ארכיון

Posts Tagged ‘Occupy Wall Street’

כוחה של ההכלה

נובמבר 13, 2011 2 תגובות

מאת: ברם ספירו; תרגום מאנגלית: סוזן קודש; עריכה לשונית: אסתי הורן. המאמר פורסם במקור בבלוג האנגלית של פעילי התנועה הירוקה

עם כל אמירה עיתונאית בסגנון "אבל מהן הדרישות שלכם?" כלפי המוחים ב"כיבוש וול סטריט", אני מיטיב להבין את הגאונות שבאי-הצבת דרישות. כל שעליך לעשות זה לצאת לפארק זוקוטי על מנת להבין שהחבר'ה האלה אינם קבוצה הומוגונית. מאנרכיסטים ועד פציפיסטים, מליברטרים ועד סוציאליסטים, מאתאיסטים לנוצרים, יהודים, מוסלמים, סיקים, הינדים ובודהיסטים, מהומלסים ועד סטודנטים מפונקים, ממוחים מקצוענים וסדרתיים ועד לאלה שיוצאים לרחובות בפעם הראשונה בחייהם – כולם מסכימים על מעט מאד חוץ מדבר אחד: השיטה הנוכחית אינה יכולה להמשיך להרוס את חיינו, ולא ניתן לה לעשות זאת. בכך שאינה מפרסמת רשימה ברורה של דרישות, תנועת מחאה זו מאפשרת לקהל הרחב ביותר להרגיש שהוא נכלל ומיוצג. בכך שאינה מפרסמת רשימה ברורה של דרישות, תנועת מחאה זו אומרת שהיא מסרבת לשחק לפי כללי המשחק של אלה בשלטון אשר נגדם היא מוחה. בכך תנועת מחאה זו מפרה את האיזון של המאיון העליון, וזה מפחיד אותם.

כל מי שהיה מעורב במחאה כלשהי בחמש-עשרה השנים האחרונות, יצא מהחוויה קרוב לוודאי בתחושת אכזבה.  היו מצעדים עם נאומים מרגשים. התקשורת הכתובה והאלקטרונית, בחלקה בוודאי אוהדת, סיקרה את האירועים. קמו מנהיגים שהביעו את תסכולם ואת דרישותיהם של אלה שנמאס להם לשבת בבית מול הטלויזיה ולקטר. וברבות הימים, מנהיגים אלה התאהבו בתשומת הלב שקבלו ובנגישותם למעוזי הכוח, ובכך הקלו על הדרג השליט לספוג אותם ולהכפיף אותם למרותו, תמורת וויתורים מינימליים. עד מהרה המחאה נמוגה, קבוצות העבודה התפזרו, וכולם חזרו הביתה וניסו לא להרגיש מאוכזבים.

הגאונות שבאי-הצבת רשימת דרישות ברורות נעוצה בכך שהיא מאפשרת לך לענות על השאלה "אז מה אתה רוצה?" בתשובה של "הכל!" ותשובה זו, הכלה זו, היא היא המבדלת את המחאה הזאת – בין אם היא מתרחשת  בניו יורק, בתל-אביב, בברצלונה, באתונה או בקהיר – מכל מחאה קודמת. כשהדרישה שלך היא צדק, קל מאד לגשר על הבדלים פוליטיים דקים ואפילו על הבדלים משמעותיים בהבנת צדק מה הוא. כשאין הנהגה ברורה, אין מקום לקנאה או לחששות הרגילים אודות קבוצה קטנה שעלולה להחליט החלטה לא נכונה בשם הרוב. יש רק הבנה משותפת שהשלטון של המיעוט הפלוטוקרטי חייב לבוא אל קיצו, שחייבים לשבור את שליטתו על הפוליטיקה שלנו ועל עצם קיומנו. הודות להבנה הגוברת אצל רבים, שתנועת המחאה הנוכחית היא הדבר האמיתי, ושעם מספיק מאמצים, מסירות והתמדה אפשר לחולל שינוי אמיתי, (אותו שינוי מיוחל שאנשים האמינו שיבוא בעקבות בחירתו של אובמה לנשיא, בחירה שהותירה כה רבים מאוכזבים אכזבה מרה), אנשים זונחים את הציניות שלהם.

תפקיד המחאה, תפקיד התנועה, הוא לחולל שינוי. אותם אנשים אשר ישנו את הסטסוס קוו לאו דווקא יהיו אלה אשר יבנו את המציאות החדשה. לעת עתה די לומר שהדרך בה הדברים מתנהלים עכשיו אינה יכולה להמשיך ולהתקיים, מבלי שנהיה מחוייבים לומר מה בדיוק יתפוס את מקומה.

ההבנה הגוברת של הפלוטוקרטים, המאיון העליון, שמה שהמוחים דורשים הוא את הכל, היא היא הדבר שמפחיד אותם. ההכרה שלא מדובר כנראה באופנה חולפת, היא שגורמת ללילותיהם חסוכי-השינה. הם מתחילים להבין ששאר תשעים-ותשעה האחוזונים כבר עלו על הפטנט שלהם, ומסרבים לשחק יותר לפי הכללים הישנים. ככל שזה מתבהר להם – המציאות הפשוטה מבהירה שאין דרך בה הם יכולים גם לרצות את ההמון וגם להמשיך ליהנות מסגנון החיים שלהם – ניתן לצפות שהתנגדותם תלך ותהפוך יותר ממוקדת וגם יותר אלימה. כפי שהראתה לנו האלימות בניו יורק ובאוקלנד, זה רק יגרום לכך שעוד ועוד אנשים ירגישו מוכלים בתוך התנועה.

הצבעה מוסרית

מאת: ברם ספירו; תרגום מאנגלית: סוזן קודש; עריכה לשונית: אסתי הורן. פרוסם במקור בבלוג האנגלית של פעילי התנועה הירוקה

נושא שחוזר ועולה במחאה החברתית של "כיבוש וול סטריט" (Occupy Wall Street), הוא שכל השיטה הייצוגית שבוייה בידי תאגידי הענק של ארה"ב. שתי המפלגות גם יחד תמכו תמיכה נלהבת בדה-רגולטציה ובפרצות בחוקי המיסוי, המטות את המשחק לטובת האינטרסים של העשירים על פני אלה של העניים. באופן שיטתי הן התנגדו נמרצות לפיקוח ולחוקים סביבתיים, כאשר היו לאלה השלכות על ה"ביג ביזנס". מדיניות זו היא כמובן תוצאה של ההשפעה הפוליטית של לוביסטים, המייצגים את האחוז העשיר האחד של האוכלוסייה, על שתי המפלגות. לא יהיה נכון לומר שתנועת ה-OWS היא א-פוליטית, אולם היא הגיעה למסקנה שאין טעם לתמוך באף אחד משני המחנות הגדולים, כיוון ששתי המפלגות נחלו כשלון מוחץ בייצוג האינטרסים של 99% מהאנשים- וזאת ביודעין ובכוונה תחילה.

בישראל, בדומה לכך, אף אחת מהמפלגות הגדולות אינה מייצגת את האינטרסים ההפוכים. הליכוד, קדימה, העבודה, ש"ס, ישראל ביתנו – כולן הלכו שולל אחר אותם שקרים ניאו-ליברליים. להוציא את העובדה שכל אחת מהמפלגות גם עסוקה באג'נדה המגזרית הצרה שלה, כולן שותפות מרצון בחגיגת ההפרטה. אף מפלגה גדולה אחת טרם עשתה את המאמץ לעמוד בפרץ נגד הלוביסטים של התאגידים, של יזמי הנדל"ן, ושל קבלני העבודה. זה מזמן פופולארי להתנגד למדיניות בסוגיות הללו, אולם התנגדות של ממש עוד לא היתה. אותה רטוריקה נבובה ממוחזרת בכל עונת בחירות, ומוחזרת מיד למדף אחרי ספירת אחרון הקולות. כל מפלגה מתחבאת מאחורי העמדות השונות (מעט) לגבי הפלסטינאים, בשעה שהן מתנערות מהאחריות לשאת את קולן באופן אמיתי למען האזרחים, בהתנהלותה של המדינה.

ציניות דומה מופעלת בשעה שמנסים לשדל אותנו להתמיד באותם דפוסי הצבעה שהביאו אותנו לשום-מקום, באומרן לנו להצביע עבור הרע במיעוטו. "אני יודע/ת ש[השחילו לכאן שם של פוליטיקאי כלשהו] לא משהו, אבל אם לא תצביעו עבורו/עבורה אז [השחילו לכאן שם של פוליטיקאי אחר] ייכנס/תיכנס לשלטון ואז המצב יהיה עוד יותר גרוע".

כפי שטען לא מזמן קריס הדג'ס: "הדרג הפוליטי שלנו ומשרתיו הנאמנים בתקשורת טוענים, שאם נסרב לשתף פעולה, שאם נעיז לדרוך מחוץ למפלגה הדמוקרטית, אם נמרוד, אנחנו נגרום להרעת המצב. המשחק הזה של קבלת הרע במיעוטו מאפשר את התהליך הנמשך של שחיקת הצדק והביזה בידי התאגידים." והתוצאה – שום דבר אף פעם לא משתנה לטובה. אותם פוליטיקאים כושלים נשארים בשלטון, וגרוע מכך- המצביע מאבד את אמונו בדמוקרטיה כאמצעי לייצג את ענייניו בצורה הוגנת.

הציניות הזאת, והאדישות של הבוחר, דומות לסרטן ממאיר בדמוקרטיה כשיטה. ככל שאנשים ירגישו פחות מעורבים בתהליך הדמוקרטי, כך הם יצביעו פחות; ככל שהם ימעיטו להצביע, הם יאפשרו לבעלי האינטרסים לקדם את האג'נדה הצרה והאנוכית שלהם. כל אותה עת עוד ועוד אנשים שוכחים שהם חלק מחברה שיש בה אחריות הדדית, וחובה לדאוג לטובת הזולת. הציניות הזאת מאפשרת לנו לשכוח שהחברה שלנו חייבת לשקף את הערכים שלנו. כאשר החברה כבר אינה עושה זאת – הכשלון הוא שלנו. הטענה של חוסר עניין או רצון להשתתף אינה פוטרת אותנו מחובתנו.

אקט ההצבעה תמיד חייב להיות אקט מוסרי ולא טקטי. יותר מכל דבר אחר, מה שהביא אותי להצביע עבור מפלגת "התנועה הירוקה", להתפקד ולשלם דמי חבר, הוא העובדה שמפלגה זו תואמת את השקפת עולמי יותר מכל מפלגה אחרת. כפי שאמרתי כבר בעבר, התנועה הסביבתית היא הסוציאליזם החדש. לא פחות חשוב, יש במפלגת "התנועה הירוקה" מוסדות דמוקרטיים חזקים ופעילים. אסור לך לתת לעובדה ש"התנועה הירוקה" לא נבחרה לכנסת בבחירות הקודמות, ולסיכויי המפלגה להיבחר בעתיד, להשפיע על החלטתך לתמוך בה. לא משנה בעד איזו מפלגה תצביע – עשה זאת כי אתה מצביע עבור העקרונות והמדיניות שהיא מייצגת, ולא בגלל שאתה מצביע נגד המפלגה האחרת.

יש להצביע עבור מי שאתו אתה יכול להזדהות, לא עבור מי שאתה רגיל להצביע עבורו. עליך להצביע עבור הטוב בעיניך. אסור שהצבעה תהיה רפלקסיבית, ללא מחשבה. הדמוקרטיה אמורה להיות תרגיל מוסרי מתמשך המאפשר לנו לחיות בצוותא, ולא משחק סכום אפס בו קבוצה אחת מתקדמת כשקבוצה אחרת נדפקת.

%d בלוגרים אהבו את זה: