפברואר, אחרי הבחירות. אם יחליטו שכדי לנשום בבית יש להכריז על הוצאת עיזים, ניקוי אורוות וכהנה דימויים מושביים, עוד נגיע לזה. כרגע מתרכזים בהכנסה של אלון טל לכנסת כדי שיוכל לממש את חזוננו. אתם אגב מוזמנים לעזור לאורי שיינס בהקמת צוות "מאה הימים הראשונים" ולעזור לאלון טל להניח כמה הצעות חוק כבדות וחשובות כבר בהתחלת מושב הכנסת, אם במו ידיו כח"כ, או כשותף חיצוני ל"התנועה".

כלפי חוץ – אני מקווה וחושב שלא נפגעה תדמיתנו, ומותג "הירוקה" עוד לא אבד כמו שכמה טרולי מקלדת בפייסבוק מיהרו לרמוז. אני חושב שיש לנו סיכוי להשפיע לטובה על הרשימה של לבני אם ההבטחות שוות יותר מחתימה של נייר, אבל במקרה הרע ניסינו להיות פרגמטיים ולא הצלחנו בסיבוב הזה. לא צריך לקחת את זה יותר קשה ממה שזה באמת – נסיון כן והכי קרוב לריאלי של אלון טל להכניס את הירוקה לכנסת בהנתן מצבינו האלקטוראלי והכלכלי. אם אתם רוצים לתת לעצמכם תירוצים למה אפשר לסתום את האף ולהצביע ללבני, אתם יכולים לחשוב על זה כך – לבני ושטרית ממילא בפנים, הקולות שיכניסו אותם לא צפים. הקולות שלכם, הבלתי מחליטים, קובעים יותר לגבי המקומות 9-13, אז למדו את עמדותיהם ותראו אם מתאים לכם.

אני, כאמור, מגיע מראיה כלכלית-חברתית הרבה יותר שמאלית. עד הריצה העצמאית הבאה שלנו אני כנראה אחזור כמו שמו"צניק טוב ירושלים להצביע למה שפעם היתה מפ"ם, ואולי דרך הסכם העודפים אעזור בעקיפין להכניס את אלון לכנסת, אבל אני גם מאוד אשמח אם אצליח להכניס אליה את תמי זנדברג (מס' 5 במרצ וחברת מועצת עיריית תל אביב, מהגוד גאייז).

בקיצור, אני יודע שלרבים כמוני, כל רשימה בבחירות הקרובות היא לא אופטימלית. בכל אחת מהרשימות מסתתרת צפרדע שצריך לבלוע. אני רק מבקש שתשבו עם דף ועט ואולי אתר הכנסת הפתוחה, תכינו טבלאות בעד ונגד ותבחרו את הצפרדע שאתם מוכנים לבלוע. אני מקווה שתבחרו את הצפרדע הכי ירוקה בשבילכם 🙂

(אני מתנצל אם השימוש במשלים העושים שימוש בתמונות מנטליות של התעללות בדו-חיים ואכילתם פגעה במישהו, לא נפגעו כל צפרדעים אמיתיות במהלך הכנת הפוסט)

אז יותר ירוק או יותר ארוך? לדעתי חשיבה ירוקה היא חשיבה ארוכה. אלון טל בחר בחירה נכונה למפלגה ולמטרותיה בטווח הארוך, אפילו אם בטווח הקצר אנשים מתרעמים. זו תגובה רגשית מוצדקת, ויש מה לתקן, אבל לדעתי לא נכון להכריז על נטישה או צעדים חד כיווניים אחרים. בואו נלמד מהטעויות, נשתקם ונשתפר. זה לא הרג אותנו, אז בואו נבחר שזה יחשל אותנו. במילה אחת – קיימות. ואגיד זאת שוב כי שווה להפנים – לחשוב ירוק זה גם לחשוב ארוך.

(וואו, 1400 מילים. הפוסט הבא על בחירות אלקטרוניות, אני אנסה להיות יותר תמציתי :-))

מודעות פרסומת
  1. דצמבר 20, 2012 בשעה 12:13 pm

    עירא. גם אני מגיע לירוקה מהשמאל, וגם בגלל זה החיבור ללבני כל כך גרוע בעיני. אני מפנה לפוסט טרי של עידן לנדו שמפרט את הרקורד הרע מאוד של לבני ושל עמיר פרץ. ממש חבל שהתנועה הירוקה משתתפת בקרקס הפוליטי הכל כך ישן ומיושן הזה. אפשר להשאר אופטימי, כמובן, אבל לא חובה. קריאה מרתקת ומשעשעת:
    http://idanlandau.com/2012/12/20/livni-and-the-politics-of-images/
    חוצמזה, אני אחד מאותם טרולי מקלדת בפייס שטענו שהחבירה ללבני פוגעת פגיעה קשה בשם הטוב של התנועה הירוקה בקרב מצביעי עבר ומצביעים פוטנציאליים. קשה לבנות וקל להרוס. משיחות שקיימתי מאז עם חברים המהלך ממש הגעיל אנשים, ובעיקר הפתיע אותם לרעה. ייתכן ויהיו תוצאות חיוביות בעתיד, אך בינתיים אני מעריך רק נזקים ממשיים.

    • דצמבר 20, 2012 בשעה 12:29 pm

      סימנתי לי לקרוא בסופ"ש.
      אין לי ויכוח שיש שם אנשים עם רקורד בעייתי וחיבור יותר אופורטוניסטי מאידאליסטי. גם אני זעמתי מאוד בשבוע הראשון שאחרי המהלך והרגשתי פגוע ונבגד. אבל כאמור ניסיתי לקרר את הרגשות ולהבין מה התוצאה הפראקטית של כל בחירה אחרת, ואין מנוס מלהבין שזה היה מצב של מוות ופירוק, גם בגלל ריבים פנימיים וגם בגלל בעיות תקציב. האמן לי שגם רחלי, ערן, יעל ואלון היו במצב מאוד מיואש.

      לכן אני מציע לך ללכת למפגש פעילים כזה ולשמוע מה יש להם להגיד. אני לא שמח מהתוצאה או הדרך, אבל כאן אנחנו עכשיו ואני מנסה לראות את היתרונות שבמצב הזה, ולפי מה שראיתי, זה הרע במיעוטו. לכן הפוסט הזה, לכן ביקשתי מאלון ורחלי שימשיכו עוד שבוע של מפגשי פעילים, צריך לחזור לחשוב לטווח ארוך, ואני מאוד מציע לך לשמוע את הפרטים של ההסכם עם לבני לפני שתבטל אותו. הוא פועל יותר לטובתינו מאשר לרעתינו. כמו שכתבתי, העמדה שלי טיפה אמביוולנטית. אני לא אוכל בלב שלם להגיד לאנשים להצביע ללבני, אבל אני בהחלט אמשיך לקדם את האג'נדות הנכונות בתוך המפלגה.

  2. נעם
    דצמבר 20, 2012 בשעה 6:54 pm

    תודה עירא., על הפוסט הזה והקודם.

    • דצמבר 23, 2012 בשעה 9:19 pm

      תודה זה מסכים, מזדהה או…? מאוד קיוויתי לפידבק יותר פרטני, כמו זה של יואב. אני אשמח לדעת שדעתי איננה הזויה לחלוטין 🙂

  3. עמוס
    ינואר 5, 2013 בשעה 4:14 pm

    עירא, הבטחתי וטרם הצלחתי לקיים תגובה מעמיקה לפוסט המצויין הזה, אבל אני מבטיח לקיים ברגע שאוכל. בינתיים – מישהו יכול לספר כיצד הפך אתר הבית של התנועה הירוקה (http://www.yeruka.org.il/) מירוק לכחול? זה אומר שכעת הפכנו (בהנחה שאני עוד מרגיש נוח להגיד "אנחנו") ליותר "התנועה" ופחות "הירוקה"?

    • ינואר 5, 2013 בשעה 4:23 pm

      זה לצערי המיתוג המשותף שנבחר לקמפיין 2013

      • עמוס
        ינואר 5, 2013 בשעה 10:36 pm

        ובדרך מחקו את כל מה שהיה באתר קודם לכן. לא היו פריימריס, לא היו מועמדים, לא היה דיון בנושאי התפוצצות אוכלוסין, לא היו אי אלו ניירות עמדה וכו'. אני מקווה שהבלוג הזה לפחות יישאר, ולא ילך בדרך קודמו 'בונים בתי"מ' (שבשלב כלשהו בקיץ 2009 המפתחות אליו הופקדו גם בידי) שלפני הבחירות הקודמות וגם אחריהן היה פלטפורמה ללא מעט דיונים רציניים ועמוקים.

  4. ינואר 5, 2013 בשעה 10:45 pm

    אכן מדאיג. ולגבי שרידות התכנים שלנו: כיוון שיש לבלוג הזה רק מנהל אחד, כמו שהיה לקודם, אל תבנה על זה.

    מאד מאכזב. לא יודע מה להגיב על זה כרגע. עדיף ואחשוב לפני שאגיב מהבטן, אבל זו לא התפתחות משמחת.

  5. ינואר 5, 2013 בשעה 10:48 pm

    ואגב, השבוע קיבלתי סמס לבוא לרכב על האופניים שאין לי עם ציפי ביום שישי. סימסתי מיד לקורדובה שזה לא מקובל עלי, ונאמר כבר שאצלנו לא יעשו דברים כאלו, אבל הוא פטר אותי בתירוץ שזה לא הצוות שלו. אין לי כבר מושג מה הולך שם. משהו התקלקל מאוד ודורש תיקון עמוק. זה לא יקרה לפני פברואר אז כרגע אני סותם.

    • עמוס
      ינואר 6, 2013 בשעה 12:06 am

      לא הבנתי למה אתה מתכוון ב"אצלנו לא יעשו דברים כאלו" …אתה מתכון ל-SMS עצמו? דווקא רכיבת אופניים – עם או בלי לבני או עם כל פוליטיקאי אחר – זה אחלה דבר.

  6. ינואר 6, 2013 בשעה 7:16 pm

    ברור כשמש שהסמס.

    • עמוס
      ינואר 6, 2013 בשעה 7:25 pm

      אבל אם התנועה הירוקה חברה במפלגת התנועה ומשתמשת במידע שיש לה על חבריה כדי ליידע אותם על פעילות המפלגה המשותפת זו לא בדיוק הסגרת נתונים לידי גורמים חיצוניים, לא? השאלה היא אולי מי מהגופים שלח את המסרון אבל או שאני לא קולט כאן משהו בסיסי או שאני פשוט מזדעזע מדברים שונים. בעיני לשנות את ה-look & feel של האתר ואת המיתוג של התנועה הירוקה שלא על דעת (ושלא בידיעת) חברי התנועה חמור יותר; לזרוק את כל המדבקות שכבר הודפסו זה גם לא סביבתי; ולמחוק מהאתר את כל מה שהיה בו עד לפני כמה ימים – תוכן של כמה שנים – זה כבר כמה צעדים יותר מדי.

  7. ינואר 6, 2013 בשעה 7:30 pm

    עד היום הירוקה לא העיזה לשלוח לנו סמס על כלום. לא תזכורת פריימריז ולא בטיח. מה נשתנה?

  8. עמוס
    ינואר 6, 2013 בשעה 7:50 pm

    נכון שלא סימסו, אבל התקשרו … ולא רק כדי להזכיר את הפריימריז, אלא גם כדי להציע בעד מי להצביע (זה לאחרונה; במקרים קודמים התקשרו כדי לעודד הגעה לועידות וכו'). אני מניח שגם אם היינו רצים לבד היו מגיעים גם SMS-ים שמזעיקים לפעילויות שונות. אתה משתמש במונח "לא העזה" בהנחה שזה נעשה מתוך כוונה ואולי גם לאחר התלבטות ושיקול דעת, אבל אולי זה פשוט סתם לא יצא או שלא עלה הצורך?

    אני לא מתרשם מזה כמוך, אבל לגמרי מסכים שצריך לעשות כאן בירור מעמיק לגבי האפשרות שהמידע בדבר פרטי חברי התנועה הירוקה הועבר לגורם חיצוני. דווקא זה שמיכאל לא יודע מי שלח את זה וזה לא באחריותו הופך את הסיפור למדאיג יותר.

  9. ינואר 6, 2013 בשעה 7:59 pm

    מצטט: "דבר עם דן. החלטה שלהם. אני לא בצוות", אז זה לא מהאנשים של ציפי. יש גבול. אליך התקשרו להגיד למי להצביע?! מי, אם מותר לשאול? זה סיפור בעייתי משהו.

    • עמוס
      ינואר 6, 2013 בשעה 10:51 pm

      בהזדמנות אספר לך. מעדיף שלא כאן בפומבי. אגיד רק שזה היה לפני הפריימריס האחרונים, וכמו שאנחנו יודעים לא הכל היה שם תקין. התקשרו לוודא שאני זוכר להגיע להצביע ושיש אפשרות גם להצביע ערב קודם בירושלים. בין היתר הזכירו גם מועמד/ת שכדאי להצביע עבורו/ה; אבל להתקשר היו מתקשרים אלי פחות או יותר מיום שהתפקדתי – בין אם זה כדי להזכיר לחדש חברות, להגיד על אירועים שהתנועה משתתפת בהם או לוודא שאני זוכר להגיע לועידה. לא בדיוק זוכר מי/למה/מתי, אבל היו כמה וכמה פעמים שהתקשרו אלי.

      יכולים להיות הרבה דן, אבל אני מניח שהכוונה לדן מהירוקה ואם אכן כך לי זה נראה לגיטימי שישלחו לחברי התנועה הירוקה SMS כדי לעודד הצטרפות לפעילות של מסע הבחירות.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: