ארכיון

Archive for the ‘צעירי התנועה הירוקה’ Category

התנועה הירוקה בשביל ישראל- שביל הפוספטים

יוני 4, 2011 כתיבת תגובה
מי שרוצה להצטרף לפרויקט- פרטים בתחתי הפוסט.
הפוסט הקודם הסתיים בנחל מדור.
היום שאחרי נחל מדור הוקדש לטיפוס על הר הכרבולת שליד המכתש הגדול. מקובל לומר שזה היום הקשה ביותר בשביל, ובאמת יצא לי לפגוש באותו יום שני איתני טבע- ההר והרוח.
להשכמה דאג הגשם שהוציא את דרי חניון נחל עפרן-אני וקבוצת בנות שהצטרפתי אליה- מהשק"שים.
במהלך היום הזדמן לי לטייל עם קבוצה של חברים שהיו ביחד בחוגי הסיור של קק"ל. (ומתוכם שניים הצביעו לירוקה)
מאובנים במעלה עפרן- המאובנים נשארו בנחל כי לא לוקחים מזכרות מהדומם

לאחר עלייה תלולה על ההר נפגשנו עם איתן הטבע  השני- סערה שהמתירה גשם  בתוך המכתש, ושלחה רוחות אל הפסגה וחשמל סטטי שגרם למקלות ההליכה שלנו לזמזם. השחיקה של הרוח והמים ותזוזת הלוחות הטקטוניים עיצבו את הנוף המדברי לאורך מליוני שנים.
סערה על הר כרבולת

בסוף היום הגענו לאיתן השלישי- מפעל הפוספטים אורון.במפעל אורון עבד סבא שלי,ומאחד הסיירותניקים שמעתי שהשפכים התעשייתים שהוא מזרים לנחל צין מעניקים לו גוון צהוב זרחני.
מפעלי הפוספטים והמחצבים השונים בנגב מצד אחד חשובים מאוד למשק ולכלכלה וקשה לראות חברה מודרנית מסתדרת בלי להסתמך על התוצרים(הלא מתחדשים כמובן) שלהם, ומצד שני גורמים נזק סביבתי אדיר, ועל כך בהמשך.
בינתיים נהננו מהחניון שהמפעל העמיד לטובת המטיילים.
למחרת המשכתי לירוחם, ערב יום השואה.
ירוחם
אזור התעשייה

ורדים ופסולת

התמקמתי בכפר הסטודנטים איילים-  איילים היא עמותה אשר מעודדת התיישבות של סטודנטים במקומות בארץ שיכולים להיעזר בקצת אנרגיה צעירה.
הסטודנטים בירוחם מסייעים לתלמידים בעיר, מקיימים חוגים ועוד.
מירוחם המשכתי למצד תמר ומשם לדימונה- שגם בה ישנתי בכפר הסטודנטים של איילים.
כשהייתי בדימונה שלחתי שאלה בפייסבוק- "איך אתם רואים את דימונה בעוד עשר שנים"
קצת אחרי זה נתקלתי בציטוט הבא של דוד פסיג:
"

" בעיריות מתכננים לעשרים שנה קדימה. זו בדיחה, זה לא רציני. תוחלת החיים הממוצעת של אנשים שנולדים היום תהיה 100 שנה – אין שום טעם לתכנן לטווח כל כך קצר. '". 

מדימונה לקחתי טרמפ למפעל רותם-  ומשם ניסיתי לתפוס טרמפ לבאר אפעה, בסופו של דבר הלכתי כמעט את כל הדרך ברגל
מימיני בריכות חמצון ענקיות, משמאל מפעלי כימיקלים ענקיים, ועל הכביש משאיות ענק- לכל אחד הריח שלו.
מבאר אפעה המשכתי לערד דרך נחל קינה.
בנחל קינה עבר שביל ישראל הישן, במסלול יפה שעובר דרך גב קינה וחירבת עוזה, ומסתיים ליד שדה בריר. המסלול הוסט לנחל כנפן המענין פחות, ככל הנראה בשל הכוונה לבנות מכרה פוספטים בשדה.
ליד חירבת עוזה הצטרפה אלי שרית עוקד מהנהגת התנועה.
בסרטון הסבר של שרית על שדה בריר- למרבה הצער רעש של רוח מפריע לשמוע את הנאמר בסרטון- אשמח אם מישהו שיודע לערוך סאונד ינסה לתקן את זה.
אני נמצא כרגע אצל שי לוי בנתניה, יו"ר המזכירות של התנועה.
מחר יום ו' אני ממשיך לכיוון חדרה
ביום שני אגיע לפגישה החודשית של סניף טבעון ועמק יזרעאל של התנועה הירוקה.
פירוט על המשך המסלול יתעדכן בטוויטר http://twitter.com/#!/HayerukaBashvil
מודעות פרסומת

התנועה הירוקה בשביל ישראל- המשך – (הפוסט השלישי).

מאי 27, 2011 3 תגובות
קוראים יקרים שלום,
באיחור ניכר מגיע הפוסט הבא בסדרת התנועה הירוקה בשביל ישראל- הפוסט מסתיים בכרבולת, אבל הוא נכתב בירושלים ממנה אני עושה את דרכי לכיוון תל אביב.
הקטע הקודם בטיול שסיפרתי עליו הסתיים במצפה רמון, שם לקחתי הפסקה מהשביל לחג הפסח.
כעבור שבוע חזרתי למצפה, בגלל שלא רציתי לטייל לבד החלטתי להמתין על השביל בקרבת העיר בתקוה לפגוש עוד מטיילים.
אחרי כמה שעות בלי לראות אף מטייל חזרתי לעיר וישבתי לנוח במרכז, שם מצא אותי שלו והזמין אותי לביתו לארוחת צהריים.
שלו, תלמיד במסלול ישיבת הסדר סיים לא מזמן את פרק השירות הצבאי והוא לומד בישיבה גבוהה בירושלים, לכבוד החג, הוא חזר הביתה למצפה.
לאחר הארוחה דיברנו קצת ושאלתי אותו מה הוא דעתו על הרעיון של קיימות והאם חשוב לקדם את הנושא בישראל.
אני אנסה להעביר כאן מהזכרון את רוח הדברים:
חשוב במיוחד לשמור על הטבע בארץ ישראל בגלל שהיא המקור לעולם, ולכן היא צריכה להתחבר למקור הטבעי.
מצד שני, את ההתפתחות האנושית והילודה אין סיבה להגביל, כי העולם נברא כך שיוכל לתמוך באנושות למלוא הפוטנציאל שלה.
מה שמפריע במיוחד הוא זיהום- לדוגמה סיגריות, שמקלקל את הטבע, ואיבוד הקשר עם המקור הטבעי- לדוגמה פייסבוק- כאשר אנשים חיים דרך הפייסבוק ושוכחים את הבסיס שמתחתיו.
יצירה היא דבר חיובי, בגלל שהיא מחברת את החומר הטבעי למהות האלוהית דרך הנשמה של האדם, אבל מצד שני לא צריך לאבד את הקשר לטבע.
דוגמה ליצירה חיובית היא המצה של פסח שהיא יצירה מוגבלת- מצה שהיא מצד אחד מעובדת, ומצד שני אינה תופחת והופכת ללחם שהוא דבר חדש לגמרי, וניתן לזהות בה את המצב הטבעי של הקמח ממנו היא התחילה.
עד כאן שלו-
אפשר להתחבר או להתנגד לדברים שהוא אומר, אבל אני חושב שיש כאן דוגמה לכך שגם לזרמים המיינסטרימיים ביהדות יש שפה אקולוגית, שאפשר ללמוד אותה וליצור בכך דיאלוג סביב נושאים סביבתיים גם בין אנשים שלא מסכימים על הנושא הדתי.

ממצפה המשכתי צפונה דרך בקעת צין היפיפה וכעבור יומיים הגעתי לשדה בוקר.
במדרשה בשדה בוקר ראיתי בצורה מרוכזת הרבה רעיונות שהיו מפוזרים בקיבוצי הערבה- בשדה בוקר נמצא התיכון לחינוך סביבתי, המדרשה בה לומדים סטודנטים, מכינה קדם צבאית, וכן בית ספר יסודי, מרכז סדנאות חינוך של צה"ל ובטח שכחתי כמה דברים.
הרעיונות מיושמים במקום- חדר השביליסטים שם נמצא בתוך חדר בננה אקולוגי בתוך הפנימייה, וקיים במקום מרכז הטפלת מים. 
אני חושב שאפשר בעיקר ללמוד מכך על החשיבות הגדולה של חינוך לימוד ומחקר בהפיכת הארץ שלנו ליותר ירוקה.
שם גם פגשתי את עופר ממגמה ירוקה, אותו ראיתי לראשונה בהפגנה בכנסת נגד הכרייה בחולות סמ"ר.
משדה בוקר עשיתי את דרכי לכיוון הכרבולת של המכתש הגדול, דרך נחל מדור.
בנחל מדור נגלה מולי מחזה- עשרות קבוצות לקחו עיצבו מאבני הצור שבסביבה גרפיטי על השביל.
אני לא יודע מה דעתן של אבני הצור על זה, אבל מיחזרתי כמה כתובות שנמחקו לתוצאה הבאה:
[תמונה- התנועה הירוקה אבן צור]
אהרונוסונית פקטורובסקי

להצטרפות לטיול הצעת עזרה, הארות, הערות בקשות וטענות:
ozfraier ב gmail.com
0545307161
בפרקים הבאים:

פרשת השבוע – בְּהַר סִינַי

מאי 13, 2011 3 תגובות

על נורמליות

כבר רש”י שאל “מה עניין שמיטה אצל הר סיני”, כלומר מדוע מכל המצוות שבתורה נבחרה מצוות שמיטה שיאמר עליה כי ניתנה דווקא בהר סיני (“וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר… כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה’. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ… וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן” ויקרא כה א-ד). אולם בין התשובות הרבות שניתנו חסרה האבחנה שנושאהּ האמיתי והמרכזי של הפרשה הוא בכלל לא השמיטה, אלא היובל. מצוות השמיטה, שניתנה כבר קודם ותשוב אח”כ (שמות כג י-יא, דברים טו א-יא), מוזכרת כאן באופן טכני, כהקדמה וכהנחיה למניין שבע שמיטות להגדרת יובל (“וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִיםשֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים יוֹבֵל הִוא” ויקרא כה ח-י). מצוות היובל היא שנזכרת רק פעם אחת בתורה (ובתנ”ך בכלל), דווקא בהר סיני; על-כן יש לשאול “מה עניין יובל אצל הר סיני”.

מעמד הר סיני הוא מאורע יחידאי, חד-פעמי, טהור ונשגב. הוא מציין נקודת ביניים, בין עבר לעתיד, נקודה שבכוחה לשנות תודעה וזהות, ולהפוך אספסוף של עבדים ליחידה לאומית. רק אמונה מלאה באידיאל יכולה להוביל התמרה שכזו, ולהוביל מהפכה “מעבדות לחירות”. אמונת עם ישראל מתבטאת בהכנות ובהיטהרות (“וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם וְהָיוּ נְכֹנִים… וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת”  שמות יט י-יב), ואלהים מוכיח את גודל השעה, ואת החריגות העל-טבעית של המאורע, באוסף נסים (“וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד… וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ…” שמות יט טז-יח). מעבר להיותו ניסי כשלעצמו, מעמד הר סיני מייצג את שיאו של רצף ההיסטוריה הניסית שמיציאת מצרים ועד להגעה לארץ ישראל – והוא מתנשא גבוה מעל הניסים האחרים, כרגע בו כל העם ראה את אלהים מדבר מהשמים.

אבל על-טבעיות מהותה ארעיות. ניסים חד-פעמיים לא חוזרים פעם שניה, “וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה… לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים” (דברים לד י), ובחיי עם ומדינה אין להסתמך על הנס. האתגר המקשה והמשמעותי של עם ישראל לא היה לצאת ממצרים (אתגר בו, בעצם, לא השתתף העם כלל), גם לא תקופת-הביניים במדבר – אלא האתגר של הקמת חברה ומדינה באופן קבוע, ובאופן שייעשה לטבעי, אף לנצחי. כמעט כל חגי ומועדי ישראל מציינים מאורע ספציפי, ארעי, ומצוות רבות קשורות ב”זכר ליציאת מצרים” (אפילו שבת). מולם ניצבת מצוות היובל כמצווה של קביעות, מנותקת מרדיפות של העבר, אך גם לא משועבדת לחלומות של עתיד. היובל אינו קשור לא לעבר ולא לעתיד – אלא להווה מתמשך; כלומר לעל-זמניות ולנצחיות.

וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ” (ויקרא כה י)

לא רק אריכות פרק הזמן הנמדד ביובל (50 שנים) חריגה – והרי מיציאת מצרים עד מעמד הר סיני חלפו רק שלושה חודשים (וממילא היינו רגילים לחשוב לכל היותר בחפזון של ימים או שבועות), ו- 40 שנה היו מספיקות בשביל להמית את כל דור המדבר – אלא שגם מנהגיו מכוונים לעל-זמניות. מנהגי היובל מניחים חברה יציבה, ומכתיבים את המשכה: חברה המחוברת לאדמתה, בנחלות קבועות החוזרות תמיד לאותה משפחה ולאותו שבט. מעמד יציב ונצחי מוקנה גם לבעלות על אחוזות כפריות (ובכך מבסס הפרדה שבטית נצחית) ולערי הלויים (רעיון שיאומץ כ”ואקף”). מצוות השמיטה והמעשרות, ככל המצוות שבין אדם לחברו, מייצרות חברת-מופת. לא כך מצוות היובל – אלו מכוונות שהחברה לא תהיה רק חברת-מופת, אלא חברת-נצח. מעל כל אלה, מעמדו של האדם נקבע כמעמד-קבע: ביובל משתחררים העבדים, שחרור המעיד שטבעו של אדם להיות חופשי, ושעבדות יכולה להיות רק מצב ארעי.

התהוות עם ישראל במצרים ובסיני היתה על-טבעית; אך בכך לא היה די. האתגר שהוטל על עם ישראל היה אתגר של נורמליזציה – להפוך לעם טבעי, היושב על אדמתו, דרך-קבע. דווקא ברגע העל-טבעי ביותר, ברגע החולף של השמע קול אלהים לכל העם, הוטלה עלינו המצווה הטבעית ביותר והמקבעת ביותר – מצוות היובל. זו המצווה “היו נורמלים” – שניתנה בְּהַר סִינַי.

בזמן שהיובל נוהג

מצוות היובל אינן מכוונות רק לישראל-פנימה, למעשה לא יכלו להיות כאלה. לעבדים כנועים במצרים, כמו למיעוט מפחד ומסתגר בגולה, אין עניין ביחסי חוץ ואין שגרירויות; כשם שפליטים ונוודים במדבר אינם מוקד משיכה להגירה. אולם כל אומה אמיתית על אדמתה** נתקלת גם באחרים, ואחראית לכך. שתי פסיקות יובל חשובות מזכיר הרמב”ם בהקשר זה (משנה תורה, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל י’). הראשונה: “בזמן שהיובל נוהג בארץ, נוהג בחוצה לארץ:  שנאמר ‘יובל היא’” (יא). כלומר, חלק מהתבגרותה של האומה והפיכתה לנורמלית הוא גם פיתוח בטחון עצמי ככל האומות ובין כל האומות, וההכרה (וההכרזה) בקביעות גם שלהן. כל עוד היינו מפורדים ומפוזרים בין העמים, לאומיותם יכלה להיתפס כמסכנת אותנו (כפי שאכן היתה); אבל עם השיבה לציון, עלינו להתגבר על הפחד. עצם קיומן או נצחיותן של אומות אחרות אינו אמור לאיים עלינו, אם אנו בטוחים בעצמנו. לנו הסיפור והעבר שלנו, והווה ועתיד משלנו – ולהם משלהם. מניין היובלות תקף, באופן טבעי וזהה, לכולם.

הפסיקה השניה: ” ובזמן שהיובל נוהג, נוהג דין עבד עברי, ודין בתי ערי חומה…ומקבלין גר תושב… ובזמן שאין היובל נוהג… ואין מקבלין גר תושב” (יא-יב). פסיקה זו מתייחסת להגירה; כלומר לקבלה של זרים המעוניינים לשמור על זרותם (להבדיל מגרי-צדק, המתגיירים ונהיים יהודים גמורים לכל דבר ועניין). משמעות “קבלת גר תושב” היא שבמצב “נורמלי” (“בזמן שהיובל נוהג”) אנו מצווים לקבל זרים, ובלבד שיענו על קריטריונים אנושיים-מוסריים בסיסיים (ויימנעו מעבודה זרה). כידוע, המצווה החוזרת בתורה במספר הפעמים הרב ביותר היא מצוות היחס לזרים אלו לאחר קבלתם – החובה להתייחס אליהם כאל שווים בכל, בחוק ובחברה. חברת-הנצח היהודית אינה אמורה להיות הומוגנית, ויש בה מקום לזרים. כשם שיהודים יכולים לחיות בניכר (ולהתאזרח, ולהיות שווים), כך יכולים לא-יהודים לחיות בארץ ישראל. מדיניות דחיית זרים אפשרית רק במצב “לא נורמלי”, כלומר באופן זמני וקצוב. הרציונל לכך הוא אותה ההבחנה בין חוסר-בטחון ופחד, המובנים כמחלות-ילדות ארעיות, לבין הביטחון העצמי המתלווה להתבגרות, וההופך לטבעי ולקבוע.

מדינה שאינה תלויה בדבר

המעבר מארעיות לקביעות איננו פשוט ואינו מיידי. בעת כיבוש הארץ בימי יהושע, רק כעבור ארבע-עשרה שנים החלו למנות (“עד שיהיה כל אחד ואחד מכיר ארצו”); ובשיבת ציון, השמיטה הראשונה היתה בשנה השלוש-עשרה (משנה תורה, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל י’, א’ ו-ד’). נדרש זמן להכיר את עצמנו, את ערכנו ואת כוחנו (וחולשותינו); ובטחון עצמי, פרטי או לאומי, אינו ניתן על לוחות משמים. אבל זהו תהליך הכרחי, זהו האתגר המהותי ביותר שאחרי הקמתנו כמדינה עצמאית – הפיכנתו למדינה טבעית, נורמלית. בפרוס יום עצמאות נוסף (וכבר חלפו למעלה מיובל שנים מקום המדינה), אפשר לחשוב על הרבה מנהגי-מדינה ארעיים שכדאי שנחליף בקבועים: ביטול התקנות לשעת-החירום (מ- 1945, עוד מימי המנדט), הסדרת מדיניות הגירה (אין לנו), מדיניות תכנון לדיור, סביבה וחברה (גם אין), קביעת גבולות, חוקה; אבל כולם בסופו של דבר סימפטומים בלבד – של תפיסתנו העצמית כזמניים.

מדינה אינה יכולה להתקיים מתוך תחושה קבועה של ארעיות, או מתוך פחד תמידי. מדינה שאינה מסוגלת לנהוג כלפי פנים כבטוחה בטבעיות של קיומה, שאינה מסוגלת להחליט ולהודיע “שהיובל נוהג בארץ”, אינה יכולה לצפות שהיובל ינהג בחו”ל, כלומר שאומות העולם יקבלו אותה כעובדה מוגמרת. חברים רבּים וטובים, ציונים, אידיאליסטים, עדיין מתעסקים בניסיונות להצדיק את הקמתה וקיומה של מדינת ישראל, כאילו לא חלפו 63 שנות עצמאות על אדמתנו, כאילו יש עוד איזשהו טיעון לוגי שישכנע את מי שטרם השתכנע. חמור מכך: כאילו אינם מבינים שבעצם הדיון על הצדקת המדינה הם מְחַיִים את השאלה ואת האפשרות של תשובה שלילית. הרי אין מדינה בעולם בגילנו שנשקלת האפשרות “לבטלה”, זהו מהלך בלתי-טבעי ובלתי-אפשרי. הנצחת הדיון היא שידור חוסר-טבעיות כלפי חוץ, והנצחת הפחד כלפי פנים; בכל פעם שאנו נמנעים מלומר בפשטות “אנחנו כאן, אנחנו נשארים”, אנחנו הופכים את עצמנו לפחות טבעיים, ולמוטלים-בספק.

כשל השיח הזה אינו בלעדי לאף צד פוליטי. הוא קיים בקרב חלקים מהאנטי-ציוניים בשמאל, הסבורים שאם רק ימצאו מספיק עדויות מרשיעות לעוולות, יוכלו לגזור על ישראל undo בינלאומי כלשהו. הוא קיים בימין הקיצוני המאמין בדיוק באותה אפשרות, ומרוב פחד ממנה מכחיש כל עוולה וכל עדות פן תשמש נגדנו במעין בית-דין בינלאומי לביטול מדינות (אין כזה, ולא היה מעולם) – ובכך מחזק בדיוק את אותם מחפשי-עדויות-מרשיעות. הוא קיים גם בכל מיני גורמי “מרכז” מקוריים, המשוכנעים בבסיסם שבאמת מרוב רע צריך היה לבטל את המדינה, אבל “אנחנו מיוחדים”, “יש לנו משימה/שליחות“, “חברת מופת תהיה התשובה” (בעודם מתעלמים מכך שאף אחד מהמרשיעים בפוטנציה לא מאמין בשליחות שלנו, או מכך שבזמן הקרוב לא תהיה כאן חברת מופת). אלו מפחדים ורדופים בידי איזשהו עבר, בעוד אלו מאמצים תקוות-שווא משיחיות לעתיד. כל התפיסות הללו הן בוסריות באותה מידה. במסכת אבות (ה טז) נאמר “כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם”; בכל התפיסות הללו, מדינת ישראל – לטוב או לרע, בין אם בפחד או בתקווה – תלויה בדבר. רק יוכח שיש/אין עוול, רק תמצא/תופרך הצדקה – בכך תלוי גורל המדינה. על-כן, בכולן מדינת ישראל עודנה זמנית – לתפיסותיהם, אם יתבטל הדבר, תתבטל המדינה.

אין לנו מה לפחד מהעבר; ועלינו לבנות עתיד טוב כמידת יכולתנו, בכל מקרה. אבל האתגר החשוב ביותר שעלינו להשלים הוא לקיים סוף-סוף מדינה נורמלית וטבעית, בהווה ולאורך זמן: מדינה שברור שעברהּ בעייתי, ושעתידה לא מושלם – כמו של כל מדינה אחרת – ומכירה בכך שזה טבעי. מדינה שמשלימה עם ביקורת (גם אם אינה אוהבת או מחבקת את המבקרים), כי אינה מפחדת ממנה; מדינה שמבחינתה אין דבר טבעי ובטוח יותר מעצם קיומה; מדינה שיכולה להתחיל לחשוב על עצמה גם ביובלות – ולנהוג בהתאם. בכך נוכל להשתחרר מהפחד , ולהשלים את הציווי מהר סיני – “וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ“.

בברכות חג עצמאות שמח, נחמה לנכבה, ושבת שלום

* אינני רב ואינני מוסמך לפסוק הלכה; על-כן אין לפרש את דברי כדיון הלכתי. הדיון הוא בערכים ובהשראה, לא ב”מה אלהים התכוון”.

** קיים דיון ההלכתי בקשר שבין המצאות עם ישראל בארצו לבין שאלת תחולת היובל, ובכלל זה מתי דאורייתא ומתי דרבנן, מתי מנו ונהגו, מתי הפסיקו וחידשו, מתי רק מנו, ומתי הפסיקו גם למנות. היות שאינני מתעסק בהלכה, לא אעסוק בכך.

משלחת הצעירים הגרמנים מגיעה לישראל

ינואר 27, 2011 כתיבת תגובה

שלום,
בימים אלה ממש, מתארגנת קבוצת צעירים ישראלים, להיות חלק במשלחת של צעירים מגרמניה שבאים לארץ.
בספטמבר 2010 יצאה משלחת צעירים ישראלים מטעם מגמה ירוקה והתנועה הירוקה, לברלין, גרמניה, להיפגש ולדון בנושאים סביבתיים ופוליטיים עם צעירים מהתנועה הירוקה הגרמנית "grune jugen".
המשלחת הבאה תהיה מורכבת מכ-15 פעילים גרמניים ותגיע לארץ ל-10 ימים בסביבות סוף מרץ השנה. במשלחת נעסוק בנושאים חברתיים וסביבתיים, השונה, המשותף והמעניין בין שתי המדינות.
אנו, התנועה הירוקה ומגמה ירוקה מחפשים מועמדים למשלחת שתגיע השנה.
אם אתם בין גילאי 18-25, בעלי רקע סביבתי או פעילים של ארגונים סביבתיים, בעלי דעות מגובשות או מתגבשות לגבי נושאים אקטואליים, מתעניינים ומעורבים בנעשה בחברה הישראלית, מכל רקע חברתי שהוא, אתם מוזמנים לשלוח לנו קו"ח קצרצרים, לספר קצת על עצמכם, על מעשיכם ועל תחומי העניין שלכם ולהסביר לנו למה כדאי לצרף אתכם למשלחת. יש לשלוח למייל: mishlachat01@walla.com לא יאוחר מתאריך 10/2/2011. מהרו, מספר המקומות מוגבל.
אנו מצפים מחברי הקבוצה להיות נציגים של הפנים הישראליות על כל גווניה. מהמשתתפים תידרש נוכחות מלאה במפגשי הכנה לפני בוא המשלחת, ולאורך כל ימי המשלחת. המשתתפים יהיו אחראים גם על חלק מהתוכן, ומי שישתתף בקבוצה הישראלית תהיה לו עדיפות ביציאה למשלחת הבאה לגרמניה!
*הפנייה היא לנשים וגברים ומה שביניהם

 

סרטון המשלחת לגרמניה

הזמנה לקורס פולי-תקווה

עדכון מהשטח וקצת על פעילות

ספטמבר 27, 2010 4 תגובות

השבוע היה שני חוגי בית לקראת הוועידה השנתית שתערך ב-15 לאוקטובר
נעמה כץ, מנכ"לית התנועה, נכחה בחוג בבית יהושע ודיווחה משם:

"המפגש נערך בכפר יהושע במשק המדהים של איריס בן צבי. אכלנו ענבים בטעם מנגו, ושמענו משלושת המשתתפים שנכחו במפגש את השקפותיהם לגבי המשך דרכה של התנועה. בנוסף, שניים משלושת הדוברים שלא נכחו שלחו נציג להצגת דבריהם. מלבד הדוברים ומלבדי, נכחו בחוג 12 איש, ממעגלים קרובים ורחוקים יותר של התנועה, כאלה שהיו פעילים בבחירות ומאז איבדו קשר, וגם כאלה שזו היתה היכרותם הראשונה עם התנועה. בעיניי היה מעניין מאוד גם למשתתפים וגם לדוברים שקיבלו תגובות להצעות שהעלו. אין ספק שהעבודה המאומצת של סניף טבעון עמק יזרעאל ובמיוחד של איריס, הביאה אנשים איכותיים שפגשו את מובילי התנועה ושוחחו עמם בגובה העיניים, משהו שמזמן לא עשינו."

ירדן שני אירחה בתל אביב את המפגש השני ומדווחת:

"שמחתי לפגוש אתכם אתמול בערב, היה ממש מעניין. נכחו בערב 15 אנשים והמציגים היקרים, אבל לצערי לא היו ענבים בטעם מנגו. המפגש היה ארוך ושמענו את ההצעות של ששת המופלאים לעתיד התנועה.  תודה לכם.
הצעה אחת לשיפור – גם לקראת חוג הבית בירושלים וגם לדיון באתר, נוגעת ליכולת היישום הפרקטית. אשמח אם המציעים יגעו בהצעותיהם במישור הכספי (בגיוס הכספים), כלומר איך אתם רואים את גיוס הכספים לאור ההצעה שלכם."

תמונות מהמפגשים ניתן לראות בדף הרשמי שלנו בפייסבוק

המפגש הבא יהיה בירושלים ביום ראשון כל הפרטים בדף האירוע בפייסבוק

אגב פייסבוק, אנחנו עדיין ממשיכים את קמפיין ההתפקדות השקט שלנו בפייסבוק. אם אתם חברים ברשת הפייסבוק אנא תמכו באירוע ועיזרו להפיץ אותו. אם אינכם חברים של פייסבוק אתם יכולים פשוט להתפקד כאן. לא מדובר בקמפיין לכלל הציבור אלא רק דרך להעיר את הפעילים הרדומים שלנו לקראת הועידה כדי שיוכלו להשתתף ולהצביע. בכל מקרה אני הצעתי לתנועה לערוך מבצע התפקדות רציני אחרי שנסיים עם הוועידה.

בנושא בג"צ קרקעות גלנט, הצלחנו לגייס עד כה מחצית מהסכום הדרוש, כלומר נשאר לנו עדיין לגייס עשרת אלפי שקלים כדי לממן את העתירה. אנא תרמו מה שתוכלו ו/או הפיצו את העניין.

גם לכם נראה שמרוץ הלילה של תל אביב הוא רק תירוץ כדי להפוך את כולנו לפרסומות אנושיות? מארגני הארוע מכריחים את כל מי שמשתתף, לרוץ עם חולצת המרוץ הממותגת. עיר לכולנו וסניף תל אביב של התנועה הירוקה מזמינים אתכם למירוץ אלטרנטיבי כל הפרטים כאן בואו עם חולצות התנועה. אפשר גם עם אופניים.

בסופשבוע של ה7-9.10 (ימים חמישי עד שבת) ייערך סמינר לפעילי מפלגות. בסמינר ישתתפו פעילים מהמשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, מרצ, והתנועה הירוקה. התכנים שיעברו כוללים בין היתר סדנה להכרת וניתוח תקציב המדינה, וסדנה לעמידה מול קהל, כולל צילום המשתתפים בוידיאו. התנועה הירוקה שולחת חמישה פעילים ופעילות לסמינר. ניתן להגיש מועמדות למייל grn.israel@gmail.com. ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום, אך כרוכה בהתחייבות לנוכחות בשלושת ימי הסמינר.

ולבסוף, אחרי הסקר הקצר שעשינו השם החדש לבלוג יהיה: ירוק אדום כחול לבן. יש כאן עיצוב פשוט שעשיתי ( אין לי שמץ בעיצוב אבל זה נראה לי די מתאים). אם יש לכם רעיונות נוספים אתם מוזמנים לשלוח ואז נעשה שוב סקר.

משלחת הפעילים הצעירים לגרמניה

אוגוסט 23, 2010 3 תגובות

שלום פעילים ברחבי הארץ!
שמי נטע שיינס, פעילה צעירה בתנועה הירוקה והזמינו אותי לכתוב "פוסט אורח" בבלוג הפעילים. בזמן קמפיין הבחירות האחרון החזקתי בלוג צעירי התנועה הירוקה, בו הצגתי את התנועה הירוקה בגובה העיניים של נוער בגילי, בתקווה שיחשפו לתנועה הירוקה, תיווצר קבוצה של פעילים צעירים ויהוו את הדור הבא של התנועה הירוקה. בין היתר גם קיוויתי שבני הנוער שנחשפו לבלוג והזדהו עם הרעיונות יוכלו להעביר את המסר גם להוריהם, מתוך תקווה שהם יבחרו בתנועה.

בשלושים לחודש יוצאת משלחת פעילים צעירים של התנועה הירוקה, ביחד עם פעילים צעירים של מגמה ירוקה לגרמניה. שם ניפגש עם צעירים של המפלגה הירוקה של גרמניה, נעבור פעילויות והרצאות בנושאים שונים שהתנועה הירוקה שמה עליהם דגש כגון זכויות ושוויון הנשים, נושא שימור המים וכמובן גם אקולוגיה.
המשלחת מבחינתי מרגשת מכיוון שאני רוצה לפגוש עוד חבר'ה כמוני, רק מארץ אחרת (למרות שגם מאוד ריגש אותי לפגוש את חברי למשלחת, לדעת שיש עוד חבר'ה בגילי אכפתיים)
בהמשך אולי אני אפתח בלוג במיוחד בשביל המשלחת לתעד מה שאנחנו עושים, או שמדי פעם אקפוץ לפה ואכתוב איזה פוסט קטן על כל יום! אבל מי שרוצה בכל זאת לקרוא ולא לחכות בסבלנות לפוסטים שלי (ולעשות לעצמו ספוילר!!) יכול לקרוא כאן.

לפני המשלחת היו שני מפגשי הכנה למשלחת:

  • במפגש הראשון עשינו סבב היכרות, בעצם כמה, כי כל פעם נכנסו עוד ועוד אנשים שבאו בעצם לדבר איתנו על המשלחת ועל שתי הקבוצות; מגמה ירוקה והתנעוה הירוקה.
  • המפגש השני התקיים במשרדי הקרן של היינריך בל שבתל אביב, שם דיבר איתנו מנהל הסניף. הוא סיפר לנו  אודות הקרן והתחומים בה היא מתעסקת, מה שהכי חשוב לדעת הוא שמבנה הפרלמנט בגרמניה הוא כזה שכל מפלגה חייבת להיות שותפה עם קרן כלשהי (קיימת, או שהיא מקימה אותה). קרן היינריךְ בל הוקמה ע"י המפלגה הירוקה שהייתה בפרלמנט לסירוגין, וכעת מהווה את המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט הגרמני.
    לקרן סניפים בעשרות מדינות בעולם, חוץ מבת"א קיים סניף נוסף ברמאללה שאחראי על מדינות האזור (פרט לישראל)
    לאחר השיחה עם מנהל הסניף, נפגשנו עם המזכירה רמונה, איתה עברנו על לוח הזמנים של המשלחת (כמובן דאגנו לשאול אם ניצא בערב, צעירים.) עם רמונה עשינו גם תיאום ציפיות: דיברנו על  הפחדים, ציפיות ותקוות לגבי המשלחת.
    לאחר הפעילות עם רמונה, ערן בן ימיני פתאום הגיע למשרדים! הייתה לנו שיחה קצרה איתו על המשלחת.
    אחרי השיחה עם רמונה עברנו סדנה של "מסבירים ישראל" בה עברנו על טקטיקות דיבור, איך למעשה לגרום לבן אדם להטיל בספק את הדעה שלו ובמה שהוא יודע ומבין מהתקשורת.

אחרי המשלחת, הקבוצה לא סיימה את עבודתה. כל אחד מחברי המשלחת הבטיח שנעשה קצת עבודה בקבוצות אליו הוא משתייך, אני כמובן אפעל בתנועה הירוקה.

אשמח אם תעקבו אחרי הפעילות של המשלחת!
נטע שיינס

נ.ב. תודה לינאי ממגמה ירוקה ולליטל מהתנועה הירוקה שעזרו לי לכתוב קצת על המשלחת.


Share/Bookmark

%d בלוגרים אהבו את זה: