המטה הסוציאל דמוקרטי וחוג יסו"ד מזמינים לדיון: בונים סוציאל-דמוקרטיה

מפלגה אחת, שתיים או שלוש? ארגוני עובדים, קהילות שיתופיות או חינוך?
מהם הדרכים לשינוי סוציאל דמוקרטי בישראל אחרי המפצים, התמורות והשברים שחווינו כולנו בשנים האחרונות
וכיצד נעבוד יחד, וננצח את חוסר האונים הפוליטי?

31 January · 17:30 – 20:30

סמינר הקיבוצים אולם 42

דרך נמיר 149

Tel Aviv-Yafo, Israel

מנחה: שי כהן, יו"ר המכללה החברתית-כלכלית וחבר הנהגת כוח לעובדים
דברי פתיחה: אורי יזהר- המטה הסוציאל דמוקרטי

דוברים:
חברי הכנסת עמיר פרץ ואילן גילאון
פרופ' דני גוטוויין- יסו"ד
אסתי קירמאיר- מזכירת מחוז ירושלים של מפלגת העבודה ויו"ר המשמרת הצעירה במחוז
ערן בן ימיני-מייסד התנועה הירוקה
שרון קטרון- יו"ר ארגון סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה
ונציג/ת תנועות הבוגרים של תנועות הנוער

נשמור זמן משמעותי לדיון פתוח למשתתפים

 

התנועה הירוקה חוזרת למשחק / צבי דביר

חבר המזכירות ושותף להצעה שנבחרה בועידת התנועה מגיב לשרשרת המאמרים באתר עבודה שחורה.

ועידת התנועה הירוקה, התכנסה ב-15/10 כדי להכווין את דרכה של התנועה הירוקה. בפני הוועידה עמדו מספר הצעות, החל מהגדרתה של המפלגה כמפלגת שמאל מוצהרת וריצה משותפת בגוש שמאל (הצעתו של ערן בן ימיני), הקמה והצטרפות לגוש פרוגרסיבי מתקדם (הצעתו של גרשון בסקין), ושתי הצעות להגדרתה של המפלגה כמפלגת מרכז מבחינה מדינית. היו אלו ההצעות של פרופ' אלון טל ושלי. ההצעות הללו דומות בשני אופנים – ראשית העדפת התחומים הסביבתיים והחברתיים על חשבון התחום המדיני, ושנית הגדרתה של התנועה הירוקה כמפלגת מרכז מבחינה מדינית. מבחינה חברתית/כלכלית, התנועה הירוקה נשארה כשהיתה, מפלגה חברתית סוציאל-דמוקרטית. ההבדל העיקרי בין ההצעות הוא שהצעתו של פרופ' אלון טל רחבה יותר ומתייחסת למספר נושאים נוספים, בהם שיתוף פעולה עם אנשי מפלגת הירוקים. לכן החלטתי לצרף את הצעתי אל הצעתו, כך שבפני הוועידה תעמוד הצעה משותפת.

הוועידה דנה בהצעות והעמידה אותן לבחירה. לבסוף, הוועידה העדיפה ברוב ברור וגורף – כמעט 60% מהמצביעים – את ההצעה המשותפת, דהיינו להעדיף את התחומים הסביבתיים והחברתיים על פני התחום המדיני, ולהגדיר את התנועה הירוקה כמפלגת מרכז מבחינה מדינית. תוצאות ההצבעה אינן כה מפתיעות, בהתחשב בכך שהתנועה הירוקה הגדירה עצמה מלכתחילה כמפלגה סביבתית-חברתית ולא כמפלגת שמאל (במובן המדיני של המילה), דחתה את ההצעה לרוץ בבחירות במסגרת התנועה החדשה מרצ, ופנתה לבוחרים מכל גווני הקשת הפוליטית – וגם זכתה בקולותיהם.

גם לאחר החלטת הוועידה, התנועה הירוקה נשארת מפלגה חברתית, המציגה גישה כלכלית סוציאל-דמוקרטית ברורה. במקום לכתוב מאמר חדש המסביר זאת, אסתפק בלהביא את הצעתי המקורית כלשונה:

התנועה הירוקה היא מפלגה סביבתית-חברתית. היא אינה שמאל או ימין במובן הישראלי של המילה, וחובה עליה להישאר כזאת אם ברצונה להפוך באחד הימים לכוח פוליטי משמעותי.הפוליטיקה הישראלית מציגה אנומליות רבות; ויתכן שהעדרה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית היא הבולטת בהן. כמפלגה חברתית מתקדמת, התנועה הירוקה יכולה לקנות את עולמה אם תשכיל להציג לבוחריה אופציה חברתית סוציאל-דמוקרטית אמתית מבלי להצטייר כעוד "מפלגת סמאל" הזויה.לתנועה הירוקה אין מה לחפש במחוזות השמאל הקשה. עתידה לא יבוא מגניבת מנדט ממרצ או מוויכוחים אידאולוגיים נוקבים עם חד"ש, אלא מהיותה אופציה שפויה לבוחרים שמאסו במפלגת העבודה, בקדימה, בבית היהודי, בליכוד ובמפלגות האחרות. כמפלגה סביבתית-חברתית, התנועה הירוקה נושאת שני דגלים עיקריים – הדגל הסביבתי והדגל החברתי – ועליה להתמקד בתחומים אלו יותר מבתחום המדיני. אין הדבר אומר שאין לתנועה הירוקה אִמרה מדינית, אלא שאִמרה זאת משנית לאמירה החברתית של המפלגה. 

כבר בזמן הקמפיין לכנסת, ההתבטאויות אומללות בתקשורת סימנו את התנועה הירוקה כמפלגת שמאל מדיני. לאחר הבחירות, מספר פעילים המשיכו בניסיונות לסחוף אותה שמאלה, וקולות הקוראים לחבור אל מרצ שוב נשמעים ברמה. באופן טבעי יש במפלגה חברים המעוניינים לתייגה כמפלגת שמאל קשה, אבל כלל לא ברור אם זאת תהיה הבחירה הנכונה למפלגה. הצעה זאת מבקשת לעגן את מקומה של התנועה הירוקה בקונצנזוס המדיני כמפלגה ציונית השייכת למרכז/שמאל מתון (ממילא אין משמעות להגדרות מדיניות מדויקות) בטווח המדיני בין העבודה וקדימה.

אם הצעה זאת תעלה להצבעה בוועידה הקרובה, בפעם השנייה ועידת התנועה תחליט האם עתידה בשמאל הקשה, בין מרצ וחד"ש, או במרכז המדיני, כמפלגת שמאל מתון וציוני. החלטה זאת תקבע אם לתנועה הירוקה יהיה סיכוי כלשהו למלא את הוואקום הפוליטי שנוצר עקב העדרה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית בישראל ובשל התאיידותה האלקטורלית של העבודה והאכזבה מקדימה, או בבית הקברות של הפוליטיקה הישראלית.

כאמור, הצעתי התייחסה באופן ישיר להעדפה של התחום החברתי על התחום המדיני, בעוד ההצעתו של פרופ' אלון טל התייחסה בנוסף למספר נושאים נוספים. לא ברור איך ניתן להסיק מכך כי התנועה הירוקה חדלה מהיות מפלגה חברתית סוציאל-דמוקרטית. ייתכן שהבחירה בהצעה המשותפת מציקה לכל מי שרואה את עתידה של התנועה הירוקה במרצ. אני אינני אחד מהם, ולכן אינני רואה מקום להצטדק בפני מבקרים מבחוץ.

צבי דביר הוא חבר מזכירות התנועה הירוקה ואחד ממגישי ההצעות לוועידה. המאמר פורסם באתר עבודה שחורה כתגובת התנועה הירוקה למאמרי הדעה האחרונים שפורסמו שם על רלונטיות התנועה והגוון הסוציאל-דמוקרטי שלה.

חוזרים לדרך, ממשיכים במסע

התעוררות

ברור לכולם שהיה כשל גדול בכל איבר של המפלגה. הראש (ההנהגה) לא הנהיג ולא חבש את כובע המפלגה, הגוף (המזכירות) לא הזרים את הדם לאיברים הנכונים. הפה (צוות הדוברות) לא היה קיים, המוח (צוות המומחים) עבד על מינימום. והכי גרוע  הידיים (הפעילים ) נרדמו או הלכו לשחק עם צעצועים חדשים (השמאל הלאומי) או צעצועים ישנים ובלויים (מרצ וחד"ש) . אבל הגרעין עדיין כאן, הגרעין הקשה שמאמין בהמשך קיום התנועה והאמין גם יום לפני הבחירות כי לא מדובר בטרנד שיהיה מגניב להראות שייכות עליו אלא תנועה אמיתית עם סיפור שחייבים לספר. הסיפור שמסביר איך לתקן את המדינה. איך לשדרג אותה. להביא את פירותיה לכל העם. פירותיה הלא מרוססים. שנקטפו ע"י עובד לא מנוצל.

הקפה ( עם החרובים האורגניים בצד )

חתרנו לקיום הועידה כדי להעיר את הגוף הזה. ממש רגע אחרי שהוא נרדם. אולי זה נראה כאילו לקח לנו זמן. אבל לא נכון הדבר, לא לגמרי לפחות. קשרים בחול, משלחות, גיוס כספים לעמותות, חידוש צוות הרשת, היה קצת פעילות שטח ונייר עמדה בנוגע להפלרה. קרו כמה דברים טובים. במרכז הגוף, בלב, בגרעין החזק. זה לא מספיק כדי להזרים דם לכל הגוף. היינו צריכם את הועידה כמו אויר לנשמה  אבל בכל זאת לא מרימים ועידה בחופזה. עשינו זאת על הצד הטוב ביותר אפשרי עם הגוף הרדום שלנו. אבל הגענו לוועידה עם הקפה. ויצאנו מהועידה רעננים ומכנים לבאות. אכן קפה חזק, ליבי בייקין קוראים לתבלין הזה שקבלנו שם בסוף. אם היה מישהו שעוד ישן בהצבעה ולא ברח מיד אחרי ולפני ההצבעה השניה לבחירות קיבל את המכה המצלצלת שלו מליבי. אם לא תתעררו עכשיו בקרוב לא יהיה סיבה. אני שמח לראות שהמון התעוררו. לא יודע אם זה מהקפה או מההכרזה על כך שאיננו חפצים להיות בצד המפה הפוליטית עם השמאל הקיצוני. אני מרגיש שזה שילוב של שניהם אבל דגש חזק על העוגן שזרקנו במרכז המפה.

מסמנים את הדרך על המפה

שמאל מדיני היה עד לפני נאום בר אילן הצד של אלו שתמכו בפתרון שתי המדינות. אם קדימה בעד אז היא היית כבר בשמאל עוד לפני שביבי צרף את הליכוד לשם בעצמו. אני אישית לא חושב שמחר בבוקר אנשי ימין יצטרפו בהמוניהם אבל בטוח שנחזיר כמה ציונים שברחו. על הגלישה של המפלגה לכיוון השמאל הקיצוני שמענו בועידה הראשונה אחרי הבחירות בנאום השמאלנים המפורסם של צבי דביר שנעלם לו עם מותו של הבלוג הישן שלנו. ועל עניין החזרת המפלגה למרכז כבר החלנו לדבר בוועידה השניה של המפלגה אחרי הבחירות. היה נסיון לדון בקבוצות על העניין המדיני שם וכבר שם הצד המתנגד הביא את הטיעון כאילו אנחנו מנסים לחשוב על קולות ולא על האמת הפנימית שלנו. פופוליסטי, להטעות אנשים,תרגיל טקטי. זה גם בדיוק מה שנאמר ע"י ערן בחוג הבית כאשר כל צד הציג את דרכו. כעסתי נורא על העניין הזה. אנשים מריחים זיוף הוא אמר לנו. הם לא יקנו זאת. לא מדובר במסכה או זויף. זאת הדרך שבה אנחנו מאמינים. אני רוצה שלום אך לא מוכן לוותר על זהותי הציונית ולא מוכן לספוג מהצד הפלסטיני כל דבר ללא תגובה. זהוי עמדתי האמיתית ולא אסטרטגיה אלקטורלית. ולאחר ההצבעה מסתבר שגם רוב המפלגה מרגיש כך. התנועה הירוקה מקומה באזור קדימה והעבודה. פה אחד נאמר כי לא ישבו עם ליברמן בקואלציה. רוב מוחלט סירב לשיתוף פעולה עם חד"ש. לא ימין קיצוני ולא שמאל קיצוני. לי זה נראה מרכז מדיני.

זה לא אומר כלום כמובן לגבי החברתי, באתר עבודה שחורה נהנו מאוד לסלף את דברי ההחלטה בטענה כי התנועה בחרה בדרך שאינה סוציאל-דמוקרטית. ספין קוראים לזה בפוליטיקה של המשופשפים. הרגיז אותי עד מאוד לגלות זאת. במיוחד בגלל תמיכתי בהצעתו של צבי עוד מהתחלת השיחות בינינו והקמת קבוצת הפייסבוק שם רצינו לרכז את העניין. בועידה לא הזכרנו כלל את הנושא הזה כי הוא לא הועלה לדיון. אף אחד לא דרש לרגע לשנות את האופי הסוציאל דמוקרטי של התנועה ולהפך זכור לי שמספר מתמודדים הזכירו בעמדתם כי הסוציאל-דמוקרטיה היא דרך התנועה. לכל הרוחות אפילו צבי אמר זאת בנייר ההצעה שלו. אני מתעצבן בקלות, סליחה, אתם צריכים לראות כיצד הם השפיעו עליי בטוקבקים כאשר ניסית להוכיח להם שאין הדבר נכון. אני צריך להזכיר לעצמי שכנראה הדבר מסמן שיש כאלה בסוציאל-דמוקרטיה שפוחדים מהתנועה הירוקה ומתכוננים כבר עכשיו לבחירות. נו מילא. האמת תמיד מנצחת, במיוחד שיש לה קבלות, ומסמכים רשמיים ברשת.

חזרנו לדרך

זהו, רשמית בחרנו את הדרך. זאת לפי דעתי אותה הדרך שבה החלה המפלגה ברשיתה אך הייתה הרגשה כללית אצל הפעילים כי היו כאלה שכיוונו את המפלגה לכיוון אחר. אני לא עמדתי שעות בגשם כדי להכניס מפלגה שתדבר כל היום על הסיכסוך הישראלי פלסטנאי במילים של כיבוש ותעלם מאחורי הצל הלא ציוני של חנין בהפגנות. אני רוצה שמישהו ילחם בשבילי על איכות החיים, צדק חברתי ויקבל את כל הגיבוי מהעם. אני רוצה להיות שותף לעליתה של המפלגה הראשונה בכנסת שיהיה לה סדר יום סביבתי חברתי ורק אחר כך תחתור לשלום. מכל ניסיונות השלום של המפלגות השמאליות נשאר רק השינאה של הימין ובלי יותר מידי הישגים חברתיים. שלי יחימוביץ נראת בודדה בכנסת וגם מה עצוב, במפלגת הפועלים הישראלית.

אני מאוד שמח בבחירתה של ועידת התנועה הירוקה. ואני שמח לשמוע את אלון טל משתמש במילה ציונים שהוא מדבר עלינו. לא צריך לפחד מהמילה הזו, ציונות איננה גזענות, לא הציונות שלי לפחות. לכן כנראה צריכים אנחנו גם להגדיר את המילה ציונות לפי השקפתנו הירוקה והחברתית. הציונות איבדה את רוב משמעותה כאשר הוקמה המדינה, כך לפחות בהגדרתה בוויקפדיה. בנית בית לאומי לעם היהודי. אולם הסיבות הגדולות לעליה והציונות הייתה כהגנה על העם היהודי כנגד האנטישמיות לצד כיסופים לציון של הספרים. עד אשר שלום עולמי ירד עלינו נצטרך להמשיך ולשמור על עמנו וכאשר שלום עולמי אם יגיע יוכל כל אדם לחיות בכל מקום אשר יחפוץ בארץ ישראל. עד אז אנחנו צריכים לשמור על האדמה, הנחלים, האויר והאנשים. אחרת שיגיע שלום כבר לא יהיה מה לחפש בארץ חרבה שכוחות השוק החופשי קרעו אותה לגזרים בעזרת הקלות לתאגדים ועבדים מיובאים.

ממשיכים במסע

אני רוצה שנאסוף כאן את הלקחים. ביחד, הדבר החשוב ביותר שעומד לפנינו היום הן הבחירות. כנראה שעוד חודשיים. אני חושב שכדאי לפנות לעוד אנשים מחוץ למפלגה, אנשים שאולי ירצו להתמודד לבחירות להנהגה ולהכניס רוח שונה למפרשים. אני אישית רציתי מאוד להכניס להנהגה אנשי חברה מהפריפריה כאלה עם פה גדול ורקורד של עשיה. נזכיר לכם שמדובר ב-9 מקומות. יש לנו אחלה אנשי עשיה בהנהגה עכשיו אבל רובם לא יכולים לחבוש את כובע המפלגה ברוב זמנם.

–

אנא נסו להתעלם משגיאות הכתיב והתחביר. נכתב בשעת לילה מאוחרת ע"י עבדכם הנאמן אך הדיסלקט בעוד העוזרת הלשונית, בת זוגתי שירי, ישנה לה בנחת וחולמת שאני לומד למבחן. ששש…

לא סוציאל דמוקרטי – דרור רשף

לקראת הוועידה הקרובה, אני מציע שנמתג את עצמנו כתנועה שאינה סוציאל דמוקרטית.
הסיבה – הסוציאל דמוקטריה קיבלה בישראל שם רע. ובצדק. רוב החלכאים והמדוכאים לא מאמינים בה, ולא מצביעים למפלגות שאמורות לייצג אותה
רוב המפלגות שאומרות שהן סוציאל דמוקרטיות לא מתנהגות כך – לא ב-20 השנים האחרונות.

סוציאל דמוקרטיה נולדה בחטא. היא פשרה בין הקומיניזם – לבין הקפיטליזם – שתי תנועות פונדמטליסטיות שמוכנות להרוס את העולם ולא מוכנות להודות בנקודות עיוורון שלהן (הממשלה היא לא באמת דבר שיכול להחליף את השוק, ועוד צמיחה כלכלית , עוד מחרשות ועוד קומביינים לא באמת ישפרו את העולם – ושוק חופשי לא מוביל בדרך כלל לתחרות).

אם הקפיטליסטים רוצים לנסר את הענף שעליו אנחנו יושבים כמה שיותר מהר, הקומוניסטים רוצים לבצע אותו דבר, רק בצורה שתטיב עם העובדים או "המפלגה", והסוציאל דמוקרטים מציעים "פשרה" לפיה ננסר את הענף, אבל לא נחלק את הרווח מכך בצורה שווה לגמרי (קומוניזם), אלא בצורה די שוויניות שגם תאפשר שוק ותשמור על זכויות קניין ודמוקרטיה. כל התאוריות האלה פותחו כדי לפתור בעיות של חלוקת משאבים בין בני האדם – הן לא מדברות על השאלה מאיפה באים המשאבים, איך מתחזקים אותם, ומה התנאים לקיום המערכות הטבעיות שמאפשרות את התחדשות המשאבים ואת הקיום שלנו. התאוריות האלה מתאימות למאה ה-19 – לא למאה ה-21

סוציאל דמוקטריה חושבת שצמיחה כלכלית , תומכיה בעד חלוקת הפירות בצורה שווה. כלכלת קיימות צריכה להתבסס על הרעיון של יציבות – או הומוסטזיס – שימוש באנרגיה מתחדשת, שימוש במחזורים סגורים של משאבים מתכלים כמו ברזל, ושימוש במחזורים חצי פתוחים של משאבים מתחדשים כמו עץ . כל זה נותן תפקיד די קטן לצמיחה – זו עמדה מאד לא פופלארית אבל היא לפחות כנה. הרעיונות האלה מובאים בפירוט בעבודות כמו "כלכלת מצב יציב" של הכלכלן הרמן דיילי ובספר "מעריסה לעריסה" של הכימאי הגרמני מיכאל בראונגארט והארכיטקט והמעצב האמריקאי ויליאם מקדונו

סוציאל דמוקטריה לא מעיזה לדבר על אוכלוסין. המשאבים בשפע, ולכן לא נדבר על כך שעוד אוכלוסיה פרושה עוד צריכה של מים, של דרישה לאנרגיה , עוד ביקוש למקומות דיור , ועוד. בביולוגיה , גודל האוכלוסיה הוא דבר חשוב מאד – וגם בכלכלה מקיימת. אי אפשר לחשוב שהאוכלוסיה תגדל והמן ירד מהשמיים ויאכיל אותה. במאה ה 19 האוכלוסיה היתה קטנה וצריכת המשאבים לנפש היתה קטנה יחסית למאגרים העצומים שהכוכב מספק לנו – המצב שונה במאה ה -21 – האוכלוסיה גדלה, ההשפעה של כל אחד מאיתנו גדלה במקביל, ומצד שני המאגרים הגדולים הולכים ומתרוקנים, והזיהום הולך ומצטבר.

כמובן, אני בעד ערכים שסוציאל דמוקרטים רבים מחזיקים בהם  – כמו שוויון , מגוון, סובלנות, סולדריות – אבל הערכים האלה לא דורשים שנמשיך באותה דרך ישנה. כמובן , אשמח לשתף פעולה עם סוציאל דמוקטרים על נושאים כמו עוד שווין , עוד זכויות לעובדים, הסרה של מלכודות עוני והפסקת השחיתות של הון – עיתון ושלטון – אבל בזה הדברים לא מסתיימים והמאבקים המתוקשרים לאו דווקא יביאו שינוי אמיתי. בשביל זה צריך עוד הרבה עבודה קשה של כולנו – אם בתחום התאורתי של הבנה עמוקה יותר של מה היא כלכלה מקיימת, ואם בתחום של יישום הדבר הזה בשטח – על ידי השקעות, צריכה, השפעה על עסקים ועל חקיקה ופעילות ממשלתית ועירונית.