ארכיון

Posts Tagged ‘מפות רוח’

מפת רוח עדכנית לישראל – צורך לאומי

אוגוסט 26, 2011 4 תגובות

מאת חנן עינב-לוי

אנחנו אולי מתהדרים בתואר "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", ואנחנו האבות של דודי השמש, אבל אנחנו כבר מזמן לא המדינה שמפיקה הכי הרבה חשמל מתחדש במזרח התיכון, בטח לא מהרוח – המקור הכי זול להפקת אנרגיה נקייה ומתחדשת שקיימת בשוק[1].

מצריים עקפה אותנו כבר מזמן, עם כ-550 מגוואט של חוות רוח מותקנות (בישראל כיום – 6 מגוואט). ובקרוב גם לבנון תעקוף אותנו. מה עוד משותף לשתי המדינות האלה בתחום הרוח? לשתיהן יש מפות רוח שנעשו בשיתוף גורמים בין לאומיים מומחים בתחום אנרגיית הרוח. מצריים העסיקה את מכון המחקר הדני המוביל RISO על מנת להפיק לה אטלס רוחות ב-2006, באופן שעזר למקבלי החלטות שם, ולמשקיעים, לאתר את המקומות המתאימים ולאפשר לבירוקרטיה להתאים את עצמה כך שיוקמו חוות רוח. לבנון, בשיתוף השקעה מצד האו"ם, העסיקה את חברת הייעוץ הבינלאומית Garrad Hasan  מאנגליה (GH) שהפיקה לה בינואר השנה אטלס רוח, החוזה פוטנציאל של כ-6000 מגוואט הספק מותקן של חוות רוח.

בישראל לעומת זאת אין מפת רוח נכון להיום, מלבד אטלס הרוח של דרום הארץ, והערכה כוללת של השרות המטאורולוגי מ-1980 (מנס 1980) שאינה עומדת בסטנדרטים המודרניים של מיפוי רוח בעזרת מודלים חישוביים מטאורולוגיים. אין מפת רוח של ישראל, והאטלס המודרני של דרום הארץ לא מכיל את האזורים עם הפוטנציאל הגדול ביותר – הגולן והגליל.

ישנם יזמים רבים הפועלים על מנת להקים חוות רוח, ולממש את הפוטנציאל של הטורבינות הקטנות והבינוניות, ללא מפה כזו. הם צריכים להשקיע המון זמן ולהסתכן מכיוון שהמדינה לא נתנה מה שכל מדינה מערבית, וערבית מסתבר, נתנה ליזמי הרוח.

עשיית מפת רוח מודרנית תועיל ליזמים, אבל יותר מכל היא תועיל לממשלה, שתוכל על בסיס ניתוח מודרני כזה להעריך מה הפוטנציאל אצלנו ובהתאם לקבוע מדיניות מתאימה והקצאת משאבים ומאמצים בהתאם לפוטנציאל האמיתי של מקורות האנרגיה השונים. האם פוטנציאל הרוח הוא 2400 מגאוואט כפי שחזה אלכסנדר מנס ז"ל? האם הוא 7000-10000 מגאוואט כפי שחוזה ד"ר אלי בן דב? כמה נמוכה ההערכה הנוכחית של 800 מגאוואט שלפיה נקבעו המכסות לטורבינות? על כל אלו לא נוכל לענות ללא מפת רוח, ואנו חייבים תשובה, שכן השלב הבא לאחר מפת הרוח, הוא החלטה בירוקרטית של איך מקילים על הקמת חוות הרוח באזורים המתאימים, הן מבחינת הרוח, והן מבחינת השיקולים הסביבתיים וההנדסיים הנוספים (למשל – פריסת קווי המתח הרצויה).

בשלב ראשון אין צורך בקמפיין מדידה נוסף. יש להשתמש בנתונים הקיימים בשרות המטאורולוגי, הנתונים שנמדדו ע"י חברת חשמל (אך אינם זמינים לציבור שמימן אותם, אגב), נתוני חיל אוויר והמועצות האזוריות, ולהשתמש במודלים החישוביים המטאורולוגיים המתקדמים כפי ש-GH ו-RISO עשו עבור שכנותינו מצפון ומדרום. ואת זה – אפשר להתחיל לעשות מחר ולסיים מחרתיים ובתקציב נמוך. כל שנדרש היא ההבנה בצורך, בחשיבות המהלך ובהבנת חוסר הסיכון מול הסיכוי שבביצוע מיידי של מיפוי מקצועי של אנרגית הרוח בישראל.

 


[1] חוץ מאנרגיה הידרואלקטרית, שאינה רלוונטית לישראל

על הכותב:

חנן עינב לוי הוא פעיל התנועה היירוקה וממקימי הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות. בוגר הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון ומכון ויצמן (Msc אנרגיה סולארית וארוסולים), עוסק ועסק בתחום אנרגיית הרוח (בונה טורבינות רוח) , אנרגיה סולארית (PV ותרמית), אופניים חשמליים ואנרגיות מתחדשות בכלל. עושה דוקטורט בטכניון, בנושא "מיקום אופטימאלי של טורבינות רוח באזור הררי". לבלוג המעולה של חנן טורבינות רוח, רכב חשמלי דו גלגלי, הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות ועוד כאן.

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: