ארכיון

Posts Tagged ‘פוליטיקה’

יותר ירוק או יותר ארוך? התלבטויות, ליקוק פצעים וכמה מסקנות

דצמבר 20, 2012 16 תגובות

אחרי הפוסט הקודם, אני מוריד את הכובע של חבר בית הדין ושם את… לא, בלי כובע היום.

אני מגיע לירוקה מהשמאל, ומחשיבה מדעית. אני חושב שפרגמטיות איננה מילה גסה, אם הפרגמה שאליה אתה חותר היא נכונה. אני מאושר מזה שיש לי מפלגה שלפחות במצע שלה ובפי רוב פעיליה אני מוצא תאימות להשקפת עולמי, אם זה לגבי חירויות אישיות, חירות המידע והבחירה, ואם זה תכנון לטווח ארוך (קיימות) והסתכלות עובדתית על המציאות. אני מאושר מהרעיון של "מועצת מומחים", ומתמיה אותי שלאף מפלגה אחרת אין מוסד שכזה. גוף אקדמאים ואנשי מקצוע שיוכלו לגבות את הפעילים בעובדות ומחקר.

כל זה כהקדמה למה שאכתוב פה בהמשך: למה לא אצביע ללבני למרות שאלון טל ברשימה, ולמה לא אפסיק לפעול למען הירוקה בעוד שהיא רצה עם לבני.

מבולבלים? גם אני הייתי. ראשית לתשובה הקלה – למה לא אצביע ללבני. עד כמה שאני מוכן לכרות אוזן לפרגמטיות ולקבל הסברים משכנעים, הרשימה של לבני מרגיזה אותי. לבני בזבזה את ההון הפוליטי שלה כשנותרה בראש האופוזיציה בלי לנצל את זה למען העם, כשהיתה יכולה להרכיב לבדה קואליציה חילונית רחבה ויעילה. היום בערב ציפי לבני תציג, ביחד עם אלון טל, את החלק החברתי-סביבתי של המצע שלה ואת המיתוג המעניין של הקמפיין המשותף והוא כולל מילים יפות על הפרטות לידי העם במקום לידי האוליגרכיה, אבל אני לא יכול לשכוח לה שתחת ביבי וגם באופוזיציה לו, היא לא פעלה בכיוון. אני לא יכול לשכוח לה שהתמהמהה עד הרגע האחרון להקים מפלגה, ואז שעתיים אחרי זה עלתה על מטוס והשאירה את רמון להרכיב בשבילה את המפלגה משאריות של קדימה והעבודה ב"ועדה מסדרת", ולקח שתי טיוטות עד שנפטרו מלא מעט מושחתים. מפריע לי גם הקמפיין שלה "נגד ביבי" כשהיא כבר מזמן לא מנהיגה את אחת משתי המפלגות הגדולות. לפי הדמיון הגראפי בין הקמפיין שלה ושל העבודה, אפשר לחשוב ששלי וציפי מריצות ביחד את שלי מול ביבי. אני גם לא מסוגל לתת קול למפלגה שבה יושב אבי המאגר הביומטרי (או לפחות האב המאמץ הבלתי נלאה) שמטפח את אחד מאסונותינו הגדולים ממקום מושבו באופוזיציה ללא מתנגדים כמעט. יש לי עוד הרבה להגיד נגד "התנועה", אבל כאן הוא בלוג הירוקה, ואני חושב שהצלחתי כבר להעביר לכם את עמדתי בפירוט יתר.

אבל אני כן בעד ריצה איתה לכנסת. כן, אני מסכים שזה נעשה בצורה קצת עקומה, ביום צפוף של סערת רגשות, עזיבות, חזרות וכמעט התפרקות, אבל יש שתי סיבות עיקריות שהשרץ הזה ראוי להכשרה: הראשונה היא שכלכלית ומורלית, הירוקה לא היתה שורדת ללא הריצה המשותפת הזו, והשניה היא שההסכם עם "התנועה" משחק מאוד לטובת חזוננו, אפילו אם אלון טל לא יכנס לכנסת. יותר פרטים מזה תצטרכו לשמוע הערב במסיבת העיתונאים, ביקשו שלא נפרט עד אז בפומבי. אני לא ממהר לסמוך על פוליטיקאים משופשפים כמו רמון ושטרית, אבל יש ברשימה הזו גם מצנע ופרץ ושמות נוספים שגורמים לי לחשוב שיש מי שיהיה מעונין לשמור לנו על האג'נדה. לפחות אני מעיז לשחרר טיפה פסימיות ולתת לאופטימיות מקום. כאמור, הרבה אני לא יכול לפרט, קראו את פרטי הסכם הרשימה המשותפת כשיפורסם יותר מאוחר, ונמשיך לדון בזה כאן.

כוך ירושלמי, פעילים ירושלמים, דיון שקט ועמוק מהלב על הדרך, איך הגענו לכאן ולאיפה ממשיכים.

חשוב לי להדגיש שמקימי הירוקה לא איבדו את הבסיס הרעיוני והאידאולוגי. גם הסגנון לשמחתי לא השתנה. כן, יש ביננו עכשיו חברים חדשים, שחקנים פוליטיים הרבה יותר משופשפים, ובעיני רבים מהותיקים משופשפים מדי; אבל זכרו שגם אם הבחירות המקדמיות לא היו הכי יפות, מדובר בכ"ז במשרתי ציבור עם רקורד מוכח. הירוק שלנו ושלהם מבחינת מדיניות ציבורית אולי בגוון טיפה שונה, אבל עד שלא יוכח אחרת הוא עדיין ירוק. אני מאוד מקווה שלא נראה יותר לעולם בירוקה פריימריז עם חמישה טון "לכאורה" על כל צעד ושעל, לכאורה קולות מוזמנים, לכאורה התפקדויות קנויות, לכאורה ולכאורה (אבל אני גם חושב שזה נאיבי לקוות לזה). עכשיו יש לנו רשימה וכשאנחנו לא בפריימריז הא/נשים האלו פועלים למען מטרות משותפות. הועידה תחליט ברבות הימים מה יש לעשות כדי שזה לא יישנה, ושההנהגה לא תילקח בפוטש. אני יודע שהלב של המקימים עדיין במקום הנכון ולו בגלל שהתגובות שלהם לסחף האירועים היו הרבה יותר אנושיות ומעוררות הזדהות מאשר הקור המשפטני שראיתי כחבר בית הדין מצד נשואות הקובלנות. אחרי שהשתבללו לכמה ימים, יצאו חברי ההנהגה לסבב מפגשים עם פעילים כדי לשמוע ולהשמיע, לפייס ולבנות חזרה את האמון. הייתי במפגש שכזה בירושלים, במרתף מוזר של בית קפה בנחלאות, כל כך ירושלמי ומדויק למצב הרוח. בלי שום חימום, האויר היה קר אבל האנשים חמים. גם רגשות שליליים ופגועים קיבלו את הזמן והמקום, כמעט אף אחד לא התפרץ, ערעורים על דעות התקבלו בפתיחות והקשבה, ואז הדלקנו נרות ורשות הדיבור עברה לרחלי ואלון. יפעת ביטלה ברגע האחרון, ומצד אחד היה לי חבל שלא נשמע את הצד שלה ולו בשם האיזון, מצד שני היה ברור לכולם שהאווירה היתה הרבה יותר מתוחה ולא פתוחה אם היא היתה מופיעה, אז אני מאוד שמח שיצא לי להיות במפגש בהרכבו הזה. יהיו עוד מפגשים כאלו בצפון ובמרכז, אני מאוד ממליץ לכם להגיע ולדבר ולשמוע, זה עשה לי טוב, ועכשיו צריך להניח את זה בצד לכמה שבועות ולהתרכז בקמפיין.

גם אני הייתי כמו רבים בהלם בשבוע שלפני. מסיבות משפחתיות לא הייתי ביום שישי בסמינר הקיבוצים ולכן ערימת הקובלנות שנחתה לפני ביום שני הפתיעה אותי מאוד לרעה. מישיבה של שעתיים זה התארך ל"מילואים" של יומיים וחצי שכמעט ועלו לי במקום העבודה, את פסק הדין הגשנו ביום רביעי בחמש וחצי תוך כדי שאנחנו יודעים שנעשים נסיונות גישור ופישור, שלוש שעות אח"כ נספרו עוד מעטפות והתהפכו התוצאות, היתה ועידה קצרה (שאני לא אהבתי את דרך ניהולה לגמרי, אבל זה נושא נפרד). החלטנו לא לרוץ עם לבני, למחרת רצו שמועות על התפטרות חברי הנהגה, אח"כ נשמע שזה רק עזיבת הרשימה אבל לא ההנהגה, אלון כבר רצה לעזוב אבל חזר לדבר עם לבני על הצעה טובה מהראשונה (שוב, פרטים במסיבת העיתונאים!) ובדרך היה סקר קטן ומוזר בדואל, רוב האקשן נדחס בשתי יממות בקושי. כאדם שסובל/נהנה מהפרעת קשב וריכוז אני רגיל לטלטלות רגשיות ואימפולסיביות, אבל זה היה שבוע קשה, מפתיע, לעיתים קרובות פוגע ולא קל לאף אחד. אבל אני מאוד מקווה שאפשר להגיד עכשיו, כשעבר טיפה זמן, שאפשר להסתכל בעיניים יותר פראקטיות ולדבר על העתיד.

כלפי פנים – מה שעבר בפריימריז לא יעבור בשקט. ראיות לוקטו, תצהירים נכתבו והוגשו כמה וכמה תלונות למשטרה (זה לא סוד, זה נאמר בועידה בגלוי). נצטרך לדון בשינויים בתקנון ולהיות טיפה פחות נאיביים, ואם הועידה תראה לנכון שיש לעשות משהו יותר דראסטי, אנחנו נעלה את האפשרויות האלו להצבעה בפברואר, אחרי הבחירות. אם יחליטו שכדי לנשום בבית יש להכריז על הוצאת עיזים, ניקוי אורוות וכהנה דימויים מושביים, עוד נגיע לזה. כרגע מתרכזים בהכנסה של אלון טל לכנסת כדי שיוכל לממש את חזוננו. אתם אגב מוזמנים לעזור לאורי שיינס בהקמת צוות "מאה הימים הראשונים" ולעזור לאלון טל להניח כמה הצעות חוק כבדות וחשובות כבר בהתחלת מושב הכנסת, אם במו ידיו כח"כ, או כשותף חיצוני ל"התנועה".

כלפי חוץ – אני מקווה וחושב שלא נפגעה תדמיתנו, ומותג "הירוקה" עוד לא אבד כמו שכמה טרולי מקלדת בפייסבוק מיהרו לרמוז. אני חושב שיש לנו סיכוי להשפיע לטובה על הרשימה של לבני אם ההבטחות שוות יותר מחתימה של נייר, אבל במקרה הרע ניסינו להיות פרגמטיים ולא הצלחנו בסיבוב הזה. לא צריך לקחת את זה יותר קשה ממה שזה באמת – נסיון כן והכי קרוב לריאלי של אלון טל להכניס את הירוקה לכנסת בהנתן מצבינו האלקטוראלי והכלכלי. אם אתם רוצים לתת לעצמכם תירוצים למה אפשר לסתום את האף ולהצביע ללבני, אתם יכולים לחשוב על זה כך – לבני ושטרית ממילא בפנים, הקולות שיכניסו אותם לא צפים. הקולות שלכם, הבלתי מחליטים, קובעים יותר לגבי המקומות 9-13, אז למדו את עמדותיהם ותראו אם מתאים לכם.

אני, כאמור, מגיע מראיה כלכלית-חברתית הרבה יותר שמאלית. עד הריצה העצמאית הבאה שלנו אני כנראה אחזור כמו שמו"צניק טוב ירושלים להצביע למה שפעם היתה מפ"ם, ואולי דרך הסכם העודפים אעזור בעקיפין להכניס את אלון לכנסת, אבל אני גם מאוד אשמח אם אצליח להכניס אליה את תמי זנדברג (מס' 5 במרצ וחברת מועצת עיריית תל אביב, מהגוד גאייז).

בקיצור, אני יודע שלרבים כמוני, כל רשימה בבחירות הקרובות היא לא אופטימלית. בכל אחת מהרשימות מסתתרת צפרדע שצריך לבלוע. אני רק מבקש שתשבו עם דף ועט ואולי אתר הכנסת הפתוחה, תכינו טבלאות בעד ונגד ותבחרו את הצפרדע שאתם מוכנים לבלוע. אני מקווה שתבחרו את הצפרדע הכי ירוקה בשבילכם 🙂

(אני מתנצל אם השימוש במשלים העושים שימוש בתמונות מנטליות של התעללות בדו-חיים ואכילתם פגעה במישהו, לא נפגעו כל צפרדעים אמיתיות במהלך הכנת הפוסט)

אז יותר ירוק או יותר ארוך? לדעתי חשיבה ירוקה היא חשיבה ארוכה. אלון טל בחר בחירה נכונה למפלגה ולמטרותיה בטווח הארוך, אפילו אם בטווח הקצר אנשים מתרעמים. זו תגובה רגשית מוצדקת, ויש מה לתקן, אבל לדעתי לא נכון להכריז על נטישה או צעדים חד כיווניים אחרים. בואו נלמד מהטעויות, נשתקם ונשתפר. זה לא הרג אותנו, אז בואו נבחר שזה יחשל אותנו. במילה אחת – קיימות. ואגיד זאת שוב כי שווה להפנים – לחשוב ירוק זה גם לחשוב ארוך.

(וואו, 1400 מילים. הפוסט הבא על בחירות אלקטרוניות, אני אנסה להיות יותר תמציתי :-))

מודעות פרסומת

מדיניות ולא אישיות

פברואר 22, 2012 8 תגובות

הגיע הזמן שנפסיק לחפש משיח. אחת הסיבות שהחברה שלנו נראית כפי שהיא נראית היא משום שאנחנו אוהבים לבחור באישיות ולא במדיניות. אנחנו רוצים להאמין שאנחנו בוחרים בעד אדם שיחולל מהפך ותמיד מתאכזבים כשאנחנו עומדים על העובדה שהם בסך הכול בני אדם. אף על פי כן, אנחנו ממשיכים להשליך את תקוותינו ומאוויינו על דמויות פוליטיות.

מחשבות אלה עלו בי כאשר יאיר לפיד – עיתונאי, סופר, שחקן, מגיש חדשות, וידוען באופן כללי – הודיע שהוא החליט להיכנס לפוליטיקה ועתיד להקים מפלגה פוליטית משלו. מיד אחרי הודעתו נודע שנועם שליט, אביו של החייל השבוי המשוחרר גלעד שליט, מתכוון לרוץ בפריימריס של מפלגת העבודה. שניהם אנשים מיוחדים במינם שבאים לפתור את בעיותיה המיוחדות של מדינת ישראל, ולהציל את הדמוקרטיה הישראלית עם התובנות המיוחדות שלהם. אינני יודע אם לצרוח או להקיא נוכח המחשבה שמדינת ישראל הולכת לבזבז עוד מחזור בחירות על פולחן האישיות. אני מתרתח נוכח המחשבה שאלה הולכים להוכיח ששלום חנוך צדק כששר, "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם".

הסיבה שאני מתנגד להשתתפות הסלבס במשחק הפוליטי היא משום שהם אינם מביאים שום דבר בעל ערך למשחק. אינני מצליח להבין את הפופולאריות של לפיד ושליט בשעה שאין לאף אחד מושג מהם הרעיונות הפוליטיים שלהם. אין לנו שום אינדיקציה לגבי יכולתם לזכות בכוח פוליטי או יכולתם להשתמש בו כדי להשיג תוצאות.

אינני מתנגד לכריזמה בפוליטיקה כל עוד היא מלווה באידיאולוגיה ברורה ומוגדרת. כוח לשם כוח הוא עריצות. אידיאולוגיה יפה שמנותקת מהיכולת להתמודד עם ההתפלשות היומיומית בבוץ, שהיא הפוליטיקה, היא סוג של אוננות: היא אף פעם לא תוליד משהו חדש. להאמין שהמצב ישתפר רק משום שאדם מסוים יהיה בעל שררה, זה להאמין בפולחן האישיות. זה מוזיל את חלקנו בתהליך הדמוקרטי כפי שמתאר זאת היטב האוורד זין:

כל הנרטיב ההיסטורי בארה"ב, המתמקד באבות האומה והנשיאים, מכביד קשות על יכולת האזרח הפשוט לפעול.  הוא מציע שבזמני משבר נחפש מישהו שיציל אותנו:  במהפכה האמריקאית, האבות המייסדים; במשבר העבדות, לינקוטלן; בימי המיתון, רוזוולט; במשבר וייט נאם-ווטרגייט, קרטר.  הוא מלמד שבין משבר למשבר, הכול בסדר, ושמספיק לנו לחזור לאותו מצב "נורמאלי".  הוא מלמד שפעולת האזרחות הנעלה ביותר היא לבחור בין המשיחים, להיכנס לקלפי פעם בארבע שנים כדי לבחור בין שני זכרים לבנים אנגלו-סכסיים בעלי אישיות לא-מזיקה ודעות שמרניות.

הרעיון של המושיע מובנה לתוך התרבות, מעבר לפוליטיקה.  למדנו לפנות בכל עניין אל הכוכבים, אל המנהיגים, אל המומחים בכל תחום, ובכך לוותר על כוחנו, לזלזל ביכולותינו, למחוק את עצמנו.  אך מדי פעם בפעם, אמריקאים דוחים את רעיון המושיע ומורדים.

ובכל זאת אנו מתגעגעים לבן-גוריונים, לצ'רצ'ילים, לקנדיים, לבגינים, לרייגנים ולרבינים; אנו מקווים שאישים חדשים יחזירו אותנו אל הזיכרונות, זיכרונות כוזבים של וודאות ושל תכלית.  מתי אנחנו נדחה את הרעיון הזה, מתי נמרוד ונחטוף את מושכות הכוח מידי אלה המשתמשים בכוח לרעה?

מיכאל קורדובה, מנהל המדיה החברתית ודובר און-ליין של התנועה הירוקה , שואל בפייסבוק:  "האם תחכים התנועה הירוקה ותהפוך לחלק מתנועת המחאה?  אני שואל, ומי עונה?  האם יש לנו רק פתרונות מן המוכן, או שיש לנו גם מנהיגות שתביא את הרעיונות שלנו לעם?"

מפלגות אידיאולוגיות בישראל, במיוחד כשהם נוטות שמאלה, מעדיפות להימנע משאיפות פוליטיות לטובת רעיונות טהורים ויפים.  אבל זה לא מספיק לדעת מה עלינו לעשות.  כדי להיבחר, חייבים לשכנע מספיק אנשים שבוערת בך השאיפה לראות את יישום הרעיונות.  המצביעים מבינים שהתהליך הפוליטי רומס יוזמות ורעיונות רבים; שאם אין מאחוריהם שאיפה רצינית, החותרת לשווק אותם, ולהבטיח את יישומם, הם ייכחדו כמו ציפור הדודו.

כשאנו נרתעים משיווק אסרטיבי של האג'נדה שלנו, בגלל שהיא מזכירה לנו תנועות אידיאולוגיות אחרות בהן בחלנו, אז אנו נוטשים את השדה הפוליטי ומשאירים אותו להן.  אני מעדיף מפלגה בעלת אידיאולוגיה חזקה, גם אם אני מתנגד לה, שכן היא לפחות מבהירה את השיח הפוליטי.  היא למעשה נותנת לנו בחירה בין רעיונות מנוגדים ולא בין אישים מנוגדים.  מרבית המפלגות במרכז הרחב כל כך אינה יותר מאוסף של אופורטוניסטים, ידוענים וזונות, שכל אחד מהם מחפש לקדם את השאיפות הפוליטיות הפרטיות שלו, ומשתמש בכל רעיון אופנתי כדי להמשיך ולטפס.  הם אינם יותר ממחממי כסאות בכנסת, שישמשו את האליטה השלטת כדי להנציח את הסטאטוס קו.

אני מעדיף לנסות לענות על שאלתו של מיכאל, מאשר לתהות, האם לפיד או שליט הוא המשיח החדש.

 ( תורגם ע"י גודי כהן וסוזן קודש )

האנטי סופר-גלו

אוגוסט 1, 2011 2 תגובות

הספין של הסופרטנקר התנדף לו. הנ"מ של המחאה יירט את המטוס הגדול מהשמים. עכשיו זה הזמן להפעיל אמצעים נגד סופר-גלו, החומר שמדביק את ישבני השרים לכסאות שלהם. גם אם זה אומר לאמץ כלים פוליטיים במחאה א-פוליטית.

המחאה/מהפיכה הזאת תושלם כאשר במסדרונות הכנסת ובישיבות הממשלה ישבו אנשים שמאז ומתמיד דאגו לחברה ולסביבה. אנשים שהיו מוכנים להקריב מעצמם לקידום עקרונות של שיוויון וגם לחיות לפיהם. אנשים שיקדמו סדר יום חברתי סביבתי באופן קבוע, ולא רק כשהם מרגישים את העשן מתחת לרגליים. זה יקרה – השאלה היא איך, מתי ומה נשלם בדרך.

כרגע גל המחאה ניתך בעוצמה על שובר גלים שבנוי מחומר חזק – הסופר גלו שמחזיק את השרים דבוקים לכסאותיהם. וכמו כל חומר חזק בטבע, צעקות ומחאות לא עושות עליו רושם. 150,000 אנשים שיצאו לרחובות לא דגדגו אותו, גם 300,000 או 450,000 לא ישנו. זהו חומר אדיש לסבל, מצוקה או אנרגיה חברתית מסוג חדש או ישן. יש רק דבר אחד שיכול לגרום לסופר גלו הישבני להתמוסס – חום! ברגע שהישבן מרגיש להבות וחום מתחילים לזחול תחתיו הוא מתחיל להתנתק לאיטו מהסופר-גלו.

כאן הבעיה של המחאה. היא מכוונת חצים אל ראש הממשלה, אבל הוא מחזיק בממשלה רחבה של שרים חובבי  כסאות. אין כיום אחד בממשלה שינסה להפילה על נושאים חברתיים. העבודה כבר מזמן לא שם, ליברמן מחויב לקהל שלו רק לגבי נושא הדמוגרפיה היהודית, ש"ס כבר שכחו מיהם ומהם, והפחד מדרעי ומבחירות משתק אותם, והליכוד זה הליכוד. כל עוד המחאה משחקת ללא כלים פוליטיים הסיכוי לשבור את המבנה הזה הוא קטן מאוד.

אחד הכלים שעל מובילי המחאה לאמץ, שיטה חביבה על ביבי ונערי האוצר, הפרד ומשול. את החיצים יש לשלח בשרי הממשלה, לגרום להם באופן אישי לחוש את הקרקע בוערת ואת הסופר גלו נמס. לגרום להם להבין שהם הולכים לשלם מחיר אישי פוליטי. הרי זה מה שגרם לממשלת אולמרט לרעוד ובסופו של דבר להתפרק לאחר מלחמת לבנון השניה. הפחד מהתוצרים של וועדות חקירה עם שיניים, הפחד ממסקנות אישיות, הפנו את האחד נגד השני. האנשים הוחלפו – ולכן המלחמה הבאה לא תיראה כמו הקודמת.

הכלי הפוליטי הנוסף, הוא יצירת גוף פוליטי חיצוני שיתחיל לאסוף תחתיו את קולות המחאה. בסקר שערכו בגלובס ביום שישי, הליכוד הפסיד רק 3 מנדטים כתוצאה מהאירועים האחרונים. זו תנודה על שניתן לבטל על חודו של ספין. המדורה לא באמת הודלקה מתחת לכסא עד שהסקרים לא יתחילו לדווח על נפילה אמיתית. לכן יש להצטרף לגוף פוליטי חברתי אמיתי, אמין שמחויב באמת לנושאים אלה בלבד. (רמז: התפקדות לתנועה הירוקה)

המחאה תמשיך לצבור תאוצה עד שיוחלפו השחקנים בהצגה של ביבי, באנשים אמיתיים. יכול להיות שזה יקרה אחרי הפגנה של מיליון איש, יכול להיות שיהיו גלים שילכו ויצטברו לאורך השנה הקרובה, ויכול להיות שההחלפה תתרחש רק בבחירות הבאות. השאלה היא רק איך, מתי וכמה נשלם בדרך.

נשים ופוליטיקה – דיון מרתק על מקומן של הנשים בפוליטיקה הישראלית?

מוזמנות ומוזמנים לערב דיון מרתק על מקומן של הנשים בפוליטיקה הישראלית, בהשתתפות השרה לשעבר שולמית אלוני,דר' הנרייט דהאן כלב-ראש החוג ללימודי מגדר באוניברסיטת באר שבע, דר' דורית קרת-החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, פרופ' אלון טל, גב' מיכל יודין מארגון כח נשים, דר' יופי תירוש מהפקולטה למשפטים ערן בן ימיני על מודל הריצ'רץ של נשים וגברים במפלגת הירוקים הגרמנית.

בואנה לקחת חלק בדיון ובהתהוות נדבך חשוב זה!
27.1.2011
ערב דיון משותף לעמותת התנועה הירוקה ולחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב

17:45 התכנסות
18:00 דיון אקדמי
19:45 דיון פנימי של התנועה הירוקה לקראת הבחירות
מיקום מדויק יתפרסם בהמשך
בשאלות ופניות כתוב אלינו למייל grn.israel@gmail.com או בפייסבוק שאגב נשמח אם תפיצו

באותה הזדמנות נקרא לחברי וחברות המפלגה להזמין נשים להצטרף ולהגיש מועמדות להנהגת התנועה לבחירות שיתקיימו ב-11.2 . הגשת מועמדות  למייל grn.israel@gmail.com

חוזרים לדרך, ממשיכים במסע

התעוררות

ברור לכולם שהיה כשל גדול בכל איבר של המפלגה. הראש (ההנהגה) לא הנהיג ולא חבש את כובע המפלגה, הגוף (המזכירות) לא הזרים את הדם לאיברים הנכונים. הפה (צוות הדוברות) לא היה קיים, המוח (צוות המומחים) עבד על מינימום. והכי גרוע  הידיים (הפעילים ) נרדמו או הלכו לשחק עם צעצועים חדשים (השמאל הלאומי) או צעצועים ישנים ובלויים (מרצ וחד"ש) . אבל הגרעין עדיין כאן, הגרעין הקשה שמאמין בהמשך קיום התנועה והאמין גם יום לפני הבחירות כי לא מדובר בטרנד שיהיה מגניב להראות שייכות עליו אלא תנועה אמיתית עם סיפור שחייבים לספר. הסיפור שמסביר איך לתקן את המדינה. איך לשדרג אותה. להביא את פירותיה לכל העם. פירותיה הלא מרוססים. שנקטפו ע"י עובד לא מנוצל.

הקפה ( עם החרובים האורגניים בצד )

חתרנו לקיום הועידה כדי להעיר את הגוף הזה. ממש רגע אחרי שהוא נרדם. אולי זה נראה כאילו לקח לנו זמן. אבל לא נכון הדבר, לא לגמרי לפחות. קשרים בחול, משלחות, גיוס כספים לעמותות, חידוש צוות הרשת, היה קצת פעילות שטח ונייר עמדה בנוגע להפלרה. קרו כמה דברים טובים. במרכז הגוף, בלב, בגרעין החזק. זה לא מספיק כדי להזרים דם לכל הגוף. היינו צריכם את הועידה כמו אויר לנשמה  אבל בכל זאת לא מרימים ועידה בחופזה. עשינו זאת על הצד הטוב ביותר אפשרי עם הגוף הרדום שלנו. אבל הגענו לוועידה עם הקפה. ויצאנו מהועידה רעננים ומכנים לבאות. אכן קפה חזק, ליבי בייקין קוראים לתבלין הזה שקבלנו שם בסוף. אם היה מישהו שעוד ישן בהצבעה ולא ברח מיד אחרי ולפני ההצבעה השניה לבחירות קיבל את המכה המצלצלת שלו מליבי. אם לא תתעררו עכשיו בקרוב לא יהיה סיבה. אני שמח לראות שהמון התעוררו. לא יודע אם זה מהקפה או מההכרזה על כך שאיננו חפצים להיות בצד המפה הפוליטית עם השמאל הקיצוני. אני מרגיש שזה שילוב של שניהם אבל דגש חזק על העוגן שזרקנו במרכז המפה.

מסמנים את הדרך על המפה

שמאל מדיני היה עד לפני נאום בר אילן הצד של אלו שתמכו בפתרון שתי המדינות. אם קדימה בעד אז היא היית כבר בשמאל עוד לפני שביבי צרף את הליכוד לשם בעצמו. אני אישית לא חושב שמחר בבוקר אנשי ימין יצטרפו בהמוניהם אבל בטוח שנחזיר כמה ציונים שברחו. על הגלישה של המפלגה לכיוון השמאל הקיצוני שמענו בועידה הראשונה אחרי הבחירות בנאום השמאלנים המפורסם של צבי דביר שנעלם לו עם מותו של הבלוג הישן שלנו. ועל עניין החזרת המפלגה למרכז כבר החלנו לדבר בוועידה השניה של המפלגה אחרי הבחירות. היה נסיון לדון בקבוצות על העניין המדיני שם וכבר שם הצד המתנגד הביא את הטיעון כאילו אנחנו מנסים לחשוב על קולות ולא על האמת הפנימית שלנו. פופוליסטי, להטעות אנשים,תרגיל טקטי. זה גם בדיוק מה שנאמר ע"י ערן בחוג הבית כאשר כל צד הציג את דרכו. כעסתי נורא על העניין הזה. אנשים מריחים זיוף הוא אמר לנו. הם לא יקנו זאת. לא מדובר במסכה או זויף. זאת הדרך שבה אנחנו מאמינים. אני רוצה שלום אך לא מוכן לוותר על זהותי הציונית ולא מוכן לספוג מהצד הפלסטיני כל דבר ללא תגובה. זהוי עמדתי האמיתית ולא אסטרטגיה אלקטורלית. ולאחר ההצבעה מסתבר שגם רוב המפלגה מרגיש כך. התנועה הירוקה מקומה באזור קדימה והעבודה. פה אחד נאמר כי לא ישבו עם ליברמן בקואלציה. רוב מוחלט סירב לשיתוף פעולה עם חד"ש. לא ימין קיצוני ולא שמאל קיצוני. לי זה נראה מרכז מדיני.

זה לא אומר כלום כמובן לגבי החברתי, באתר עבודה שחורה נהנו מאוד לסלף את דברי ההחלטה בטענה כי התנועה בחרה בדרך שאינה סוציאל-דמוקרטית. ספין קוראים לזה בפוליטיקה של המשופשפים. הרגיז אותי עד מאוד לגלות זאת. במיוחד בגלל תמיכתי בהצעתו של צבי עוד מהתחלת השיחות בינינו והקמת קבוצת הפייסבוק שם רצינו לרכז את העניין. בועידה לא הזכרנו כלל את הנושא הזה כי הוא לא הועלה לדיון. אף אחד לא דרש לרגע לשנות את האופי הסוציאל דמוקרטי של התנועה ולהפך זכור לי שמספר מתמודדים הזכירו בעמדתם כי הסוציאל-דמוקרטיה היא דרך התנועה. לכל הרוחות אפילו צבי אמר זאת בנייר ההצעה שלו. אני מתעצבן בקלות, סליחה, אתם צריכים לראות כיצד הם השפיעו עליי בטוקבקים כאשר ניסית להוכיח להם שאין הדבר נכון. אני צריך להזכיר לעצמי שכנראה הדבר מסמן שיש כאלה בסוציאל-דמוקרטיה שפוחדים מהתנועה הירוקה ומתכוננים כבר עכשיו לבחירות. נו מילא. האמת תמיד מנצחת, במיוחד שיש לה קבלות, ומסמכים רשמיים ברשת.

חזרנו לדרך

זהו, רשמית בחרנו את הדרך. זאת לפי דעתי אותה הדרך שבה החלה המפלגה ברשיתה אך הייתה הרגשה כללית אצל הפעילים כי היו כאלה שכיוונו את המפלגה לכיוון אחר. אני לא עמדתי שעות בגשם כדי להכניס מפלגה שתדבר כל היום על הסיכסוך הישראלי פלסטנאי במילים של כיבוש ותעלם מאחורי הצל הלא ציוני של חנין בהפגנות. אני רוצה שמישהו ילחם בשבילי על איכות החיים, צדק חברתי ויקבל את כל הגיבוי מהעם. אני רוצה להיות שותף לעליתה של המפלגה הראשונה בכנסת שיהיה לה סדר יום סביבתי חברתי ורק אחר כך תחתור לשלום. מכל ניסיונות השלום של המפלגות השמאליות נשאר רק השינאה של הימין ובלי יותר מידי הישגים חברתיים. שלי יחימוביץ נראת בודדה בכנסת וגם מה עצוב, במפלגת הפועלים הישראלית.

אני מאוד שמח בבחירתה של ועידת התנועה הירוקה. ואני שמח לשמוע את אלון טל משתמש במילה ציונים שהוא מדבר עלינו. לא צריך לפחד מהמילה הזו, ציונות איננה גזענות, לא הציונות שלי לפחות. לכן כנראה צריכים אנחנו גם להגדיר את המילה ציונות לפי השקפתנו הירוקה והחברתית. הציונות איבדה את רוב משמעותה כאשר הוקמה המדינה, כך לפחות בהגדרתה בוויקפדיה. בנית בית לאומי לעם היהודי. אולם הסיבות הגדולות לעליה והציונות הייתה כהגנה על העם היהודי כנגד האנטישמיות לצד כיסופים לציון של הספרים. עד אשר שלום עולמי ירד עלינו נצטרך להמשיך ולשמור על עמנו וכאשר שלום עולמי אם יגיע יוכל כל אדם לחיות בכל מקום אשר יחפוץ בארץ ישראל. עד אז אנחנו צריכים לשמור על האדמה, הנחלים, האויר והאנשים. אחרת שיגיע שלום כבר לא יהיה מה לחפש בארץ חרבה שכוחות השוק החופשי קרעו אותה לגזרים בעזרת הקלות לתאגדים ועבדים מיובאים.

ממשיכים במסע

אני רוצה שנאסוף כאן את הלקחים. ביחד, הדבר החשוב ביותר שעומד לפנינו היום הן הבחירות. כנראה שעוד חודשיים. אני חושב שכדאי לפנות לעוד אנשים מחוץ למפלגה, אנשים שאולי ירצו להתמודד לבחירות להנהגה ולהכניס רוח שונה למפרשים. אני אישית רציתי מאוד להכניס להנהגה אנשי חברה מהפריפריה כאלה עם פה גדול ורקורד של עשיה. נזכיר לכם שמדובר ב-9 מקומות. יש לנו אחלה אנשי עשיה בהנהגה עכשיו אבל רובם לא יכולים לחבוש את כובע המפלגה ברוב זמנם.

אנא נסו להתעלם משגיאות הכתיב והתחביר. נכתב בשעת לילה מאוחרת ע"י עבדכם הנאמן אך הדיסלקט בעוד העוזרת הלשונית, בת זוגתי שירי, ישנה לה בנחת וחולמת שאני לומד למבחן. ששש…

התנועה הירוקה המשותפת – אורי אפלבוים

אוקטובר 11, 2010 17 תגובות

להלן הצעה שלא תעלה בוועידה הבא כיון שהתעוררתי מאוחר אבל אולי בהמשך…

אני יודע שרוב הקוראים יחליטו מהי דעתם בנושא בתום שתי פסקאות, אבל אשמח אם תוכלו להקדיש מספר דקות על מנת לקרוא את המסמך עד סופו בראש פתוח.

לאחר מכן, אשמח אם תגיבו ולו בכמה מילים.

האנומליה הקיימת בתחום הפוליטי בארץ

בכל המדינות מסתבר שהירוק, והקיימות, הן הסביבתית והן החברתית זקוקים לכוח ולייצוג פוליטי.

במדינת ישראל הדבר נכון שבעתיים, כיון שבתהליך ארוך ועקבי אנחנו מקריבים את המדינה שלנו, את הארץ שלנו ואת העתיד שלנו על מזבח הויכוח המדיני.

כתוצאה משיטת בחירות לא מתאימה, לדעתי, בשילוב עם הקונפליקט היסודי עם שכנינו, נוצר הקישור הבלתי נסבל בין שמאל חברתי כלכלי לשמאל מדיני, ונוצרות אנומליות מדהימות:

(ראה לדוגמא את דב חנין שקיבל כמעט 100000 קולות בבחירות המקומיות בת"א ומספר חודשים לאחר מכן 2500 קולות של תושבי ת"א בבחירות הארציות, שעון קיץ בתחילת ספטמבר, רפורמת קרקעות בתמיכת מפלגת פועלים ועוד).

יש להקים כוח שישנה את סדר העדיפויות.

לא נחכה יותר עד שייפתר הסכסוך על הארץ בכדי לטפל בתחלואי הפנים.

—————————————————————————————

מה אני בעצם מציע?

התנועה הירוקה המשותפת

אני חושב שהתנועה הירוקה צריכה להתרכז בנושאים הסביבתיים והחברתיים ולא להיות יונה מדינית. בניגוד להצעות שמדברות על תנועת מרכז, אני חושב שהתנועה כתנועה צריכה להכריז באופן ברור שהיא מאגדת אנשים עם מגוון דעות בנושא המדיני. ולהוציא כרגע לחלוטין את העניין המדיני מהמצע. אני יודע שזה נשמע מוזר כי אנחנו רגילים מאוד לתייג מפלגות בארץ כשמאל, ימין מרכז על פי יחסן לארץ ישראל ולערבים, אבל אפשר ונחוץ גם אחרת.

אני חושב שאסור להיות עמומים אלא נחרצים. שקיפות היא מאבני היסוד של תנועה ירוקה. אני חושב שהמפלגה צריכה להכריז באופן ברור שכל הצבעה בנושאים מדיניים תהיה הצבעה חופשית של חבריה. כלומר, המפלגה תכריז על כך שכמפלגה, היא אינה תומכת בפתרון מדיני מסוים לבעיות האיזור. מובן שלנציגים עצמם ישנה משנה מדינית ידועה ומפורסמת. נשמע נורא? מדוע בעצם? למה זה נראה הגיוני שיש כל כך הרבה מפלגות בארץ שאין להם אג'נדה תחבורתית למרות שכולנו יודעים שזו קריטית לקיומה של מדינת ישראל בטווח הארוך והבינוני?

זהו אינו טריק אלקטוראלי אלא אמירה אמיתית.

נדמה לי שלאחר הכרזה הבסיסית יש להרחיב את המצע כך שיכלול ביתר שאת את הנושא הכלכלי (כמובן דרך פן הקיימות) היהודי והחוקתי.

במקביל, יש לחרוש טוב את הצד הניצי של המפה הפוליטית ולמצוא נציגים ניצים, מתנחלים שהם אנשים ירוקים בכל רמ"ח איבריהם וחברים ירוקים במפלגות הימין ויש כאלה. רק ככה נוכל לאורך זמן לפרוץ את המחסומים האלקטוראליים הקיצוניים.

לאחר מכן נוכל להגיע לשכונות,  נוכל לגרום לעובדי קבלן להצביע למפלגה שתעזור להם ולילדיהם ולא למפלגה שנדמה להם שתהרוג בשבילם את הערבים. נוכל לגייס את תושבי הקריות שאינם רוצים לנשום למוות את בתי הזיקוק אבל הם מעדיפים להצביע ליברמן.

ברור שהעסוק המרכזי של התנועה יהיה עניני פנים על כל היבטיהם. יחד עם חברים מכל הצדדים נחליט בעוד כשנה איך זה יעבוד בכנסת מבחינת ענייני חוץ ובטחון. ישנן אפשרויות רבות: הימנעות בהצבעות על נושאי חוץ? חופש הצבעה? הכרזה על אי כניסה לממשלה? אולי ריצה בשתי רשימות בעלות מצע משותף ומוסדות מפלגה משותפים הנבדלות בניהן בעמדתן בנושאי חוץ ובטחון.

בעצם מפלגה כזו היא שינוי שיטת הממשל בדלת האחורית-  כי האוויר, המים, החינוך, הקרקעות, השוויון הם הקורבנות של השיטה הנוכחית הכורכת את הכל בבעיה האזורית.

אספתי מספר טיעונים שאנשים העלו נגד ההצעה וניסיתי דרך תשובותיי להבהיר את הרעיון

טיעונים ברמה המוסרית:

"איך אפשר להתעלם מהבעיה מספר אחת באזורנו?"

החברים בתנועה ממש לא מתעלמים מהבעיה. אלא ששינויים בסכסוך האזורי מעולם לא הושפעו בצורה משמעותית מהרכב הכנסת. למעשה הכנסת מסוגלת להתמודד עם בעיות חוקתיות ומנהליות,קשה לה מאד להשפיע באמת על בעיות של חוץ ובטחון. אפילו הממשלה כולה אינה משפיעה על התהליכים הנ"ל.

שני הגורמים המשפיעים על תהליכים אזוריים הם:

ראש הממשלה עם צוות מצומצם שהוא בוחר לו.

לדוגמא: רבין העביר את אוסלו ב' בממשלת מיעוט (בעזרת גולדפרבים למינהם). שרון שקידם את ההתנתקות בניגוד לדעת מפלגתו ולמצעה, ביבי שהחזיר את חברון ועוד.

הגורם השני המשפיע על התהליכים האזורים הוא התנועות החוץ פרלמנטאריות.

כך קרא שתנועת 4 אמהות היא שהוציאה את צה"ל מלבנון ולא תנועת מרץ שקראה לכך שנים. מצד שני כך קורה שהמתיישבים בגבעות יו"ש הם שמצליחים בינתיים לשמר את הריבונות של ישראל שם ולא תנועת מולדת או הליכוד.

כיוון שבעתיד הנראה לעין, ראש הממשלה לא יהיה חבר בתנועה הירוקה, נותר לחבריה להשפיע על הבעיה האזורית, איש על פי אמונתו, דרך ארגונים חוץ פרלמנטאריים. כך לדוגמא עושה גרשון בסקין, חבר מזכירות התנועה, בארגונו וכך ודאי עושים גם חברים רבים אחרים בתנועה. את הכנסת נשאיר לבעיות החוקתיות והחברתיות האמיתיות של ישראל עליהם ניתן להשפיע משם.

"אנחנו גורמים לכך שהמצביעים שלנו לא יכולים להביע את דעתם בנושא האזורי ולהשפיע עליו"

האם בגין, שהחזיר את כל סיני עשה ב79 את מה שמצביעיו בקשו ממנו?

האם ברק, שלא הוריד ולו מאחז בלתי חוקי אחד או מחסום אחד ושבזמן כהונתו כרה"מ אוכלוסיית המתנחלים גדלה בכ15-20% עשה את מה שמצביעיו ביקשו?

האם שרון בהתנתקות? האם מצביעי קדימה והעבודה של הממשלה הקודמת היו בעד עופרת יצוקה?

התנועה הירוקה תבטיח למצביעים שהיא תקיים את כל הבטחותיה בכלל הנושאים ולא תבטיח מה שאינה יכולה לקיים. בנושא האזורי התנועה תתמוך בקיום משאל עם לאישור כל הסכם שיגרור את חלוקת הארץ בדומה לנעשה בשאלות לאומיות גורליות בדמוקרטיות רבות בעולם.

מעבר לכך, בעוד זמן מסוים לאחר שנקבל לשורות המפלגה ימניים, נחליט ביחד איך ניתן לתת למצביעים את האפשרות הטובה ביותר להשפיע גם על ענייני החוץ (ראה רעיונות בעמוד הראשון)

"אבל המהלך יהיה לא אמין כיון שכל הנציגים בתנועה הם יונים. "

נכון, כרגע רוב חברי תנועה וגם נייר העמדה הרשמי הם יונים, אבל לאחר החלטה עקרונית על אי הכרזה מדינית ביטחונית צריך יהיה לעשות עבודת גיוס רצינית בקרב אנשי הימין ולגייס חברי תנועה ולאחר מכן גם חברי הנהגה אשר מזוהים עם הימין. ישנו ציבור גדול בקרב תושבי יו"ש, בקרב הציונות הדתית, בקרב תושבי עיירות הפיתוח ואחרים שמאמין בכל מה שאנחנו מאמינים באספקט החברתי – סביבתי אבל חושב שאסור לחלק את הארץ.

מעבר לכך אני חושב שהצגת התנועה כתנועת מרכז היא זו שאינה אמינה, כי ברור שרוב הנציגים כרגע הם יונים וכאשר הם יישאלו לדעותיהם הם שוב יתפתלו בתשובות בעייתיות כפי שהיה בבחירות האחרונות, ובטח כאשר יאלצו להצביע בכנסת על נושאי חוץ ובטחון. מוטב להיות ברור ואמיתי.

"אדם שהוא ירוק אמיתי הוא בהכרח בעל ערכים הומניסטיים ונגד כיבוש. הוא מרכז ושמאלה הוא לא יכול להיות ימין מדיני"

אני אדם עם דעות יוניות קיצוניות. חבר בתנועת שמאל הנחשבת קיצונית וגר בישוב ערבי. אבל, אני חושב שבבסיס הטענה הנ"ל יש התנשאות וחוסר הבנה של העמדה הימנית האידיאולוגית. אני יודע ומכיר אנשים רבים המאמינים בערכי הומניזם וזכויות אדם כמוני אבל לא יצביעו למפלגת שמאל או מרכז. ישנם אנשים שקיבלו את הרושם (שניסה בכוח לתת להם אהוד ברק) שאין פרטנר. ישנם אנשים שמוכנים לחלוקת הארץ אבל לא מסוגלים לקבל את חלוקת ירושלים. ישנם רעיונות שונים מפתרון שתי המדינות שכרגע נראים ממש לא מקובלים אולם גם רעיון זה היה לא מקובל במשך שנים. בקיצור, כהומניסט ותומך מושבע של מדינה פלסטינית בגבולות 67 עכשיו, אני לא מוכן לקבל את הסיווג האוטומטי של כל מי שלא מסכים עם פתרון זה כאדם שזכויות האדם הם אינם נר לרגליו.

טיעונים ברמה הטקטית-אלקטוראלית:

"אנשים לא רוצים להצביע למפלגת נישה."

התנועה הירוקה עוסקת בכל רובדי החיים: סביבה, חינוך, דת ומדינה, כלכלה, בריאות, בטחון פנים, ועוד. דווקא התנועות ה"כלליות" – ליכוד, עבודה, מרץ, ישראל ביתנו וכו' הן מפלגות שמתעסקות בפועל בעניין אחד- והוא הסכסוך עם שכנינו. על מזבח דעותיהן המדיניות הן מקריבות את כל שאר הנושאים, ונותנות לבעלי האינטרסים להשתלט עליהם. הן הן, מפלגות "נישה" שמתעסקות בנושא אחד, חשוב ככל שיהיה.

"אבל אנחנו יכולים להשתלט על הוואקום שנוצר בשמאל עקב היעלמותן של מפלגת העבודה ומרץ."

הוואקום המדומיין הזה נוצר כי חלק מהמחנה הזה הפך ניצי יותר בעקבות כשלון המשא ומתן וחלק הפך מיואש מחוסר יכולתו להשפיע על התהליך המדיני ואינו מצביע. את החלק הניצי לא נמשוך עם מפלגת שמאל והחלק המיואש מחכה למפלגה אחרת באמת ולא לעוד מפלגת שמאל. הוא מחכה למפלגה שתגיד ותעשה את אותו הדבר ולא תוותר על כל עקרונותיה כדי לשבת בממשלה שמקדמת כאילו תהליכים מדיניים.

ובכלל, אם רוצים מפלגה סביבתית, סוציאל דמוקרטית ויונית יש להצטרף למרץ או לעבודה. נראה לי תמוה שהתנועה הירוקה מורכבת מאנשים שמאמינים שעדיין לא מאוחר לשנות את המדינה ואפילו את העולם אולם מאוחר מדי לשנות מפלגה. עם הכוחות הנפלאים שיש בתנועה הזו ניתן להשתלט ולהשפיע מבפנים על מפלגת העבודה למשל ולהפוך אותה למה שהיא צריכה להיות באמת שזה דומה מאד למה שהתנועה הירוקה מציעה אם היא גם תהיה יונה מדינית. אלא שגם אם העבודה תחזור להיות מפלגה סוציאל דמוקרטית אמיתית היא תמשיך להיות כשלון אלקטוראלי, כי כאמור הבעיה המרכזית היא דפוס ההצבעה הניצי של הציבור בארץ.

בנוסף לכך גם תנועת השמאל הלאומי תופסת תאוצה רבה ואין ספק שגם שם, מרכזיותו של רעיון ההיפרדות מהשטחים יאלץ להביא לכרסום ביכולת להתמודד עם כלל הבעיות שאנחנו מכוונים אליהם.

"זו תמימות. ניסו זאת כבר בעבר ונכשלו"

ראשית, תמימות היא החטא המשותף לכל המהפכות שמקורן אמונה באדם וביכולתו לשנות. אני מקווה מאד שכולנו נכונים להלחם על שינוי עקרונות רבים שאנשים נכשלו בעבר בניסיונותיהם לשנות. מעבר לכך, אני לא מכיר ניסיון שכזה בעבר. לא מדובר במפלגת מרכז מעומעמת אלא מפלגה שמקרינה באופן שקוף את ההבדלים בין חבריה ביחס למדיניות החוץ, אבל מאחדת את כולם בכל שאר הנושאים. אם מישהו אחר מכיר ניסיונות דומים שנכשלו אשמח לשמוע על מנת לראות מה ניתן ללמוד.

"זה לא יעזור. אנשי הימין מצביעים רק לפי נושאי חוץ וביטחון"

יש לנו שנתיים לבדוק אם האמיתה הזו נכונה. אני בטוח שלא. אני בטוח שישנם הרבה שיצביעו לפי צו מצפונם הירוק. די לבקר בכנס של "טבע עברי" באפרת למשל. מעבר לכך הרבה ממצביעי הימין הם לא ימנים אידיאולוגים אלא אנשים שרואים בשמאל משהו מאוס, יהיר ותבוסתן. מובן שהכי חשוב זה שברשימה יהיו גם אנשים שדעותיהם שונות ממדינה פלסטינית בגבולות 67 וחלוקת ירושלים עכשיו.

הכי חשוב-

בואו ננסה. בואו נבדוק. בבחירות הבאות זה יהיו אלפים בודדים לאחר מכן הרבה יותר.

אשמח מאד לשמוע את דעתך

אורי אפלבוים

0544754664

%d בלוגרים אהבו את זה: