ארכיון

Posts Tagged ‘צדק חברתי’

יצרני הרווחים

מאת: ברם שפירו. תרגום מאנגלית: סוזן קודש. עריכה לשונית: אסתי הורן

כוח אדיר טמון במילים שאנו משתמשים בהן. נושא הוויכוח עולה בחשיבותו על הדרך שבה אנו מתווכחים. אוצר המילים של השיח שלנו הרבה פעמים קובע את תוצאות הוויכוח. במקרה של אונס, כשאומרים שהאשה גרמה לאלימות כלפיה בגלל המחשוף שלה, מתווכחים על מהו עומק המחשוף שניתן להגדירו כמתגרה, במקום לדון בשאלה אם הנאשם אנס אותה או לא. הלבוש של אותה אישה אינו רלוונטי בכלל. לאף אחד אין הזכות לקיים יחסי מין עם אישה נגד רצונה גם אם, באופן תיאורטי, היא צועדת ברחובות העיר בעירום מוחלט.

וכאן מגיעים לטיעון של אילי-ההון שהם "מייצרים מקומות עבודה" והשימוש המבריק שהם עושים בקו-הגנה זה. אי אפשר להטיל עליהם מיסים, אסור להעביר עליהם ביקורת, אי אפשר לצפות מהם לתרום לחברה מעבר לעובדה שהם מייצרים מקומות עבודה. אם ייעשה קשה לייצר מקומות עבודה, הם ייאלצו לעבור למקום יותר מזמין עבורם ועבור מקומות העבודה שלהם.

ואז אנחנו נופלים בפח שהם טמנו, ונכנסים לוויכוח סרק על הערך היחסי של אותם מקומות עבודה, אם ההקלות במיסים שניתנות להם שוות את מקומות העבודה שהם מייצרים, למי מגיעים מקומות עבודה אלה, ומי יזכה בהם אם יועברו למקום אחר. כל אותו זמן, המושכים בחוטים מביטים בנו, מחייכים לעצמם, ומגישים בקשה נוספת לסובסידיה בגין מקומות העבודה שהם מייצרים.

אבל האמת היא שמקומות עבודה נוצרים כתוצאה מביקוש של צרכנים. האמת היא שהיזמים אינם אלה שמייצרים את הערך המוסף. לכל היותר יש להם רעיונות טובים,  היכולת לאתר דרישה צרכנית, והון מסויים אותו הם מבקשים להכפיל. הם אינם מסוגלים לעשות זאת לבד. הם זקוקים לעובדים על מנת לייצר את המוצרים ולהציע את השירותים אותם הם יוכלו אח"כ למכור ולהרוויח עליהם. העובדים הם אלה אשר משקיעים ערך בהון. העובדים הם אלה אשר באמת מייצרים את הרווחים.

אם מצפים מהעובדים – כלומר, יצרני הרווחים האמיתיים – לתרום לטובתם הם באמצעות המסים שהם משלמים והשירותים שהם מציעים, אם אותם עובדים הם גם היצרנים של מקומות העבודה בדרישה הצרכנית שהם מייצגים, ואם מצפים מהם לתרום עוד דרך מע"מ ומסי קניה אחרים שהם משלים – אז, אנא מכם, שמישהו יסביר לי את ההגיון בכך שיש לפטור יזמים, משקיעים ותאגידים, המשתמשים במשאבים שהם הנכס הכללי של החברה כולה, מלתרום במידה שווה לטובת יצרני הרווחים והדרישות הצרכניות של החברה.

כשאנחנו מתווכחים על צדק חברתי ומטיחים בפנינו את טיעון ה"יצרני מקומות העבודה", אנא השיבו, שללא צדק חברתי, אנו מענישים את יצרני מקומות העבודה. תנו להם לנסות להסביר מדוע הם מתנגדים לצדק חברתי.

מודעות פרסומת

מחזירים את ישראל לאזרחיה

כיצד יכולות ההכנסות מתגליות הגז ומשאבי הטבע האחרים שלנו לשמש ליצירת מפנה חברתי? מדוע רוב מוחלט של הציבור כלל לא נהנה מפירות הצמיחה במשק?

סניף רחובות של מפלגת התנועה הירוקה מארח את מייסד פורום פעולה אזרחית
הרב מיכאל מלכיאור  

יו"ר מפלגת מימ"ד, שר וחבר כנסת משך שנים רבות מטעמה, בשיחה על חלוקה צודקת של רווחי הגז, צמצום הריכוזיות במשק ועוד.

המפגש יתקיים ביום שני בערב, ה-2.1.2012, בבית משפחת וקנין, רח' הדר 4, רחובות – עולים במדרגות עד למעלה.

בתכנית:

20:00 – התכנסות, סיור בבית האקולוגי של המארחים ומרק חם :-).

20:30 – תחילת המפגש.

הוראות הגעה: למגיעים מחוץ לרחובות: ברכבת – להגיע לתחנת רחובות ומשם ברגל או בכל תחבורה ציבורית שנוסעת על רחוב הרצל לכיוון מרכז העיר רחובות. באוטובוס/ מוניות שירות – כל קו שעובר ברחובות ומגיע למשטרה. לרדת מול המשטרה.
לחצות את המדרחוב שמול המשטרה ולהמשיך ישר ברחוב בן ציון עד לפינת הדר.
לפרטים ובירורים: יואב וקנין, 054-6269362

פייסבוק

כוחה של ההכלה

נובמבר 13, 2011 2 תגובות

מאת: ברם ספירו; תרגום מאנגלית: סוזן קודש; עריכה לשונית: אסתי הורן. המאמר פורסם במקור בבלוג האנגלית של פעילי התנועה הירוקה

עם כל אמירה עיתונאית בסגנון "אבל מהן הדרישות שלכם?" כלפי המוחים ב"כיבוש וול סטריט", אני מיטיב להבין את הגאונות שבאי-הצבת דרישות. כל שעליך לעשות זה לצאת לפארק זוקוטי על מנת להבין שהחבר'ה האלה אינם קבוצה הומוגונית. מאנרכיסטים ועד פציפיסטים, מליברטרים ועד סוציאליסטים, מאתאיסטים לנוצרים, יהודים, מוסלמים, סיקים, הינדים ובודהיסטים, מהומלסים ועד סטודנטים מפונקים, ממוחים מקצוענים וסדרתיים ועד לאלה שיוצאים לרחובות בפעם הראשונה בחייהם – כולם מסכימים על מעט מאד חוץ מדבר אחד: השיטה הנוכחית אינה יכולה להמשיך להרוס את חיינו, ולא ניתן לה לעשות זאת. בכך שאינה מפרסמת רשימה ברורה של דרישות, תנועת מחאה זו מאפשרת לקהל הרחב ביותר להרגיש שהוא נכלל ומיוצג. בכך שאינה מפרסמת רשימה ברורה של דרישות, תנועת מחאה זו אומרת שהיא מסרבת לשחק לפי כללי המשחק של אלה בשלטון אשר נגדם היא מוחה. בכך תנועת מחאה זו מפרה את האיזון של המאיון העליון, וזה מפחיד אותם.

כל מי שהיה מעורב במחאה כלשהי בחמש-עשרה השנים האחרונות, יצא מהחוויה קרוב לוודאי בתחושת אכזבה.  היו מצעדים עם נאומים מרגשים. התקשורת הכתובה והאלקטרונית, בחלקה בוודאי אוהדת, סיקרה את האירועים. קמו מנהיגים שהביעו את תסכולם ואת דרישותיהם של אלה שנמאס להם לשבת בבית מול הטלויזיה ולקטר. וברבות הימים, מנהיגים אלה התאהבו בתשומת הלב שקבלו ובנגישותם למעוזי הכוח, ובכך הקלו על הדרג השליט לספוג אותם ולהכפיף אותם למרותו, תמורת וויתורים מינימליים. עד מהרה המחאה נמוגה, קבוצות העבודה התפזרו, וכולם חזרו הביתה וניסו לא להרגיש מאוכזבים.

הגאונות שבאי-הצבת רשימת דרישות ברורות נעוצה בכך שהיא מאפשרת לך לענות על השאלה "אז מה אתה רוצה?" בתשובה של "הכל!" ותשובה זו, הכלה זו, היא היא המבדלת את המחאה הזאת – בין אם היא מתרחשת  בניו יורק, בתל-אביב, בברצלונה, באתונה או בקהיר – מכל מחאה קודמת. כשהדרישה שלך היא צדק, קל מאד לגשר על הבדלים פוליטיים דקים ואפילו על הבדלים משמעותיים בהבנת צדק מה הוא. כשאין הנהגה ברורה, אין מקום לקנאה או לחששות הרגילים אודות קבוצה קטנה שעלולה להחליט החלטה לא נכונה בשם הרוב. יש רק הבנה משותפת שהשלטון של המיעוט הפלוטוקרטי חייב לבוא אל קיצו, שחייבים לשבור את שליטתו על הפוליטיקה שלנו ועל עצם קיומנו. הודות להבנה הגוברת אצל רבים, שתנועת המחאה הנוכחית היא הדבר האמיתי, ושעם מספיק מאמצים, מסירות והתמדה אפשר לחולל שינוי אמיתי, (אותו שינוי מיוחל שאנשים האמינו שיבוא בעקבות בחירתו של אובמה לנשיא, בחירה שהותירה כה רבים מאוכזבים אכזבה מרה), אנשים זונחים את הציניות שלהם.

תפקיד המחאה, תפקיד התנועה, הוא לחולל שינוי. אותם אנשים אשר ישנו את הסטסוס קוו לאו דווקא יהיו אלה אשר יבנו את המציאות החדשה. לעת עתה די לומר שהדרך בה הדברים מתנהלים עכשיו אינה יכולה להמשיך ולהתקיים, מבלי שנהיה מחוייבים לומר מה בדיוק יתפוס את מקומה.

ההבנה הגוברת של הפלוטוקרטים, המאיון העליון, שמה שהמוחים דורשים הוא את הכל, היא היא הדבר שמפחיד אותם. ההכרה שלא מדובר כנראה באופנה חולפת, היא שגורמת ללילותיהם חסוכי-השינה. הם מתחילים להבין ששאר תשעים-ותשעה האחוזונים כבר עלו על הפטנט שלהם, ומסרבים לשחק יותר לפי הכללים הישנים. ככל שזה מתבהר להם – המציאות הפשוטה מבהירה שאין דרך בה הם יכולים גם לרצות את ההמון וגם להמשיך ליהנות מסגנון החיים שלהם – ניתן לצפות שהתנגדותם תלך ותהפוך יותר ממוקדת וגם יותר אלימה. כפי שהראתה לנו האלימות בניו יורק ובאוקלנד, זה רק יגרום לכך שעוד ועוד אנשים ירגישו מוכלים בתוך התנועה.

כיבוש רוטשילד, כיבוש וול סטריט

אוקטובר 16, 2011 תגובה אחת

מאת: ברם ספירו; תרגום מאנגלית: סוזן קודש

 

בקיץ החולף הבטתי בקנאה במתחולל בישראל, על ישראלים שעשו מעשה והחזירו לידיהם את הזכות לעצב את פניה של החברה שלהם. זמן קצר קודם לכן עברתי לניו יורק והייתי מבלה שעות על גבי שעות בצפייה בווידאו הזורם מהארץ. לא פעם עמדו לי דמעות בעיניים לנוכח מספר האנשים האדיר שחלקו עימי רעיונות וערכים נשגבים. מה שהרשים אותי במיוחד היה השינוי שהתחולל בשיח עצמו. פתאום שמענו אנשים מדברים על איך אנחנו יכולים להתקיים בצוותא ולא על איך אני מתקדם בחיים.

 

לפני שבועיים פתח גרעין קטן במחאה בוול סטריט בניו יורק. הם קוראים לעצמם "כיבוש וול סטריט (אתר occupywallst.org). מה שהתחיל מקומץ בני אדם הפך פתאום למאהל של אלפים באחד הפארקים במנהטן. שוב ישנם אנשים שמדברים על איך הם רוצים שהחברה שלנו תיראה, מה לדעתם דורש שינוי, למה אנחנו כבר לא יכולים יותר להמשיך בדרך שנהגנו בה עד כה. ושוב, עצם האקט של השיח הוא הדבר המרשים ביותר בכל הסיפור הזה. מה שהם רוצים להשיג הוא ברור – סוף למדיניות המושתתת על כלכלת השוק החפשי ולדיקטטורה התאגידית של הפוליטיקה שלנו.

 

מה שהרבה פחות ברור הוא איך משיגים את המטרה. שאלה זו היא הנושא של אין-ספור וויכוחים ודיונים סוערים ולוהטים. וזהו גם היופי של תנועת המחאה של הקיץ: אותם דיונים מסמנים שינוי בדרך בה אנו מסתכלים על הבעיות שלנו. ניסינו לעבוד דרך הצינורות המקובלים על מנת לחולל את השינוי המיוחל והגענו למסקנה שכל מי שמגיע לשררה מאוהב בביה"ס לכלכלה של אוניברסיטת שיקגו – בין אם זה נתניהו, בוש, ליבני או אובמה. נראה שהגיע הזמן לנסות משהו אחר.

 

אף אחד אינו יודע בדיוק מהו המשהו האחר הזה. המדיה כאן, בדיוק כמו בארץ בקיץ האחרון, מתעקשת לקבל רשימה סדורה של דרישות ואיזשהו רמז למתי המחאה תסתיים. אולם לא תיתכן רשימה סדורה כיוון מה שמתבקש הוא שינוי בדרך בה אנחנו מתנהגים ולא רק שינוי במדיניות זו או אחרת.

 

לשמרנים לקח 40 שנה לפורר את מדינת הרווחה, להסיר פיקוח שלטוני מהתעשייה הכלכלית, ולבסס את החברה הצרכנית. המחאה הזאת לא תצליח לשנות כל זה תוך מספר חודשים. מה שהיא כן תצליח לעשות זה להזכיר לכולנו שקביעת אופיה של החברה שלנו היא משימה אשר מוטלת עלינו. אנחנו אפשרנו את תאוות הבצע התאגידית, את ההפרטה רבתי של שירותים ציבוריים ומוצרים, את ניקובו של כל מה שיקר לנו בתג מחיר. ואנחנו נחליט לשים לזה סוף. זאת האחריות שלנו.

הציבור מחפש פתרונות שאנו מציעים, הציבור מחפש את השיח שלנו!

ספטמבר 20, 2011 2 תגובות

פעילים יקרים – התנועה הירוקה שלנו בדרך לכנסת

הציבור מחפש פתרונות שאנו מציעים, הציבור מחפש את השיח שלנו!
ביום שישי הקרוב יש הזדמנות שיחה מדהימה בתל אביב
ביום שישי יתקיים ביפו "הקונגרס החברתי הראשון" במסגרת המאמצים למציאת הכיוון הנכון של תנועת המחאה שקמה בקיץ. בכנס יציגו אירגונים ואנשים שונים את הרעיונות שלהם, יהיו פאנלים, במות פתוחות ומעגלי דיון. מטרת הקונגרס הוא לשמוע מהאירגונים השונים ומהציבור כיצד ניתן לשנות את מדינת ישראל לטובה, וכיצד ניתן להשתלב ולעזור. מדובר בהזדמנות פז לתנועה הירוקה להציג ולשמוע להראות בציבור הרחב ובעיקר להבהיר לציבור שלא יהיה צדק חברתי ללא צדק סביבתי.
ככל שיבואו לשם יותר אנשי התנועה, כך נוכל להשפיע על השיח ולבסוף על תפישת העולם של האירגונים והפעילים. אנחנו רוצים להיות נוכחים בכל מעגלי הדיון, הפאנלים והבמות הפתוחות ולהציג את הפתרנות שיש לנו למצב, חשוב שכל אחד מאיתנו שמגיע יזדהה כאיש התנועה (זה אומר ללבוש חולצה של התנועה)
לו"ז ליום שישי:
09:00-10:00 נפגשים (עם חולצות של התנועה) בכניסה למכללת תל אביב-יפו לדיון על המסרים המרכזים שברצוננו להעביר בעיקר סביב התוכנית הכלכלית של התנועה. אחרי הדיון נחלק לצוותים ונתפזר בין מעגלי הדיון והפעילויות השונות (חולצות התנועה כבר הזכרתי)
13:00 נתכנס שוב על מנת לחלוק רשמים ולתת משובים על הפעילות
15:30 סיום הכנס
אני מבקש מחברי ההנהגה, מזכירות וכל הפעילים להגיע (בחולצות התנועה), מרביתנו פעילים בארועים כאלה בכל מקרה ובכל פעם שאנחנו לא מזדהים כאנשי מפלגה, פיספנו הזדמנות להראות לציבור שיש אלטרנטיבה.
הינה התוכנית המפורטת של הקונגרס: http://j14.org.il/articles/6421
אשמח לראות את כולכם שם, אנא אשרו במייל או בטלפון את השתתפותכם.
הנה 5 סיבות למה אני מגיע לכנס (בחולצה ירוקה)
1. כי לתנועה הירוקה יש פתרונות שלא לקוחים מאותו סל המיחזור של יתר המפלגות
2. כי לא יהיה צדק חברתי במדינת ישראל בלי צדק סביבתי.
3. בשביל להראות לציבור, וגם לנו, שיש מפלגה ירוקה בישראל והיא חייה ובועטת
4. בשביל לשמוע את רעיונות חדשים ולראות אם אשר לאמץ אותם למצע המפלגה
5. בשביל לעשות עוד צעד קטן בדרכנו הארוכה אל הכנסת
יום אחרי שנכניס שלושה מנדטים לכנסת, אף אחד לא יבין איך מערכת פוליטית בלי התנועה הירוקה….
נתראה ביום שישי
אמיר 0544262187

מחאה והתנועה הירוקה – רחלי תדהר קנר

ספטמבר 9, 2011 7 תגובות

לפני שמונה שבועות, התחיל הקיץ. התוכניות שלי היו לבלות את החופש הגדול עם הילדים שלי, לעבור דירה, בחזית המפלגתית, התכוונתי לנצל את "עונת המלפפונים" ששום דבר מעניין לא קורה בה כי כולם בחו"ל או עם הילדים שלהם, להתעסק בדברים החשובים שתמיד נדחפים בגלל הדברים הדחופים.

ואז הופיעה דפני ליף והאוהל שלה ברוטשילד. ביום ראשון הראשון של המחאה נפגשתי עם איתמר שחר הדובר, שם ברוטשילד, ישבנו עם זהבה גלאון וניצן הורביץ וראינו איך זה מתחיל. משיחות עם המארגנים הבנו שהם דוחים כל קשר וזיהוי מפלגתי, ובלשון עדינה ביקשו מאיתנו להתפנות משם.

במהלך הקיץ הזה עלו לי התובנות הבאות:

  1. קורה פה משהו מדהים שעליו חלמנו שנים רבות.
  2. האנשים במחאה מדברים בשפת התנועה הירוקה.
  3. הם לא יודעים את זה.
  4. המאהלים מתנהלים בתרבות ובערכים של התנועה הירוקה.
  5. הם לא יודעים את זה.
  6. העם דורש תוכנית כלכלית חדשה. בדיוק הקיץ, סיים פרויקט "כלכלת המחר- צמיחה ירוקה לישראל" את עבודתו על מסמך מדיניות כלכלית חדשה- ירוקה לישראל שמקפל בתוכו תשובות למרבית הדרישות שעלו במחאה החברתית.
  7. העם לא יודע את זה גם.
  8. הרבה מאוד מפעילי המחאה הם פעילי התנועה הירוקה בהווה ובעבר.
  9. הם לא פועלים בשם התנועה הירוקה, כי זו מחאה לא פוליטית.
  10. המחאה הזו היא מאוד פוליטית. והאמירה הנכונה היא שהיא א-מפלגתית.
  11. בגלל זה אנחנו, כמפלגה, לא יכולים להשתתף בה בצורה מסודרת, כי ניתפס כ"תופסי טרמפ".
  12. בסופו של דבר, ועדת טרכטנברג, או ועדת יונה- ספביאק- התוצאות האמיתיות של המחאה, תמדדנה בקלפי ביום הבוחר הבא.
  13. אין ספק שהגיע הזמן שבמדינת ישראל יצביעו על נושאים שהם לא מדיניים- ביטחונים. אין ספק שבכנסת ישראל ובממשלתה צריכה להיות מפלגה שחרוט על דגלה: חברה – סביבה- תקווה. (נשמע מוכר?)

אז כפי שאתם יודעים, את הקיץ ביליתי עם הילדים, באוהלים. הסתובבתי, כמו רבים מהתנועה הירוקה, באוהלים. העברתי הרצאות בנושא סביבה- חברה- כלכלה: הGreen- New-Deal כפתרון למצוקות המחייה בישראל. השתתפתי בתור שרת האוצר בסימולציית גישור שנערכה במאהל ברוטשילד. דיברתי ברב שיח על הקשר בין צדק סביבתי לצדק חברתי. צעדתי עשרות ק"מ בהפגנות כל מוצ"ש. הקמנו אוהל של התנועה הירוקה במאהל בלוינסקי, קיימנו בו ישיבות והרצאות ואפילו קבלת שבת ירוקה. במוצ"ש הקודם צעדו מאות אנשים ירוקים בתוך צעדת המיליון. זה הרגיש טוב.

פעילים שלנו שואלים- איך אנחנו משתלבים? איך אנחנו יוצאים מנצחים? איך אנחנו לא מעצבנים/ משתלטים? איך אנחנו גורמים לכל ההמון המשולהב להבין שיש לנו פתרונות?

אין לנו תשובות טובות לשאלות. ניסינו להפיץ את בשורת הגרין ניו דיל, בכל דרך אפשרית במאהלים, ובועדות, הגשנו את המסמכים שלנו גם לטרכטנברג וגם ליונה- ספיבאק, הרצנו הרצאות, פרסמנו בעיתונות. ובכל זאת, בבליל האירועים שקורים ובעומס המסרים שיוצאים ונכנסים- לא הצלחנו להיהפך לבשורה החדשה של המחאה.

אפשר להגיד שלא הצלחנו להיהפך לבשורה החדשה של המחאה.

אבל אי אפשר להגיד ש"התנועה הירוקה לא עשתה כלום". זה אפילו די מעצבן לשמוע את זה.

אי אפשר להגיד ש" התנועה הירוקה תפסה טרמפ על המחאה", כל מה שעשינו היה בשם המפלגה ובידיעת המארגנים ובהסכמתם.(ואולי היינו צריכים לתפוס טרמפ ואז להרוויח רווח פוליטי..)

הסתובבתי בשדרות הלוהטות של האוהלים, חיפשתי את הדרך לתרגם את המחאה הזו למנדטים שלנו בכנסת הבאה. להגיד: אנשים- יש מפלגה חברתית סביבתית בישראל, והיא אומרת מה שאתם אומרים, אז בואו, התפקדו, הצביעו, פעלו איתנו לתיקון העתיד של כולנו.

ועכשיו, שהמחאה מתחילה להיתרגם לפסים פרקטיים של דמוקרטיה שיתופית ותנועה עממית, יש לנו את ההזדמנות להמשיך להפיץ את הבשורה. עכשיו יותר מתמיד, יש לנו לפעילים של התנועה הירוקה את ההזדמנות לשנות באמת את המציאות במדינת ישראל, לתרגם את החזון שלנו למעשים פרקטיים ולצרף עוד רבים רבים שנמאס להם שאין מבוגר אחראי שדואג באמת לציבור הרחב, אלינו, לעשייה פוליטית מבורכת.

רק אם אתם תעזרו לי, נצליח- זה הזמן לחוגי בית. אתם, הפעילים של התנועה הירוקה שפעלתם במחאה, והכרתם אנשים טובים באוהלים, הזמינו אותם לחוגי בית, וביחד נספר להם שיש מי שכבר הרבה זמן עובד על החזון החדש למדינת ישראל. ביחד נספר להם על התנועה הירוקה. ביחד נשנה את המפה הפוליטית בישראל, ביחד ניצור מציאות חדשה.

רחלי תדהר קנר היא יושבת ראש משותפת של מפלגת התנועה הירוקה

התנועה הירוקה בצעדת המיליון בתל אביב – סיכום


קודם כול, תודה לכל מי שהגיע, עזר לארגן, עזר לפרסם ותרם כסף או ציוד ( אנחנו עדיין צריכים כסף לכסות את הציוד החדש ) . ובמיוחד לאמיר רוקמן שהיה אחראי על הכול. כל הכבוד לכולם. אפשר לומר בכנות שהיה אירוע איכותי שגרם לעורר את הרגש והאמונה כלפי התנועה הירוקה למסתכלים מהצד וגם לחברים מבפנים. הגוש כלל כמאה אנשים בערך שרובם הם אנשי התנועה הירוקה ומתפקדיה. ( היו גם כמה התפקדיות חדשות במהלך הצעדה ואחריה ) מבין חברי ההנהגה נכחו: רחלי תדבר קנר, ערן בן ימיני ושגית פורת. וגם אבי דבוש שהצליח לפספס את היציאה לאחר שהחליט לנסות להגיע לאיזור "הבימה" רגע לפני תחילת הצעידה ולא הצליח לחבור בחזרה לדבוקה הירוקה. מבין אנשי המזכירות הייתה נוכחות גדולה. אכן צבענו את המחאה בירוק. בזכות כל הציוד החדש שרכשנו: דגלים, בנרים ושלטים ( שאני מקווה מאוד שחזרו למטה כולם ולא נשכחו או אבדו בשטח ).

כפי שציינתי, על הארגון היה אחראי אמיר רוקמן, רכז פעילות השטח של התנועה, שעכשיו גם מחליף את מקומו של אלון טל בהנהגת התנועה לאחר שיצא לפגרה בחו"ל ( החלפה ע"פ התקנון וללא זכות הצבעה ). במהלך השבוע אמיר ישב במטה עם צוות מתנדבים מצומצם וטלפן לכל רשימת התפוצה שלנו להזמינם לצעדה אמיר גם דאג לצור קשר עם כל הארגונים הסביבתיים ובקש מהם לצעוד איתנו ביחד למען יצירת הגוש הירוק שיראה לציבור שגם צדק סביבתי הוא צדק חברתי. הרבה ארגונים סביבתיים אכן הצטרפו לדבוקה בינהם: חיים וסביבה, גרינפיס, הקואליציה לבריאות הציבור, צלול, ישראל בשביל אופניים, הפורום הישראלי לאנרגיה, עץ בעיר, טבע עברי, האגודה לצדק סביבתי, האגודה לכלכלה בת קיימה, הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות, וארגון הפרמקלצ'ר הישראלי. למרות שכולם אישור הגעה ותמיכה לא זכור לי שראיתי תזכורת להם בהפגנה עצמה למרות שראיתי הרבה מחבריהם. ארגון מגמה ירוקה קצת נרתעו מהאירוע בגלל הפוליטיקה למרות שהובהר להם שהמטרה היא גוש ירוק של כלל האירגונים הירוקים וללא שיכות פוליטית. הם החליטו לא לצעוד איתנו בצורה רשמית למרות שהרבה מחבריהם צעדו איתנו בכל זאת וגם עם חולצות של מגמה ירוקה. ברגע האחרון אפילו מרצ הצטרפו אלינו בסופו של דבר. אולי בגלל שלא הייתם להם ברירה. בתחילת ההפגנה הם ממש נבלעו בתוך המוני פעילי התנועה הירוקה.

אמיר הגיע לתל אביב כבר בסביבות 12 בצוהריים ודפק על דלת ביתי כדי לקחת חוט בשביל השלטים והפלריגים. אני עוד לא ממש התעוררתי והוא כבר החל לפרוס את הציוד כדי לתפוס את הפינה המיועדת למפגש התנועה והארגונים הירוקים

לאחר מכן הצטרפו עליו עוד מספר פעילים וילדים והחלו לצייר שלטים ולחברם למוטות העץ
 ירדן רוקמן  הכינה דגלונים ירוקים קטנים לילדים.  ילדי התנועה הירוקה חילקו מדבקות לעוברים ושבים חגית המנכלית דואגת להלביש את באי העצרת בחולצות התנועה וכמובן לוודע שהתפקדו כבר למפלגה השנה.לאט לאט החלו חברי התנועה להגיע ביחד עם עוד מספר פעילים סביבתים והגוש הירוק החל לגדול עד שצבענו חלק ניכר מהרחוב בירוק. אחרי שהגוש גדל והרחוב כבר היה מוכן התחלנו לנוע עם כולם. זה היה מרגש מאוד ולא רק בהרגשה שאנחנו לוקחים חלק במשהו גדול  אלא גם שהתנועה הירוקה לוקחת בו חלק והחלק הזה הוא גדול ומגובש. אני בטוח שאני לא היחידי שמרגיש שהתנועה מתחילה להתחזק ולהתגבש.

תחילת הצעדה כנראה הוקדמה לכן יצאנו לפני הזמן המיועד. כנראה שפספסנו מעט אנשים שהגיע יותר מאוחר לנקודת המפגש ואת האיסוף שהיינו אמורים לעשות בארלוזרוב עם קבוצת שומרי השבת, לא הצלחנו לעשות. הגענו לצומת כחצי שעה לפני הזמן ולא היה לנו ברירה אלא להמשיך. שהגענו לכיכר היא כבר הייתה עמוסה ולא היה אפשרות לדחוף את כל הדבוקה למרכז. ניסיתי לקרב את כולם כמה שיותר למרכז כדי שהתנועה תקבל יותר נראות אך ללא הצלחה. בשלב זה כבר התפלגנו. רוב הדבוקה נשארה מאחור הכניסה לכיכר ואני המשכתי עם הדגל הגדול ועוד מספר קטן מאוד של אנשים עד למרכז הכיכר. זה ממש לא עזר. היינו צריכים להציב צוות בחזית הבמה כבר לפני ההפגנה. כל התנועות עשו זאת. הסיבה היחידה שהתנועה לא הגיעה לתקשורת אפילו לחצי פריים היא בגלל העניין הזה. כדי להבליט גוש ירוק של מאה איש בתוך המון של מעל 300 אלף צריך להיות ממש מול התקשורת והתקשורת התמקדה הפעם בעיקר בבמה ולא ממש בצעדה.

סיכום שלי. ההפגנה הייתה מעולה. הארגון של אמיר היה חסר תקדים מבחינת התנועה. היינו כמובן יכולים להעזר ביותר מתנדבים ועוד כמה תרומות. עוד בעיה הייתה החיסרון של דף מסרים עם סיסמאות לצעוק והיה קשה לחשוב באותו הרגע על סיסמאות שלא ישמעו יותר מידי הזיות או לא קשורות למאבק. אסור היה לנו להראות כאילו רק באנו לרכב על המחאה ולעשות פרסום למפלגה. אחרי הכול אנחנו נלחמנו בחוק הודלים כמה שנים לפני שהוקם אפילו האוהל של דפני וחבריה האלופים. מי ששאל אותי מה יש לתנועה הירוקה לומר בנושא קיבל ממני הרצה קלה על עניין הודלים ותוכנית הצמיחה הירוקה וקיבל כרטיס ביקור עם הכתובת של אתר התנועה ובקשה להכנס ולקרוא יותר שם.

רובנו כנראה לא ממש האמנו שנצליח להביא כל כך הרבה אנשי התנועה לצעוד ביחד ולכן לא חילקנו את הקבוצות לאיזורים. יכול להיות שמבחינה תקשורתית זה היה עדיף. אולי אפילו רק צוות של חמישה בקידמת הבמה. מספיק דגל אחד כדי להזכיר לתקשורות שיש מפלגה חברתית שקיימת בזמינים שכולם מחפשים אותה. וזה בדיוק מביא אותי לנושא הבא. ובכן עונת הסקרים החלה. אופק טוען כי בסקר של מקור ראשון מיום שישי קבלנו 3 מנדטים. אם למישהו יש את העיתון בבקשה ליצור איתי קשר בדחיפות לאומת זאת בכתבה ששודרה אתמול בלילה כלכלי הביאו סקר עם מפלגה בשם המפלגה החברתית ולא הזכירו את התנוע הירוקה או התנועה הירוקה מימד. אני חושב וכמעט בטוח שהסקר הוא סדר של בחירה באופציות ספורות והן לא כוללת את התנועה הירוקה. זה הזמן להזכיר לסוקרים שיש מפלגה בשם התנועה הירוקה והיא קיימת ובועטת ואפילו מתכוונת לרוץ לכנסת הבאה. אם בסקר הבא יהיה לנסקר אופציה לבחור התנועה הירוקה אני בטוח שהסקרים יראו קצת אחרת.

ההפגנה הזאת גרמה לי לרצות להתנדב יותר. אני מקווה שגם לכם.

התמונות צולמו ע"י מיכאל ושגית פורת. עוד תמונות של שגית ניתן לראות בפייסבוק כאן

%d בלוגרים אהבו את זה: