ארכיון

Archive for the ‘סקרים’ Category

מה עם אחוז החסימה?

נובמבר 4, 2012 2 תגובות

אנו ניצבים, שוב, בשבועות הראשונים של תקופת בחירות שבה נצטרך לשכנע את הציבור להצביע לנו בהמוניהם. רגע לפני שאנחנו ופעילים אחרים יוצאים לפורומים, לחוגי הבית, לקמפוסים ולרחוב, כדאי לנסות ולהתמודד בצורה רצינית עם שאלת אחוז החסימה.

הקולות הצפים

כבר מיום רישומה כמפלגה, התנועה הירוקה שאפה גם לפנות ל"קולות הצפים". רבים מהקולות הצפים הם אזרחים שמאסו במפלגות הקיימות, בפוליטיקה הקיימת, ורוצים שינוי. מדובר בציבור ענק, יחסית למצביעים האידיאולוגיים שלנו. האפשרויות העומדות בפני מי שלא רוצה להצביע ל"ישן" הן או לא להצביע בכלל (או לשים פתק לבן), או להכניס מישהו חדש, ללא הסטוריה פוליטית, לכנסת. בד"כ יש מישהו שמצליח לרכב על הגל הזה: פעם היתה זו מפלגת שינוי, פעם הגמלאים, ובפעם הזו מי שמצליח בינתיים, לפי הסקרים, לרכב על הגל הזה הוא יאיר לפיד עם מפלגת "יש עתיד" שלו.

הבעיה של התנועה הירוקה היא כרגע כפולה: ראשית, למרות החדשנות שאנחנו יודעים שהיא מביאה איתה, היא לאו דווקא מצטיירת כמשהו חדש ומעניין בעיניי הציבור הרחב. "הירוקים" כבר רצים שנים לכנסת, ורוב אזרחי ישראל לא עושים את ההבחנה, ואין לנו בתנועה הירוקה "יאיר לפיד" משלנו (לטוב ולרע, אבל לדעתי בעיקר לטוב). ואולם, הבעיה המשמעותית יותר היא שבעבור מצביע צף, שאלת אחוז החסימה הופכת להיות ה-שאלה המשמעותית ביותר, משום שלהצביע למפלגה שלא תיכנס לכנסת שקול מבחינתו ללא להצביע כלל.

הנה המלכוד-22 שלנו: בלי לשבור את מחסום אחוז החסימה, לא נצליח למשוך אלינו מסה קריטית של קולות צפים; אבל את מחסום אחוז החסימה קשה לשבור בלי המסה הקריטית הזו. לכן אם יש סיכוי כלשהו לזה, כנראה שהוא מבוסס על ציבור המצביעים האידיאולוגיים שלנו. אם כולם יכירו אותנו, אכן יצביעו לנו בסקרים, וישכנעו מספיק אנשים סביבם לעשות כמוהם, נעבור בסקרים – ובבחירות.

החדשות הטובות הן שבייחוד אחרי גלי המחאה החברתית, ועם מערכת בחירות שצפויה (בתקווה) לסוב סביב הנושאים הכלכליים והחברתיים, ישנו ציבור גדול של מצביעים שרוצים בדיוק את מה שיש לתנועה הירוקה להציע, ו"רק" צריך להכיר להם את המפלגה, את החזון שלה, ואת האנשים שבה. האם נצליח להגיע אליהם? שוב, ההצלחה תלויה בהתגייסותו של הציבור שכבר מכיר אותנו ותמך בנו בבחירות הקודמות, ומי שהכיר אותנו בתקופה שמאז הבחירות הקודמות.

סיפור האנדרדוג

במערכת הבחירות הקודמת התנועה הירוקה לא התבלטה בסקרים. כדי להתמודד עם זה, "שווקנו" לציבור את מה שאני קורא לו "סיפור האנדרדוג", סיפור של מפלגה שנכנסת כנגד כל הסיכויים, כנגד כל הסימנים המצביעים לתוצאה אחרת. אמרנו שבסקרים אנחנו מגרדים את אחוז החסימה. אמרנו שהתקשורת מתנכלת לנו. התעקשנו שמי שיצביע למפלגות גדולות ופרגמטיות יתחרט יותר על הצבעתו מאשר מי שיצביע עבורנו, ובדיעבד, טענו שאם רק עוד כמה אנשים היו מצביעים עם הלב, אז היינו עוברים.

למרבה הצער, במבחן התוצאה, זה לא עבד. על מנת לגייס שוב את התומכים שלנו לפעולה, אנחנו צריכים לברר: מה היו החורים בסיפור האנדרדוג שלנו?

 "הסקרים הרשמיים מעוותים את התמונה": זה אמנם נכון. אבל קשה להעריך כיצד מתעוותת אותה תמונה: למשל, בסקר אנשים מצביעים "עם הלב". לעומת זאת בקלפי, כשהסיכון לאבד את הקול גדול, לא מעט בוחרים ללכת עם מפלגה מבוססת. ייתכן שעבור התנועה הירוקה, התוצאה בסקרים היא דווקא הגבול העליון, לא התחתון, של מה שנקבל.

 "בבחירות בקמפוסים התנועה הירוקה יוצאת אחת המפלגות הגדולות בכנסת": גם נכון, אבל צריך לקחת בחשבון גם עד כמה אותן בחירות אינן מייצגות את התמונה הארצית – למשל, ברוב המקרים גוש השמאל זכה בבחירות בפער רחב, ולעיתים מפלגות כגון ש"ס וישראל ביתנו לא הופיעו בכלל.

 "לפי מכוני הסקרים, אנחנו מגרדים את אחוז החסימה": אבל לעיתים מאד קרובות, אם לא בכל הפעמים, לא הבחינו בכלל הסוקרים בין המפלגות "הירוקות" השונות, וכך כל מי שהצביע "ירוק" – לאו דווקא "התנועה הירוקה" – נספר מבחינתנו כמצביע שלנו. אבל בקלפי, הפיצול הזה היה משמעותי גם לבלבול של מי שכן רצה להצביע לנו, וגם לנכונות של מי שהתלבט אם להצביע לנו או לא.

 "התקשורת היתה עוינת": גם הטענה הזו נשמעה ונשמעת, וזה אולי היה נכון. אבל ייתכן גם שחלק, לפחות, מהעיתונאים בחר להתעלם מהתנועה הירוקה משום שהוא באמת לא האמין (ובצדק, כפי שהתברר) שמדובר בתופעה כל כך חשובה במערכת הבחירות דאז. עד שנעבור את אחוז החסימה זה לא הולך להשתנות.

סיפור האנדרדוג, בחירות 2013

היום כמו אז, הסקרים בפתיחת מערכת הבחירות הנוכחית אינם מנבאים לתנועה הירוקה נוכחות יציבה בכנסת. האם אותו "שפיל" יעבוד הפעם? לדעתי זה יעבוד הרבה פחות טוב.

בתקופה של "הקדמת הבחירות" המדומה (לפני התרגיל של נתניהו ומופז), פגשתי בהפגנה בחור אחד, שהיה תומך נלהב שלנו בבחירות הקודמות. הוא דיבר על התקופה עם ברק בעיניים, וסוג של נוסטלגיה: מערכת הבחירות הראשונה שבה התמודדה סוף סוף מפלגה שהוא מזדהה איתה לגמרי. ההתלהבות של הבחירות, כאב הלב כשהתברר שלא עברנו את אחוז החסימה, התחושה שכמעט – כמעט! – הגענו ונכנסנו לכנסת. הוא שאל אותי, היינו כל כך קרובים! כמה היה חסר לנו? ואז נאלצתי ביני לבין עצמי להודות בנקודה כואבת: למרות התחושה של "כמעט" שכולנו היינו שותפים לה, במציאות, לא באמת התקרבנו לאחוז החסימה – למעשה, לא הגענו אפילו לאחוז אחד מהקולות, בעת שאחוז החסימה עמד על 2%. כן, אם היה מתפרסם הסקר ההוא, אם לא היה יוצא ספין "ציפי מול ביבי", אם אם אם… אבל עם זה לא הולכים לבנק.

היום, הבחור הנ"ל הוא חבר מפלגת העבודה. הוא עדיין מזדהה עם כל מה שהתנועה הירוקה מייצגת, הוא עדיין מרגיש שהיא מייצגת את דרכו. יש לתנועה הירוקה פינה חמה בלב שלו, אבל – הוא לא יצביע לנו. כי כפי שאמר לי אדם אחר שדיברתי איתו, לטעות זה אנושי – אבל לא ללמוד מטעויות זה כבר טיפשי. ונדמה לי שגם אם רוב המצביעים שלנו דאז לא מתחרטים על בחירתם בזמנה, זה לא אומר שהם יבחרו בנו שוב הפעם, ודאי שלא אם ננסה ללכת עם "סיפור האנדרדוג" שוב: אם זה לא עבד בפעם שעברה, למה שזה יעבוד הפעם?

 בתור מפלגה, גם אם כזו שעוד איננה בכנסת, אנחנו חייבים להבין שיש לנו מחוייבות כלפי כל אותם אנשים שהצביעו לנו (ואיבדו את קולם עבורנו) בבחירות הקודמות. אני שמח וגאה לומר שבהתחייבות משמעותית שהתחייבנו בפניהם, עמדנו: אמרנו שאנחנו רצים מרתון ושלא ניעלם מהשטח, והנה אנחנו עדיין כאן, כבר פועלים במרץ לקראת הבחירות הקרובות. אבל לא פחות חשוב הוא, לא להמר שוב על קולם של תומכינו כפי שהימרנו – והפסדנו – בפעם שעברה, אלא אם כן אין שום ברירה טובה יותר.

החזון יותר חשוב מהסיפור

הצענו (ועודנו מציעים) לציבור הישראלי חזון: חזון של פוליטיקה אחרת, אחראית, מקיימת, מחוברת לבוחר. במקביל, גם שיווקנו את "סיפור האנדרדוג", אבל אין קשר הכרחי בין השניים. והחדשות הטובות הן שלא הסיפור הוא החשוב, אלא החזון. אני לא מתכוון חזון הכלכלה הירוקה, החברה השיוויונית, סגירת הפערים וכן הלאה, כי לא צריך להקים מפלגה בשביל להציע את כל אלה. הדבר שאנחנו ורק אנחנו, כמפלגה, יכולים להציע הוא חזון הפוליטיקה האחרת הזו. בעולם מושלם, כל המפלגות היו מציעות קודם כל את זה, אבל האבסורד הוא שעושה רושם שרק אנחנו יכולים באמת להציע את זה בישראל של היום. יותר מתמיד, התומכים שלנו, ובהם גם בן שיחי מההפגנה, עוד מאמינים בחזון הזה ורוצים לראות אותו מתגשם.

אמרתי שלדעתי הסיכוי הטוב ביותר שלנו הן לשבור את אחוז החסימה בסקרים והן למשוך אלינו פעילים שהשתתפו במחאה החברתית הוא באמצעות המחנה האידיאולוגי שלנו. אבל אני חושב שהפעם, סיפור האנדרדוג רק יעמוד בדרכנו. במקומו צריך לומר את האמת המלאה: רק אנחנו מציעים את הסיכוי הטוב ביותר לפוליטיקה אחרת, אם ניכנס; ושהמטרה החשובה והמיידית שלנו היא לפרוץ את מחסום אחוז החסימה ולהגיע לכמה שיותר תומכים פוטנציאליים, מה שיכול לקרות רק בתמיכה פעילה של כמה שיותר אנשים התומכים בנו כבר. צריך לנטוש את מה שעלול להצטייר כבכיינות ואשלייה עצמית, ובמקביל צריך להיערך לכל אפשרות – גם שבהתקרב יום הבוחר, אם מסתמן שלא נעבור את אחוז החסימה, שנפנה לכיוון אחר, בין אם מדובר על משיכת מועמדותנו לכנסת הקרובה והשקעת מאמץ בבחירות המקומיות שאמורות להיערך בסוף 2013, ובין אם מדובר על רשימה משותפת עם מפלגות אחרות על בסיס שותפות ערכים, לפחות חלקית, וכמובן עם קווים אדומים. צריך להבין גם שאין שום דבר שלילי במיוחד בשיתוף פעולה בריצה לכנסת: אחרי הכל, גם כשניכנס, נצטרך להשתתף בקואליציה או באופוזיציה זו או אחרת, ולמען האמת, שיתוף פעולה הוא צורך הכרחי במציאות הפוליטית ובכלל, בין אם בכנסת ובין אם לפניה. יתרה מזו, כל שנה שעוברת שבה התנועה הירוקה איננה בכנסת היא עוד שנה שבה אמונם של אזרחי ישראל בפוליטיקה יורד, שבה גדלים הפערים בחברה, שבה נחלת הכלל שלנו מצטמקת ואיכות החיים של כולנו יורדת. התנועה הירוקה רצה מרתון, ולא ניעלם מהשטח גם אם לא נצליח בבחירות הארציות הקרובות – אחריהן כמובן יש את הבחירות המקומיות, ואחריהן עוד מערכת בחירות ועוד אחת. ועם זאת, כמה שיותר מהר, יותר טוב.

בנימה אישית: מאד הייתי רוצה לראות את התנועה הירוקה נכנסת לכנסת הקרובה בכוחות עצמה (או אפילו יותר טוב, בשיתוף פעולה עם מפלגה שהיא שותפה ערכית כמו שהיתה מימ"ד בבחירות הקודמות). אני מאמין שזה אפשרי ושצריך לפעול לכיוון הזה בכל הכוח. המטרה הראשונה וההכרחית היא, כאמור, לעבור את אחוז החסימה בסקרים, וזה אומר ליצור "באזז", לדבר עם אנשים, ליזום אירועים ודיונים וכל מה שצריך כדי שכל מי שיכול למצוא בתנועה הירוקה בית – יעשה זאת.

ולכל אותם תומכים שלנו בלבם אך לא בקולם: בואו. אנחנו צריכים אתכם, שתצביעו סקרים, שתדברו על המפלגה, שתקדמו ותפרסמו את החזון שלה. תמיד אפשר לעשות הערכת מצב שבוע לפני הבחירות – אבל אם כולנו נעשה את מה שבלבנו עכשיו, לא יהיה צריך להתלבט: התנועה הירוקה תהיה בפנים לפי כל סקר, ולא תהיה סתירה בין החשיבה האסטרטגית לבין נטיית הלב.

מודעות פרסומת

ערוץ 2 פוגע במפלגת התנועה הירוקה שוב ושוב.

אם היינו אומר לכם שהתנועה הירוקה נכנסת לכנסת – הייתם מצביעים לה ? ואם הייתם בעלי מותג מפסיד שלפתע התקשורת הייתה מפרסמת בחינם ולא את המתחרים, היית ממשיכים למכור את המוצר ?

ובכן, התקשורת ובראשה ערוץ 2 ממשיכים לפגוע בסיכוייה של התנועה הירוקה.

ימים לפני הבחירות הקודמות  ערוץ 2, הכתב עמית סגל מנעו מהתומכים מידע כי התנועה הירוקה עוברת את אחזו החסימה התומכים מפחדים לאבד קול ובימיים האחרונים שלפני הבחירות עובר מעל מנדט מהתנועה הירוקה לקדימה.

עמית סגל כבר כתב על ולא נראה שהבין לעמוק את המשמעות של הנזק שהוא גרם או שפשוט לא ממש אכפת לו. והיום, היום הם ממשיכים באותו קו הרסני ומעלימים כליל את התנועה הירוקה מהסקרים שלהם גם בטלויזיה וגם בפייסבוק ואבל באותה נשימה לפעמים גם מוסיף את הירוקים.

יש לציין כי עשרות חברי התנועה הירוקה כתבו בהערות כי אין את האופציה "התנועה הירוקה " ולכן הם מצביעים הירוקים, כולל אני כפי שאתם רואים בתמונות.

כמובן שקודם כל כתבתי להם בפייסבוק

הם כבר לא ענו לי בחזרה למרות שכתבתי מספר פעמים.

ובכן, קטנוני ? זניח ? שימו לב מה ההשלכות.

קודם כל הסקר המשיך כמובן לגדול ואלפי אנשים השתתפו בו. הירוקים שם ( שכפי שאמרתי, רוב המצביעים הם של התנועה הירוקה ) נתנו פייט די טוב ונראים מצוין. הרבה אנשים רואים את הסקר הזה.

אחד מהם הוא הבעלים של המותג הירוקים. מסתבר שלאחר שראה את הסקר הזה הוא דאג להיכנס לאתר הישן שלו, נער מעט את האבק ( מעט מאוד מסתבר ) וכתב פוסט שהם מתכוונים לרוץ לכנסת הבאה. ואללה, יופי.

אין מפלגה, אין פעילות, אין פעילים, אין סניפים ( כמעט כולם עברו אלינו ) אבל יש מותג, יש שם למפלגה ויש פרסומת חינם מהתקשורת שדוחפת. אז למה לא ? אנחנו נעבוד קשה, נלחם על סביבה וחברה צודקת והתקשורת ימנפו את מפלגת המדף שלא קשורה בשיט לתנועה הירוקים העולמית או לחצי אגנדה ירוקה או דמוקרטית. זה קורה שוב ושוב בכל כלי התקשורת. הינה למשל כתבה אלינו בכלכליסט.

ועוד ועוד סקרים עם כל מיני תירוצים. או לא מכניסים או מכניסים את הירוקים. מה שבא להם, הרי זה לא באמת חשוב. מה שחשוב זה לפמפם את יאיר לפיד או את אולמרט ושות' שעדיין בכלל לא באמת במשחק עד הסוף

זה מרגיז במיוחד לאור העבודה שלא רק שהירוקים ריקים מתוכן ( רובם אצלנו במפלגה ) אלא גם הצענו למחזיקים במותג לרוץ ביחד בצורה דמוקרטית.  זה פשוט לא מעניין אותם. לא נראה לי שהם הולכים לרוץ באמת ולשרוף מאות אלפי שקלים על קמפיין. הרי אין להם שום סיכוי מולנו. נזכיר שבפעם שעברה הם קיבלו שליש מאיתנו. ברגע שנתחיל קמפיין אנחנו כבר לא נרגיש אותם, אבל הם שם רק כדי לגרום נזק, רק כדי לאסוף את קולות המתבלבלים. רק כדי להזיק לתנועה הירוקה שהם לא סובלים. נקמה.

אבל למה לכול הרוחות התקשורת עוזרת להם ???

נושא לועידת התנועה הבאה

אנחנו מתחילים לתכנן את הועידה הקרובה. תאריך יקבע תוך כמה ימים, כנראה לתחילת יולי.
אנחנו מתלבטים בנוגע לנושאים: מתוכנן דיון אחד מרכזי במליאה, ואח"כ כ-3 דיונים קטנים יותר בכיתות קטנות יותר – וסיכום במליאה של תקציר הדיונים הקטנים.

מה דעתכם ? יש לכם רעיון אחר הוסיפו אותו  ( הוא יתחיל לקבל קולות מהקול הבא אחרי שיפורסם ) כדאי גם לכתוב בתגובות

:קטגוריותסקרים תגיות:

בעד ונגד יו"ר משותף גבר ואישה

בכדי לאפשר קיום בחירות בעקבות התפטרות ההנהגה יש צורך לאשר שינויים בחוקת המפלגה, אשר כותביה לא צפו אירוע זה מראש. כחלק מהתיקון מוצע גם כי בראשות ההנהגה ייבחרו יו"ר משותף – גבר ואשה.

הצעה לתיקון התקנון

פורסם באתר

הוראת שעה – יו"ר משותף

2. סעיף 41 לתקנון – יימחק, ובמקומו יבוא הסעיף הבא:
"41. א. על אף האמור בתקנון, בבחירות אשר ייערכו ביום 21.1.2011, ככל שיהיו לפחות גבר אחד ולפחות אישה אחת אשר יתמודדו על תפקיד היו"ר, תבחר הוועידה שני יושבי ראש למפלגה – אישה וגבר.
ב. נבחרו לתנועה שני יושבי ראש – הרי שבכל מקום בתקנון זה ובנהלי המפלגה בהם נכתב יו"ר – הכוונה לשני יושבי הראש; כל סמכות המסורה בתקנון ליו"ר המפלגה, נתונה לכל אחד מהם; כל אחד מיושבי הראש ישמש כממלא מקום של משנהו; וההנהגה תקבע בתוך 30 יום ממעוד הבחירות כללים להכרעה במקרה של מחלוקת בין יושבי הראש, ותפרסם כללים אלה באתר האינטרנט של המפלגה.
ג. המנגנון ייבחן על ידי הגופים המוסמכים בתנועה, לרבות ההנהגה, המזכירות ומועצת המומחים. במועד שלא יאוחר ממועד הבחירות הבאות להנהגה, תובא להכרעת הוועידה השאלה האם לאמץ את מנגנון היו"ר המשותף באופן קבוע, או לבטלו."

אנחנו מביאים כאן דעות משני הצדדים בכדי לעורר דיון כאן בבלוג. הפוסט יפורסם גם במתכונת אנגלית בבלוג דוברי האנגלית. ראשית נפרסם את דבריו של ערן בן ימיני אשר הביא את רעיון היו"ר המשותף מביקור נציגי התנועה הירוקה אצל המפלגה הירוקה הגרמנית לפני מספר חודשים. לאחר מכן הפעילה מעיין קרייצמן מצוות האינטרנט תסביר את התנגדותה. אנא הצביע בסקר והסבירו בתגובות. בקרוב גם נערוך אירוע דיון מיוחד אותו נפרסם כאן בתגובות ופוסט חדש.

בעד – ערן בן ימיני

במהלך הקמתה של מפלגת התנועה הירוקה עשיתי מאמצים רבים לצרף נשים להנהגת המפלגה ולתפקידים מובילים. עשיתי זאת מתוך הבנה כי העדר נשים במפה הפוליטית הישראלית משפיע על הסגנון והתכנים של השיח הפוליטי. כמו כן עשיתי זאת מתוך אמונה כי יש לתפיסה הסביבתית  זהות לעמדות פמיניסטיות ובמיוחד ביחס לכח וכוחניות. המשימה לא הייתה פשוטה. אמנם נשים רבות נענו לאתגר והובילו את המהלכים המשמעותיים ביותר במפלגה, אך נשים רבות עוד יותר חששו לפסוע פנימה גם כאשר הזדהו באופן מוחלט עם ערכי המפלגה. הסיבות לכך רבות:

הפוליטיקה נתפסת כעיסוק גברי וכוחני בו לנשים אין מקום; מחויבות למשפחה; אי אמונה ביכולת העצמית (את זה שמעתי מפעילה סביבתית ותיקה מצליחה מאוד בעלת תואר שלישי); נשים רבות העדיפו לתמוך באחרים ולא להיות בחזית.

ההפסד הוא קודם כל של הפוליטיקה הישראלית בכלל ושל התנועה הירוקה בפרט. היום פועלת מפלגת התנועה הירוקה ב 50% מהיכולות והכישורים שלה, לא עוסקת בתחומים רבים אשר יכלו לעלות על סדר היום של המפלגה ושל הציבור ומייצרת פחות דמויות חדשות כמודל לחיקוי.

לתנועה הירוקה יש הזדמנות פז במהלך שכזה, להוביל מהפיכה ביחס הנשים לפוליטיקה וביחס הנשים למשרות בעלות מוטת השפעה. מהלך שכזה עשוי ליצור העצמה אמיתית שאיננה באה על חשבון גברים או אוכלוסיות אחרות. יושבת ראש משותפת תהווה תוספת כח אמיתית וסמלית לתנועה הירוקה.

אף אחת לא אוהבת לחשוב כי השיגה את מקומה בזכות שריון ולא בזכות כישורים, פעמים רבות דווקא נשים מצליחות וחזקות מתנגדות לשריונים מסיבות מובנות. אך מניסיון וממחקרים בכל העולם, אין כל דרך אחרת לשנות את המספרים ולהגדיל את הנוכחות הנשית במפלגה אלא בתיקון מציאות מעוותת באמצעות שינוי חוקת המפלגה.

נגד – מעיין קרייצמן

הצורך לערב נשים בעמדות הנהגה בחברה שלנו בכללה ובמיוחד בפוליטיקה הוא ברור ומוחלט. בישראל משיעורי ההשתפות נשים בפוליטיקה מהנמוכים בקרב המדינות המפותחות, עם יחס מזערי של 23 חברות כנסת במושב הנוכחי. ההשפעה השלילית של שליטה גברית בדמוקרטיה ובממשל הן נגזרת הרסנית של ההשפעות השליליות של חסור השוויון בחברה שלנו בכללותה – השפעות הפוגעות בכולנו, גברים ונשים כאחד. עד אשר חוסר שוויון בסיסי זה יטופל, ונשים וגברים יאחדו את עוצמתם וישתפו פעולה בצורה מלאה, לא יהיה שלמים מאמצינו ושאיפותינו, טובי כוונות ככל שיהיו, לבנות חברה טובה יותר, אחראית ירוקה ורבת גוונים. לכן, נדרשות פעולה אקטיבית לשבירת המעגל הזה ונקיטת גישה מאוזנת ובריאה יותר.

שינוי תמיד מתחיל בלב, ומתרחב החוצה אל המעגלים הקרובים. אני חושבת שרוב החברים בתנועה הירוקה מרגישים מעומק ליבים את הצורך לקדם שיוויון – אצלם, במשפחותיהם, בחיים האישיים ובסביבות העבודה, במגרש הפוליטי שלהם, ופוליטיקה ובחברה הישראלית. כתנועה פוליטית יש לנו את האחריות להתמודד בצורה אקטיבית עם חוסר שווויון בסביבה הפוליטית שלנו. בדרך זו נוביל באמצעות דוגמא בפעילות הציבורית שלנו ובעשייתנו בממשלה.

מסיבה זו אני מברכת על העומד מאחורי ההצעה לשנות את תקנון התנועה הירוקה כדי להושיב יחדיו אישה וגבר בתפקיד יושב הראש. אולם, למרות הכוונות הטובות, איני משוכנעת שהצעד עצמו מחזיק מים. עבור מפלגה פוליטית המחפשת להיבחר למוסדות השלטון, יש צורך לפעול בצורה טקטית לצד הפעילות האידיאולוגית. לטעמי, הצעה זאת גובה מחיר טקטי על המפלגה, ועונה בצורה בלתי מספקת על הרצון האידיאולוגי לקידום שוויון מגדרי.

אנו צריכים לשקול ברצינות את המשמעות הפנים מפלגתית והחיצונית של הושבת שני מנהיגים במקום אחד. למנהיגות כפולה בראש המפלגה יכולה להיות השפעה כפולה: חיובית ושלילית. בצד החיובי, שני אנשים בראש המפלגה יכולים לחלק את העבודה ביניהם ולהגביר את הפעילות והתפוקה של ההנהגה. הנהגה כפולה יכולה גם להקטין את קבלת ההחלטות מבוססות מניעים אישיים ולהביא את המפלגה לקבלת החלטות מבוססת קונצנזוס. בצד השלילי, צמד מנהיגים שאינם מתפקדים יחדיו יכולה להפוך לאסון ולהשפיע בצורה שלילית על כל ליבת המפלגה.

כלפי חוץ, ההשפעה יותר ברורה. כאשר אנו מתקשרים החוצה, חשוב מאוד שיהיה לנו מסר ברור, ודמות מוכרת שתעביר אותו. דמות זו היא מנהיגת המפלגה, ולא ניתן להפחית בחשיבותה לכך. ארגון מלמטה הוא קריטי להצלחה פוליטית (בייחוד עבור מפלגה הדוגלת בדמוקרטיה, אקטיביזם וקיימות), אך כך גם דמות המנהיג: אדם אחד המגלם את הערכים והחזון של המפלגה ויכול להביא אותם אל הציבור דרך המדיה. מנהיגות כפולה תבלבל ותטשטש את תדמית המפלגה בקמפיינים. בחירה באחד משתי הדמויות הנבחרות כדי להוביל את המפלגה בתקשרות היא מנוגדת לרעיון של הנהגה כפולה. אחרי הכל, תפקיד היו"ר הוא פוליטי וציבורי, ולא פנימי וניהולי. שני מנהיגים, כשאחד מהם עשוי למלא תפקיד משני זה מגוחך.

בהינתן ההשפעות הלא ברורות על פנים המפלגה בעוד שההשפעות החיצוניות הן כנראה שליליות, אני לא ממהרת לתמוך בשינוי המוצע מסיבות פרקטיות. בנוסף, אני חושבת שהצעה זאת אינה תתרום ישירות לשבירת הגבולות הסיסטמטיים הקיימים עבור נשים המנסות להגיע לתפקיד הנהגה במפלגה. כדי להדגים זאת, אסתייע באנלוגיה:

אקולוגים וביולוגים של שימור יודעים שכאשר פונים לטפל בבעיית שימור, הפתרון הטוב ביותר להגנה ולקידום האוכלוסייה הטבעית אינה בהכרח הפעולה האינטואיטיבית או הפשוטה. הכרחי לבחון את כל אורך החיים ההיסטורי של האוכלוסיה כדי לקבוע באיזה שלב האיום התרחש. לדוגמא, הגנה על אוכלוסיית הצבים הבוגרת מציד ומהפרעה של אנשים על החופים יכולה לסייע מעט מאוד להגדלת מספר הפרטים אם השלב הבעייתי בסיפור ההיסטורי שלהם הוא הרעלת הביצים בגלל זיהום או פגיעה כתוצאה מדיג בים.

מחקרים מראים כי כאשר נשים נכנסות למירוץ פוליטי, הן בעלות אותו סיכוי או אף סיכוי סביר יותר לנצח מתמודדים גברים (בהתבסס על מידע מקנדה). אבל, פשוט יש פחות נשים מתמודדות, וקיימת סבירות גבוהה יותר שנשים יעזבו את הפוליטיקה מסיבות שנוות בשלבים מוקדמים יותר של הקריירה. לכן, המיקוד שלנו צריך להיות בקידום ההתמודדות של נשים לכל התפקידים הפוליטיים, ולגרום להם להישאר, ולא להבטיח להם מקום בראש המפלגה תמיד. הבטחת תפקיד לגבר אחד ולאישה אחת יכולה ליצור חוסר תחרותיות משמעותי (בעיקר מצד האישה), ולהביא למינוי מתמודדים שהם פחות מוכשרים או מחוייבים לתפקיד מאשר אם הם היו נדרשים  להתמודד במירוץ תחרותי. המירוץ הכפול להנהגה הוא לכן פחות דמוקרטי, ואינו נדרש מאחר ונשים אינן נמצאות בעמדת נחיתות במירוצים פוליטיים מול הגברים.

אני רוצה להציע גישה שונה לפיה נשים מגוייסות ומעודדות להשתתף בבחירות תחרותיות, לא רק להנהגת המפלגה אלא גם לרשימה לכנסת. אם מנהיגות משותפת תיקבע, ועדיין לא תהיה אישה המעוניינת בתפקיד, מה השגנו בכך ? אנו חייבים להפסיק לראות בנשים רק כ"תומכות" או "שותפות" בפוליטיקה ובהנהגה, ולהבין כי בהינתן התנאים המתאימים, נשים הן מנהיגות מצויינות בזכות עצמן, המסוגלות להשתתף ולזכות בבחירות תחרותיות  שהן חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה. הדמוקרטיה שלנו תשרת אותנו טוב יותר אם ייסגר הפער של חוסר הייצוג, אבל אנחנו צריכים למצוא את הדרך המתאימה כדי שזה יקרה.

ועכשיו אתם – בעד או נגד ?

הקמפיין החדש של קניון ארנה. מין ואלימות או אומנות

"דומה למועדון חשפנות בו מתבצע מין אלים בנשים"- כך מתארים בויצ"ו את הקמפיין החדש של קניון ארנה ודורשים להסירו לאלתר בטענה שפוגע ברגשות הציבור

:קטגוריותסקרים
%d בלוגרים אהבו את זה: