ארכיון

Posts Tagged ‘קיימות’

יותר ירוק או יותר ארוך? התלבטויות, ליקוק פצעים וכמה מסקנות

דצמבר 20, 2012 16 תגובות

אחרי הפוסט הקודם, אני מוריד את הכובע של חבר בית הדין ושם את… לא, בלי כובע היום.

אני מגיע לירוקה מהשמאל, ומחשיבה מדעית. אני חושב שפרגמטיות איננה מילה גסה, אם הפרגמה שאליה אתה חותר היא נכונה. אני מאושר מזה שיש לי מפלגה שלפחות במצע שלה ובפי רוב פעיליה אני מוצא תאימות להשקפת עולמי, אם זה לגבי חירויות אישיות, חירות המידע והבחירה, ואם זה תכנון לטווח ארוך (קיימות) והסתכלות עובדתית על המציאות. אני מאושר מהרעיון של "מועצת מומחים", ומתמיה אותי שלאף מפלגה אחרת אין מוסד שכזה. גוף אקדמאים ואנשי מקצוע שיוכלו לגבות את הפעילים בעובדות ומחקר.

כל זה כהקדמה למה שאכתוב פה בהמשך: למה לא אצביע ללבני למרות שאלון טל ברשימה, ולמה לא אפסיק לפעול למען הירוקה בעוד שהיא רצה עם לבני.

מבולבלים? גם אני הייתי. ראשית לתשובה הקלה – למה לא אצביע ללבני. עד כמה שאני מוכן לכרות אוזן לפרגמטיות ולקבל הסברים משכנעים, הרשימה של לבני מרגיזה אותי. לבני בזבזה את ההון הפוליטי שלה כשנותרה בראש האופוזיציה בלי לנצל את זה למען העם, כשהיתה יכולה להרכיב לבדה קואליציה חילונית רחבה ויעילה. היום בערב ציפי לבני תציג, ביחד עם אלון טל, את החלק החברתי-סביבתי של המצע שלה ואת המיתוג המעניין של הקמפיין המשותף והוא כולל מילים יפות על הפרטות לידי העם במקום לידי האוליגרכיה, אבל אני לא יכול לשכוח לה שתחת ביבי וגם באופוזיציה לו, היא לא פעלה בכיוון. אני לא יכול לשכוח לה שהתמהמהה עד הרגע האחרון להקים מפלגה, ואז שעתיים אחרי זה עלתה על מטוס והשאירה את רמון להרכיב בשבילה את המפלגה משאריות של קדימה והעבודה ב"ועדה מסדרת", ולקח שתי טיוטות עד שנפטרו מלא מעט מושחתים. מפריע לי גם הקמפיין שלה "נגד ביבי" כשהיא כבר מזמן לא מנהיגה את אחת משתי המפלגות הגדולות. לפי הדמיון הגראפי בין הקמפיין שלה ושל העבודה, אפשר לחשוב ששלי וציפי מריצות ביחד את שלי מול ביבי. אני גם לא מסוגל לתת קול למפלגה שבה יושב אבי המאגר הביומטרי (או לפחות האב המאמץ הבלתי נלאה) שמטפח את אחד מאסונותינו הגדולים ממקום מושבו באופוזיציה ללא מתנגדים כמעט. יש לי עוד הרבה להגיד נגד "התנועה", אבל כאן הוא בלוג הירוקה, ואני חושב שהצלחתי כבר להעביר לכם את עמדתי בפירוט יתר.

אבל אני כן בעד ריצה איתה לכנסת. כן, אני מסכים שזה נעשה בצורה קצת עקומה, ביום צפוף של סערת רגשות, עזיבות, חזרות וכמעט התפרקות, אבל יש שתי סיבות עיקריות שהשרץ הזה ראוי להכשרה: הראשונה היא שכלכלית ומורלית, הירוקה לא היתה שורדת ללא הריצה המשותפת הזו, והשניה היא שההסכם עם "התנועה" משחק מאוד לטובת חזוננו, אפילו אם אלון טל לא יכנס לכנסת. יותר פרטים מזה תצטרכו לשמוע הערב במסיבת העיתונאים, ביקשו שלא נפרט עד אז בפומבי. אני לא ממהר לסמוך על פוליטיקאים משופשפים כמו רמון ושטרית, אבל יש ברשימה הזו גם מצנע ופרץ ושמות נוספים שגורמים לי לחשוב שיש מי שיהיה מעונין לשמור לנו על האג'נדה. לפחות אני מעיז לשחרר טיפה פסימיות ולתת לאופטימיות מקום. כאמור, הרבה אני לא יכול לפרט, קראו את פרטי הסכם הרשימה המשותפת כשיפורסם יותר מאוחר, ונמשיך לדון בזה כאן.

כוך ירושלמי, פעילים ירושלמים, דיון שקט ועמוק מהלב על הדרך, איך הגענו לכאן ולאיפה ממשיכים.

חשוב לי להדגיש שמקימי הירוקה לא איבדו את הבסיס הרעיוני והאידאולוגי. גם הסגנון לשמחתי לא השתנה. כן, יש ביננו עכשיו חברים חדשים, שחקנים פוליטיים הרבה יותר משופשפים, ובעיני רבים מהותיקים משופשפים מדי; אבל זכרו שגם אם הבחירות המקדמיות לא היו הכי יפות, מדובר בכ"ז במשרתי ציבור עם רקורד מוכח. הירוק שלנו ושלהם מבחינת מדיניות ציבורית אולי בגוון טיפה שונה, אבל עד שלא יוכח אחרת הוא עדיין ירוק. אני מאוד מקווה שלא נראה יותר לעולם בירוקה פריימריז עם חמישה טון "לכאורה" על כל צעד ושעל, לכאורה קולות מוזמנים, לכאורה התפקדויות קנויות, לכאורה ולכאורה (אבל אני גם חושב שזה נאיבי לקוות לזה). עכשיו יש לנו רשימה וכשאנחנו לא בפריימריז הא/נשים האלו פועלים למען מטרות משותפות. הועידה תחליט ברבות הימים מה יש לעשות כדי שזה לא יישנה, ושההנהגה לא תילקח בפוטש. אני יודע שהלב של המקימים עדיין במקום הנכון ולו בגלל שהתגובות שלהם לסחף האירועים היו הרבה יותר אנושיות ומעוררות הזדהות מאשר הקור המשפטני שראיתי כחבר בית הדין מצד נשואות הקובלנות. אחרי שהשתבללו לכמה ימים, יצאו חברי ההנהגה לסבב מפגשים עם פעילים כדי לשמוע ולהשמיע, לפייס ולבנות חזרה את האמון. הייתי במפגש שכזה בירושלים, במרתף מוזר של בית קפה בנחלאות, כל כך ירושלמי ומדויק למצב הרוח. בלי שום חימום, האויר היה קר אבל האנשים חמים. גם רגשות שליליים ופגועים קיבלו את הזמן והמקום, כמעט אף אחד לא התפרץ, ערעורים על דעות התקבלו בפתיחות והקשבה, ואז הדלקנו נרות ורשות הדיבור עברה לרחלי ואלון. יפעת ביטלה ברגע האחרון, ומצד אחד היה לי חבל שלא נשמע את הצד שלה ולו בשם האיזון, מצד שני היה ברור לכולם שהאווירה היתה הרבה יותר מתוחה ולא פתוחה אם היא היתה מופיעה, אז אני מאוד שמח שיצא לי להיות במפגש בהרכבו הזה. יהיו עוד מפגשים כאלו בצפון ובמרכז, אני מאוד ממליץ לכם להגיע ולדבר ולשמוע, זה עשה לי טוב, ועכשיו צריך להניח את זה בצד לכמה שבועות ולהתרכז בקמפיין.

גם אני הייתי כמו רבים בהלם בשבוע שלפני. מסיבות משפחתיות לא הייתי ביום שישי בסמינר הקיבוצים ולכן ערימת הקובלנות שנחתה לפני ביום שני הפתיעה אותי מאוד לרעה. מישיבה של שעתיים זה התארך ל"מילואים" של יומיים וחצי שכמעט ועלו לי במקום העבודה, את פסק הדין הגשנו ביום רביעי בחמש וחצי תוך כדי שאנחנו יודעים שנעשים נסיונות גישור ופישור, שלוש שעות אח"כ נספרו עוד מעטפות והתהפכו התוצאות, היתה ועידה קצרה (שאני לא אהבתי את דרך ניהולה לגמרי, אבל זה נושא נפרד). החלטנו לא לרוץ עם לבני, למחרת רצו שמועות על התפטרות חברי הנהגה, אח"כ נשמע שזה רק עזיבת הרשימה אבל לא ההנהגה, אלון כבר רצה לעזוב אבל חזר לדבר עם לבני על הצעה טובה מהראשונה (שוב, פרטים במסיבת העיתונאים!) ובדרך היה סקר קטן ומוזר בדואל, רוב האקשן נדחס בשתי יממות בקושי. כאדם שסובל/נהנה מהפרעת קשב וריכוז אני רגיל לטלטלות רגשיות ואימפולסיביות, אבל זה היה שבוע קשה, מפתיע, לעיתים קרובות פוגע ולא קל לאף אחד. אבל אני מאוד מקווה שאפשר להגיד עכשיו, כשעבר טיפה זמן, שאפשר להסתכל בעיניים יותר פראקטיות ולדבר על העתיד.

כלפי פנים – מה שעבר בפריימריז לא יעבור בשקט. ראיות לוקטו, תצהירים נכתבו והוגשו כמה וכמה תלונות למשטרה (זה לא סוד, זה נאמר בועידה בגלוי). נצטרך לדון בשינויים בתקנון ולהיות טיפה פחות נאיביים, ואם הועידה תראה לנכון שיש לעשות משהו יותר דראסטי, אנחנו נעלה את האפשרויות האלו להצבעה בפברואר, אחרי הבחירות. אם יחליטו שכדי לנשום בבית יש להכריז על הוצאת עיזים, ניקוי אורוות וכהנה דימויים מושביים, עוד נגיע לזה. כרגע מתרכזים בהכנסה של אלון טל לכנסת כדי שיוכל לממש את חזוננו. אתם אגב מוזמנים לעזור לאורי שיינס בהקמת צוות "מאה הימים הראשונים" ולעזור לאלון טל להניח כמה הצעות חוק כבדות וחשובות כבר בהתחלת מושב הכנסת, אם במו ידיו כח"כ, או כשותף חיצוני ל"התנועה".

כלפי חוץ – אני מקווה וחושב שלא נפגעה תדמיתנו, ומותג "הירוקה" עוד לא אבד כמו שכמה טרולי מקלדת בפייסבוק מיהרו לרמוז. אני חושב שיש לנו סיכוי להשפיע לטובה על הרשימה של לבני אם ההבטחות שוות יותר מחתימה של נייר, אבל במקרה הרע ניסינו להיות פרגמטיים ולא הצלחנו בסיבוב הזה. לא צריך לקחת את זה יותר קשה ממה שזה באמת – נסיון כן והכי קרוב לריאלי של אלון טל להכניס את הירוקה לכנסת בהנתן מצבינו האלקטוראלי והכלכלי. אם אתם רוצים לתת לעצמכם תירוצים למה אפשר לסתום את האף ולהצביע ללבני, אתם יכולים לחשוב על זה כך – לבני ושטרית ממילא בפנים, הקולות שיכניסו אותם לא צפים. הקולות שלכם, הבלתי מחליטים, קובעים יותר לגבי המקומות 9-13, אז למדו את עמדותיהם ותראו אם מתאים לכם.

אני, כאמור, מגיע מראיה כלכלית-חברתית הרבה יותר שמאלית. עד הריצה העצמאית הבאה שלנו אני כנראה אחזור כמו שמו"צניק טוב ירושלים להצביע למה שפעם היתה מפ"ם, ואולי דרך הסכם העודפים אעזור בעקיפין להכניס את אלון לכנסת, אבל אני גם מאוד אשמח אם אצליח להכניס אליה את תמי זנדברג (מס' 5 במרצ וחברת מועצת עיריית תל אביב, מהגוד גאייז).

בקיצור, אני יודע שלרבים כמוני, כל רשימה בבחירות הקרובות היא לא אופטימלית. בכל אחת מהרשימות מסתתרת צפרדע שצריך לבלוע. אני רק מבקש שתשבו עם דף ועט ואולי אתר הכנסת הפתוחה, תכינו טבלאות בעד ונגד ותבחרו את הצפרדע שאתם מוכנים לבלוע. אני מקווה שתבחרו את הצפרדע הכי ירוקה בשבילכם 🙂

(אני מתנצל אם השימוש במשלים העושים שימוש בתמונות מנטליות של התעללות בדו-חיים ואכילתם פגעה במישהו, לא נפגעו כל צפרדעים אמיתיות במהלך הכנת הפוסט)

אז יותר ירוק או יותר ארוך? לדעתי חשיבה ירוקה היא חשיבה ארוכה. אלון טל בחר בחירה נכונה למפלגה ולמטרותיה בטווח הארוך, אפילו אם בטווח הקצר אנשים מתרעמים. זו תגובה רגשית מוצדקת, ויש מה לתקן, אבל לדעתי לא נכון להכריז על נטישה או צעדים חד כיווניים אחרים. בואו נלמד מהטעויות, נשתקם ונשתפר. זה לא הרג אותנו, אז בואו נבחר שזה יחשל אותנו. במילה אחת – קיימות. ואגיד זאת שוב כי שווה להפנים – לחשוב ירוק זה גם לחשוב ארוך.

(וואו, 1400 מילים. הפוסט הבא על בחירות אלקטרוניות, אני אנסה להיות יותר תמציתי :-))

מודעות פרסומת

התנועה הירוקה – ממדינה בהקמה למדינה בת-קיימא

 כתב:  עדן בר לב

1. מדוע לשנות את המיתוג הנוכחי של התנועה הירוקה?

המיתוג "התנועה הירוקה – אנשים שעושים" אולי היה נכון למציאות שלפני קיץ 2011, אבל  במציאות של אחרי קיץ 2011  יש לא מעט "אנשים שעושים" בכל מיני התארגנויות. לכן “אנשים שעושים” אינו מייחד את התנועה הירוקה, אלא משדר לציבור תמונה של קבוצה פעלתנית של פעילים סביבתיים, ולא יותר. להבנתי – זה ממש לא מסר נכון בשביל מפלגה שמכוונת גבוה בהרבה מ"סתם" מפלגת נישה סביבתית.

2. יתרונות ההצעה: “ממדינה בהקמה למדינה בת-קיימא”

  • ממלכתיות

ישראל הסקטוריאלית והעושה לביתה שכחה את הממלכתיות, זו שמתקשרת לראיה הרחבה של מייסדי המדינה. האזכור של המדינה פעמיים מחזיר את הממלכתיות לזירה הפוליטית ומשייך אותה לתנועה הירוקה. לא עוד "סתם" מפלגת נישה, אלא תנועה פוליטית שמציעה גישה של ראיה ממלכתית רחבה.

  • הקשר היסטורי

"מדינה בהקמה" מקשר את התנועה הירוקה לעברה של מדינת ישראל. לא עוד מפלגה "תלושה" מההיסטוריה של ישראל, אלא מפלגה שמתכתבת עם העבר של מדינת ישראל. בנוסף יש כאן אבחון של הבעיה הרחבה של מדינת ישראל: המדינה עדיין תקועה בשלב ההקמה.

חזון

לפנינו תנועה עם חזון מה ואיך המדינה תהיה בעתיד. לפי חזונה של התנועה הירוקה, מדינת ישראל תהיה "מדינה בת-קיימא". זה אומר שני דברים: האחד – עצם זה שיש לנו חזון! השני – סוף-סוף תפיסת העולם של התנועה הירוקה באה לידי ביטוי קרוב מאוד לשם שלה, מה שמסביר חד-משמעית מהו החזון של התנועה הירוקה.  עוד יתרון הוא שהביטוי "מדינה בת-קיימא" משדר גם ביטחון בעתידנו, כלומר ש“אנחנו כאן כדי להישאר". קיומנו כמדינה אינו זמני ואנחנו לא יושבים על המזוודות.

תמונה: יגאל שתיים

על התוכנית הכלכלית – חברתית של התנועה הירוקה

אוגוסט 19, 2011 8 תגובות

מאת מעיין קרייצמן. הפוסט המקורי בבלוג בשפה האנגלית. תרגמה מאנגלית גודי כהן

מטרת רשומה זו היא להציג, לתאר בקצרה, ולתת נקודת מבט ביקורתית על התכנית בכלכלית-חברתית שהתנועה הירוקה חושפת לציבור השבוע.  אני מקווה שזו תהיה נקודת המוצא של דיון במפלגה בנושא הבט מרכזי זה של מדיניותנו העתידית, שהשבועות האחרונים רק הוכיחו את החיוניות והרלוונטיות שלו.

המסמך "צמיחה ירוקה-כלכלת המחר" הינו תוצר של פרויקט מעמיק, שתכליתו התאמת פרדיגמת ה" New Green Deal", שפותח לאחר המשבר הפיננסי של 2008, לישראל, על הפוליטיקה, החברה והמשאבים שלה.  הפרויקט איננו קשור באופן רשמי לתנועה הירוקה.

נכון לישיבת המזכירות האחרונה של המפלגה, התנועה הירוקה אימצה את נייר העמדה המסכם של הפרויקט במלואו, וקורא לגופים נוספים, כולל מפלגות נוספות והקואליציה הקיימת, לאמץ גם הם את ההמלצות, בכללותן או בחלקן.  ובכן, מהי הפרויקט המדובר?  פרדיגמת ה"green new deal" מתייחסת ל"ניו דיל" המפורסם של רוזוולט, שהוצג בשיא המיתון הגדול בארה"ב לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.  היוזמה של רוזוולט סיפק, למעשה, את מימון תכנית הרווחה הגדולה הראשונה בארה"ב במספר מגזרים:  תעסוקה, בריאות ומלגות.  היא גם עיגנה בחוק פיקוח קפדני על מגזר הבנקאות, והזמינה עבודה ציבורית רב-היקפי כדי לשפר את התשתיות ולספק עבודה.  השקעה זו של המגזר הציבורי ברווחת האזרחים בעת משבר הייתה נקודת מפנה בחברה האמריקאית, ועיצבה במידה רבה את מדיניותה החברתית במשך ארבעה העשורים שבאו לאחר מכן.  תמיכה באזרחים נזקקים הייתה, עד אז, נחלתם הבלעדית של ארגוני צדקה.  ה"ניו דיל" הטיל את האחריות לרווחתם של האזרחים על המגזר הציבורי.  כך משקפת החקיקה אידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית.

השם "Green New Deal" ("ניו דיל" ירוק)  אומר שני דברים בפירוש: הראשון והבולט הוא "ירוק" – זוהי מדיניות של אחריות לסביבה, המתוכננת לטווח הארוך, שלוקחת בחשבון את עתיד צאצאינו ועתיד כדור הארץ.  חלק ה"ניו דיל" רומז לדרך הרפורמה: הצעה זו, כמו הניו דיל המקורי, מנצלת את כוח הממשלה לחוקק וליישם מדיניות ותכנון חברתי-ציבורי לטובת כל אזרחיה.  זוהי ארגז כלים לשיפור החברה, הכלכלה והסביבה, הניתן בידי המגזר הציבורי – תכנון לטווח ארוך, מיסוי חכם ומתקדם, תמריצים כספיים ועבודות ציבוריות בהיקף גדול.  אין זה אומר שהפתרון אינו כולל יוזמה ופרויקטים פרטיים – אלה כן כלולים.  אך הכוח המניע את השינוי החברתי-כלכלי הדרוש עפ"י מסמך זה הוא לא אחר מאשר ממדלה הנבחרת בהליך דמוקרטי.

מטלת פרויקט הניו-דיל הישראלי היא הוצאתנו ממשבר.  אין זה מיתון, אלא משבר של עודפים.  למרות ה"משברים" הפיננסיים הפוקדים את שווקי העולם מפעם לפעם, בל נרמה את עצמנו.  השיטה נותרת אותה שיטה, והיא בצרות מסיבות שונות לגמרי, ויסודיות הרבה יותר, מהסיבות המוצגות כאשר המניות צונחות והערבויות כושלות.  הכלכלה שלנו אינה בת-קיימא מפני שהיא מבזבזת ובוזזת משאבים טבעיים במהירות שאינה מאפשרת החלפה טבעית.  היא אינה בת-קיימא גם בגלל שהיא יוצרת לעתים קרובות חברות בהן משאבי האנוש מבוזבזים ומבוזזים.  פרויקט זה מנסה להתייחס לשני פגמים אלה.

המסמך שנוצר ע"י פרויקט ה"New Green Deal" הישראלי, "צמיחה ירוקה לישראל – כלכלת המחר" מתחיל בנקודה העיקרית שלה – שינוי במדד ההצלחה.  ההנחה השגויה הבסיסית ביותר בכלכלה קפיטליסטית, היא שהמוטיבציה העיקרית של האדם הינה תועלתו – תועלת הנמדדת במונחים כספיים.  כך, לכל דבר חייב להיות ערך כספי כדי להיחשב במערכת.   כל מה שאין לו ערך כספי, או שקשה לתרגם את ערכו למונחים כספיים, לא נחשב (תופעת לוואי או חיצוני), וכך נוצר מצב אבסורדי שבו הכלכלה נחשבת ל"בריאה" ו"צומחת", כאשר מרבית המשתתפים אינם מפיקים ממנה תועלת, וכאשר משאבי הטבע בעולם הולכים ומושמדים.    פתרון אחד לבעיה הוא קביעת מחיר לכל דבר.  לדוגמה, הושקעו מאמצים רבים בתמחור "שירותי המערכת האקולוגית" (דברים שהסביבה מספקת לנו, כגון אויר נקי, מים, האבקה, פעילות פנאי, קרקע וכד'), כדי לכלול אותם בהחלטות כלכליות.  פתרון בסיסי יותר, המוצע כאן, הוא לשנות את המדד.  במקום לספור רק כסף (תל"ג) כמדד להצלחה, אפשר ליצור מדד המכיר בערך העולם הטבעי וערך החברה גם אם אין לא מחיר מפורש.  מדד זה הוא עדיין אומדן הרווחה הכללית שלנו, אך הוא מבוסס גם על נתונים נוספים, כך שהוא משקף טוב יותר את הבריאות והצמיחה האמיתיות של הכלכלה.

המסמך ממשיך ומתווה מדיניות בתחומים שונים:  תעשיה, תעסוקה, אנרגיה, בנייה, שיכון וכלים פיננסיים.  באופן מפתיע אולי, הנושא הבולט בכל התחומים הללו אינו איכות הסביבה.  המסמך אינו קובע יעדים ספציפיים בשיפור השימוש באוויר, מים וקרקע בישראל, הגנת הטבע וצמצום בטביעת הפחמן של הכלכלה.  מטרות אלו משתמעות מהמדיניות; אך בעיניי הן אינן במרכז.  הנושא הבולט ביותר במסמך הוא למעשה צדק חברתי.  צמצום הפערים בין עשירים לעניים, אפליה מתקנת כדי להגביר את השוויון, ופיתוח כלכלי יזום למען המעמד הבינוי והנמוך הינן נקודות העולות באופנים שונים לאורך המסמך.  דגש זה רלוונטי במיוחד לאור הנעשה בחודש האחרון בישראל.  באופן אידיאלי, אנו יכולים לעלות על הגל העכשווי כשאנו מספקים פתרונות קונקרטיים המבטאים את הרעיונות של צדק חברתי ורווחה ציבורית המושמעים ומציפים את הרחוב הישראלי. זהו מסמך שאפתני, מסמך הרואה את הנולד והמציע ראייה רחבה, כלכלית, חברתית וסביבתית.  הוא מתאר מדיניות שבמקרים רבים חסרת תקדים בישראל, מדיניות המבטאת שינוי עמוק בתודעה. האתגר שלנו הוא למצוא את הקהל שיקרא ברצינות, יבין ויפנים את הגישה המוצעת.

יש לי ביקורת אחת עיקרית לגבי המסמך, שתוכל "להתיישר אתה" – תלוי כיצד תענה על השאלה הבאה:  האם הוא הולך רחוק מספיק?  אם פרויקט ה"New Green Deal" הינו, כפי שאני מאמין, ניסיון ליצור רפורמה כלכלית מעמיקה ומרחיקת ראות, אזי נראה לי שחסר הבט יסודי אחד – דיון בנושא הצמיחה הכלכלית.  ברור לי שהמסמך חייב לשמור על איזון עדין בין הצגת מדיניות מעשית ומובנת בשפה הכלכלית של היום, לבין הצגת ערכים חדשים שנחשבו קודם לכן לאנטיתזה של הצלחה כלכלית: מחויבות מתמדת לקיימות סביבתית לטווח ארוך, ולצדק חברתי.  אף על פי כן, אני מאמין שהמסמך כפי שהוא כעת, משדר העין אופטימיזם עליז של "הכול יהיה בסדר", שאינו מוצדק לאור העובדות.  עובדות אלו מחייבות אותנו להכיר בכך, שאפילו עם הממשלה המתקדמת ביותר, אנו עדיין בצרות.  כלכלה שממשיכה לגדל את המשתתפים, השירותים והתוצרים שלה, לא יכולה על-פי ההגדרה להיות בת-קיימא.  כדור הארץ אינו גדל, ומשאבי הטבע שלו אינן גדלים.  עובדה זו לא תשתנה, גם עם כל העבודות הירוקות, מחוללי אנרגיה הניתנות לחידוש, מיסוי פחמן וטכנולוגיות ירוקות בעולם.  מסמך זה הפגין אומץ וקרא תיגר על אחת ההנחות השגויות של הקפיטליזם המודרני – שבני אדם מוגדרים היטב במונחים כספיים.  לדעתי עליו לקרוא תיגר על אליל שקר נוסף" על כלכלת הצמיחה.

לבסוף, ברצוני להודות לכל מי שהשקיע ביצירת פרויקט מרשים וחשוב זה.  אני מאמין שהוא יכול להוות מפתח להצלחת התנועה הירוקה, ולעתיד טוב יותר באמת.

הקלפים החזקים של התנועה הירוקה – וחזון אפשרי לעתיד הציונות

אוקטובר 19, 2010 18 תגובות

מאת: עדן בר-לב

לאחר זמן רב שאני עוקב אחרי פעילות התנועה הירוקה, התפקדתי לתנועה והגעתי לכנס התנועה הירוקה (15.10). מצאתי תנועה של אנשים שעושים. אבל למרות זאת, רבים מהנוכחים בכנס ואני ביניהם הבינו שמשהו חסר בתנועה כדי שזו תהיה תנועה פוליטית השואפת לחולל שינוי משמעותי במדינה וליצור פוליטיקה חדשה שתתמודד עם האתגרים של המאה ה-21, ולא "עוד" ארגון ירוק שקולו ייבלע ב"רעש" שעושים ארגוני חברה וסביבה אחרים (כולל תנועות פוליטיות אחרות).

לדעתי החוסרים הם בעיקר הצד הרעיוני-אידאולוגי של התנועה. למעשה, לתנועה הירוקה ישנם נכסים לא פחות משמעותיים מהאנשים שעושים, אך הפוטנציאל שבהם אינו מנוצל. אם להיות יותר מדוייק, לתנועה הירוקה יש שני "קלפים" משמעותיים מאוד שלא רק מבדילים אותה משאר הארגונים הסביבתיים והחברתיים, אלא מכל הממסד הפוליטי הנוכחי, ושימוש מושכל בהם ייתן לתנועה הירוקה יתרון חד-משמעי על כל המפלגות, לא פחות.

קלף ה"אס" (ace): תפישת העולם של הקיימות (sustainability).

קיימות אינה עוד אופנה ניו-אייג'ית חולפת, אידאולוגיה הזויה או חיבוק עצים לשמו – אלא תפישת עולם כוללת שבנוסף למשמעות הסביבתית יש לה השלכות משמעותיות על הכלכלה, החברה והמדינה.בקיימות יש מן הסוציאליזם, אך קיימות אינה סוציאליזם. בקיימות יש גם משהו מן הקפיטליזם וכלכלת השוק, אך קיימות אינה קפיטליזם. לקיימות יש הרבה מן המשותף לסוציאל-דמוקרטיה, אך קיימות אינה סוציאל-דמוקרטיה (כפי שהיטיב להבהיר האזרח דרור). לא הרבה תנועות במציאות של היום יכולות להתגאות בתפישת עולם כזו.

אבל – ישנן עוד מפלגות שמתהדרות בקיימות כחלק מסדר היום שלהן.

למשל ח"כ דב חנין מקדם את תפיסת ה"אדום-ירוק" בנוסח שלו (שילוב של קיימות עם סוציאליזם ודמוקרטיה), אך כמו שותפיו לדרך ולמפלגה – הוא מעדיף את העמדה ה"לעומתית" כלפי הציונות (א-ציונות, פוסט-ציונות, אנטי-ציונות, מה שזה לא יהיה) במקום להיכנס לעובי הקורה ולהציע ציונות עדכנית שתהיה רלבנטית ובת-קיימא. כדאי לזכור גם שמדובר כאן בסוציאליזם של ממש.

גם מרץ גילתה לאחרונה את הקיימות, אך גם פה המוביל הוא מישהו מסויים – ח"כ ניצן הורוביץ שהוא בכלל הגיע בתור סוג של שחקן חיזוק (זוכרים את “התנועה החדשה”?).

אמנם מרץ, שהד.נ.א הרעיוני (?) שלה מורכב מסלט של שלוש גישות שונות (ר”ץ, מפ”ם, שינוי) אכן היתה ידועה בפעילותה בסוגיות חברתיות ואזרחיות – אך בממשלות רבין (השניה) וברק השיגו הישגים שלא היו בני-קיימא או הישגים נקודתיים, העלו את השלום לראש סדר העדיפויות, ומאחורי הקלעים פקידי האוצר המשיכו במסע ההשתלטות על המשק ויישום האידאולוגיה הנאו-ליברלית (מהלך שהחל, להזכירכם, ב-1985 ב"תוכנית לייצוב המשק”). התוצאה: תהליך השלום נכשל, ונשארנו עם נזקי המדיניות הנאו-ליברלית שבוצעה בעוד מרץ יושבת בממשלה. למיטב ידיעתי אין במרץ הכרה בחלקם באחריות לכך.

והיום? בתל-אביב (מוקד כח חשוב של תנועה זו) – המשיכה מרץ בהרגלה ו"קפצה" לקואליציות עם ראש העירייה רון חולדאי ושוב – העדיפה הישגים נקודתיים "מבפנים" תוך ויתורים מרחיקי לכת על העקרונות כפי שהובטחו לבוחרים.

לתנועה הירוקה, לעומת כל הנ"ל, יש פוטנציאל להציע משהו שאין לאף תנועה פוליטית אחרת בישראל – חזון של ציונות רעננה, עדכנית ורלוונטית שנובע משילוב עקרונות הציונות עם תפיסת הקיימות.

קלף הג'וקר: הציונות הירוקה.

התנועה הירוקה היא תנועה ציונית.לדאבוננו, אנשים וגופים שונים משתמשים בציונות כדי להצדיק עמדות פוליטיות על גבול הלאומנות ולפעמים גם מעבר לו.

יש לי בשורות לאותם אנשים וגופים: אמנם עקרונות הציונות נשארו תקפים – אבל הרובד הרעיוני שמעל עקרונות אלה התאים למדינה בהקמה ולא נתן מענה למדינה שצריכה להתבגר ולהפוך למדינה דמוקרטית ומסודרת (למשל – אידאל ההתיישבות ושלמת הבטון מול איזון עם הטבע או טיפול בתרבות הצריכה שהחלה לתפוס תאוצה עוד בשנות השישים). בכך הציונות למעשה איבדה רלוונטיות עוד הרבה לפני מלחמת ששת הימים (רבים חושבים בטעות שמלחמות ששת הימים ויום-הכיפורים היו נקודות המפנה אבל אני חולק עליהם – על כך בפעם אחרת).

מכאן החלה ההתדרדרות וההתפרקות מהערכים שנמשכת עד לימים אלה ממש.

לשילוב של תפיסת הקיימות עם עקרונות הציונות יש פוטנציאל לחידוש הציונות במטרה להבטיח מדינה בת-קיימא יהודית ודמוקרטית לדור הזה ולדורות הבאים.

לאור המצב של הכלכלה הגלובלית ופשיטת הרגל של המחשבה הכלכלית שהיתה מקובלת במאה השנים האחרונות – יתכן ותוכנה של הציונות הירוקה יעורר עניין גם מסביב לעולם – במיוחד בקרב אלה שמחפשים מוצא ממצב הביש של הכלכלה הגלובלית.כך אולי נחזור להיות "אור לגויים".

בעוד שעל הקיימות דובר ונכתב לא מעט, לא ידוע לי על ניסיון רציני להציע את הציונות הירוקה כגישה, כתפיסת-עולם וכחזון (למעט קבוצה של חברי התנועה הירוקה בשם “ציונות ירוקה” בפייסבוק).

על כן הצעתי היא שבמקביל לפעילות השוטפת של התנועה הירוקה תתקיים פעילות רעיונית במטרה להגדיר את הציונות הירוקה על מנת שבעתיד יותר רחוק נוכל לבוא לציבור עם חזון זה ולכוון את העשייה של האנשים שעושים כך שזו תוביל להגשמתו. אפשר להתחיל מהקבוצה בפייסבוק ופוסטים נוספים בנושא.

נ.ב.: לאחרונה נודע לי שגם "אם תרצו" גילו את הציונות הירוקה – בתור תחרות לעיצוב כרזות. הצעתי היא שנתחיל מהחזון ולא מהכרזות 🙂

:קטגוריותהדרך תגיות: ,
%d בלוגרים אהבו את זה: