יותר ירוק או יותר ארוך? התלבטויות, ליקוק פצעים וכמה מסקנות

דצמבר 20, 2012 16 תגובות

אחרי הפוסט הקודם, אני מוריד את הכובע של חבר בית הדין ושם את… לא, בלי כובע היום.

אני מגיע לירוקה מהשמאל, ומחשיבה מדעית. אני חושב שפרגמטיות איננה מילה גסה, אם הפרגמה שאליה אתה חותר היא נכונה. אני מאושר מזה שיש לי מפלגה שלפחות במצע שלה ובפי רוב פעיליה אני מוצא תאימות להשקפת עולמי, אם זה לגבי חירויות אישיות, חירות המידע והבחירה, ואם זה תכנון לטווח ארוך (קיימות) והסתכלות עובדתית על המציאות. אני מאושר מהרעיון של "מועצת מומחים", ומתמיה אותי שלאף מפלגה אחרת אין מוסד שכזה. גוף אקדמאים ואנשי מקצוע שיוכלו לגבות את הפעילים בעובדות ומחקר.

כל זה כהקדמה למה שאכתוב פה בהמשך: למה לא אצביע ללבני למרות שאלון טל ברשימה, ולמה לא אפסיק לפעול למען הירוקה בעוד שהיא רצה עם לבני.

מבולבלים? גם אני הייתי. ראשית לתשובה הקלה – למה לא אצביע ללבני. עד כמה שאני מוכן לכרות אוזן לפרגמטיות ולקבל הסברים משכנעים, הרשימה של לבני מרגיזה אותי. לבני בזבזה את ההון הפוליטי שלה כשנותרה בראש האופוזיציה בלי לנצל את זה למען העם, כשהיתה יכולה להרכיב לבדה קואליציה חילונית רחבה ויעילה. היום בערב ציפי לבני תציג, ביחד עם אלון טל, את החלק החברתי-סביבתי של המצע שלה ואת המיתוג המעניין של הקמפיין המשותף והוא כולל מילים יפות על הפרטות לידי העם במקום לידי האוליגרכיה, אבל אני לא יכול לשכוח לה שתחת ביבי וגם באופוזיציה לו, היא לא פעלה בכיוון. אני לא יכול לשכוח לה שהתמהמהה עד הרגע האחרון להקים מפלגה, ואז שעתיים אחרי זה עלתה על מטוס והשאירה את רמון להרכיב בשבילה את המפלגה משאריות של קדימה והעבודה ב"ועדה מסדרת", ולקח שתי טיוטות עד שנפטרו מלא מעט מושחתים. מפריע לי גם הקמפיין שלה "נגד ביבי" כשהיא כבר מזמן לא מנהיגה את אחת משתי המפלגות הגדולות. לפי הדמיון הגראפי בין הקמפיין שלה ושל העבודה, אפשר לחשוב ששלי וציפי מריצות ביחד את שלי מול ביבי. אני גם לא מסוגל לתת קול למפלגה שבה יושב אבי המאגר הביומטרי (או לפחות האב המאמץ הבלתי נלאה) שמטפח את אחד מאסונותינו הגדולים ממקום מושבו באופוזיציה ללא מתנגדים כמעט. יש לי עוד הרבה להגיד נגד "התנועה", אבל כאן הוא בלוג הירוקה, ואני חושב שהצלחתי כבר להעביר לכם את עמדתי בפירוט יתר.

אבל אני כן בעד ריצה איתה לכנסת. כן, אני מסכים שזה נעשה בצורה קצת עקומה, ביום צפוף של סערת רגשות, עזיבות, חזרות וכמעט התפרקות, אבל יש שתי סיבות עיקריות שהשרץ הזה ראוי להכשרה: הראשונה היא שכלכלית ומורלית, הירוקה לא היתה שורדת ללא הריצה המשותפת הזו, והשניה היא שההסכם עם "התנועה" משחק מאוד לטובת חזוננו, אפילו אם אלון טל לא יכנס לכנסת. יותר פרטים מזה תצטרכו לשמוע הערב במסיבת העיתונאים, ביקשו שלא נפרט עד אז בפומבי. אני לא ממהר לסמוך על פוליטיקאים משופשפים כמו רמון ושטרית, אבל יש ברשימה הזו גם מצנע ופרץ ושמות נוספים שגורמים לי לחשוב שיש מי שיהיה מעונין לשמור לנו על האג'נדה. לפחות אני מעיז לשחרר טיפה פסימיות ולתת לאופטימיות מקום. כאמור, הרבה אני לא יכול לפרט, קראו את פרטי הסכם הרשימה המשותפת כשיפורסם יותר מאוחר, ונמשיך לדון בזה כאן.

כוך ירושלמי, פעילים ירושלמים, דיון שקט ועמוק מהלב על הדרך, איך הגענו לכאן ולאיפה ממשיכים.

חשוב לי להדגיש שמקימי הירוקה לא איבדו את הבסיס הרעיוני והאידאולוגי. גם הסגנון לשמחתי לא השתנה. כן, יש ביננו עכשיו חברים חדשים, שחקנים פוליטיים הרבה יותר משופשפים, ובעיני רבים מהותיקים משופשפים מדי; אבל זכרו שגם אם הבחירות המקדמיות לא היו הכי יפות, מדובר בכ"ז במשרתי ציבור עם רקורד מוכח. הירוק שלנו ושלהם מבחינת מדיניות ציבורית אולי בגוון טיפה שונה, אבל עד שלא יוכח אחרת הוא עדיין ירוק. אני מאוד מקווה שלא נראה יותר לעולם בירוקה פריימריז עם חמישה טון "לכאורה" על כל צעד ושעל, לכאורה קולות מוזמנים, לכאורה התפקדויות קנויות, לכאורה ולכאורה (אבל אני גם חושב שזה נאיבי לקוות לזה). עכשיו יש לנו רשימה וכשאנחנו לא בפריימריז הא/נשים האלו פועלים למען מטרות משותפות. הועידה תחליט ברבות הימים מה יש לעשות כדי שזה לא יישנה, ושההנהגה לא תילקח בפוטש. אני יודע שהלב של המקימים עדיין במקום הנכון ולו בגלל שהתגובות שלהם לסחף האירועים היו הרבה יותר אנושיות ומעוררות הזדהות מאשר הקור המשפטני שראיתי כחבר בית הדין מצד נשואות הקובלנות. אחרי שהשתבללו לכמה ימים, יצאו חברי ההנהגה לסבב מפגשים עם פעילים כדי לשמוע ולהשמיע, לפייס ולבנות חזרה את האמון. הייתי במפגש שכזה בירושלים, במרתף מוזר של בית קפה בנחלאות, כל כך ירושלמי ומדויק למצב הרוח. בלי שום חימום, האויר היה קר אבל האנשים חמים. גם רגשות שליליים ופגועים קיבלו את הזמן והמקום, כמעט אף אחד לא התפרץ, ערעורים על דעות התקבלו בפתיחות והקשבה, ואז הדלקנו נרות ורשות הדיבור עברה לרחלי ואלון. יפעת ביטלה ברגע האחרון, ומצד אחד היה לי חבל שלא נשמע את הצד שלה ולו בשם האיזון, מצד שני היה ברור לכולם שהאווירה היתה הרבה יותר מתוחה ולא פתוחה אם היא היתה מופיעה, אז אני מאוד שמח שיצא לי להיות במפגש בהרכבו הזה. יהיו עוד מפגשים כאלו בצפון ובמרכז, אני מאוד ממליץ לכם להגיע ולדבר ולשמוע, זה עשה לי טוב, ועכשיו צריך להניח את זה בצד לכמה שבועות ולהתרכז בקמפיין.

גם אני הייתי כמו רבים בהלם בשבוע שלפני. מסיבות משפחתיות לא הייתי ביום שישי בסמינר הקיבוצים ולכן ערימת הקובלנות שנחתה לפני ביום שני הפתיעה אותי מאוד לרעה. מישיבה של שעתיים זה התארך ל"מילואים" של יומיים וחצי שכמעט ועלו לי במקום העבודה, את פסק הדין הגשנו ביום רביעי בחמש וחצי תוך כדי שאנחנו יודעים שנעשים נסיונות גישור ופישור, שלוש שעות אח"כ נספרו עוד מעטפות והתהפכו התוצאות, היתה ועידה קצרה (שאני לא אהבתי את דרך ניהולה לגמרי, אבל זה נושא נפרד). החלטנו לא לרוץ עם לבני, למחרת רצו שמועות על התפטרות חברי הנהגה, אח"כ נשמע שזה רק עזיבת הרשימה אבל לא ההנהגה, אלון כבר רצה לעזוב אבל חזר לדבר עם לבני על הצעה טובה מהראשונה (שוב, פרטים במסיבת העיתונאים!) ובדרך היה סקר קטן ומוזר בדואל, רוב האקשן נדחס בשתי יממות בקושי. כאדם שסובל/נהנה מהפרעת קשב וריכוז אני רגיל לטלטלות רגשיות ואימפולסיביות, אבל זה היה שבוע קשה, מפתיע, לעיתים קרובות פוגע ולא קל לאף אחד. אבל אני מאוד מקווה שאפשר להגיד עכשיו, כשעבר טיפה זמן, שאפשר להסתכל בעיניים יותר פראקטיות ולדבר על העתיד.

כלפי פנים – מה שעבר בפריימריז לא יעבור בשקט. ראיות לוקטו, תצהירים נכתבו והוגשו כמה וכמה תלונות למשטרה (זה לא סוד, זה נאמר בועידה בגלוי). נצטרך לדון בשינויים בתקנון ולהיות טיפה פחות נאיביים, ואם הועידה תראה לנכון שיש לעשות משהו יותר דראסטי, אנחנו נעלה את האפשרויות האלו להצבעה בפברואר, אחרי הבחירות. אם יחליטו שכדי לנשום בבית יש להכריז על הוצאת עיזים, ניקוי אורוות וכהנה דימויים מושביים, עוד נגיע לזה. כרגע מתרכזים בהכנסה של אלון טל לכנסת כדי שיוכל לממש את חזוננו. אתם אגב מוזמנים לעזור לאורי שיינס בהקמת צוות "מאה הימים הראשונים" ולעזור לאלון טל להניח כמה הצעות חוק כבדות וחשובות כבר בהתחלת מושב הכנסת, אם במו ידיו כח"כ, או כשותף חיצוני ל"התנועה".

כלפי חוץ – אני מקווה וחושב שלא נפגעה תדמיתנו, ומותג "הירוקה" עוד לא אבד כמו שכמה טרולי מקלדת בפייסבוק מיהרו לרמוז. אני חושב שיש לנו סיכוי להשפיע לטובה על הרשימה של לבני אם ההבטחות שוות יותר מחתימה של נייר, אבל במקרה הרע ניסינו להיות פרגמטיים ולא הצלחנו בסיבוב הזה. לא צריך לקחת את זה יותר קשה ממה שזה באמת – נסיון כן והכי קרוב לריאלי של אלון טל להכניס את הירוקה לכנסת בהנתן מצבינו האלקטוראלי והכלכלי. אם אתם רוצים לתת לעצמכם תירוצים למה אפשר לסתום את האף ולהצביע ללבני, אתם יכולים לחשוב על זה כך – לבני ושטרית ממילא בפנים, הקולות שיכניסו אותם לא צפים. הקולות שלכם, הבלתי מחליטים, קובעים יותר לגבי המקומות 9-13, אז למדו את עמדותיהם ותראו אם מתאים לכם.

אני, כאמור, מגיע מראיה כלכלית-חברתית הרבה יותר שמאלית. עד הריצה העצמאית הבאה שלנו אני כנראה אחזור כמו שמו"צניק טוב ירושלים להצביע למה שפעם היתה מפ"ם, ואולי דרך הסכם העודפים אעזור בעקיפין להכניס את אלון לכנסת, אבל אני גם מאוד אשמח אם אצליח להכניס אליה את תמי זנדברג (מס' 5 במרצ וחברת מועצת עיריית תל אביב, מהגוד גאייז).

בקיצור, אני יודע שלרבים כמוני, כל רשימה בבחירות הקרובות היא לא אופטימלית. בכל אחת מהרשימות מסתתרת צפרדע שצריך לבלוע. אני רק מבקש שתשבו עם דף ועט ואולי אתר הכנסת הפתוחה, תכינו טבלאות בעד ונגד ותבחרו את הצפרדע שאתם מוכנים לבלוע. אני מקווה שתבחרו את הצפרדע הכי ירוקה בשבילכם 🙂

(אני מתנצל אם השימוש במשלים העושים שימוש בתמונות מנטליות של התעללות בדו-חיים ואכילתם פגעה במישהו, לא נפגעו כל צפרדעים אמיתיות במהלך הכנת הפוסט)

אז יותר ירוק או יותר ארוך? לדעתי חשיבה ירוקה היא חשיבה ארוכה. אלון טל בחר בחירה נכונה למפלגה ולמטרותיה בטווח הארוך, אפילו אם בטווח הקצר אנשים מתרעמים. זו תגובה רגשית מוצדקת, ויש מה לתקן, אבל לדעתי לא נכון להכריז על נטישה או צעדים חד כיווניים אחרים. בואו נלמד מהטעויות, נשתקם ונשתפר. זה לא הרג אותנו, אז בואו נבחר שזה יחשל אותנו. במילה אחת – קיימות. ואגיד זאת שוב כי שווה להפנים – לחשוב ירוק זה גם לחשוב ארוך.

(וואו, 1400 מילים. הפוסט הבא על בחירות אלקטרוניות, אני אנסה להיות יותר תמציתי :-))

מודעות פרסומת

פסק הדין של בית הדין של התנועה הירוקה, 5 בדצמבר, 2012

דצמבר 20, 2012 9 תגובות

לרגע אני כותב כאן כחבר בית הדין של התנועה ולא כפעיל. לפני שתציצו במסמך, הערה אישית שלי: זה לא סוד שהליך הפריימריז שלנו לא היה לרוחם של רבים, והוגשו קובלנות בסופו ולכן גם תוצאות סופיות פורסמו באיחור ולאחר מכן עודכנו כאשר השתנה דירוג הנבחרות בהן. מאחורי הקלעים היו נסיונות גישור, חלק מהקובלנות נמשכו וחלקן אף הוגשו מחדש. מועמדים הגיעו להופיע מול בית הדין הקטן שלנו מצוידים בעורך דין ומשפטנית, והיו לא מעט רכילויות, האשמות וכל מיני הפתעות לא נעימות שהתבררו לאורך היומיים+ שישבנו בדין. בלחץ הזמנים שבין הפריימריז המאוחרים לבין תאריך הגשת הרשימות לא היה לצערינו זמן להפעלת מוסד הביקורת של התנועה, כולל חקירות מפורטות יותר. הכרענו בלב כבד על בסיס עדויות בכתב ובעל פה בלבד, ומספר טפסי התפקדות שהוגשו לנו כראיה אחת (אבל עם לא מעט בעיות).

אני אישית מאוד הוטרדתי ממה שנחשפנו אליו, וכאב לי על מקימי המפלגה על השבועות הקשים שעברו, וחבל היה לי שלמרות השאיפה לשקיפות ודמוקרטיה, כשרק התחילו לזלוג סיפורים ושמועות, לא הופעל מנגנון הביקורת.

כידוע לכם, אנחנו עכשיו בתקופה רגישה. מתחילים היום דרך חדשה עם "התנועה" ופרסום פסק הדין חושף אולי קצת יותר ממה שהיינו רוצים שידעו על מה שקורה אצלנו, אבל מצד שני – שוב בשם אותה השקיפות הדמוקרטית – חברי בית הדין רואים זאת כחובה שפסק הדין יפורסם. מהתכתבויות פה בבלוג ושיחות אישיות, אני מבין שאפילו לא כל חברי ההנהגה קיבלו עותק. חיכיתי שיפורסם פסק הדין באתר התנועה, קיבלתי גם הבטחה מאלון טל שיפורסם הפרוטוכול המלא של הועידה מאותו יום רביעי בערב, 3 שעות אחרי שהגשנו את פסק הדין. לצערי שני הפוסטים האלו לא הופיעו שם, אז עד שיתוקן הענין, אני מפרסם את פסק הדין פה. בשביל זה יש לנו דמורטיה שטוחה ובלוג פעילים בלתי תלוי.

הנה לינק לעיון בפסק הדין או הורדתו כקובץ או את תעדיפו, אני גם מצרף אותו פה מוטמע בגוף הפוסט:

גילוי נאות – העותק שהוגש להנהגה היה מסמך וורד בפורמט קנייני, המסמך שלפניכם עבר לאחר חתימתו תרגום לפורמט מסמך פתוח ונמחקו ממנו תעודות הזהות של הקובלים כדי להגן על פרטיותם. מלבד זאת, לא נערך אף פרט אחר בטקסט.

טיוטת נייר עמדה על המאגר הביומטרי – צבי דביר

התבקשתי לנסח נייר עמדה על המאגר הביומטרי. טיוטת נייר העמדה מצורפת כאן לשם קבלת הערות החברים.

תקציר: תעודות הזהות של אזרחי ישראל הן מחדל מתמשך של שנים. די במדפסת ביתית ומכשיר למינציה כדי לזייף תעודת זהות ישראלית. בשנת 1995, החל משרד הפנים לבחון את החלפת תעודות הנייר בתעודות זהות חכמות, שיהיה קשה עד בלתי-אפשרי לזייפן. בשנת 2007 הוחלט לכרוך את הנפקת התעודות החכמות עם הקמת מאגר ביומטרי של כלל אזרחי המדינה. החלטה אומללה זאת הביאה לעצירת המהלכים להנפקת תעודות זהות חכמות, ולעיכוב נוסף בהנפקת תעודות זהות חכמות לאזרחי המדינה. הקמת המאגר הביומטרי, תפגע אנושות ובאופן בלתי-הפיך בפרטיות האזרחים ובביטחונם. אין צורך במאגר לשם הנפקת תעודות זהות חכמות, וכריכת שני הנושאים יחדיו מנעה דיון אמיתי בנחיצותו של המאגר. לכן, התנועה הירוקה מתנגדת למאגר הביומטרי, ותצביע נגד הקמתו.

נייר העמדה המלא: https://hayeruka.files.wordpress.com/2012/12/biometric-stand.pdf

יעל כהן פארן על ההתרחשות בהגשת הרשימה ומה הלאה

שלום לכולם
ראשית אפתח בכך שאני מודה לכל אחד ואחת שתמכו בי בבחירות הפנימיות של התנועה הירוקה ב 30.11, ושהביאו אותי להיות מס' 6 ברשימה. שנית אסביר שאת הפוסט הזה אני כותבת מאוסטרליה, אליה נסעתי (לביקור משפחתי מסיבות שלא אפרט אך רק אומר שהן לא משמחות) בדיוק ביומיים בהם התקבלו הכרעות קשות והתקיימה הוועידה של התנועה. יצאתי מישראל לאוסטרליה ביום שלישי בערב לטיסה ארוכה מאד, ולאחר התאוששות קצרה, ניסיתי מיי

ד לברר מה קורה בתנועה הירוקה. זה כבר היה יום חמישי בערב אצלי (חמישי בבוקר אצלכם).
הדברים שהבנתי היו קשים מאד מנקודת מבטי. לא כולם אולי היו מודעים למה שהתרחש במפלגה מאז הבחירות הפנימיות, אבל ההתרחשויות מעל ומתחת לפני השטח היו מאד קשות. הבחירות האלו, שהביאו אלינו הרבה מאד מתפקדים חדשים, הביאו גם הרבה פוליטיקה מהסוג הישן והמלוכלך, פוליטיקה שאנו בתנועה הירוקה רוצים למגר מן העולם. מי שלא היה שם ביום שישי ב 30.11 אולי לא יבין זאת, ומבחינתי התחושות לא השתנו גם אם בית הדין של המפלגה דחה את הקובלנות שהגשנו לו (מאחר שלא ראיתי את הפסיקה, אני רק מניחה שזה היה מפאת חוסר יכולת הוכחה מספקת). היו, ועדיין קיימות מבחינתי, חשדות כבדים לאי סדרים והתפקדויות לא חוקיות. גם אם התפקדו באופן חוקי, מתפקדים רבים שהגיעו לא באו לתמוך במפלגה, לא כולם בכלל ידעו לאיזה מפלגה הם הגיעו. מבחינתם הם הגיעו להצביע למי שאמרו להם להצביע עבורם, לא כולם אפילו ידעו מי הם אותם נציגים. הפוליטיקה ה"מסריחה" של המפלגות הישנות הגיעה גם אלינו, כן. ועכשיו לכו תקדמו את הרשימה שיצאה מהבחירות האלה? שלמעשה בראשה (2 מתוך 3 מקומות ראשונים) אנשים שככל הנראה היו אלה שניצחו על המהלכים האלו? אני לא יכולתי להמשיך ככה.
אני מצטערת אם אכזבתי אתכם. אני רוצה להגיד באופן מאד ברור – לא הייתי בעד החבירה אל לבני, ולכן כמובן שלא פרשתי כדי לדחוף את המפלגה לקבל את ההצעה שלה. פרשתי מהרשימה כי חשבתי שהמפלגה לא צריכה לרוץ עצמאית בקונסטלציה שנוצרה, בפילוג האדיר במפלגה, ברשימה הלא מייצגת שהגיעו לראשה אנשים שהשתלטו על המפלגה מבפנים. אני קוראת ברשת האשמות שמופנות כלפיי, כלפי רחלי וערן. בעיניי זאת הכתובת הלא נכונה. לא אנו אלה שפגעו באמון הבוחרים ועסקו בפוליטיקה לא מוסרית. לגבי החבירה ללבני, מאחר שלא הייתי שם אני לא יודעת מה בדיוק התרחש. אני מבינה שהעזיבה של ערן, של רחלי ושלי, שינו את פני הדברים ביום חמישי. יכול להיות שהיה צריך לשתף אתכם, חברי המפלגה, בהתלבטות שלי, אך מפאת קוצר הזמן ובגלל הפרש השעות בין אוסטרליה לישראל זה לא התאפשר, לצערי.
ומה הלאה?
קודם כל, אני חושבת שצריך לעשות שיקום רציני, אפילו restart למפלגה. קיבלנו בעיטה בתחת בבחירות הפנימיות האחרונות, לא היתה בעיני אפשרות לרוץ במצבנו הפנימי, ועכשיו צריכים לחזור ולשקם. הפיראטים – הפעילים והמוטיבציה שאתם מביאים, התפיסה שמתחברת מאד עם התפיסה והחזון של התנועה הירוקה כפי שאני רואה אותה, אתם יכולים להיות המנוף של המפלגה להשתקם ולהביא לתמיכה ציבורית רחבה בה.
שנית, אני רואה חשיבות אדירה בריצה משמעותית ברשויות המקומיות. רק כך נבנה את הכח שלנו בישראל, כמו שעשו מפלגות ירוקים אחרות בעולם.
יעל
:קטגוריותבחירות 2013

שיר אלוני: אפשר אחרת?

דצמבר 9, 2012 3 תגובות

כותבת שיר אלוני בתגובה לפוסט של צבי דביר:

אני לא חלק מהמתרחש בהנהגת התנועה. אני בין אלו שהצביעו לתנועה הירוקה ב-2009, ובאתי עם המון מרץ מהמחאה החברתית לעזור לתנועה לעבור הפעם את אחוז החסימה, בגלל אמונתי בערכיה.
הפעם גם התפקדתי. פרסמתי ועודדתי את התנועה וחבריי למחאה הצטרפו אליכם במהלך שהיה נראה לי מדהים וכל כך נכון.
אין יותר מאוכזבת ממני ממה שקרה לתנועה באבחת החלטה אחת. עצם המחשבה לחבור ללבני, כשזו החליטה להכניס איתה ברשימה את מר מאיר "המאגר הביומטרי" שטרית, היא מזעזעת עבור תנועה שמבקשת דמוקרטיה ופוליטיקה נקיות כפיים.
זה הטיעון היחיד שאני לא שומעת מספיק אצל אף אחד מכם. כל מיני תירוצים והתנצלויות וניסיונות להצביע-בדיעבד, וספירת קולות אחת שהגעתי אליה כעובדת לספור את הקולות בדרך שנראתה לי תמוהה, לא רק הטופס עצמו היה תמוה עבורי כשהצבעתי (שיטת "מי עדיף על מי ובאיזה דירוג" במקום החלטה חד משמעית את מי אני רוצה בפנים- מה שיצר המון בלבול עבור סופרי הקולות) אלא גם הטיפוס שאמר לנו איך סופרים את הקולות.
יש לי כאב בטן מהמתרחש בתנועה כעת. ובדרך כלל זה אומר שהאינטואיציה שלי אומרת שהתנועה הירוקה איבדה את מה שקסם לי בה.

אין טעם להשאיר בחיים מבנה ותנועה שהאנשים בה מוכנים לקבל בהבנה מעשים אנטי דמוקרטיים בכל מיני תירוצים והעיקר שהתנועה תישאר בחיים. אם ככה אתם חושבים על הדברים, אתם לא שונים בשום דבר מאף אחת מהמפלגות האחרות שמקבלות בהבנה את משחקי הכיסאות המאוסים על חשבון הרצון של הבוחרים/ות.
אתם סתם עוד מפלגה.

המעשה האמיץ, הנכון וההכרחי עבור התנועה הירוקה היא לדרוש מההנהגה הבוגדנית לא להשתמש יותר במותגי התנועה הירוקה או בשמה כאשר הם תחת מפלגתה של הגברת לבני. הם כעת אזרחים מן השורה ואף לא אחד מהקולות שהצביעו להם משנה כרגע- הם לא היו"רים של התנועה הזו, מבחירתם. כאן עובר הגבול.
ההנהגה החדשה של התנועה הירוקה- החמישייה העולה אחרי הבוגדים- צריכה להתאפס על עצמה, לא להתרפס מול הבוגדים ורצונותיהם הכיסאולוגיים, לא למחוק את התנועה הירוקה- אלא לרוץ בכל הכוח לכנסת, תוך עבודה משמעותית ורצינית על התקנון, על הערכים של התנועה, על אופני ההצבעה והדמוקרטיה, תהליך של תיקון מלא, פומבי ומחייב- שיש לו סיכוי לתקן את המכה הקשה לתדמיתה של התנועה הירוקה.
וכפי שהצעתי עוד לפני כל הבלאגן- אולי כעת זו הזדמנות נהדרת לתת לתנועה הירוקה שם שיבדל אותה גם מהמפלגות הירוקות בלבד וכעת גם מ-"התנועה". אם ציפי יכולה להמציא מותג שנייה לפני הבחירות, כך גם אתם. כמה פעולות ומסיבות עיתונאים וקליפים והמותג החדש יחדור להכרה. במיוחד כשהדבר יובהר בתעמולת הבחירות. הצעתי לשם חדש- "אחרת". שם טוב בעל משמעויות כפולות שיכולות לשמש למגוון רחב של קמפיינים.

על פיראטיות, נאיביות, והתנועה הירוקה שבאמצע

על פיראטיות, נאיביות, והתנועה הירוקה שבאמצע

אתחיל מהסוף.

פעלתי בתנועה הירוקה בשנתיים האחרונות כדי להכניס נציגים ירוקים לכנסת. נקודה.

זאת המטרה שלשמה הוקמה מפלגת התנועה הירוקה. זאת המטרה שלמענה מיכאל, רחלי, אלון, סוזן, שי, אבי, ערן, שגית, דובי, איתמר ואנוכי השקענו כל כך הרבה.

מאחר וזאת המטרה, לפיכך צריכות להיבחן  הפעולות וההחלטות של הימים האחרונים.

כבר בוועידת החירום החלטתי שאני לא יכול להתיימר לקבל החלטה בנושא הצטרפות ללבני ולכן נמענתי מלהגיע. קיוויתי שאני משאיר את ההחלטות בידי מי שנתתי לו מנדט לכך, רק מספר ימים קודם לכן – רחלי, אלון, הדס, ערן ועוד.

וצדקתי, כי יום לאחר מכן התנאים השתנו, והיה צורך לקבל החלטה אחרת. לכן מראש כל הנושא של וועידת החירום היה מיותר. וועידת חירום היא נפלאה כדי לקבל חוות דעת מכווינה, אך לא כדי לקבל החלטות אמיתיות.

אני עדיין מאמין באלון, הדס (ורחלי שתומכת), שהם קיבלו את ההחלטה הסופית בצורה שקולה, לאור המצב אליה נקלעה המפלגה.

על הפיראטיות – הורידו מפרשים לחצי התורן

נראה כי הרבה מהרעש השלילי שנעשה בפייסבוק אחראים כל החברים לפיראטים. מאוד התלהבתי מהכנסת הרעיון הפיראטי לתנועה הירוקה. ברור לי שזה הבסיס למבנה הדמוקרטיה העתידית, וכמפלגת תנועה ירוקה שצופה לעתיד, זהו המקום הטוב ביותר להתחיל בניסוי הזה.

אבל גם היה לי ברור שזה בדיוק זה – ניסוי. שמשהו שהתחיל להתבשל באמת רק לפני כמה שבועות הוא לא באמת בשל לפעולה מלאה. אם אני מסתכל על השיחות של בנושא, רק לפני מספר שבועות הלכו לאסוף חומרים על הנושא מאירופה.

הצבעתי בפריימריז לאחד המועמדים שהציג את הרעיון, וזאת על אף מופע הליצנות שהעלו שם חלק  מהמועמדים ל"פיראטים", שהיה נראה שהם חושבים להתמודד לוועד כיתה ולא לכנסת ישראל.

ואז הגיע מבחן הפיראטיות – קבלת החלטה חשובה האם להצטרף לציפי לבני – והוא נכשל.

הנהגת המפלגה, כפי שלא היה נעשה בשום מפלגה אחרת, מפנה את ההחלטה לוועידה. צעד נועז ודמוקרטי כאין כמותו – תשאלו את מצביעי ליברמן, מצביעי ביבי, וגם את תומכי המלך לפיד. אין כאלה דברים בשום מקום אחר.

התקבלה החלטה בוועידה, אך מייד אחר כך התנאים השתנו, והיו צריכים לקבל החלטה מהירה. גם כאן עשו ניסיון להיוועץ במתפקדים – ללא אמצעים מתאימים לזמן שהיה, אבל בכל זאת נעשה כאן ניסיון, והדברים הונחו על השולחן באופן גלוי ופתוח (בהודעת מייל דחוקה). התקבלה החלטה להצטרף ללבני– על ידי מי שקיבל מנדט בדיוק לשם כך. וזהו.

זו מהות הדמוקרטיה – לתת מנדט למספר אנשים מצומצם לקבל החלטות חשובות. ועד שהשיטה הפיראטית לא תהיה מושלמת – הדמוקרטיה הנוכחית היא פתרון לא רע.

הפיראטיות נכשלה במקרה זה. ולכל הפיראטים שזועקים כי נעשו כאן דברים שמנוגדים לחוק ומדברים על פניה למשטרה – המודל שלכם נכשל. זה לא שהוא שגוי, פשוט לא מבושל.

פיראטים, הגעתם עם ציפיות לאוטופיה שלטונית ישירה, שלא אנחנו ולא ההנהגה  ולא השיטה בעצמה בשלים לה.

צריך לעשות רוויזיה בשיטה שאתם מציעים, לבשל אותה טוב, ולחזור איתה בגדול. בינתיים, זה לא סיבה לנטוש את הספינה. רק לעבור למהירות שיוט, ולזרום עם הזרם, ולהרים מפרשים כשתבוא הרוח.

אני מבין את האכזבה, אך צריך להיות ריאליסטים ביחס למציאות.

על הנאיביות

הבחירה להצטרף ללבני היא באמת הסיכוי היחיד. מפלגת התנועה הירוקה הירוקה הגיעה לסוף דרכה במודל הנוכחי. מי שמאמין שהיה אפשר להיכנס לכנסת ברשימה עצמאית, חוטא לעצמו ולמטרה.

התנועה הירוקה לא יכולה לפעול מבחוץ. היא לא נועדה לכך. היא נועדה להכניס לכנסת אנשים טובים, שרואים קדימה ולא פוחדים לשנות.  אף אחד לא היה מחזיק את המפלגה 4 שנים נוספות מחוץ לכנסת. עם כל ההשקעה שלהם, אלון, רחלי, מיכאל, וערן הצליחו רק להחזיק הכל בקושי במקום.

מי שעקב, ראה איך יוזמות של התנועה הירוקה מאומצות יום לאחר מכן על ידי השר לאיכות הסביבה והופכות להיות יוזמות שלו. מי שניסה לגייס מתפקדים ראה כמה קשה לאנשים לשחרר את תבניות החשיבה המקובעות (כמה מהמבקרים היום הלכו לגייס מתפקדים?). כמי שניסה לרכז צוות אינטרנט, ראיתי כמה קשה להביא אנשים מחויבים לתפקיד לאורך זמן, ותשאלו את מיכאל כמה זה כואב לראות שאף אחד לא מגיע לכתוב לבלוג שפתוח לכולם (עכשיו אתם כותבים?).

מי שמצפה לתנופה הגדולה של הבחירות הקודמות – מצפה לניסים. המצב היום שונה לחלוטין.

צריך לראות את הדברים בעיניים מפוקחות. הבחירה להצטרף ללבני, גם אם היא כואבת, היא היחידה ההגיונית. ואם היא תצליח, צפויה לכולנו עוד תקופה יפה, ואם לא, גם ככה היינו פונים לאפיקים חדשים.

אז בואו נהנה ממה שיש. נשקול היטב מה עומד על הפרק ואיך אנחנו יכולים להוציא את המיטב.

ואת הסיכום שלי – כתבתי בהתחלה.

שלכם, דן מייזליש

:קטגוריותUncategorized

ומה עכשיו?…

א. היום שאחרי

כולנו התעוררנו להנגאובר עצבני, אחרי פריימריס מטורפים ואחרי החלטות ועידה והנהגה סותרות. עכשיו אנחנו צריכים לבחון בבהירות איך ממשיכים, ואיך מסתכלים קדימה. במאמר זה, אנסה לעשות סדר בבלאגן התקנוני שנוצר לנו, ולהציע כיצד ניתן להמשיך הלאה, תוך כיבוד החלטות הוועידה. בניגוד לכמה קולות, אני מציע דרך להמשיך בלי לשרוף את המועדון.

בוועידה שנערכה ביום רביעי, עלו להצבעה שלוש חלופות – חבירה ל"תנועה" של ציפי לבני, ריצה עצמאית, או לא להתמודד כלל לבחירות. כשעומדת החלטה עם שלוש חלופות, עולה השאלה מה דרך ההצבעה הנכונה. יכול להיות, למשל, שחלופה ב' מקבלת את מרב הקולות, אחריה חלופה א', אבל מי שהצביע לחלופה ג' מעדיף דווקא את חלופה א' על חלופה ב'. במצב זה יש שתי דרכים לברר את רצון החברים – הראשונה, לאחר שחלופה אחת נפלה, להעלות להצבעה את הבחירה בין החלופות הנותרות, או, לתת לכל אדם להצביע כמה פעמים (למשל, עבור חלופה א' וג' יחדיו). בשתי הדרכים, תיבחר החלופה אותה מעדיפים מרב החברים.

מההצבעה היחידה שנערכה, לא ברור אם מרב החברים אכן העדיפו ריצה לבד, או חבירה. ערן בן-ימיני, מי שהציע את ההצעה לא להתמודד בבחירות, הסביר שהתנועה הירוקה חייבת לעשות בדק בית, אך אם בכל זאת מחליטים לרוץ, אז בשום אופן לא לבד. מאחורי העמדה שאסור לתנועה הירוקה להתמודד לבד עומד רציונל כבד-משקל: אם התנועה הירוקה לא תעבור את אחוז החסימה, סיכוייה לשרוד כמפלגה פעילה, במשך כמעט חמש שנים (הבחירות לכנסת ה-20 יערכו בנובמבר 2017), קטנים מאוד. לכן, אם הייתה נערכת הצבעה שנייה, ייתכן שמי שהחזיק בדעה זאת (וערן בן-ימיני, מציע החלופה, היה אחד מהם), היה מצביע בחריקת שיניים לקחת את מה שיש. ראוי לציין שרבים מאלו שהתנגדו להצעת החבירה, הצביעו לא עקב התנגדות אידיאולוגית ל"תנועה", אלא מהטעם הפשוט שההצעה לא הייתה אטרקטיבית דיה.

הוועידה שלחה את ההנהגה למקצה שיפורים – למצוא חיבורים פוליטיים של הרגע האחרון, והסמיכה אותה להחליט לבדה על החיבורים הללו. הניסיון לא צלח, ובעקבות זאת ארבעה חברי הנהגה ותיקים (אלון טל, רחלי תדהר-קנר, יעל כהן-פארן וערן בן-ימיני) החליטו שהם לא מוכנים להתמודד ברשימה לכנסת, כי פירוש הדבר, לדעתם, יהיה התרסקות התנועה הירוקה. כאן צריך להבהיר כי מי שהרים את נס המרד, לא היה אלון טל (שאמר מראש שהוא ישקול להתפטר אם לא תהיה חבירה), אלא דווקא ערן בן-ימיני. הוא הראשון שהודיע על פרישה מהרשימה, וכך הביא לתוצאה המרה שלא ניתן להגיש רשימה עצמאית לבחירות, בניגוד לרצון הוועידה.

ב. החלטות ההנהגה והיו"רים

בעקבות המצב החדש, הנהגה קיבלה שתי החלטות – אחת, שלדעתי היא ראויה ושההנהגה הייתה רשאית לקבל, והשנייה, שלדעתי דורשת החלטת ועידה נוספת. בין לבין, היו"רים קיבלו החלטת ביניים, שלדעתי אינה סותרת את החלטת הוועידה.

החלטת הנהגה ראשונה: עקב פרישת חברי הנהגה מהרשימה לכנסת, החלטה שהתנועה הירוקה לא תתמודד לבחירות. הוועידה קיבלה החלטה שהתנועה הירוקה תתמודד עצמאית בבחירות, אך הוועידה לא יכולה לחייב אדם להתמודד ברשימה. בעקבות פרישת רבים מהרשימה, ההנהגה עמדה בין שתי חלופות רעות – להציג רשימה לא מאוזנת שאינה תואמת את רצון הבוחר, כפי שהתבטא בפריימריס, או לא להתמודד בבחירות. בין שתי האפשרויות, ההחלטה שלא להתמודד בבחירות היא החלטה לגיטימית, בהינתן המצב האובייקטיבי. לכן, על החלטה זאת אין להתקומם. 

החלטת ביניים: אלון טל והדס שכנאי החליטו להתמודד כסיעה עצמאית (לצורך העניין, נקרא לה סיעת "הירוקה") במסגרת רשימת "התנועה" לכנסת. כהחלטה אישית של אלון טל והדס שכנאי, אין בהחלטה זאת בעיה. החלטתם לרוץ כסיעה עצמאית במסגרת רשימה אחרת אולי אינה אתית, אך היא כשרה. הם החליטו לרוץ כסיעת "הירוקה" במסגרת "התנועה", לאחר שההנהגה הגיעה למסקנה שהתנועה הירוקה לא תתמודד לכנסת. גם על ההחלטה הזאת אין להתקומם – אלון טל אמר בעצמו שהוא ישקול את דרכו אם התנועה הירוקה לא תקבל את ההצעה. עם זאת, היה ראוי שהיו"רים ישהוו עצמם מחברותם בתנועה הירוקה בעקבות המהלך.

החלטת הנהגה שנייה, והיא לב הבעיה: התנועה הירוקה רואה בסיעת "הירוקה" מייצגת את התנועה הירוקה. הוועידה החליטה (גם אם לא ברוב קולות) שהתנועה הירוקה לא תהיה חלק מהתנועה, וההנהגה מקבלת החלטה סותרת. הוועידה היא הריבון, וקשה להצדיק סטיה ברורה מההחלטה. כלומר, אלון טל והדס שכנאי יכולים להיות סיעה עצמאית ברשימת "התנועה" לכנסת, אך כדי לקבוע שסיעה זאת הינה סיעת "התנועה הירוקה", על הוועידה לקבל החלטה בנושא.

הנהגת התנועה הירוקה ניסתה לפתור את הפלונטר ע"י משאל טלפוני מהיר, בין מדגם מייצג של חברי התנועה הירוקה. לדעתי הפתרון הנכון היה לכנס ועידה נוספת ליום חמישי (דבר שהצעתי עוד בוועידה ביום רביעי). אבל, בהינתן סד הזמנים (שעה לקבלת ההחלטה!) והיעדר אפשרות טכנולוגית לשאול את דעת כל חברי התנועה הירוקה (הפיראטים הירוקים – אנחנו התחייבנו לתת מענה טכנולוגי!), משאל טלפוני הוא המעט שההנהגה הייתה יכולה לעשות, כדי לבחון את רצון החברים, וכדי להשתחרר מהחלטות קודמות של הוועידה, שמבחינה אובייקטיבית, הפכו ללא רלוונטיות במצב הדברים הקיים.

במוסגר אעיר, שאני נכללתי בין אלו שנשאלו בסקר המהיר. אמרתי שאני מאוד לא אוהב את אפשרות להפר את החלטת הוועידה, אבל בבחירה בין דֶבֶר לחולירע, אני בוחר בחבירה. מעבר לכך, אני משוכנע שאם הייתה מתקיימת ועידת חירום, גם חבריה היו חורקי שיניים, והוועידה הייתה מאשרת בלב כבד ללכת על החבירה המשותפת.

ג. קריאת כיוון.

איך ממשיכים מכאן? מה הבחירה הבאה שלנו – להרוס או לבנות מחדש? זאת השאלה האמתית. אני מתנגד נחרצות להצעה לפנות לאפיק משפטי, פנייה שדינה כישלון. כמו במשפט גירושין, מי שמרווים מסכסוך משפטי הם רק עורכי-הדין, ובסוף לא תשאר לנו מפלגה. לכן אני חושב שאנחנו חייבים להיכנס להליך בונה ולא לתהליך הורס.

אני מצטרף לקולות הקוראים לכנס ועידה עקרונית, בה תעלה לדיון מחדש החלטה השנייה של ההנהגה (ההחלטה היחידה הסותרת לגמריי את החלטת הוועידה). הוועידה תשקול ותחליט האם סיעת "הירוקה" של רשימת "התנועה" מייצגת את "התנועה הירוקה" או לא. כך, גם אם בדיעבד, ההחלטות שההנהגה נדרשה לקבל לא יפרו את החלטת הוועידה. במקרה שהוועידה תחליט שסיעת "הירוקה" אינה מייצגת את "התנועה הירוקה", פירוש הדבר שיהיה על היו"רים להתפטר. במקרה שהוועידה תחליט שסיעת "הירוקה" מייצגת את התנועה הירוקה, היו"רים ימשיכו בתפקידם, ונוכל לפנות אל תהליך השיקום הארוך והקשה שמחכה לנו. וברוך השם, יש לנו הרבה עבודה לעשות…

בפריימריס האחרונים התאחדו לגוף פוליטי אחד שתי תנועות פוליטיות – התנועה הירוקה וישראל הירוקה – עם מנטליות ודרכי עבודה שונות. האיחוד היה מהיר מדי, וכתוצאה מכך נוצרה חשדנות רבה בין הקבוצות. כמו כל זוג נשוי, אנחנו חייבים לעבור תהליך של הכרת האחר והדגשת המשותף. ועל בדרך, לא לשכוח, אנחנו צריכים להתחיל לחשוב על התארגנות לקראת הבחירות המוניציפליות שיערכו ממש עוד מעט, בנובמבר 2013.

במקביל, אנשי מפלגת הפיראטים הישראלית החלו להיטמע במוסדות התנועה הירוקה. גם כאן מדובר על תהליך ארוך, שיהיה עוד רצוף מהמורות, שמטרתו להטמיע את עקרונות הפיראטים בתנועה הירוקה. אני תמכתי וממשיך לתמוך בחיבור הזה, והתקלות שהתגלו לנו בשבועיים האחרונים, רק מוכיח לי שיש בפנינו עוד הרבה עבודה.

לכן, אני מציע שנשב יחדיו בוועידה העקרונית, בכדי להחליט אם אנחנו מרימים ידיים וזורקים לפח את כל מה שעבדנו עליו בשנים האחרונות, או בוחרים לצאת מהמשבר הנוכחי חזקים יותר ונחושים בדרכנו! קיבלנו טעימה קטנה מהפוליטיקה האמתית. עכשיו אנחנו "במגרש של הגדולים", ואנחנו צריכים להתנהל בהתאם.

צבי דביר / חבר מזכירות (בדימוס), מפליג עם הפיראטים הירוקים

:קטגוריותUncategorized
%d בלוגרים אהבו את זה: