ארכיון

Posts Tagged ‘מחאה’

כוחה של ההכלה

נובמבר 13, 2011 2 תגובות

מאת: ברם ספירו; תרגום מאנגלית: סוזן קודש; עריכה לשונית: אסתי הורן. המאמר פורסם במקור בבלוג האנגלית של פעילי התנועה הירוקה

עם כל אמירה עיתונאית בסגנון "אבל מהן הדרישות שלכם?" כלפי המוחים ב"כיבוש וול סטריט", אני מיטיב להבין את הגאונות שבאי-הצבת דרישות. כל שעליך לעשות זה לצאת לפארק זוקוטי על מנת להבין שהחבר'ה האלה אינם קבוצה הומוגונית. מאנרכיסטים ועד פציפיסטים, מליברטרים ועד סוציאליסטים, מאתאיסטים לנוצרים, יהודים, מוסלמים, סיקים, הינדים ובודהיסטים, מהומלסים ועד סטודנטים מפונקים, ממוחים מקצוענים וסדרתיים ועד לאלה שיוצאים לרחובות בפעם הראשונה בחייהם – כולם מסכימים על מעט מאד חוץ מדבר אחד: השיטה הנוכחית אינה יכולה להמשיך להרוס את חיינו, ולא ניתן לה לעשות זאת. בכך שאינה מפרסמת רשימה ברורה של דרישות, תנועת מחאה זו מאפשרת לקהל הרחב ביותר להרגיש שהוא נכלל ומיוצג. בכך שאינה מפרסמת רשימה ברורה של דרישות, תנועת מחאה זו אומרת שהיא מסרבת לשחק לפי כללי המשחק של אלה בשלטון אשר נגדם היא מוחה. בכך תנועת מחאה זו מפרה את האיזון של המאיון העליון, וזה מפחיד אותם.

כל מי שהיה מעורב במחאה כלשהי בחמש-עשרה השנים האחרונות, יצא מהחוויה קרוב לוודאי בתחושת אכזבה.  היו מצעדים עם נאומים מרגשים. התקשורת הכתובה והאלקטרונית, בחלקה בוודאי אוהדת, סיקרה את האירועים. קמו מנהיגים שהביעו את תסכולם ואת דרישותיהם של אלה שנמאס להם לשבת בבית מול הטלויזיה ולקטר. וברבות הימים, מנהיגים אלה התאהבו בתשומת הלב שקבלו ובנגישותם למעוזי הכוח, ובכך הקלו על הדרג השליט לספוג אותם ולהכפיף אותם למרותו, תמורת וויתורים מינימליים. עד מהרה המחאה נמוגה, קבוצות העבודה התפזרו, וכולם חזרו הביתה וניסו לא להרגיש מאוכזבים.

הגאונות שבאי-הצבת רשימת דרישות ברורות נעוצה בכך שהיא מאפשרת לך לענות על השאלה "אז מה אתה רוצה?" בתשובה של "הכל!" ותשובה זו, הכלה זו, היא היא המבדלת את המחאה הזאת – בין אם היא מתרחשת  בניו יורק, בתל-אביב, בברצלונה, באתונה או בקהיר – מכל מחאה קודמת. כשהדרישה שלך היא צדק, קל מאד לגשר על הבדלים פוליטיים דקים ואפילו על הבדלים משמעותיים בהבנת צדק מה הוא. כשאין הנהגה ברורה, אין מקום לקנאה או לחששות הרגילים אודות קבוצה קטנה שעלולה להחליט החלטה לא נכונה בשם הרוב. יש רק הבנה משותפת שהשלטון של המיעוט הפלוטוקרטי חייב לבוא אל קיצו, שחייבים לשבור את שליטתו על הפוליטיקה שלנו ועל עצם קיומנו. הודות להבנה הגוברת אצל רבים, שתנועת המחאה הנוכחית היא הדבר האמיתי, ושעם מספיק מאמצים, מסירות והתמדה אפשר לחולל שינוי אמיתי, (אותו שינוי מיוחל שאנשים האמינו שיבוא בעקבות בחירתו של אובמה לנשיא, בחירה שהותירה כה רבים מאוכזבים אכזבה מרה), אנשים זונחים את הציניות שלהם.

תפקיד המחאה, תפקיד התנועה, הוא לחולל שינוי. אותם אנשים אשר ישנו את הסטסוס קוו לאו דווקא יהיו אלה אשר יבנו את המציאות החדשה. לעת עתה די לומר שהדרך בה הדברים מתנהלים עכשיו אינה יכולה להמשיך ולהתקיים, מבלי שנהיה מחוייבים לומר מה בדיוק יתפוס את מקומה.

ההבנה הגוברת של הפלוטוקרטים, המאיון העליון, שמה שהמוחים דורשים הוא את הכל, היא היא הדבר שמפחיד אותם. ההכרה שלא מדובר כנראה באופנה חולפת, היא שגורמת ללילותיהם חסוכי-השינה. הם מתחילים להבין ששאר תשעים-ותשעה האחוזונים כבר עלו על הפטנט שלהם, ומסרבים לשחק יותר לפי הכללים הישנים. ככל שזה מתבהר להם – המציאות הפשוטה מבהירה שאין דרך בה הם יכולים גם לרצות את ההמון וגם להמשיך ליהנות מסגנון החיים שלהם – ניתן לצפות שהתנגדותם תלך ותהפוך יותר ממוקדת וגם יותר אלימה. כפי שהראתה לנו האלימות בניו יורק ובאוקלנד, זה רק יגרום לכך שעוד ועוד אנשים ירגישו מוכלים בתוך התנועה.

מודעות פרסומת

ביבי מגיע לרוטשילד 60 לגישור עם נציגי המחאה – סימולציית גישור מהסרטים!

ביום שלישי הזה (23.8 ) , במסגרת התנועה הירוקה סימולציית גישור גו'נגלר, רצינית ומקצועית מאוד אבל לא פחות חשוב – יהיו קטעים ויהיה אקשן!

מה מתוכנן?
סימולצית גישור מקצועית בין ביבי ושרים אחרים בממשלה ובין נציגי המחאה. ביוזמתו של פעיל התנועה הירוקה אריאל וינטר.
הסימולציה תתקיים ברוטשילד 60, במתחם השולחנות העגולים של ה "דה האב", בתמיכה של אנשי התנועה הירוקה וה "דה האב" ונציג בכיר של מכון גבים לגישור.

מין מעגל גישור פתוח כאשר הצופים הם מוזמנים וקהל רב מהשטח שמתקבץ ספונטאנית כל ערב. הסימולציה תימשך כשעתיים.

מי משתתף?

המגשר הוא בכיר ממכון גבים לגישור, את ביבי ישחק ערן בן ימיני מהנהגת התנועה הירוקה, סה"כ ישחקו 3-4 נציגי ממשלה ועוד 3-4 נציגי מחאת האוהלים שינסו להביא את קול העם האותנטי:
לא גומרים את החודש, אין סיכוי לדירה, מחירים מטורפים, תחושה שהמדינה לא באמת סופרת את אזרחיה וכל מה שמנקר במוחכם במשך חודשים ושנים ובא לידי ביטוי סופסוף במחאה.

האנטי סופר-גלו

אוגוסט 1, 2011 2 תגובות

הספין של הסופרטנקר התנדף לו. הנ"מ של המחאה יירט את המטוס הגדול מהשמים. עכשיו זה הזמן להפעיל אמצעים נגד סופר-גלו, החומר שמדביק את ישבני השרים לכסאות שלהם. גם אם זה אומר לאמץ כלים פוליטיים במחאה א-פוליטית.

המחאה/מהפיכה הזאת תושלם כאשר במסדרונות הכנסת ובישיבות הממשלה ישבו אנשים שמאז ומתמיד דאגו לחברה ולסביבה. אנשים שהיו מוכנים להקריב מעצמם לקידום עקרונות של שיוויון וגם לחיות לפיהם. אנשים שיקדמו סדר יום חברתי סביבתי באופן קבוע, ולא רק כשהם מרגישים את העשן מתחת לרגליים. זה יקרה – השאלה היא איך, מתי ומה נשלם בדרך.

כרגע גל המחאה ניתך בעוצמה על שובר גלים שבנוי מחומר חזק – הסופר גלו שמחזיק את השרים דבוקים לכסאותיהם. וכמו כל חומר חזק בטבע, צעקות ומחאות לא עושות עליו רושם. 150,000 אנשים שיצאו לרחובות לא דגדגו אותו, גם 300,000 או 450,000 לא ישנו. זהו חומר אדיש לסבל, מצוקה או אנרגיה חברתית מסוג חדש או ישן. יש רק דבר אחד שיכול לגרום לסופר גלו הישבני להתמוסס – חום! ברגע שהישבן מרגיש להבות וחום מתחילים לזחול תחתיו הוא מתחיל להתנתק לאיטו מהסופר-גלו.

כאן הבעיה של המחאה. היא מכוונת חצים אל ראש הממשלה, אבל הוא מחזיק בממשלה רחבה של שרים חובבי  כסאות. אין כיום אחד בממשלה שינסה להפילה על נושאים חברתיים. העבודה כבר מזמן לא שם, ליברמן מחויב לקהל שלו רק לגבי נושא הדמוגרפיה היהודית, ש"ס כבר שכחו מיהם ומהם, והפחד מדרעי ומבחירות משתק אותם, והליכוד זה הליכוד. כל עוד המחאה משחקת ללא כלים פוליטיים הסיכוי לשבור את המבנה הזה הוא קטן מאוד.

אחד הכלים שעל מובילי המחאה לאמץ, שיטה חביבה על ביבי ונערי האוצר, הפרד ומשול. את החיצים יש לשלח בשרי הממשלה, לגרום להם באופן אישי לחוש את הקרקע בוערת ואת הסופר גלו נמס. לגרום להם להבין שהם הולכים לשלם מחיר אישי פוליטי. הרי זה מה שגרם לממשלת אולמרט לרעוד ובסופו של דבר להתפרק לאחר מלחמת לבנון השניה. הפחד מהתוצרים של וועדות חקירה עם שיניים, הפחד ממסקנות אישיות, הפנו את האחד נגד השני. האנשים הוחלפו – ולכן המלחמה הבאה לא תיראה כמו הקודמת.

הכלי הפוליטי הנוסף, הוא יצירת גוף פוליטי חיצוני שיתחיל לאסוף תחתיו את קולות המחאה. בסקר שערכו בגלובס ביום שישי, הליכוד הפסיד רק 3 מנדטים כתוצאה מהאירועים האחרונים. זו תנודה על שניתן לבטל על חודו של ספין. המדורה לא באמת הודלקה מתחת לכסא עד שהסקרים לא יתחילו לדווח על נפילה אמיתית. לכן יש להצטרף לגוף פוליטי חברתי אמיתי, אמין שמחויב באמת לנושאים אלה בלבד. (רמז: התפקדות לתנועה הירוקה)

המחאה תמשיך לצבור תאוצה עד שיוחלפו השחקנים בהצגה של ביבי, באנשים אמיתיים. יכול להיות שזה יקרה אחרי הפגנה של מיליון איש, יכול להיות שיהיו גלים שילכו ויצטברו לאורך השנה הקרובה, ויכול להיות שההחלפה תתרחש רק בבחירות הבאות. השאלה היא רק איך, מתי וכמה נשלם בדרך.

צו חירום חברתי- לכו להשפיע!

מאת חבר ההנהגה. אבי דבוש.

שלום לחברותי וחברי לדרך השינוי החברתי,

מחר תסגור מחאת המאהלים שבועיים. במשך שבועיים המחאה שנולדה עם כמה אוהלים בשדרה, ביוזמת אקטיביסטים נחושים הנעים אל הבלתי ידוע, גדלה, עשתה את צעדיה הראשונים ותופסת צורה של המאבק החברתי- כלכלי המשמעותי והמקיף בישראל, ודאי בשנים האחרונות.

בשבועיים הללו שמעתי ביקורת מעטה על המאבק. האמת כנראה סוחפת. ועדיין, ניתן לומר שהמאבק תל אביבי\ עמום\ נחמד מדי ושהוא לא מקיף\ מכיל\ מחודד מספיק, ועוד כהנה וכהנה. וודאי, אני הייתי עושה אותו אחרת.. ועדיין, כמי שחווה, ליווה, דחף, הנהיג, עקב וסייע למאבקים לא מעטים בעשור האחרון, אני משתאה על עד כמה המאבק רחב, מביא ציבור חדש ונוגע בסנטימנט עמוק שביקש נתיב להתפרצות, באופן מרגש ומטלטל.

המאבק לובש צורה של מאבק מעמדי, כאשר הדגל המוביל, כפי שקרה ברוב מהפכות העולם, הוא דגל מעמד הביניים, הנשחק עד עפר. רבים כל כך מאיתנו חשו את זה בחודשים ובשנים האחרונות. לחלקנו יש גם הוכחות..מדינת ישראל היא מדינת שיא בא- סימטריה הבלתי נתפשת בין ממוצעים טובים מאוד, בקני מידה כלכליים, של צמיחה, אבטלה וכו, ובין שיא של פערים חברתיים- כלכליים. כמו הסטטיסטיקן, כולנו טובעים בבריכה של ארבעים סנטימטר בממוצע.  ברגע מסוים גם מי שלמדו חוסר אונים, והתנהגו בתסמונות של מוכים, יכולים להפוך את הגלגל ולקום ולהשמיע קול צלול ובוטח. זה הרגע. מי שהיה בהפגנה במוצ"ש ברחבת המוזיאון, מי שהשתתף בדיוני והקמות המאהלים השונים ברחבי הארץ, מי שהצטרף למחאות, לשיחות, לחסימות ולצעדות, יודע.

אם את\ה לא אחת\ד מכל אילו, אז כנראה שהגיע הזמן. ישנם רגעים בחיים בהם צו מצפוננו משחרר אותנו מכל כבל שגרתי וקורא לנו לעשות את הדבר הנכון, למעננו, למען משפחתנו, למען קהילתנו ולמען החברה הישראלית כולה. לכן, אני קורא, כאדם, כאבא, כאזרח: לכו להשפיע!

אז מה עושים?

  1. משוחחים על המאבק ומסבירים- זהו מאבק על דמותה של החברה. על היכולת לחיות בה ולא רק לשרוד. על כלכלה שמעמידה במרכז את האדם ולא את המספרים. על משאבים שמתחלקים בין כולנו ולתועלתנו ותועלת הדורות הבאים. על ההוגנות והצדק שצריכים להנחות את כל מי שהתקבץ למדינה הזו, בחלוקת העוגה. ניתן להעביר את המייל הזה, ככל שתרצו, למטרות טובות.
  2. מתחברים למאהל- המאהלים מגוונים, מבחינת האוכלוסיות ומוקדי התוכן שלהם. ישנם גם רבים שמצטרפים או מקימים מאהל מתוך סולידריות למאבק הרחב, ולאו דווקא מתוך מצוקה אישית בנושא הדיור. הצטרפו ככל יכולתכם, לשבת, לשוחח, להקשיב ואפילו לישון. קחו את הילדים. זה שיעור נהדר בדמוקרטיה ועדיף בהרבה, כולנו מבינים, על צפיה בטלויזיה או הסתובבות בקניון. מוזמנים לפנות לשתיל, למשל, ולברר היכן המאהל הקרוב לביתכם ומי איש הקשר.
  3. תומכים בזירה הוירטואלית- זה נשמע בעייתי. "דור הפייסבוק" שיושב ומלייקק כל היום. אז צאו והשתתפו באופן פעיל, אבל אם יש לכם את הזמן הוירטואלי אז לימדו על המאבק ונושאיו, העבירו, צטטו, חלקו ולייקקו. גם זה מסייע.
  4. מצטרפים לפעולות הציבוריות- במוצ"ש הקרוב, למשל, מתוכננות עצרות ענק בערים שונות בישראל. במוצ"ש האחרון הגיעו למעלה משלושים אלף איש. בלי מודעות גדולות, בלי אוטובוסים ובלי משאבים כמעט. זה של כל אחת ואחד מאיתנו. הגיעו במוצ"ש הקרוב לעצרת הקרובה אליכם.
  5. הצטרפו לשביתה ביום ב הקרוב. הזדמנות ללכת, בניחותא, למאהלים, לאסיפות הדיור העירוניות שיארגנו עיריות ולהגיע גם לירושלים לרגל דיוני הכנסת בחוק הוד"לים ועצרת בגן הורדים.

אז אם לא יצא לך עד היום להצטרף למאבק, מכל סיבה מצוינת שהיא, אני מפציר בך לצרף את הקול היחודי שלך למקהלה ההולכת וגדלה, ויפה שעה אחת קודם. לכו להשפיע. עכשיו!

 

עוד בנושא :

%d בלוגרים אהבו את זה: