יותר ירוק או יותר ארוך? התלבטויות, ליקוק פצעים וכמה מסקנות

אחרי הפוסט הקודם, אני מוריד את הכובע של חבר בית הדין ושם את… לא, בלי כובע היום.

אני מגיע לירוקה מהשמאל, ומחשיבה מדעית. אני חושב שפרגמטיות איננה מילה גסה, אם הפרגמה שאליה אתה חותר היא נכונה. אני מאושר מזה שיש לי מפלגה שלפחות במצע שלה ובפי רוב פעיליה אני מוצא תאימות להשקפת עולמי, אם זה לגבי חירויות אישיות, חירות המידע והבחירה, ואם זה תכנון לטווח ארוך (קיימות) והסתכלות עובדתית על המציאות. אני מאושר מהרעיון של "מועצת מומחים", ומתמיה אותי שלאף מפלגה אחרת אין מוסד שכזה. גוף אקדמאים ואנשי מקצוע שיוכלו לגבות את הפעילים בעובדות ומחקר.

כל זה כהקדמה למה שאכתוב פה בהמשך: למה לא אצביע ללבני למרות שאלון טל ברשימה, ולמה לא אפסיק לפעול למען הירוקה בעוד שהיא רצה עם לבני.

מבולבלים? גם אני הייתי. ראשית לתשובה הקלה – למה לא אצביע ללבני. עד כמה שאני מוכן לכרות אוזן לפרגמטיות ולקבל הסברים משכנעים, הרשימה של לבני מרגיזה אותי. לבני בזבזה את ההון הפוליטי שלה כשנותרה בראש האופוזיציה בלי לנצל את זה למען העם, כשהיתה יכולה להרכיב לבדה קואליציה חילונית רחבה ויעילה. היום בערב ציפי לבני תציג, ביחד עם אלון טל, את החלק החברתי-סביבתי של המצע שלה ואת המיתוג המעניין של הקמפיין המשותף והוא כולל מילים יפות על הפרטות לידי העם במקום לידי האוליגרכיה, אבל אני לא יכול לשכוח לה שתחת ביבי וגם באופוזיציה לו, היא לא פעלה בכיוון. אני לא יכול לשכוח לה שהתמהמהה עד הרגע האחרון להקים מפלגה, ואז שעתיים אחרי זה עלתה על מטוס והשאירה את רמון להרכיב בשבילה את המפלגה משאריות של קדימה והעבודה ב"ועדה מסדרת", ולקח שתי טיוטות עד שנפטרו מלא מעט מושחתים. מפריע לי גם הקמפיין שלה "נגד ביבי" כשהיא כבר מזמן לא מנהיגה את אחת משתי המפלגות הגדולות. לפי הדמיון הגראפי בין הקמפיין שלה ושל העבודה, אפשר לחשוב ששלי וציפי מריצות ביחד את שלי מול ביבי. אני גם לא מסוגל לתת קול למפלגה שבה יושב אבי המאגר הביומטרי (או לפחות האב המאמץ הבלתי נלאה) שמטפח את אחד מאסונותינו הגדולים ממקום מושבו באופוזיציה ללא מתנגדים כמעט. יש לי עוד הרבה להגיד נגד "התנועה", אבל כאן הוא בלוג הירוקה, ואני חושב שהצלחתי כבר להעביר לכם את עמדתי בפירוט יתר.

אבל אני כן בעד ריצה איתה לכנסת. כן, אני מסכים שזה נעשה בצורה קצת עקומה, ביום צפוף של סערת רגשות, עזיבות, חזרות וכמעט התפרקות, אבל יש שתי סיבות עיקריות שהשרץ הזה ראוי להכשרה: הראשונה היא שכלכלית ומורלית, הירוקה לא היתה שורדת ללא הריצה המשותפת הזו, והשניה היא שההסכם עם "התנועה" משחק מאוד לטובת חזוננו, אפילו אם אלון טל לא יכנס לכנסת. יותר פרטים מזה תצטרכו לשמוע הערב במסיבת העיתונאים, ביקשו שלא נפרט עד אז בפומבי. אני לא ממהר לסמוך על פוליטיקאים משופשפים כמו רמון ושטרית, אבל יש ברשימה הזו גם מצנע ופרץ ושמות נוספים שגורמים לי לחשוב שיש מי שיהיה מעונין לשמור לנו על האג'נדה. לפחות אני מעיז לשחרר טיפה פסימיות ולתת לאופטימיות מקום. כאמור, הרבה אני לא יכול לפרט, קראו את פרטי הסכם הרשימה המשותפת כשיפורסם יותר מאוחר, ונמשיך לדון בזה כאן.

כוך ירושלמי, פעילים ירושלמים, דיון שקט ועמוק מהלב על הדרך, איך הגענו לכאן ולאיפה ממשיכים.

חשוב לי להדגיש שמקימי הירוקה לא איבדו את הבסיס הרעיוני והאידאולוגי. גם הסגנון לשמחתי לא השתנה. כן, יש ביננו עכשיו חברים חדשים, שחקנים פוליטיים הרבה יותר משופשפים, ובעיני רבים מהותיקים משופשפים מדי; אבל זכרו שגם אם הבחירות המקדמיות לא היו הכי יפות, מדובר בכ"ז במשרתי ציבור עם רקורד מוכח. הירוק שלנו ושלהם מבחינת מדיניות ציבורית אולי בגוון טיפה שונה, אבל עד שלא יוכח אחרת הוא עדיין ירוק. אני מאוד מקווה שלא נראה יותר לעולם בירוקה פריימריז עם חמישה טון "לכאורה" על כל צעד ושעל, לכאורה קולות מוזמנים, לכאורה התפקדויות קנויות, לכאורה ולכאורה (אבל אני גם חושב שזה נאיבי לקוות לזה). עכשיו יש לנו רשימה וכשאנחנו לא בפריימריז הא/נשים האלו פועלים למען מטרות משותפות. הועידה תחליט ברבות הימים מה יש לעשות כדי שזה לא יישנה, ושההנהגה לא תילקח בפוטש. אני יודע שהלב של המקימים עדיין במקום הנכון ולו בגלל שהתגובות שלהם לסחף האירועים היו הרבה יותר אנושיות ומעוררות הזדהות מאשר הקור המשפטני שראיתי כחבר בית הדין מצד נשואות הקובלנות. אחרי שהשתבללו לכמה ימים, יצאו חברי ההנהגה לסבב מפגשים עם פעילים כדי לשמוע ולהשמיע, לפייס ולבנות חזרה את האמון. הייתי במפגש שכזה בירושלים, במרתף מוזר של בית קפה בנחלאות, כל כך ירושלמי ומדויק למצב הרוח. בלי שום חימום, האויר היה קר אבל האנשים חמים. גם רגשות שליליים ופגועים קיבלו את הזמן והמקום, כמעט אף אחד לא התפרץ, ערעורים על דעות התקבלו בפתיחות והקשבה, ואז הדלקנו נרות ורשות הדיבור עברה לרחלי ואלון. יפעת ביטלה ברגע האחרון, ומצד אחד היה לי חבל שלא נשמע את הצד שלה ולו בשם האיזון, מצד שני היה ברור לכולם שהאווירה היתה הרבה יותר מתוחה ולא פתוחה אם היא היתה מופיעה, אז אני מאוד שמח שיצא לי להיות במפגש בהרכבו הזה. יהיו עוד מפגשים כאלו בצפון ובמרכז, אני מאוד ממליץ לכם להגיע ולדבר ולשמוע, זה עשה לי טוב, ועכשיו צריך להניח את זה בצד לכמה שבועות ולהתרכז בקמפיין.

גם אני הייתי כמו רבים בהלם בשבוע שלפני. מסיבות משפחתיות לא הייתי ביום שישי בסמינר הקיבוצים ולכן ערימת הקובלנות שנחתה לפני ביום שני הפתיעה אותי מאוד לרעה. מישיבה של שעתיים זה התארך ל"מילואים" של יומיים וחצי שכמעט ועלו לי במקום העבודה, את פסק הדין הגשנו ביום רביעי בחמש וחצי תוך כדי שאנחנו יודעים שנעשים נסיונות גישור ופישור, שלוש שעות אח"כ נספרו עוד מעטפות והתהפכו התוצאות, היתה ועידה קצרה (שאני לא אהבתי את דרך ניהולה לגמרי, אבל זה נושא נפרד). החלטנו לא לרוץ עם לבני, למחרת רצו שמועות על התפטרות חברי הנהגה, אח"כ נשמע שזה רק עזיבת הרשימה אבל לא ההנהגה, אלון כבר רצה לעזוב אבל חזר לדבר עם לבני על הצעה טובה מהראשונה (שוב, פרטים במסיבת העיתונאים!) ובדרך היה סקר קטן ומוזר בדואל, רוב האקשן נדחס בשתי יממות בקושי. כאדם שסובל/נהנה מהפרעת קשב וריכוז אני רגיל לטלטלות רגשיות ואימפולסיביות, אבל זה היה שבוע קשה, מפתיע, לעיתים קרובות פוגע ולא קל לאף אחד. אבל אני מאוד מקווה שאפשר להגיד עכשיו, כשעבר טיפה זמן, שאפשר להסתכל בעיניים יותר פראקטיות ולדבר על העתיד.

כלפי פנים – מה שעבר בפריימריז לא יעבור בשקט. ראיות לוקטו, תצהירים נכתבו והוגשו כמה וכמה תלונות למשטרה (זה לא סוד, זה נאמר בועידה בגלוי). נצטרך לדון בשינויים בתקנון ולהיות טיפה פחות נאיביים, ואם הועידה תראה לנכון שיש לעשות משהו יותר דראסטי, אנחנו נעלה את האפשרויות האלו להצבעה בפברואר, אחרי הבחירות. אם יחליטו שכדי לנשום בבית יש להכריז על הוצאת עיזים, ניקוי אורוות וכהנה דימויים מושביים, עוד נגיע לזה. כרגע מתרכזים בהכנסה של אלון טל לכנסת כדי שיוכל לממש את חזוננו. אתם אגב מוזמנים לעזור לאורי שיינס בהקמת צוות "מאה הימים הראשונים" ולעזור לאלון טל להניח כמה הצעות חוק כבדות וחשובות כבר בהתחלת מושב הכנסת, אם במו ידיו כח"כ, או כשותף חיצוני ל"התנועה".

כלפי חוץ – אני מקווה וחושב שלא נפגעה תדמיתנו, ומותג "הירוקה" עוד לא אבד כמו שכמה טרולי מקלדת בפייסבוק מיהרו לרמוז. אני חושב שיש לנו סיכוי להשפיע לטובה על הרשימה של לבני אם ההבטחות שוות יותר מחתימה של נייר, אבל במקרה הרע ניסינו להיות פרגמטיים ולא הצלחנו בסיבוב הזה. לא צריך לקחת את זה יותר קשה ממה שזה באמת – נסיון כן והכי קרוב לריאלי של אלון טל להכניס את הירוקה לכנסת בהנתן מצבינו האלקטוראלי והכלכלי. אם אתם רוצים לתת לעצמכם תירוצים למה אפשר לסתום את האף ולהצביע ללבני, אתם יכולים לחשוב על זה כך – לבני ושטרית ממילא בפנים, הקולות שיכניסו אותם לא צפים. הקולות שלכם, הבלתי מחליטים, קובעים יותר לגבי המקומות 9-13, אז למדו את עמדותיהם ותראו אם מתאים לכם.

אני, כאמור, מגיע מראיה כלכלית-חברתית הרבה יותר שמאלית. עד הריצה העצמאית הבאה שלנו אני כנראה אחזור כמו שמו"צניק טוב ירושלים להצביע למה שפעם היתה מפ"ם, ואולי דרך הסכם העודפים אעזור בעקיפין להכניס את אלון לכנסת, אבל אני גם מאוד אשמח אם אצליח להכניס אליה את תמי זנדברג (מס' 5 במרצ וחברת מועצת עיריית תל אביב, מהגוד גאייז).

בקיצור, אני יודע שלרבים כמוני, כל רשימה בבחירות הקרובות היא לא אופטימלית. בכל אחת מהרשימות מסתתרת צפרדע שצריך לבלוע. אני רק מבקש שתשבו עם דף ועט ואולי אתר הכנסת הפתוחה, תכינו טבלאות בעד ונגד ותבחרו את הצפרדע שאתם מוכנים לבלוע. אני מקווה שתבחרו את הצפרדע הכי ירוקה בשבילכם 🙂

(אני מתנצל אם השימוש במשלים העושים שימוש בתמונות מנטליות של התעללות בדו-חיים ואכילתם פגעה במישהו, לא נפגעו כל צפרדעים אמיתיות במהלך הכנת הפוסט)

אז יותר ירוק או יותר ארוך? לדעתי חשיבה ירוקה היא חשיבה ארוכה. אלון טל בחר בחירה נכונה למפלגה ולמטרותיה בטווח הארוך, אפילו אם בטווח הקצר אנשים מתרעמים. זו תגובה רגשית מוצדקת, ויש מה לתקן, אבל לדעתי לא נכון להכריז על נטישה או צעדים חד כיווניים אחרים. בואו נלמד מהטעויות, נשתקם ונשתפר. זה לא הרג אותנו, אז בואו נבחר שזה יחשל אותנו. במילה אחת – קיימות. ואגיד זאת שוב כי שווה להפנים – לחשוב ירוק זה גם לחשוב ארוך.

(וואו, 1400 מילים. הפוסט הבא על בחירות אלקטרוניות, אני אנסה להיות יותר תמציתי :-))

פסק הדין של בית הדין של התנועה הירוקה, 5 בדצמבר, 2012

לרגע אני כותב כאן כחבר בית הדין של התנועה ולא כפעיל. לפני שתציצו במסמך, הערה אישית שלי: זה לא סוד שהליך הפריימריז שלנו לא היה לרוחם של רבים, והוגשו קובלנות בסופו ולכן גם תוצאות סופיות פורסמו באיחור ולאחר מכן עודכנו כאשר השתנה דירוג הנבחרות בהן. מאחורי הקלעים היו נסיונות גישור, חלק מהקובלנות נמשכו וחלקן אף הוגשו מחדש. מועמדים הגיעו להופיע מול בית הדין הקטן שלנו מצוידים בעורך דין ומשפטנית, והיו לא מעט רכילויות, האשמות וכל מיני הפתעות לא נעימות שהתבררו לאורך היומיים+ שישבנו בדין. בלחץ הזמנים שבין הפריימריז המאוחרים לבין תאריך הגשת הרשימות לא היה לצערינו זמן להפעלת מוסד הביקורת של התנועה, כולל חקירות מפורטות יותר. הכרענו בלב כבד על בסיס עדויות בכתב ובעל פה בלבד, ומספר טפסי התפקדות שהוגשו לנו כראיה אחת (אבל עם לא מעט בעיות).

אני אישית מאוד הוטרדתי ממה שנחשפנו אליו, וכאב לי על מקימי המפלגה על השבועות הקשים שעברו, וחבל היה לי שלמרות השאיפה לשקיפות ודמוקרטיה, כשרק התחילו לזלוג סיפורים ושמועות, לא הופעל מנגנון הביקורת.

כידוע לכם, אנחנו עכשיו בתקופה רגישה. מתחילים היום דרך חדשה עם "התנועה" ופרסום פסק הדין חושף אולי קצת יותר ממה שהיינו רוצים שידעו על מה שקורה אצלנו, אבל מצד שני – שוב בשם אותה השקיפות הדמוקרטית – חברי בית הדין רואים זאת כחובה שפסק הדין יפורסם. מהתכתבויות פה בבלוג ושיחות אישיות, אני מבין שאפילו לא כל חברי ההנהגה קיבלו עותק. חיכיתי שיפורסם פסק הדין באתר התנועה, קיבלתי גם הבטחה מאלון טל שיפורסם הפרוטוכול המלא של הועידה מאותו יום רביעי בערב, 3 שעות אחרי שהגשנו את פסק הדין. לצערי שני הפוסטים האלו לא הופיעו שם, אז עד שיתוקן הענין, אני מפרסם את פסק הדין פה. בשביל זה יש לנו דמורטיה שטוחה ובלוג פעילים בלתי תלוי.

הנה לינק לעיון בפסק הדין או הורדתו כקובץ או את תעדיפו, אני גם מצרף אותו פה מוטמע בגוף הפוסט:

גילוי נאות – העותק שהוגש להנהגה היה מסמך וורד בפורמט קנייני, המסמך שלפניכם עבר לאחר חתימתו תרגום לפורמט מסמך פתוח ונמחקו ממנו תעודות הזהות של הקובלים כדי להגן על פרטיותם. מלבד זאת, לא נערך אף פרט אחר בטקסט.

השאלות שבוערות לאנשים

אני מדבר עם חברים כדי להזכיר להם שהירוקה עדיין קיימת והיא אופציה יותר מוצלחת מכל מלחמת הכוכבים, אבל השאלות שתמיד יחזרו עליהן אחרי שהשתכנעו שירוק = צדק חברתי הן שאלות של איך תצביעו על תקציב בטחון, מה עמדתכם בנושא חוק טל, מה תעשו כדי לקדם הוראת מדעים בבתי ספר (כן, מסתבר שגם הממלכתיים הלא-דתיים בארץ יש בעיה עם לימוד אבולוציה ודברים שפעם נראו לי בסיסיים).

אז הנה עוד שאלה לפריימריסטים וגם ליושבי הראש – מה אתם אומרים לגבי הנושאים הראשונים שיצא לכנסת לדון בהם על החודש הראשון, ובראשם התקציב?

פריימריסטים! עלו לבמה!

הרגע קיבלנו את הניוזלטר שמספר שהבחירות המקדימות נידחו בשבוע. רק אתמול הגעתי לחפור באתר האם של המפלגה כדי לקרוא קצת על הפנים הפחות מוכרות של ה(א)נשים שרצים השנה לרשימה. לצערי גיליתי שלא כולם אפילו טרחו להציג את עצמם ואת עמדותיהם בפירוט. כולם נראים נחמדים ובעלי רצון טוב, אל תבינו לא נכון, אבל כיוון שאין לנו "דיבייט" נשיאותי, אני חושב שיש מקום לבקש לשאול כמה שאלות את הרצים, והבלוג הזה הוא בהחלט מקום מתאים.

אז קוראים ופעילים, רכזו כאן למטה את שאלותיכם, ומועמדים, הרגישו חופשי לנדב מידע מראש ולענות בדיעבד, ובואו נקים פה רב שיח שיעזור לנו להכיר את המועמדים ולהבין את מי אנחנו מצעידים.

אני אפצח בשאלה ראשונה, ואני מפנה אותה לחברינו החדשים שמכהנים היום במועצות המקומיות והעיריות השונות עוד מימיהם ב"ירוקים" – אני קורא את הרזומה שלכם, ונראה שעשיתם חייל ברמה המקומית, אני מתאר לי שאתם מכירים את המועצה המקומית ועסקניה טוב, ואולי תוכלו להועיל בהרבה בתפקידיכם כיום מאשר בכנסת. במובנים רבים, ענין הקשרים האישיים וההיכרות העמוקה עם הקהילה המקומית שווים לעין ערוך במקומות האלו, ואתם נמצאים במקום מצוין להיות כוח מסייע ומשתף פעולה עם הרשימה לכנסת. אז שאלתי היא למעשה האם נרוויח יותר מיכולותיכם ברשימה לכנסת או במועצות המקומיות, עם הרקורד המוכח והקשרים החשובים שיצרתם? עד כמה שהבנתי מגעת, מדובר בצורות עבודה שונות, יכולת השפעה שונה, ואני לא בטוח שלחבר מועצה יש בדברים מסוימים יותר כוח מלחבר כנסת, ולכן אני שואל מה לדעתכם צריך לעמוד ברשימת השיקולים שלנו כשאנחנו מצביעים לכם בפריימריז ונאלצים להחליט אם אולי לוותר על השפעתכם המקומית? אני חושב שהנכס הכי גדול שאתם מביאים לתנועה הירוקה הוא דווקא הגיבוי המקומי הרחב לנציגים בכנסת, שלא יצטרכו לפעול לבדם בריק אפילו יום אחד מרגע שיכנסו לבית הנבחרים.

(כן, יצא ארוך, מתנצל, אבל זו נקודה חשובה 🙂 )

הדמוקרטיה היא בשביל הבלתי משוכנעים

מאת: ברם ספירו. תרגום מאנגלית סוזן קודש. עריכה אסתי הורן

לא אחת, הרעיונות הכי מבריקים שלי הם לא באמת שלי. הרעיון שאכתוב עליו היום צץ לי תוך כדי קריאת ספרו של מרק מרטינז על הקפיטליזם של השוק החופשי, ושמו "המיתוס של השוק החופשי". אחד החלקים בספר נקרא "הדמוקרטיה היא בשביל אלה שאינם בטוחים שהם צודקים". זה משקף יפה את דעתי על חשיבותו של הפלורליזם. המחשבה הזאת כבר רוחשת אצלי במוח זמן מה, אולם לא בצורה כל כך קולעת ותמציתית.

כפלורליסט, אני מפקפק עמוקות בפונדמנטליזם מכל סוג שהוא.

אני מאמין באמונה שלמה שיש מעט מאד דברים בחוויה האנושית שמסוגלים להכיל רק אמת אחת מוחלטת. זה אינו אומר שכל רעיון או כל דעה הם בעלי משקל זהה – כלל וכלל לא. זה כן אומר, שבשעה שאדם משוכנע, לחלוטין ובלהט, בנכונות הדבר שהוא עושה או מאמין בו, כדאי לו לשקול את האפשרות שאולי הוא טועה. עצם הפקפוק שלנו באמונותינו ובערכינו הוא הוא שנותן להם את הערך שלהם. אם אתה טוען שרעיון מסוים הוא נכון – בחן אותו, פקפק בו. אם האמונה שלך נכונה היא תעמוד בחקירה ובדרישה, ותעבור את המבחן שאתה מעמיד אותה בו. אם מסתבר שהיא אינה נכונה, אז תתנער מהאשליה – כולנו נלכדים מדי פעם באשליות – והחלף נקודת מבט.

סימן ההיכר של הפחדן האינטלקטואלי, של האדם שבסתר לבו מודע לשבריריות של אמונותיו, הוא חוסר הרצון לשאול שאלות נוקבות והטלת איסור על העלאת שאלות על הזולת. בעיני, הדמוקרטיה לא נועדה להשיג את הדרך האחת והיחידה עבור התארגנות החברה האנושית. ב-90% מהמקרים, מי שמציע את "הדרך", בהא-הידיעה, יוביל אותנו אל הפאשיזם, אל רודנות הקומוניזם, או אל דיקטטורה שתלטנית פונדמנטליסטית אחרת. הדמוקרטיה היא שיטה שאמורה להכריח אותנו להכיר בשונות בינינו, לקבל את העובדה שהשונות תעמוד בעינה, ובכל זאת להגיע לפשרה שתביא את הרוב המכריע לידי תחושת אכזבה קלה בלבד.

רק דרך ההכרה והקבלה של השונות, ניתן יהיה להפנים באמת שאנחנו ערבים זה לזה. החברה שייכת לכלל חבריה – לא רק לאלה שנמצאים בשלטון. כלכלה בריאה היא תוצאה של מאמצי כל משתתפיה, ולא רק של אלה שמרוויחים הכי הרבה. והדמוקרטיה שייכת לא רק לאלה שצודקים, אלא גם לאלה אשר אינם צודקים.

כיבוש רוטשילד, כיבוש וול סטריט

מאת: ברם ספירו; תרגום מאנגלית: סוזן קודש

 

בקיץ החולף הבטתי בקנאה במתחולל בישראל, על ישראלים שעשו מעשה והחזירו לידיהם את הזכות לעצב את פניה של החברה שלהם. זמן קצר קודם לכן עברתי לניו יורק והייתי מבלה שעות על גבי שעות בצפייה בווידאו הזורם מהארץ. לא פעם עמדו לי דמעות בעיניים לנוכח מספר האנשים האדיר שחלקו עימי רעיונות וערכים נשגבים. מה שהרשים אותי במיוחד היה השינוי שהתחולל בשיח עצמו. פתאום שמענו אנשים מדברים על איך אנחנו יכולים להתקיים בצוותא ולא על איך אני מתקדם בחיים.

 

לפני שבועיים פתח גרעין קטן במחאה בוול סטריט בניו יורק. הם קוראים לעצמם "כיבוש וול סטריט (אתר occupywallst.org). מה שהתחיל מקומץ בני אדם הפך פתאום למאהל של אלפים באחד הפארקים במנהטן. שוב ישנם אנשים שמדברים על איך הם רוצים שהחברה שלנו תיראה, מה לדעתם דורש שינוי, למה אנחנו כבר לא יכולים יותר להמשיך בדרך שנהגנו בה עד כה. ושוב, עצם האקט של השיח הוא הדבר המרשים ביותר בכל הסיפור הזה. מה שהם רוצים להשיג הוא ברור – סוף למדיניות המושתתת על כלכלת השוק החפשי ולדיקטטורה התאגידית של הפוליטיקה שלנו.

 

מה שהרבה פחות ברור הוא איך משיגים את המטרה. שאלה זו היא הנושא של אין-ספור וויכוחים ודיונים סוערים ולוהטים. וזהו גם היופי של תנועת המחאה של הקיץ: אותם דיונים מסמנים שינוי בדרך בה אנו מסתכלים על הבעיות שלנו. ניסינו לעבוד דרך הצינורות המקובלים על מנת לחולל את השינוי המיוחל והגענו למסקנה שכל מי שמגיע לשררה מאוהב בביה"ס לכלכלה של אוניברסיטת שיקגו – בין אם זה נתניהו, בוש, ליבני או אובמה. נראה שהגיע הזמן לנסות משהו אחר.

 

אף אחד אינו יודע בדיוק מהו המשהו האחר הזה. המדיה כאן, בדיוק כמו בארץ בקיץ האחרון, מתעקשת לקבל רשימה סדורה של דרישות ואיזשהו רמז למתי המחאה תסתיים. אולם לא תיתכן רשימה סדורה כיוון מה שמתבקש הוא שינוי בדרך בה אנחנו מתנהגים ולא רק שינוי במדיניות זו או אחרת.

 

לשמרנים לקח 40 שנה לפורר את מדינת הרווחה, להסיר פיקוח שלטוני מהתעשייה הכלכלית, ולבסס את החברה הצרכנית. המחאה הזאת לא תצליח לשנות כל זה תוך מספר חודשים. מה שהיא כן תצליח לעשות זה להזכיר לכולנו שקביעת אופיה של החברה שלנו היא משימה אשר מוטלת עלינו. אנחנו אפשרנו את תאוות הבצע התאגידית, את ההפרטה רבתי של שירותים ציבוריים ומוצרים, את ניקובו של כל מה שיקר לנו בתג מחיר. ואנחנו נחליט לשים לזה סוף. זאת האחריות שלנו.

יום שבת התנועה הירוקה מצטרפת להגנה על הדמוקרטיה הישראלית

חשוב שאנשים יבואו עם חולצות של התנועה ויביאו אם יש להם באנרים גדולים של המפלגה וגם דגלי ישראל למי שיש.

נקודות המפגש יהיו – לפני תחילת הצעדה בגן מאיר שער הכלביה

העצרת עצמה מתקיימת ברחבת המוזיאון ושם נקודת ההתרכזות תהיה מדרגות בית אריאלה.

איש קשר ערן בן ימיני ורעות שניר בטלפון הזה 0504003808

בפייסבוק

http://www.facebook.com/event.php?eid=142599465798346

על הזכות לחשוב אחרת: ערן בן ימיני

דובר רבות על על התיקון החדש לחוק האזרחות המוצע ע"י ממשלת ליברמן ובו דרישה לשבועת אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.
אני יכול להסכים עם רוב רובה של הביקורת שנכתבה בנושא: על כך שחוק זה מעמיק את הפילוג בין האזרחים היהודים לאזרחים הלא יהודים ובראשם האזרחים הערבים עד כדי כך שצמד המילים "אזרחים ערבים" מתחיל להשמע מוזר, שחוק זה איננו מוסרי ביחס האי שוויוני שלו כלפי אזרחים או מועמדים לאזרחות על בסיס דתי או גזעי, שחוק זה מיותר ורק מעורר עוינות מצד כל שאר המדינות הדמוקרטיות, שחוק זה הוא חלק ממהלך כולל המוביל את מדינת ישראל לכיוון ימני/גזעני/פשיסטי/לאומני, אני מאמץ בשתי ידיים את הביקורת הזו אבל ישנה נקודה קטנה אשר איננה זוכה להתייחסות ונקודה זו ככל שקטנה היא כך היא בלתי סבירה ובלתי נסבלת מבחינתי.
הדרישה להשבע אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית נשמעת תמימה בעיקר למי שמאמין במדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, אבל ההבדל כאן הוא בעיגון בחוק של תפיסה מסויימת, זהו צעד נוסף של המשטר לתוך מוחם של האזרחים ובו דרישה להשבע ולהאמין באופי מסויים של המדינה.
כאן הבעיה שלי מתחילה, כאשר חודרים למחשבות שלי ואומרים לי במה אני צריך להאמין.
התיקון החדש לא מבקש ממני לשמור אמונים לחוקי המדינה (זה כבר קיים בחוק) אלא הוא תובע ממני להאמין בצורת חיים, באופי מסויים של מדינת ישראל. החדירה הזאת למחשבות ולאמונה זוהי הגדרה הטובה ביותר לפשיזם, לזה אני מתנגד. אני אתנגד אם ידרשו ממני להשבע אמונים למדינת ישראל חילונית – דמוקרטית, אני אתנגד אם יכריחו אותי להשבע למדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה כפי שאתנגד להשבע למדינת ישראל כמדינת הלכה.
במדינה דמוקרטית כל אזרח זכאי לא לקבל את אופי המדינה והוא חופשי לעצב בעיני רוחו ואמונתו את אופי המדינה לה הוא משתוקק, יותר מכך הוא זכאי להשמיע את קולו בעניין ולתבוע אופי אחר, המגבלה היחידה שהמדינה מציבה היא שיעשה זאת במסגרת החוק וללא פגיעה באזרח או תושב אחר.
במדינה ובתרבות דמוקרטית ישנן כמה שכבות של חופש: השכבה העמוקה מכולן היא חופש מחשבה, מעליה ישנו חופש הביטוי, מעליו יש את החופש לפעול במסגרת החוק וכאן בדרך כלל מסתיים החופש. שבועה לשמירת אמונים לתפיסה מסויימת של המדינה חודרת את כל השכבות הישר לשכבה העמוקה מכולן ומכתיבה תפיסה ואמונה אחת.
את הזכות לחשוב אחרת לוקחת המדינה ממני וזוהי הפגיעה הבסיסית ביותר בתרבות הדמוקרטית ולזה חייבים להתנגד ולהתקומם בכל הכח.

הערה
מאמר זה נכתב עוד לפני שהועבר החוק האוסר לחשוב אחרת על אופי מדינת ישראל ומשכך אין בכתיבת מאמר זה עברה על החוק.

פורסם גם באתר התנועה

מגישים בג"צ בפרשת גלנט

התנועה הירוקה חרטה על דגלה ערכים רבים, ביניהם טוהר מידות, חלוקת משאבים צודקת, והגנה על שטחים פתוחים, כשהמטרה היא להנחיל ערכים אלו בחברה שלנו המצויה במשבר עמוק. אין כמו המקרה של בחירת הרמטכ"ל על מנת להראות עד כמה עמוק המשבר בחברה. מדד השחיתות העולמי (CPI) שפורסם לאחרונה דירג את ישראל במקום ה 32. למעט ספרד ופורטוגל אין עוד מדינה מערבית שדורגה כל כך נמוך. על מנת להגיע לטוהר, ליציבות, ולאיזונים הנחוצים בכל דמוקרטיה כפי שבאים לידי ביטוי במדינות כמו ניו זילנד ודנמרק (נמצאות בראש הטבלה) נצטרך לעבוד קשה. הבג"ץ שהתנועה הירוקה תגיש בקרוב נגד יואב גלנט הוא צעד נכון בכיוון. הרמטכ"ל, מעבר לדוגמה האישית שהוא אמור להראות, אחראי באופן ישיר על שטחים פתוחים עצומים ואם הרפורמה בקרקעות תעבור, יכולת הנזק שלו תגדל לאין שעור.

על יואב גלנט מוטלות 3 פרשיות שעד היום הוא לא נוכה מהם. הפרשה החמורה מכולם היא פרשת השטח החקלאי של ה 35 דונם. הפרשה חמורה כי מעורבים בה מוסדות מדינה שגם הם פשעו. יואב גלנט קיבל לפנים משורת הדין את השטח החקלאי של 35 דונם ממנהל מקרקעי ישראל. את השטח הוא קיבל ללא תשלום (!), ללא חוזה, וללא מכרז. השטח כלל לא כלול בתוך השטח החוקי של המושב בו הוא גר, עמיקם. תושב אחר של עמיקם שאיבד את אותו שטח נשפט על כך! בבג"ץ שהוגש על ידי תושבי עמיקם ב 2007 שיקר יואב גלנט כשטען שהמגרש ניתן לו על ידי המושב. המושב כאמור לא יכול לתת שטח שאינו שלו. על מנת לגבות את יואב גלנט מנהל מקרקעי ישראל הגיש תצהיר שקרי שבו טען שהדבר נעשה במסגרת חוזה שבין המנהל לאגודה החקלאית של המושב. דבר שלא היה ולא נברא. התושבים נאלצו למשוך את העתירה בלחץ של בג"ץ כשברקע השקרים הללו וכן טענה משונה מאוד של בג"ץ שהתושבים לא היו צריכים לפנות לתקשורת. בתור אחד שעמד פעם כבר בבג"ץ, בניסיון להגן על קידוחי מים של תושבים ערבים מפני זיהום מכביש חוצה ישראל, ונאמר לו על ידי השופט ברק שכדאי למשוך את העתירה, אני יודע שכשאומרים לך למשוך את העתירה אתה עושה את זה כי הם החליטו כבר מבלי להקשיב לך.

הפרשיה השנייה של יואב גלנט היא הפלישה ל 28 דונם נוספים. לאחר שהוא קיבל שלא כדין את ה 35 דונם, פלש גלנט ל 28 דונם נוספים ונטע בהם עצי זית.  בבית משפט הוא היתמם וטען שזה נעשה בטעות ובתום לב. איך נוטעים מאות עצים ופורשים אלפי מטרים של קווי השקיה בטעות? רק כאשר הנושא עמד לפני דיון בבית משפט הוא עקר את העצים. אם כי עד היום לא פינה מהשטח את הקווי השקיה.

הפרשיה השלישית קשורה כבר בשטח ציבורי פתוח. יואב גלנט בנה את ביתו על שטח של 7 דונם בעמיקם. אבל ככל הנראה זה לא הספיק לו והוא השתלט על שטח של כמה דונמים נוספים בסמוך לביתו, שטח שעל פי המפות הוא שטח ציבורי פתוח. בשטח זה הוא בנה טרסות, נטע עצים, התקין עמודי תאורה וסלל שני דרכי עפר ומגרש חניה גדול מוקף בחומת אבנים. למרות מחאות השכנים עד היום לא פינה יואב גלנט את השטח. ביקרתי בשטח ביום שישי האחרון ואכן לא פינה. הוא אמנם הפסיק בלחץ בית משפט להשתמש בכבישים שהוא סלל, אך בית המשפט לפני למעלה משנה תבע ממנו לפנות את השטח ולהחזיר את המצב לקדמותו. יואב גלנט לא ציית לבית משפט עד היום.

התנועה הירוקה פנתה בעקבות ארועים אלו לשלושה גופי שלטון: ליועץ המשפטי לממשלה, לועדת טירקל למינויים בכירים, ולמבקר המדינה. את דעתו של מבקר המדינה עדיין לא שמענו. היועץ המשפטי לממשלה הציג את הנתונים שכתובים למעלה לועדת טירקל ואת הפלישה לשטח הציבורי הפתוח הוא טען שלא הספיק: "לא עלה בידי עורך חוות הדעת לבדוק את העובדות על תום". ועדת טירקל לא ניסתה לבדוק את העובדות עד תום והסתפקה בעדותו של יואב גלנט שמדובר על "ברוב מהומה על לא מהומה". בשל כך נאלצת התנועה הירוקה להגיש עתירה לבג"ץ כנגד שני גופים אלו, אך לא לפני שנמצה את ההליכים.

אורי שיינס

יו"ר מועצת המומחים, התנועה הירוקה

————————————————————————

אנו קוראים לחברי התנועה ולציבור לתרום ככל הניתן על מנת לממן את העתירה. עלות העתירה היא 20,000 ₪. שימו לב אסור לתנועה על פי חוק לאסוף תרומות לפעילותה שלמעלה מ 1000ש"ח לכל בית אב.

ניתן לתרום בכרטיס אשראי ב

https://www.litrom.com/galant

בנוסף ניתן לשלוח המחאה בדואר בציון תרומה על המעטפה לכתובת:

עבור התנועה הירוקה

ת.ד. 558 תל אביב 61004