התנועה הירוקה – ממדינה בהקמה למדינה בת-קיימא

 כתב:  עדן בר לב

1. מדוע לשנות את המיתוג הנוכחי של התנועה הירוקה?

המיתוג "התנועה הירוקה – אנשים שעושים" אולי היה נכון למציאות שלפני קיץ 2011, אבל  במציאות של אחרי קיץ 2011  יש לא מעט "אנשים שעושים" בכל מיני התארגנויות. לכן “אנשים שעושים” אינו מייחד את התנועה הירוקה, אלא משדר לציבור תמונה של קבוצה פעלתנית של פעילים סביבתיים, ולא יותר. להבנתי – זה ממש לא מסר נכון בשביל מפלגה שמכוונת גבוה בהרבה מ"סתם" מפלגת נישה סביבתית.

2. יתרונות ההצעה: “ממדינה בהקמה למדינה בת-קיימא”

• ממלכתיות

ישראל הסקטוריאלית והעושה לביתה שכחה את הממלכתיות, זו שמתקשרת לראיה הרחבה של מייסדי המדינה. האזכור של המדינה פעמיים מחזיר את הממלכתיות לזירה הפוליטית ומשייך אותה לתנועה הירוקה. לא עוד "סתם" מפלגת נישה, אלא תנועה פוליטית שמציעה גישה של ראיה ממלכתית רחבה.

• הקשר היסטורי

"מדינה בהקמה" מקשר את התנועה הירוקה לעברה של מדינת ישראל. לא עוד מפלגה "תלושה" מההיסטוריה של ישראל, אלא מפלגה שמתכתבת עם העבר של מדינת ישראל. בנוסף יש כאן אבחון של הבעיה הרחבה של מדינת ישראל: המדינה עדיין תקועה בשלב ההקמה.

חזון

לפנינו תנועה עם חזון מה ואיך המדינה תהיה בעתיד. לפי חזונה של התנועה הירוקה, מדינת ישראל תהיה "מדינה בת-קיימא". זה אומר שני דברים: האחד – עצם זה שיש לנו חזון! השני – סוף-סוף תפיסת העולם של התנועה הירוקה באה לידי ביטוי קרוב מאוד לשם שלה, מה שמסביר חד-משמעית מהו החזון של התנועה הירוקה.  עוד יתרון הוא שהביטוי "מדינה בת-קיימא" משדר גם ביטחון בעתידנו, כלומר ש“אנחנו כאן כדי להישאר". קיומנו כמדינה אינו זמני ואנחנו לא יושבים על המזוודות.

תמונה: יגאל שתיים

מצרים היא רק ההתחלה / דרור רשף

מצרים היא רק ההתחלה

הבעיות הכלכליות שמטלטלות את מצרים נובעות מאותן מקורות שישיפעו גם על ישראל (ושאר העולם)

• גידול אוכלוסיה בלי להתחשב במגבלות הטבעיות (שטח, מזון, אנרגיה מתחדשת) –  גידול האוכלוסיה מייקר את הדיור, המזון, והתחבורה. היות והוא מתמקד בשכבות החלשות הוא מייקר גם את האנרגיה, החינוך הבריאות.
• שיא תפוקת הנפט שמייקר את הדלק. ייקור הדלק מייקר את שאר הדלקים (פחם, גז, אורניום) ובעקבותיהם את המזון חומרי הגלם וכלל המוצאים.
• גידול בשחיתות ובפערים הכלכליים.
• הרס המערכות הטבעיות – גורם לכך שבכל יום שעובר יורדת כמות האוכולסיה שניתן לקיים באופן מקיים.

הנה לדוגמה אחת ההשלכות:  האו"ם – מחירי המזון עלו לשיא של כל הזמנים 3.2.2011

נקודת האור היחידה – שיפורים טכנולוגיים שמאפשרים לעשות דברים שפעם היה קשה יותר ולפעמים בלתי אפשרי לבצע (לדוגמה עבודה מהבית, שיפורים בחקלאות, באנרגיה מתחדשת ועוד). ועם זאת – כרגע השיפורים הטכנולוגיים הם לא דבר שיכול לחלץ אותנו מהבוץ שאנחנו נמצאים בו. הם יקרים מדי ליישום, או שיקח הרבה שנים ליישם אותם, או שהם פותרים בעיות בצורה חלקית או שמייצרים בעיות אחרות.  יש צורך בשינוי חברתי כלכלי ותרבותי, לא רק בשינוי טכנולוגי.

מה שרואים היום במצרים הוא רק ההתחלה למרבה הצער. הכלכלה שלנו אינה בת קיימא וכולנו מתחילים לשלם את המחיר.

מה אפשר לעשות?

– מעבר לאסטרטגיה K באוכלוסיה – ייצוב ואז צמצום האוכלוסיה על ידי לידת מעט ילדים והשקעה גדולה בכל אחד מהם.

– מעבר לאנרגיה מתחדשת וחסכון באנרגיה

– מעבר לתחבורה בת קיימא (אופניים, עירוב שימושי קרקע, BRT)

– מעבר לייצור על ידי עקרונות מעריסה לעריסה (מחזור פתוח שזורם אל הטבע, ומחזור סגור של רעלים, אחריות מלאה של יצרנים על המוצרים שלהם – ומניעת יציאה פסולת רעילה והתיישנות מכוונות)

– חקלאות בת קיימא

– כלכלה קהילתית ותומכת יותר – בגלל שהמשאבים יתייקרו ובמקביל תהיה אבטלה ואינפצליה.

– אל תבנו יותר מידי על שלום, ייבוא מזון או אנרגיה. שיתוף פעולה אפקטיבי בין אומות בשעת משבר הוא לא צד חזק של המין האנושי.

לקריאה נוספת

– התמוטטות של ג'ארד דיימונד

 

לא סוציאל דמוקרטי – דרור רשף

לקראת הוועידה הקרובה, אני מציע שנמתג את עצמנו כתנועה שאינה סוציאל דמוקרטית.
הסיבה – הסוציאל דמוקטריה קיבלה בישראל שם רע. ובצדק. רוב החלכאים והמדוכאים לא מאמינים בה, ולא מצביעים למפלגות שאמורות לייצג אותה
רוב המפלגות שאומרות שהן סוציאל דמוקרטיות לא מתנהגות כך – לא ב-20 השנים האחרונות.

סוציאל דמוקרטיה נולדה בחטא. היא פשרה בין הקומיניזם – לבין הקפיטליזם – שתי תנועות פונדמטליסטיות שמוכנות להרוס את העולם ולא מוכנות להודות בנקודות עיוורון שלהן (הממשלה היא לא באמת דבר שיכול להחליף את השוק, ועוד צמיחה כלכלית , עוד מחרשות ועוד קומביינים לא באמת ישפרו את העולם – ושוק חופשי לא מוביל בדרך כלל לתחרות).

אם הקפיטליסטים רוצים לנסר את הענף שעליו אנחנו יושבים כמה שיותר מהר, הקומוניסטים רוצים לבצע אותו דבר, רק בצורה שתטיב עם העובדים או "המפלגה", והסוציאל דמוקרטים מציעים "פשרה" לפיה ננסר את הענף, אבל לא נחלק את הרווח מכך בצורה שווה לגמרי (קומוניזם), אלא בצורה די שוויניות שגם תאפשר שוק ותשמור על זכויות קניין ודמוקרטיה. כל התאוריות האלה פותחו כדי לפתור בעיות של חלוקת משאבים בין בני האדם – הן לא מדברות על השאלה מאיפה באים המשאבים, איך מתחזקים אותם, ומה התנאים לקיום המערכות הטבעיות שמאפשרות את התחדשות המשאבים ואת הקיום שלנו. התאוריות האלה מתאימות למאה ה-19 – לא למאה ה-21

סוציאל דמוקטריה חושבת שצמיחה כלכלית , תומכיה בעד חלוקת הפירות בצורה שווה. כלכלת קיימות צריכה להתבסס על הרעיון של יציבות – או הומוסטזיס – שימוש באנרגיה מתחדשת, שימוש במחזורים סגורים של משאבים מתכלים כמו ברזל, ושימוש במחזורים חצי פתוחים של משאבים מתחדשים כמו עץ . כל זה נותן תפקיד די קטן לצמיחה – זו עמדה מאד לא פופלארית אבל היא לפחות כנה. הרעיונות האלה מובאים בפירוט בעבודות כמו "כלכלת מצב יציב" של הכלכלן הרמן דיילי ובספר "מעריסה לעריסה" של הכימאי הגרמני מיכאל בראונגארט והארכיטקט והמעצב האמריקאי ויליאם מקדונו

סוציאל דמוקטריה לא מעיזה לדבר על אוכלוסין. המשאבים בשפע, ולכן לא נדבר על כך שעוד אוכלוסיה פרושה עוד צריכה של מים, של דרישה לאנרגיה , עוד ביקוש למקומות דיור , ועוד. בביולוגיה , גודל האוכלוסיה הוא דבר חשוב מאד – וגם בכלכלה מקיימת. אי אפשר לחשוב שהאוכלוסיה תגדל והמן ירד מהשמיים ויאכיל אותה. במאה ה 19 האוכלוסיה היתה קטנה וצריכת המשאבים לנפש היתה קטנה יחסית למאגרים העצומים שהכוכב מספק לנו – המצב שונה במאה ה -21 – האוכלוסיה גדלה, ההשפעה של כל אחד מאיתנו גדלה במקביל, ומצד שני המאגרים הגדולים הולכים ומתרוקנים, והזיהום הולך ומצטבר.

כמובן, אני בעד ערכים שסוציאל דמוקרטים רבים מחזיקים בהם  – כמו שוויון , מגוון, סובלנות, סולדריות – אבל הערכים האלה לא דורשים שנמשיך באותה דרך ישנה. כמובן , אשמח לשתף פעולה עם סוציאל דמוקטרים על נושאים כמו עוד שווין , עוד זכויות לעובדים, הסרה של מלכודות עוני והפסקת השחיתות של הון – עיתון ושלטון – אבל בזה הדברים לא מסתיימים והמאבקים המתוקשרים לאו דווקא יביאו שינוי אמיתי. בשביל זה צריך עוד הרבה עבודה קשה של כולנו – אם בתחום התאורתי של הבנה עמוקה יותר של מה היא כלכלה מקיימת, ואם בתחום של יישום הדבר הזה בשטח – על ידי השקעות, צריכה, השפעה על עסקים ועל חקיקה ופעילות ממשלתית ועירונית.