Archive

Archive for the ‘מדיניות’ Category

יותר ירוק או יותר ארוך? התלבטויות, ליקוק פצעים וכמה מסקנות

דצמבר 20, 2012 16 תגובות

אחרי הפוסט הקודם, אני מוריד את הכובע של חבר בית הדין ושם את… לא, בלי כובע היום.

אני מגיע לירוקה מהשמאל, ומחשיבה מדעית. אני חושב שפרגמטיות איננה מילה גסה, אם הפרגמה שאליה אתה חותר היא נכונה. אני מאושר מזה שיש לי מפלגה שלפחות במצע שלה ובפי רוב פעיליה אני מוצא תאימות להשקפת עולמי, אם זה לגבי חירויות אישיות, חירות המידע והבחירה, ואם זה תכנון לטווח ארוך (קיימות) והסתכלות עובדתית על המציאות. אני מאושר מהרעיון של "מועצת מומחים", ומתמיה אותי שלאף מפלגה אחרת אין מוסד שכזה. גוף אקדמאים ואנשי מקצוע שיוכלו לגבות את הפעילים בעובדות ומחקר.

כל זה כהקדמה למה שאכתוב פה בהמשך: למה לא אצביע ללבני למרות שאלון טל ברשימה, ולמה לא אפסיק לפעול למען הירוקה בעוד שהיא רצה עם לבני.

מבולבלים? גם אני הייתי. ראשית לתשובה הקלה – למה לא אצביע ללבני. עד כמה שאני מוכן לכרות אוזן לפרגמטיות ולקבל הסברים משכנעים, הרשימה של לבני מרגיזה אותי. לבני בזבזה את ההון הפוליטי שלה כשנותרה בראש האופוזיציה בלי לנצל את זה למען העם, כשהיתה יכולה להרכיב לבדה קואליציה חילונית רחבה ויעילה. היום בערב ציפי לבני תציג, ביחד עם אלון טל, את החלק החברתי-סביבתי של המצע שלה ואת המיתוג המעניין של הקמפיין המשותף והוא כולל מילים יפות על הפרטות לידי העם במקום לידי האוליגרכיה, אבל אני לא יכול לשכוח לה שתחת ביבי וגם באופוזיציה לו, היא לא פעלה בכיוון. אני לא יכול לשכוח לה שהתמהמהה עד הרגע האחרון להקים מפלגה, ואז שעתיים אחרי זה עלתה על מטוס והשאירה את רמון להרכיב בשבילה את המפלגה משאריות של קדימה והעבודה ב"ועדה מסדרת", ולקח שתי טיוטות עד שנפטרו מלא מעט מושחתים. מפריע לי גם הקמפיין שלה "נגד ביבי" כשהיא כבר מזמן לא מנהיגה את אחת משתי המפלגות הגדולות. לפי הדמיון הגראפי בין הקמפיין שלה ושל העבודה, אפשר לחשוב ששלי וציפי מריצות ביחד את שלי מול ביבי. אני גם לא מסוגל לתת קול למפלגה שבה יושב אבי המאגר הביומטרי (או לפחות האב המאמץ הבלתי נלאה) שמטפח את אחד מאסונותינו הגדולים ממקום מושבו באופוזיציה ללא מתנגדים כמעט. יש לי עוד הרבה להגיד נגד "התנועה", אבל כאן הוא בלוג הירוקה, ואני חושב שהצלחתי כבר להעביר לכם את עמדתי בפירוט יתר.

אבל אני כן בעד ריצה איתה לכנסת. כן, אני מסכים שזה נעשה בצורה קצת עקומה, ביום צפוף של סערת רגשות, עזיבות, חזרות וכמעט התפרקות, אבל יש שתי סיבות עיקריות שהשרץ הזה ראוי להכשרה: הראשונה היא שכלכלית ומורלית, הירוקה לא היתה שורדת ללא הריצה המשותפת הזו, והשניה היא שההסכם עם "התנועה" משחק מאוד לטובת חזוננו, אפילו אם אלון טל לא יכנס לכנסת. יותר פרטים מזה תצטרכו לשמוע הערב במסיבת העיתונאים, ביקשו שלא נפרט עד אז בפומבי. אני לא ממהר לסמוך על פוליטיקאים משופשפים כמו רמון ושטרית, אבל יש ברשימה הזו גם מצנע ופרץ ושמות נוספים שגורמים לי לחשוב שיש מי שיהיה מעונין לשמור לנו על האג'נדה. לפחות אני מעיז לשחרר טיפה פסימיות ולתת לאופטימיות מקום. כאמור, הרבה אני לא יכול לפרט, קראו את פרטי הסכם הרשימה המשותפת כשיפורסם יותר מאוחר, ונמשיך לדון בזה כאן.

כוך ירושלמי, פעילים ירושלמים, דיון שקט ועמוק מהלב על הדרך, איך הגענו לכאן ולאיפה ממשיכים.

חשוב לי להדגיש שמקימי הירוקה לא איבדו את הבסיס הרעיוני והאידאולוגי. גם הסגנון לשמחתי לא השתנה. כן, יש ביננו עכשיו חברים חדשים, שחקנים פוליטיים הרבה יותר משופשפים, ובעיני רבים מהותיקים משופשפים מדי; אבל זכרו שגם אם הבחירות המקדמיות לא היו הכי יפות, מדובר בכ"ז במשרתי ציבור עם רקורד מוכח. הירוק שלנו ושלהם מבחינת מדיניות ציבורית אולי בגוון טיפה שונה, אבל עד שלא יוכח אחרת הוא עדיין ירוק. אני מאוד מקווה שלא נראה יותר לעולם בירוקה פריימריז עם חמישה טון "לכאורה" על כל צעד ושעל, לכאורה קולות מוזמנים, לכאורה התפקדויות קנויות, לכאורה ולכאורה (אבל אני גם חושב שזה נאיבי לקוות לזה). עכשיו יש לנו רשימה וכשאנחנו לא בפריימריז הא/נשים האלו פועלים למען מטרות משותפות. הועידה תחליט ברבות הימים מה יש לעשות כדי שזה לא יישנה, ושההנהגה לא תילקח בפוטש. אני יודע שהלב של המקימים עדיין במקום הנכון ולו בגלל שהתגובות שלהם לסחף האירועים היו הרבה יותר אנושיות ומעוררות הזדהות מאשר הקור המשפטני שראיתי כחבר בית הדין מצד נשואות הקובלנות. אחרי שהשתבללו לכמה ימים, יצאו חברי ההנהגה לסבב מפגשים עם פעילים כדי לשמוע ולהשמיע, לפייס ולבנות חזרה את האמון. הייתי במפגש שכזה בירושלים, במרתף מוזר של בית קפה בנחלאות, כל כך ירושלמי ומדויק למצב הרוח. בלי שום חימום, האויר היה קר אבל האנשים חמים. גם רגשות שליליים ופגועים קיבלו את הזמן והמקום, כמעט אף אחד לא התפרץ, ערעורים על דעות התקבלו בפתיחות והקשבה, ואז הדלקנו נרות ורשות הדיבור עברה לרחלי ואלון. יפעת ביטלה ברגע האחרון, ומצד אחד היה לי חבל שלא נשמע את הצד שלה ולו בשם האיזון, מצד שני היה ברור לכולם שהאווירה היתה הרבה יותר מתוחה ולא פתוחה אם היא היתה מופיעה, אז אני מאוד שמח שיצא לי להיות במפגש בהרכבו הזה. יהיו עוד מפגשים כאלו בצפון ובמרכז, אני מאוד ממליץ לכם להגיע ולדבר ולשמוע, זה עשה לי טוב, ועכשיו צריך להניח את זה בצד לכמה שבועות ולהתרכז בקמפיין.

גם אני הייתי כמו רבים בהלם בשבוע שלפני. מסיבות משפחתיות לא הייתי ביום שישי בסמינר הקיבוצים ולכן ערימת הקובלנות שנחתה לפני ביום שני הפתיעה אותי מאוד לרעה. מישיבה של שעתיים זה התארך ל"מילואים" של יומיים וחצי שכמעט ועלו לי במקום העבודה, את פסק הדין הגשנו ביום רביעי בחמש וחצי תוך כדי שאנחנו יודעים שנעשים נסיונות גישור ופישור, שלוש שעות אח"כ נספרו עוד מעטפות והתהפכו התוצאות, היתה ועידה קצרה (שאני לא אהבתי את דרך ניהולה לגמרי, אבל זה נושא נפרד). החלטנו לא לרוץ עם לבני, למחרת רצו שמועות על התפטרות חברי הנהגה, אח"כ נשמע שזה רק עזיבת הרשימה אבל לא ההנהגה, אלון כבר רצה לעזוב אבל חזר לדבר עם לבני על הצעה טובה מהראשונה (שוב, פרטים במסיבת העיתונאים!) ובדרך היה סקר קטן ומוזר בדואל, רוב האקשן נדחס בשתי יממות בקושי. כאדם שסובל/נהנה מהפרעת קשב וריכוז אני רגיל לטלטלות רגשיות ואימפולסיביות, אבל זה היה שבוע קשה, מפתיע, לעיתים קרובות פוגע ולא קל לאף אחד. אבל אני מאוד מקווה שאפשר להגיד עכשיו, כשעבר טיפה זמן, שאפשר להסתכל בעיניים יותר פראקטיות ולדבר על העתיד.

כלפי פנים – מה שעבר בפריימריז לא יעבור בשקט. ראיות לוקטו, תצהירים נכתבו והוגשו כמה וכמה תלונות למשטרה (זה לא סוד, זה נאמר בועידה בגלוי). נצטרך לדון בשינויים בתקנון ולהיות טיפה פחות נאיביים, ואם הועידה תראה לנכון שיש לעשות משהו יותר דראסטי, אנחנו נעלה את האפשרויות האלו להצבעה בפברואר, אחרי הבחירות. אם יחליטו שכדי לנשום בבית יש להכריז על הוצאת עיזים, ניקוי אורוות וכהנה דימויים מושביים, עוד נגיע לזה. כרגע מתרכזים בהכנסה של אלון טל לכנסת כדי שיוכל לממש את חזוננו. אתם אגב מוזמנים לעזור לאורי שיינס בהקמת צוות "מאה הימים הראשונים" ולעזור לאלון טל להניח כמה הצעות חוק כבדות וחשובות כבר בהתחלת מושב הכנסת, אם במו ידיו כח"כ, או כשותף חיצוני ל"התנועה".

כלפי חוץ – אני מקווה וחושב שלא נפגעה תדמיתנו, ומותג "הירוקה" עוד לא אבד כמו שכמה טרולי מקלדת בפייסבוק מיהרו לרמוז. אני חושב שיש לנו סיכוי להשפיע לטובה על הרשימה של לבני אם ההבטחות שוות יותר מחתימה של נייר, אבל במקרה הרע ניסינו להיות פרגמטיים ולא הצלחנו בסיבוב הזה. לא צריך לקחת את זה יותר קשה ממה שזה באמת – נסיון כן והכי קרוב לריאלי של אלון טל להכניס את הירוקה לכנסת בהנתן מצבינו האלקטוראלי והכלכלי. אם אתם רוצים לתת לעצמכם תירוצים למה אפשר לסתום את האף ולהצביע ללבני, אתם יכולים לחשוב על זה כך – לבני ושטרית ממילא בפנים, הקולות שיכניסו אותם לא צפים. הקולות שלכם, הבלתי מחליטים, קובעים יותר לגבי המקומות 9-13, אז למדו את עמדותיהם ותראו אם מתאים לכם.

אני, כאמור, מגיע מראיה כלכלית-חברתית הרבה יותר שמאלית. עד הריצה העצמאית הבאה שלנו אני כנראה אחזור כמו שמו"צניק טוב ירושלים להצביע למה שפעם היתה מפ"ם, ואולי דרך הסכם העודפים אעזור בעקיפין להכניס את אלון לכנסת, אבל אני גם מאוד אשמח אם אצליח להכניס אליה את תמי זנדברג (מס' 5 במרצ וחברת מועצת עיריית תל אביב, מהגוד גאייז).

בקיצור, אני יודע שלרבים כמוני, כל רשימה בבחירות הקרובות היא לא אופטימלית. בכל אחת מהרשימות מסתתרת צפרדע שצריך לבלוע. אני רק מבקש שתשבו עם דף ועט ואולי אתר הכנסת הפתוחה, תכינו טבלאות בעד ונגד ותבחרו את הצפרדע שאתם מוכנים לבלוע. אני מקווה שתבחרו את הצפרדע הכי ירוקה בשבילכם 🙂

(אני מתנצל אם השימוש במשלים העושים שימוש בתמונות מנטליות של התעללות בדו-חיים ואכילתם פגעה במישהו, לא נפגעו כל צפרדעים אמיתיות במהלך הכנת הפוסט)

אז יותר ירוק או יותר ארוך? לדעתי חשיבה ירוקה היא חשיבה ארוכה. אלון טל בחר בחירה נכונה למפלגה ולמטרותיה בטווח הארוך, אפילו אם בטווח הקצר אנשים מתרעמים. זו תגובה רגשית מוצדקת, ויש מה לתקן, אבל לדעתי לא נכון להכריז על נטישה או צעדים חד כיווניים אחרים. בואו נלמד מהטעויות, נשתקם ונשתפר. זה לא הרג אותנו, אז בואו נבחר שזה יחשל אותנו. במילה אחת – קיימות. ואגיד זאת שוב כי שווה להפנים – לחשוב ירוק זה גם לחשוב ארוך.

(וואו, 1400 מילים. הפוסט הבא על בחירות אלקטרוניות, אני אנסה להיות יותר תמציתי :-))

השאלות שבוערות לאנשים

נובמבר 28, 2012 3 תגובות

אני מדבר עם חברים כדי להזכיר להם שהירוקה עדיין קיימת והיא אופציה יותר מוצלחת מכל מלחמת הכוכבים, אבל השאלות שתמיד יחזרו עליהן אחרי שהשתכנעו שירוק = צדק חברתי הן שאלות של איך תצביעו על תקציב בטחון, מה עמדתכם בנושא חוק טל, מה תעשו כדי לקדם הוראת מדעים בבתי ספר (כן, מסתבר שגם הממלכתיים הלא-דתיים בארץ יש בעיה עם לימוד אבולוציה ודברים שפעם נראו לי בסיסיים).

אז הנה עוד שאלה לפריימריסטים וגם ליושבי הראש – מה אתם אומרים לגבי הנושאים הראשונים שיצא לכנסת לדון בהם על החודש הראשון, ובראשם התקציב?

הצעה למצע לתנועה הירוקה בנושא מהגרים ופליטים

נובמבר 5, 2012 13 תגובות

(נכתב בהנחיית סניף ירושלים של התנועה הירוקה, בידי עו"ד מעין נייזנה)

רקע כללי:

למדינת ישראל אין מדיניות מקיפה ומוסדרת בתחום ההגירה. חלקים גדולים ממדיניות ההגירה כלל לא מוסדרים בחקיקה, אלא בנהלים של משרד הפנים, המשתנים חדשות לבקרים ע"פ גחמות של שר הפנים. כתוצאה מכך, מאומצים פתרונות שונים לסוגיות העומדות על הפרק, לעתים קרובות בלא התמודדות עם השלכות אפשריות או מחויבות לעקרונות כלליים. מצב זה משליך על המשק ושוק העבודה הישראלי, בעיות חברתיות, יחסי החוץ של ישראל, הגנה על זכויות אדם, מניעת עבריינות וטיפול בה, ועוד. זהו סימפטום נוסף של הפוליטיקה הישראלית הקיימת בה אין תכנון ארוך-טווח הנשען על ערכים ויעדים, אלא התמודדות אד-הוק בלבד. התנהלות זו אינה בת-קיימא, ואנו חווים את הבעיות הנוצרות בעטיה.

התנועה הירוקה מבקשת לאמץ מדיניות בת-קיימא לנושא ההגירה, מדיניות המבוססת על ראיה ארוכת-טווח הן של הסוגיות הקשורות בהגירה ובמהגרים, הן של משמעותה וערכה לחברה ולמדינה, ובהתבסס על מורשת ישראל, ובכלל זה הציווי לאהבת הגר וההיסטוריה של עם ישראל כעם למוד רדיפות ונדודים. מדיניות זו מתייחסת למאפיינים הגיאוגרפיים, התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים של ישראל.

על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, נכון לקיץ 2012, נמצאו בישראל כמאתיים אלף זרים[1]. כמחצית מהם תיירים ללא אשרה בתוקף, כששים אלף מבקשי מקלט ומהגרים בלתי מוסדרים (רובם מסודאן ואריתריאה), ולמעלה מחמישים אלף מהגרי עבודה, רובם בעלי אשרה בתוקף.

מסמך זה כולל מספר הצעות וקווים מנחים בנושא ההגירה והיחס לנתינים זרים בישראל.

חלקו הראשון כולל מספר יעדים כלליים למדינת ישראל בתחום ההגירה, וחלקו השני כולל הצעות מעשיות לשינוי המצב הקיים.

החלק השני מחולק לחלק כללי; חלק הנוגע בעיקר למהגרי עבודה; חלק הנוגע בעיקר לפליטים ומבקשי מקלט; וחלק הנוגע לאוכלוסיות מיוחדות.

יובהר שהמדובר בתחומים שיש ביניהם חפיפה רבה, ומרבית הפעולות השלטוניות בתחום זה אינן מוגבלות לחלוטין לקבוצה אחת בלא שיהיו להן השפעות על קבוצות אחרות.

כל סעיף (או "נקודה”) כולל הצעה נפרדת ומוגדרת. מתחת לכל הצעה מצוינות בקצרה דרכי ההשפעה של המהלך המוצע, בעיות וקשיים שעימם נועדה להתמודד, וחשיבותה כחלק ממדיניות כללית.

יעדים:

  • גיבוש מדיניות הגירה לישראל, ההולמת את היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. בליבה של מדיניות זו המטרה הכפולה של שמירת האופי היהודי הן מבחינה מספרית-רובית והן מבחינה ערכית-מוסרית, ומבוססת על הדאגה לגר ולתושב במורשת ישראל, מחויבות העם היהודי להגן על גרים, מיעוטים ונרדפים, והשאיפה הציונית לקיים מדינה לעם היהודי כחלק ממשפחת העמים.
  • קביעת עיקריה של מדיניות זו בחקיקה, ויישומה ע"י זרועות הממשלה השונות.
  • קליטה מוסדרת: התנועה הירוקה מאמינה שנדבך חשוב בכל מדינה מבוססת, נורמלית ובת-קיימא הוא מידה מסוימת של מעבר אנשים בינה לבין מדינות אחרות, באופן המפרה את כל המעורבים. היסטורית להגירה ולמהגרים היה חלק חשוב בתרומה לכלכלה, לתרבות ולעושר החברתי בחברות בהן הם נמצאים. יחד עם זאת, קליטתם דורשת הקדשת תשומת לב ומשאבים. התנועה הירוקה מאמינה שהקליטה הזו היא נטל שיש לחלק בין כלל האוכלוסייה בישראל, ובפרט, לוודא שלא ייפול במלואו על אזורים מוחלשים או מעוטי אמצעים. התנועה הירוקה מאמינה שבצעדים שיפורטו להלן יש כדי להקל הן על המהגרים בחברה, והן על התושבים הוותיקים.

התנועה הירוקה תומכת באיחוד כוחות בין מאבקים שונים, והירתמות למאבק משותף לקראת חברה צודקת ומוסרית יותר.

  • שיתוף פעולה בינלאומי: התנועה הירוקה תפעל להגברת שיתוף הפעולה עם מדינות העולם וארגונים בינלאומייםבמאבק בתנאים כגון עוני, מחסור, אלימות ורדיפה, המובילים להגירה ולבריחת אנשים מארצות מוצאם, וכן בטיפול במהגרים ופליטים לאחר שאלו ברחו מארצם.
  • תעסוקה במקום מצוקה: התנועה הירוקה תדרוש מציאת פתרונות תעסוקה לזרים הנהנים מהגנה זמנית בישראל, כדי לצמצם גורמים למצוקה ועבריינות.
  • כבוד אנושי: כליאה ממושכת, ענישה שרירותית, אלימות והסתה כנגד מהגרים ופגיעה בזכויות האדם של זרים בישראל הן חלק מהתוצאות של מדיניות פוגענית והתעלמות מזכויות האדם של מיעוטים. התנועה הירוקה מתנגדת למהלכים כאלו, ותשקוד על מציאת פתרונות המכבדים את זכויות האדם של זרים ועומדים בקנה אחד עם היותה של ישראל יהודית ודמוקרטית.
  • קיום הוראות הדין הבינלאומי בעניין זכויות פליטים, מבקשי מקלט ומהגרים.
  • מענה לקשיים מיוחדים של אוכלוסיות בסיכון מיוחד, ביניהן קטינים, חולים, בעלי מוגבלויות, ומי שנפלו קרבן לעבירות חמורות (למשל אך לא רק פשעים נגד האנושות, עינויים, סחר בבני אדם, עבירות מין ואלימות).

 

חלק שני – המלצות אופרטיביות ורקע משפטי

כללי

  • הקמת יחידת תיאום בממשלת ישראל [משרד המשפטים או רווחה, עדיף משפטים] האמונה על ההגנה על זכויות זרים השוהים בישראל. יחידה זו תהיה עצמאית, ובכל מקרה לא תהיה כפופה לגורם האמון על אכיפה כנגד זרים.

הסבר/נימוק: המודל ליחידה כזו הוא בעיקרו יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם הפועלת במשרד המשפטים. גופים קשורים אבל שונים – הממונה על זכויות עובדים זרים במשרד התמ"ת. היחידה המוצעת היא גוף כללי, שאינו עוסק בהגנה רק על אוכלוסיה מסוימת (מה שמאפשר גמישות כאשר עולות סוגיות חדשות, כגון טיפול בקרבנות מחנות העינויים), אבל יכול בהחלט להחיל ניסיון ופרקטיקות מתחום אחד לתחום אחר, בשינויים הרלוונטיים (בעיות של שפה או היכרות עם המערכת המקומית, נניח, יהיו משותפות במספר רב של מקרים; הגורמים המטפלים במשרד הבריאות או ביטחון פנים יכולים להיות דומים). מענה אד-הוק להתפתחויות שלא ניתן לצפות כרגע; גוף נוסף שנוכח בדיוני ממשלה בעניין זה, ומקדם אג'נדה של זכויות; גורם מתאם בין משרדי הממשלה השונים ובינם לבין ארגוני סיוע; ריכוז מומחיות בתחום זה, בהתאמה בין הדין הישראלי והבינ"ל.

  • קיום הליכים למתן מעמד קבע/אזרחות למהגרים שלא מכוח שבות או נישואים; תוך מתן משקל לזיקה לישראל; משך שהות במדינה; טעמים הומניטריים; מיעוט זיקה למדינת המוצא או למדינה אחרת. לקביעת זיקה לישראל ניתן יהיה להיעזר בין השאר בקריטריונים של השתלבות בחברה הישראלית ותרומה לה, היכרות עם התרבות הישראלית/יהודית, קיומו של תא משפחתי או מסגרת השתייכות משמעותית בישראל, שירות, שליטה בשפה, וכדומה.

הסבר/נימוק: זכותה של מדינה ריבונית לקבוע מי יבוא בשעריה ומי יוכל לזכות בה למעמד של קבע. יחד עם זאת, מדינה (ובוודאי מדינה בעלת המאפיינים החברתיים, הכלכליים והגאוגרפיים של מדינת ישראל) איננה אי בודד,  והשימוש בסמכותה הריבונית דורש התאמה למציאות, לעובדות בשטח, וכן ליעדים כלכליים וחברתיים רצויים שונים.
מדיניות הגירה מקיפה חייבת לכלול אפשרות כלשהי, גם אם מוגבלת בהיקפה, של מעמד קבע, וזאת לפי קריטריונים ברורים ומאוזנים, שישקפו את היותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי מצד אחד, ואת הנכונות של החברה הישראלית כחברה יהודית לקבל לתוכה מי שבנסיבות מסוימות בחר לחלוק את גורלה מצד שני. קריטריונים כאלו יאפשרו להתמודד עם סוגיות מורכבות (מבקשי מקלט ששהותם בישראל נמשכת שנים בלא שתהיה אפשרות להשיבם למדינת מוצאם; ילדים שנולדו בישראל למהגרים או שוהים בלתי חוקיים; מהגרים שהקימו משפחה בישראל; ומקרים הומניטריים שונים) באופן מוסרי, וללא יצירת מצב של חוסר ודאות היכול להימשך שנים, איום מתמיד התלוי מעל ראשן של אוכלוסיות אלו, או פתרונות אד-הוק היוצרים תקדימים בעייתיים מחד, ופוגעים בזכויות אדם מאידך.

  • התנועה הירוקה מאמינה שהשיפור המשמעותי ביותר עבור האוכלוסייה הישראלית הוותיקה שסופגת כיום את נטל קליטת המהגרים בלא סיוע מספיק ינבע מעצם מימושה של מדיניות מקיפה יותר להתמודדות עם הגירה והקשיים המיוחדים הכרוכים בה. יחד עם זאת, יש לפעול במישרין גם להקלת הנטל על אוכלוסייה זו.

מעבר לפעולותיה של התנועה הירוקה בתחומי החברה/כלכלה/רווחה ולתכנון נכון שלהם, יושקעו מאמצים גם בניסיון לצמצם ריכוזי מהגרים בשכונות מוחלשות בלא תשתית ותמיכה מתאימה. מעל הכל ההתמודדות עם קשיים של תושבי שכונות מוחלשות והמהגרים המתרכזים באזורים אלו תיעשה תוך שיתוף מלא של התושבים, ובהתייעצות עם נציגי מהגרים וארגוני סיוע.

מאמצים אלו יכללו עידוד מעסיקים לספק למהגרים בעלי אשרת עבודה מגורים ראויים בעלות סבירה בקרבת מקום העבודה, התחשבות בתנאי התעסוקה באזור בעת מתן אשרות להעסקת מהגרי עבודה, סיוע בהכשרה ומשאבים לרשויות ושכונות שיקלטו מהגרים בתחומן, תגבור שירותי רווחה וחינוך במידת הצורך, וקידום שותפות וכבוד לתרבויות והאוכלוסיות השונות.

  • התנועה הירוקה תקדם חינוך והכשרה על מחויבות ישראל להגנה על זכויות פליטים, מהגרים ומבקשי מקלט, התמודדות עם קשיים הנוגעים להגירה והתרבות במדינות המוצא מהן מגיעים לישראל. בפרט, תקדם התנועה הכשרות כאלו במערכת החינוך ובקרב עובדי מדינה הנתקלים באוכלוסיות זרות, מתוך הכרה בתפקידם הרגיש ובחשיבות המיוחדת של עובדים אלו.
  •  התנועה הירוקה מכירה בהיעדר השליטה בשפה העברית או הערבית ובחוסר ההיכרות עם המנהגים המקומיים והדין הישראלי כגורמי סיכון מיוחדים ההופכים אוכלוסיות זרות לפגיעות במיוחד. התנועה תפעל לתרגום והנגשה של שירותים והליכים שונים, ותפעל להפצת מידע נגיש בשפות שונות על זכויותיהם של מהגרי עבודה, מבקשי מקלט ואוכלוסיות החשופות לסיכון מיוחד.

 

מהגרי עבודה

  • הבאת מהגרי עבודה לישראל תבוצע אך ורק ע"י ממשלת ישראל, באמצעות הסכמים עם מדינות זרות, תוך שילוב גורמים בינלאומיים ובלא מעורבות חברות כוח אדם במדינת ישראל או במדינת המוצא.

בטרם החלטה על הבאת מהגרי עבודה נוספים לישראל יינתן משקל להכשרת עובדים ומחוסרי עבודה ישראלים לעבודות נדרשות, ולאפשרויות לשלב זרים (ובפרט פליטים, מבקשי מקלט או מקרים הומניטריים מיוחדים) השוהים כבר בישראל בשוק העבודה. ככל שתתקבל החלטה לאשר הכנסת מהגרי עבודה נוספים לישראל, זו תיעשה תוך שימת דגש על היותם של עובדים אלו בני אדם הראויים לכבוד ויחס אנושי, ולא רק "משאבי אנוש".

הסבר/נימוק: בקרב גורמים מקצועיים, מקובלת התפיסה שכל עוד חברות כוח אדם מעורבות בהבאת מהגרי עבודה, בין אם בישראל או במדינת המוצא, לא ניתן לשלוט לחלוטין על שחיתות, גביית דמי תיווך גבוהים והפרות חוק אחרות. גביית דמי תיווך מופרזים היא מעצם טבעה "עיסוק" רווחי מאוד, סובל מתת-אכיפה, ופוגע בעיקר באנשים המועדים לניצול, שיתקשו להגן על זכויותיהם או לפנות לגורמי אכיפת החוק.
הסעיף המוצע מצמצם הבאת עובדים לישראל בלי קשר לצורכי המשק; מצמצם גביית דמי תיווך גבוהים (המגדילים את הסיכון למעורבות גורמים עברייניים, ניצול מהגרי עבודה ופגיעה בשוק העבודה ובזכויות עובדים ישראלים); מצמצם חשיפת ישראל להאשמות מצד גורמים פנימיים ובינ"ל על פגיעה בזכויות עובדים והתפתחות אקלים נוח לסחר בבני אדם.

  • הצטרפות לאמנה להגנה על מהגרי עבודה ובני משפחותיהם[2], קליטתה כחלק מהדין הפנימי במדינת ישראל ושינוי חוקים ונהלים פנימיים בהתאם, ככל שיידרש[3].

הסבר/נימוק: זכויות שונות המוגנות באמנה כבר זוכות להגנה בדין הפנימי, אבל יש ערך בהגנה על זכויות נוספות. אימוץ הגדרות מהדין הבינלאומי, ומחויבות למסמך חשוב ומקובל בתחום יכולה לסייע בהגנה על מהגרי עבודה. קבלת סטנדרטים המקובלים בעולם; החלת משטר מחייב יותר, חיזוק היכרות במערכת הפוליטית עם הבסיס להגנה על מהגרי עבודה ובני משפחותיהם; מקל על עותרים וארגוני סיוע לנמק בקשות; מקל על בתי המשפט לסייע בהגנה על זכויות אדם; מקשה על חקיקה הנוגדת עקרונות אלו. ההגנה על מהגרי עבודה תורמת גם להגנה על עובדים ישראלים – כאשר מהגרי העבודה מנוצלים ואינם מוגנים, נוצר מרוץ לתחתית שמדרדר את תנאי העבודה של כל העובדים במשק, ופוגע קודם כל בעובדים החלשים, כגון עובדי קבלן.

 

פליטים ומבקשי מקלט

  • ניהול הליכים לקביעת מעמד פליט העומדים הן בסטנדרטים המקובלים להליך מנהלי בישראל והן בסטנדרטים המקובלים להליכים לקביעת מעמד פליט בעולם.

הסבר/נימוק: משפר את הליכי בחינת בקשת המקלט בישראל; מחייב עמידה בדרישות המקובלות מפעולת הרשות המנהלית; מצמצם את הסיכון בהחזרת פליטים למקום סכנה, וכן גירוש אנשים לסכנת מוות, כליאה שרירותית או עינויים; מקל לערער על החלטות ולקיים ביקורת שיפוטית עליהן; מחיל בצורה ברורה חקיקה ופסיקה שהתפתחה בתחום המשפט המנהלי על החלטות בבקשות מקלט.

  • מתן מענה לנתינים זרים שאינם מוכרים כפליטים אך אי אפשר להשיבם למדינת המוצא, ושהותם בישראל אורכת למעלה ממספר חודשים/שנה[4], ו/או במסגרת הגנה קבוצתית/זמנית או אי-הרחקה. מענה זה יכלול לכל הפחות גישה לשירותי רווחה, אשרת עבודה, מענה לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים (רשימה פתוחה – קטינים, חולים, קרבנות עבירה).

הסבר/נימוק: מונע מצב שבו אוכלוסיות מסוימות (כגון מבקשי מקלט מאריתריאה, כיום) נמצאות בישראל במשך שנים, בלא יכולת לפרנס את עצמן, ובכך נמצאות בסיכון גבוה לניצול, פשיעה מתוך חוסר ברירה, הפרות של זכויותיהם.

  • קליטת אמנת הפליטים[5] (שישראל היא צד לה, ואף הייתה בין המדינות המובילות את ניסוחה וכריתתה) כחוק במדינת ישראל, ושינוי חוקים ונהלים קיימים בהתאם, ככל שיידרש[6].

הסבר/נימוק: קבלת סטנדרטים המקובלים בעולם; החלת משטר מחייב יותר, חיזוק היכרות במערכת הפוליטית עם הבסיס להגנה על פליטים ומבקשי מקלט; מקל על עותרים וארגוני סיוע לנמק בקשות; מקל על בתי המשפט לסייע בהגנה על זכויות אדם; מקשה על חקיקה הנוגדת עקרונות אלו; מקשה על גירוש אנשים למקום בו צפויה סכנה חמורה לחייהם או חירותם.

  • אימוץ הגדרת הפליט המורחבת המקובלת באמנות אזוריות שונות בעולם (וביניהן אמנת האיחוד האפריקאי משנת 1969 והכרזת קרטחנה משנת 1984), הרואה את המושג "פליט" כחל גם על מי שנמלטו ממצב מאיים ומסוכן (כגון סכסוך מזוין, הפרות נרחבות של זכויות אדם או שלטון זר), אף אם לא סבל רדיפה כמובנה באמנת הפליטים מ1951[7].

הסבר/נימוק: אמנת הפליטים נוסחה לאחר מלחמת העולם השנייה, התמקדה באירופה ובפרספקטיבה הצרה-יחסית של רדיפות הקשורות לשואה (עם השראה ממקרים קודמים, כגון שואת הארמנים וגולים רוסים אחרי המהפכה). הטקסטים של האיחוד האפריקאי ומדינות מרכז אמריקה נוסחו כמה וכמה שנים לאחר מכן, הפרספקטיבה שלהן לוקחת בחשבון גורמים שחלקם מתאימים יותר למדינות מתפתחות (סכסוך מזוין, כיבוש, שלטון זר, הפרות מאסיביות של זכויות אדם), ולא מתמקדת במקרים של "רדיפה". ככל שמתקבל הרציונל בלב ההגנה על פליטים, של הימנעות מהשבת אדם למקום בו יהיו חייו או חירותו בסכנה, יש היגיון בבחינת המצב באזור, מעבר להקשר של הרדיפה האישית. בנוסף – ישראל נמצאת, מה לעשות, במזרח התיכון ובדרך מאפריקה. אופי הנסיבות שגורמות לאנשים לברוח מארץ מוצאם ולבקש מקלט הרבה יותר דומה לסיבות שגורמות לאנשים לבקש מקלט באפריקה. לא נדרש כאן להמציא את הגלגל. לא מדובר בהמצאת הגדרת פליט ייחודית המושפעת ממצב נוכחי או צפוי בישראל, אלא אימוץ הגדרות חדשות יותר, שעדיין מקובלות על מדינות שונות בעולם, ובכלל זה מדינות שצריכות להתמודד עם פליטים ומבקשי מקלט, לאו דווקא עם הרבה משאבים או אוקיינוס בינן ובין הבעיות הגדולות של העולם.

  •  הוועדה המייעצת לענייני פליטים לשר הפנים תבקש מנציג של נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) להצטרף לישיבותיה ולעבודתה.

הסבר/נימוק: בעבר הייתה מעורבות של נציגי נציבות האו”ם לפליטים בהליכי בחינת בקשת מקלט, ובהמשך היה שינוי הדרגתי שהעביר סמכויות למשרד הפנים (במדינות שיכולות לנהל את ההליך הזה בעצמן, הן מנהלות אותו ולא נציבות האו"ם לפליטים. כיום יש קשיים בהתנהלות ישראל בתחום הזה, ונהלי ההכרה בפליטים זוכים לביקורת רבה. צירופו של נציג מגוף בינלאומי מכובד ובעל ניסיון יכול לסייע בהפנמת הסטנדרטים המקובלים בעולם).

  • לוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים יצורף נציג מטעם עמותה המסייעת לזרים השוהים בישראל.

הסבר/נימוק: בדין הישראלי מוכרים מקרים בהם נציג של ארגוני חברה אזרחית לוקח חלק בגוף של המדינה. המאפיין הבולט למקרים אלו הם תחומים בהם לארגונים הפועלים בשטח היכרות מיוחדת עם סוגיות בתחום, ונקודת מבט שראוי שתישמע ואינה בהכרח באה לידי ביטוי בקרב נציגי מוסדות המדינה[8].

אוכלוסיות מיוחדות

מטבע הדברים, פתרונות כלליים וקביעת מדיניות מקיפה ישפיעו לטובה גם על מצבן של אוכלוסיות פגיעות במיוחד בקרב מהגרים, ומרבית ההצעות האמורות לעיל רלוונטיות גם לקבוצות אלו. יחד עם זאת, מן הראוי לתת את הדעת על היבטים פרטניים של הטיפול באוכלוסיות מיוחדות.

  • גורמים בממשלה ומחוצה לה הנמצאים במגע קבוע עם מהגרים יוכשרו לזיהוי אוכלוסיות פגיעות במיוחד מקרב מהגרים וטיפול ראשוני בהן.

הסבר/נימוק: זיהוי מוקדם של אוכלוסיות פגיעות, והיכרות עם דרכי מתן מענה ראשוני יכולות לסייע בטיפול בקרבנות, מניעת פגיעה נוספת, ואף בחשיפת עבריינים וצמצום פשיעה. ערנות ורגישות מצד גורמים מקצועיים שונים (כגון מבקרי גבול, מראיינים ורשויות אכיפה) יכולה לסייע לחשוף דפוסי פגיעה חדשים ולשפר היערכות לטיפול בהם.

  • בכל הפעולות הנוגעות לילדים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה, בהתאם לעקרונות המבוססים בין הישראלי והבינלאומי.

הסבר/נימוק: עיקרון טובת הילד מוכר במערכות הרווחה והמשפט בישראל, וכן בחקיקה ואמנות בינלאומיות. הרגישויות המיוחדות של ילדים והתלות במשפחה או גורמים מוסדיים מחייבות היערכות הולמת ודאגה לטובתם וזכויותיהם.

  • קרבנות עבירה יטופלו תוך רגישות מירבית למורכבות מצבם והפגיעות המיוחדת שלהם, ובמאמץ למנוע החמרת מצבם או פגיעה חוזרת (re-victimization). ההתמודדות עם מהגרים שנפלו קרבן לעבירות תיעשה לאור פרקטיקות מקובלות של מניעת עבירות, שיקום הקרבנות והענשת העבריינים.

הסבר/נימוק: הגירה בינלאומית כוללת דפוסים שונים של ניצול ועבריינות. חולשתם של מהגרים, נסיבות חייהם ונסיבות הגירתם הופכים אותם לפגיעים במיוחד לעבירות שונות. חלקם נמלטו מעבירות ופגיעות בארץ מוצאם, חלקם סבלו ניצול או התעללות במעבר ממדינה למדינה. מחויבות לטפל במקרים אלו היא דרישה מוסרית ואנושית, אך יש לה חשיבות גם להגנה על שלומם וביטחונם של תושבי ישראל והסדר הציבורי. מניסיונה של מדינת ישראל בהתמודדות עם תופעות של סחר בבני אדם ניתן ללמוד רבות על מציאת דרכי התמודדות עם היבטים שונים של התופעה ושל טיפול במקרים אחרים של זרים שנפלו קרבן לעבירות חמורות.

  • יחידת התיאום לזכויות זרים בישראל, בשיתוף עם גורמים ממשלתיים וארגוני חברה אזרחית, תגבש קווים מנחים לטיפול באוכלוסיות פגיעות במיוחד מקרב הזרים השוהים בישראל.

הסבר/נימוק: הגמישות והמומחיות של יחידה זו (כפי שהוסברו בראשית הפרק) יאפשרו מתן הנחיות מעשיות ופיקוח על יישומן. שיתוף פעולה בין גורמים ממשלתיים וארגוני סיוע יאפשר למידה משותפת ממומחיות של הצדדים השונים ומענה מוקדם לבעיות העולות מהשטח.

  • פרק זה אינו מתייחס למעמדם של פליטים פלסטינים, אשר גורלם קשור גם בנושא המדיני, ומוסדר בפרק המדיני במצע. אמנת הפליטים שהוצע לקלוט אותה בחקיקה, לא חלה על הפליטים הפלסטינים.

הגדרות:

"פליט" –

ההגדרה הרצויה: הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור; או הנמצא עקב המאורעות האמורים מחוץ לארץ שבה היה קודם לכן מקום מגוריו הקבוע, והוא חסר אזרחות, ואינו יכול לחזור לאותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור;

וכן מי שנמלט מארצו משום שחייו, ביטחונו או חירותו נמצאו בסכנה בשל שלטון זר, תוקפנות זרה, סכסוך פנימי או אלימות כללית, הפרות נרחבות של זכויות אדם או נסיבות אחרות הגורמות הפרה חמורה של הסדר הציבורי.

ההגדרה המינימלית: הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור; או הנמצא עקב המאורעות האמורים מחוץ לארץ שבה היה קודם לכן מקום מגוריו הקבוע, והוא חסר אזרחות, ואינו יכול לחזור לאותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור;

"מבקש מקלט" – מי שמבקש מקלט מחוץ לארץ אזרחותו בשל הסיבות האמורות בהגדרת הפליט לעיל, וטרם הוכר כפליט.

[הגדרת הפליט ומבקש המקלט אינה מחייבת שהכניסה למדינת היעד תהיה מוסדרת או חוקית, ובמקרים רבים נסיבות הבריחה ממדינת המוצא והכניסה למדינת היעד הן כאלו שבהן לא ניתן לבקש ולקבל אשרה.]

"מהגר עבודה" – מי שאינו אזרח ישראל, שנכנס לישראל במטרה למצוא עבודה ומקור הכנסה (באשרה או שלא באשרה).

 

 


[2]    http://www2.ohchr.org/english/law/cmw.htm International Convention on the Protection of the Rights of All Migrant Workers and Members of Their Families1990

[3]          על קבלת אמנות לדין הפנימי:

            המערכת בישראל דואליסטית, כלומר – גם אם המדינה הצטרפה לאמנה, לאמנה אין מעמד מחייב בדין הפנימי (בתי המשפט ישתדלו לפרש הוראות חוק כעולות בקנה אחד עם האמנה). למעשה, המצב של אשרור בלי כניסה לדין הפנימי מאפשר למדינה לטעון שיש לה מחויבות לתחום, בלי לדרוש ממנה יותר מדי יישום. קליטה בדין הפנימי מכפיפה רשויות לנוסח האמנה, מצמצמת את הסיכון שיועברו חוקים הסותרים את תוכן האמנה, ומאפשרת להיעזר בכלים משפטיים נוספים מהמשפט הבינלאומי והמשפט המשווה (בין השאר – בגלל שהסטנדרטים דומים, יותר קל להפנות לפרשנות של ביה"ד האירופי לזכויות אדם, נניח).

[4]   זה שהגנה זמנית, כשמה כן היא, זמנית, זה ברור. בכלל מסוים באיחוד האירופי מופיעה הגבלה עד שנתיים.
יש פסיקה ישראלית שמדברת על מספר חודשים עד מספר קטן של שנים.
הדירקטיבה האירופית כוללת את זכותם של מי שנהנים מ"הגנה משלימה" (דומה למה שבארץ מכונה "הגנה קבוצתית זמנית") לעבוד (ס' 26 , להלן), ובכל מקרה, קובעת שהסדרים שמדינות יאמצו בחקיקה פנימית בעניין יבטיחו להם הכנסה מינימלית. ס' 26 :

            Member States shall authorise beneficiaries of subsidiary protection status to engage in employed or self-employed activities subject to rules generally applicable to the profession and to the public service immediately after the subsidiary protection status has been granted. The situation of the labour market in the Member States may be taken into account, including for possible prioritisation of access to employment for a limited period of time to be determined in accordance with national law. Member States shall ensure that the beneficiary of subsidiary protection status has access to a post for which the beneficiary has received an offer in accordance with national rules on prioritisation in the labour market.

                4. Member States shall ensure that beneficiaries of subsidiary protection status have access to activities such as employment-related education opportunities for adults, vocational training and practical workplace experience, under conditions to be decided by the Member States.

[5]   אמנה בדבר מעמדם של פליטים, 1951

Convention relating to the Status of Refugees 1951 http://www.unhcr.org/3b66c2aa10.html

[6]          ר' ה"ש 4

[7]    AU convention, art. 1(2):

2. The term "refugee" shall also apply to every person who, owing to external aggression, occupation, foreign domination or events seriously disturbing public order in either part or the whole of his country of origin or nationality, is compelled to leave his place of habitual residence in order to seek refuge in another place outside his country of origin or nationality.

Cartagena Declaration, art. III(3):

       in addition to containing the elements of the 1951 Convention and the 1967 Protocol, includes among refugees persons who have fled their country because their lives, safety or freedom have been threatened by generalized violence, foreign aggression, internal conflicts, massive violation of human rights  or other circumstances which have seriously disturbed public order.

[8]          בין השאר, ניתן למצוא הסדר כזה במגוון של חוקים בתחום התכנון, הבנייה והתשתיות, הכוללים בין חברי ועדות ומועצות נציג גופים ציבוריים העוסקים בשמירה על איכות הסביבה (ר' למשל תוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965; חוק ייצוג גופים ציבוריים שענינם בשמירת איכות הסביבה (תיקוני חקיקה), תשס"ג- 2002); חוקים שונים שעיקרם שימור תרבות ומורשת (ר' למשל חוק המרכז למורשת יהדות אתיופיה, התשע"ב-2012; חוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, תשס"ח-2008; חוק המרכז למורשת הדרוזים בישראל, תשס"ז-2007; חוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו, תשנ"ו-1996).  חלק מהחוקים האלו מקימים גופים משמעותיים שלהחלטותיהם משקל רב בקביעת מדיניות, הקצאת משאבים ותקציבים, והשפעה על סדר היום בישראל.

תפיסה רחבה של קיימות ותכנון לטווח ארוך – רומי קונצמן

לתנועה הירוקה עמדה ברורה ומוגדרת היטב בהמון נושאים הנוגעים לחיים של כולנו, אך בעמדה המדינית, הנוגעת ליחסים עם שכנינו, בקושי מצליחים לגבש עמדה, ולעתים ההרגשה היא כאילו מדובר יותר בהשלמת פער מאשר בנקיטת עמדה – כפי שקדימה השלימה את העמדה המדינית שלה מהתנועה הירוקה כדי "לסגור את החור".
זאת אחת הסיבות שלא משכנו מספיק מצביעים בבחירות האחרונות, ואל לנו ליפול לאותה מלכודת שוב. החלוקה הטבעית בנוף הפוליטי הישראלי היא לימין ושמאל, כאשר הקיצוניות הימנית היא ארץ ישראל השלמה מהנהר ועד לים והעברת הערבים לעבר הירדן המזרחי, ואילו הקיצוניות השמאלית היא ביטול חוק השבות המפלה והחלת מדינת כל-אזרחיה דו-לאומית, וקיים כמובן ספקטרום רחב בין לבין, כאשר מרכזו מתבטא ב"קונצנזס הלאומי" של שתי מדינות לשתי עמים וקיום הסכמי שלום וכו' – כפי שמבוטא בנייר העמדה המדיני הנוכחי של התנועה הירוקה.

לדעתי עלינו לשנות גישה ולהתבסס על עקרון הקיימות כפי שנעשה בכל שאר הנושאים, ולהוות את "נציבות הדורות הבאים" בכל החלטה, לכל כיוון שתהיה. מעבר להשקפה פוליטית מסוימת, הרי במציאות קיימים פתרונות רבים, אך אף אחד מהם לא יצליח אם הוא נעשה מהסיבות הלא-נכונות.
מלחמה אזורית שבה ננצח יכולה לשמור על היתרון שלנו ועל ההרתעה ולחזק את עמדנו, אך אם נצא למלחמה לא כדי לנצח אלא כאשר המטרה האמיתית שלה היא להוות תצוגה למכירת כלי נשק למדינות אחרות, אז יהיו כמה שיריווחו המון ואילו כולנו נפסיד בגדול.
מדינת כל-אזרחיה שתקיים שיוויון וצדק לכל יכולה להוות מקום אוטופי, אולם אם היא יהודים בחו"ל לא יידעו שהיא מהווה להם מקום מבטחים ייחודי אז מצבם בחו"ל ייורע, ואם תושבי המדינות הסובבות יידעו שהם יכולים להסתנן ולהגיע לחיים טובים יותר אז היא לא תחזיק מעמד זמן רב.
הסכם שלום הוא כזה המפרט את שיתוף הפעולה בין שתי יישויות עצמאיות, והוא פתרון נפלא במקומות בהם הוא מביא סכסוכים לקץ ומאפשר לאנשים לחיות ולא להלחם, אך אם שאיפות של השמדה הדדית מבעבעות מתחת לפני השטח או אינטרסים זרים מעורבים, אז הוא לא יכול להיות שווה את הנייר עליו הוא כתוב. הסכמים שנועדו להאדיר את המנהיגים שחתמו עליהם או כדי להשקיט ביקורת, אינם מתכון לשלום לטווח ארוך.

עלינו להתחשב קודם כל במשאבים הנוגעים לכל תושבי האזור – המלחמה הבאה במזרח התיכון תהיה על מים, אמרו את זה כבר רבים וטובים לפניי. אם אנשים יהיו צמאים, אז לא יעזור שום הסכם, שום שיתוף פעולה, שום צבא, היעמוד בדרכם של אנשים בדרך לשרוד.

לדעתי צריך להרחיב את החלק האומר "משום כך תשתף התנועה הירוקה פעולה עם גוש השמאל, גוש הימין ומה שביניהם, ועם מפלגות עולים ודתיים וערבים וכל מפלגה או ארגון לטובת תנאי החיים והסביבה של כל המגזרים בכל חלקי ישראל ובמדינות השכנות", ולהגיד על אילו אינטרסים התנועה תגן, ומה התנאים שחבריה יצביעו בעד ונגד הצעות מסוגים שונים.

כל הסכם או כל תכנית פעולה צריכה להיות פתוחה לציבור ולעבור פרשנות של מומחים בתחום – אנשי תורת המשחקים, הסטוריונים, מזרחנים, אקולוגים, וכל שאר המומחים הרלוונטים. הסכמים שנעשים בחדרי חדרים מבלי ליידע את הציבור אודות האינטרסים והפשרות וההחלטות אינם מתאימים וחייבים להיות נחלת העבר, לא משנה כמה מישהו ירצה שנחשוב שהם הדרך היחידה או משרתים את האינטרסים שלנו. כל החלטות בכיוון בכנסת ובממשלה צריכות להיות שמיות, עם מקסימום משתתפים ולא נמנעים.

:קטגוריותדעות, מדיניות

תחושות קשות אחרי ועידת התנועה הירוקה – ומציאות קשה עוד יותר

ינואר 10, 2012 9 תגובות

מאת: מעין קרייצמן

יום שישי בבוקר: אני מתעוררת בחמש וחצי בבוקר כדי להיות באוטובוס לחיפה ברבע לשבע. הידיים כמעט קופאות על הכידון של האופניים אבל לא נורא – כבר התעוררתי מהדיווש והאוויר, ואני מצפה לבוקר חשוב. בתחנה של 904 לחיפה אני פוגשת את גיל, עמיתי הנאמן מסניף ירושלים. אנו בדרך לוועידה הרביעית שלי בתנועה הירוקה מאז הצטרפותי לפני קצת יותר משנתיים. עם הקפה, עם הנוף החורפי ויפהפה שמתחיל לחלוף, ובשיחה מהנה עם גיל –  טוב. חבל שההתחלה המבטיחה הזאת לא החזיקה. בוועידה ישבתי, נשארתי, ובסוף יצאתי בתחושות קשות ומבולבלות. למה הרגשתי כזה באסה? ולאיזה מציאות אנחנו מתעוררים כמה ימים לאחר מכן?

נתחיל עם הוועידה. הייתה זאת תערובת של נושאים לא פשוטים, והתנהלות קלוקלת. כנראה שאלה קשורים אחד לשני, אבל התנהלות כזאת בטח לא תשפר את המציאות. למי שלא היה בוועידה, סיכום קצר: למרות שעיקר הוועידה הייתה אמורה להיות מוקדשת לקביעת מדיניות חוץ של התנועה הירוקה, למעשה, אחרי עדכונים של היו"ר, המזכירות, הדובר, והמנכ"לית, והצבעות על שינויי תקנון טכניים, רוב הזמן הוקדש לעיסוק בתפקוד המפלגה ובפרט, תפקוד הנהגת המפלגה. בסוף, נשאר מעט מדי זמן להצגת הניירות המדיניים ודיון בהם והייתה הצבעה מהירה ומבולגנת שהסתיימה בבחירה של נייר מדיני שאותי, אישית, מדאיג מאוד.

בואו נכנס רגע לכיליים וניגע בשלושת התכנים המאוד כבדים שהתעסקנו בהם: ראשון, המצב הכלכלי של המפלגה. בעדכון שלה, מנכ"לית המפלגה, חגית הראתה לנו את מאזן ההוצאות וההכנסות, ובסופו של יום אנחנו נמצאים בגרעון, ואין לנו מאיפה לקחת. הקסמים של השנה לא ימשיכו:  לעמותה אין כסף להמשיך לשלם שכירות על המשרד המשותף עם המטה. שהמשמעות של הגרעון היא אי-יכולת לשלם משכורות לחודש הזה, ולהחזיק את המטה. חגית אמרה בוועידה שהיא מקווה שנמשיך להעסיק אותה. כמובן, שהיא לא תתפקד כמנכ"לית ללא שכר. אתמול קיבלנו את ההודעה על התפטרותה של חגית. תשאלו את עצמכם מה זה אומר בשבילנו.

שני: תפקוד המפלגה ובמיוחד ההנהגה הוא נושא שצף ועולה לעיתים קרובות. בפוסט של מיכאל למטה יש הרחבה על הנושא הזה. בקיצור, יש טענה רווחת שהועלתה כשאילתה בוועידה. היא אומרת שחברי ההנהגה לא עושים מספיק, ולא מקיימים את חובות השקיפות שלהם. רק להזכיר: לא פחות משלוש או ארבע חברי הנהגה שנבחרו בבחירות הקודמות פרשו, וגם כנראה שרוב משנשאר לא פעלתנים כל כך. מה לעשות? עיקר הדברים אפשר לנסח כשאלות (שבאמת, אני לא יודעת מה התשובה אליהן). כמה זמן חברי הנהגה מצופים להשקיע במפלגה? עד כמה תפקודם של ההנהגה צריכה להימדד בנתונים מדידים כגון גיוס כספים, חברים, חשיפה תקשורתית וכו'? מה אופי האנשים בהנהגה שנדרשת? עוד שאלה קשורה שאני שואלת את עצמי היא האם בכלל סביר לקיים פעילות ענפה, גיוס כספים, חברים וכולי בתקופה המשמימה בין בחירות? בוועידה כל חבר הנהגה התבקש לעלות ולספר מה הם עשו למען המפלגה לפי רשימה של קטגוריות. חלק ענו על הרשימה, חלק דיברו על כל מיני רעיונות שלהם ופחות התייחסו לפעילות של עצמם. תוך כדי היו אנשים שהתנגדו לשאילתה מכיוון שהיא גרמה לחשיפה מביכה למדי של אינפורמציה על מידת הפעילות של ההנהגה. מצד שני, לי היה גם מאוד מעניין וטוב ללמוד מה האנשים האלה כן עושים, כן חושבים, וכן מעוניינים בו. מצד שני היה לי בעיקר מאכזב לשמוע את חברי ההנהגה על רקע הדוח הכספי. נשמענו די חסרי שחר. העניין ארך כשעתיים  ארוכות ומתישות של רגשות אשם מכל הצדדים. הוא הסתיים בהצבעה על אמירה מרוככת שדורשת מחברי הנהגה לפרסם עדכון כל רבעון.

שלישי: הנושא המדיני הוא אכן נושא עדין. למרות שיכולת ההשפעה שלנו בו כנראה קטנה, יש דיון סוער במפלגה לפי מה נכון להחליט על המקום שלנו בציר המדיני. הדבר לא טריוויאלי כי הוא משפיע גם על פעילים ויכול לגרום (וגרם) לעזיבות ופספוסים לא פרופורציוניים לחשיבות הדבר. קיים מתח בין הצד ששואף למרכז משיקולים אלקטוראליים, לבין הצד ששואף לימין מאידיאולוגיה, לבין הצד ששואף לשמאל מאידיאולוגיה, לצד שמוותר על כל הסיפור ונשאר כביכול ניטרלי ללא אמירה. זה דיון חשוב שרק יכול להסתיים בהחלתה דמוקרטית. לדעתי, התוצאה של ההצבעה בוועידה, (שתמכה בנייר המדיני שאמר שעדיף להישאר בלי אמירה) לא הייתה מספיק דמוקרטית כדי לקחת אותה ברצינות. זה בלי בכלל לגעת בעובדה שאי-אמירה כגון זאת שנבחרה היא בעצמה אמירה פוליטית, ולדעתי אמירה חלשה ולא רצינית. אבל זה לזמן אחר.

כסיכום, שלושת הנושאים האלו שנחשפו בוועידה משאירים תחושה כבדה. אבל יותר גרוע, הם משאירים מציאות קשה. אין לנו כסף, אין לנו מנכ"לית, ואולי עוד רגע לא יהיה לנו מטה. יש לעובדות האלה משמעות ישירה מאוד לכל קמפיין, כל פגישה, כל תשלום/תרומה, וכל פעילות מפלגתית שדורשת תמיכה כספית או טכנית. בנושא ההנהגה, אני שואלת את עצמי ואתכם: למה הבקשה לשקיפות מההנהגה הפך לאירוע גועש עתיר אמוציות במקום דיווח פשוט ומשמח מהמנהיגים שלנו? העובדה שכך היה מספר לנו על אווירה דיכאונית והישגים נמוכים. אולי זה נובע מציפיות לא נכונות – של ההנהגה ושלנו. אחזור על משהו שאמר אמיר רוקמן בוועידה: זאת לא התקופה במפלגה שמנהיג זה מישהו שיושב ואומר לזה "כן" ולהוא "לא" – עכשיו זאת תקופה של העבודה הקשה, החסרת תודה של בנייה. זה לא פשוט להבין את הדבר הזה ולעשות איתו משהו. מבחינה מדינית החלטנו על נייר  עמדה קטסטרופלי בעיני, ובצורה חפוזה וחסרת אחריות. איפה זה משאיר אותנו? עברנו וועידה קשה ביותר, אנחנו בלי מנכ"לית, בלי שקל, במקום גרוע הן מבחינה פוליטית והן מבחינה ארגונית. כמו שאורי שיינס אמר, ונראה לי שזה מסכם לא רע: "אין לנו ממה לאכול".

בו בזמן עם העובדות הכבדות האלה, אנחנו חשים חימום בזירה הפוליטית לקראת מה שכנראה תהיה שנת בחירות. כרגע לא ברור לי איך מתקרבים לכנסת.

:קטגוריותמדיניות

את התנועה הירוקה לא ישתיקו !

רחלי תדהר קנר, יו"ר התנועה הירוקה קוראת לחברי המפלגה ולפעילי הסביבה להתייצב לצידה של הדמוקרטיה ולהגיע להפגנה במוצאי שבת הקרוב התל אביב. ערכי הדמוקרטיה הם מאבני היסוד של התפיסה הסביבתית ולא נעמוד מהצד בזמן שרומסים ברגל גסה את הפרדת הרשויות בישראל ושמונעים גיוס כספים על מנת להשתיק ביקורת על הממשלה. אירגוני סביבה יפגעו קשות אם יתקבל חוק מימון העמותות החדש, והדבר יצר את צעדנו בפעילות כנגד שחיתות סביבתית ובעלי ההון המגבים אותה.

ניפגש בפינת הרחובות מרמורק/ אבן גבירול ביום שלישי 22.11 בשעה 18:45, בואו בחולצות התנועה והביאו חברים.

גם אותי לא ישתיקו

על התוכנית הכלכלית – חברתית של התנועה הירוקה

אוגוסט 19, 2011 8 תגובות

מאת מעיין קרייצמן. הפוסט המקורי בבלוג בשפה האנגלית. תרגמה מאנגלית גודי כהן

מטרת רשומה זו היא להציג, לתאר בקצרה, ולתת נקודת מבט ביקורתית על התכנית בכלכלית-חברתית שהתנועה הירוקה חושפת לציבור השבוע.  אני מקווה שזו תהיה נקודת המוצא של דיון במפלגה בנושא הבט מרכזי זה של מדיניותנו העתידית, שהשבועות האחרונים רק הוכיחו את החיוניות והרלוונטיות שלו.

המסמך "צמיחה ירוקה-כלכלת המחר" הינו תוצר של פרויקט מעמיק, שתכליתו התאמת פרדיגמת ה" New Green Deal", שפותח לאחר המשבר הפיננסי של 2008, לישראל, על הפוליטיקה, החברה והמשאבים שלה.  הפרויקט איננו קשור באופן רשמי לתנועה הירוקה.

נכון לישיבת המזכירות האחרונה של המפלגה, התנועה הירוקה אימצה את נייר העמדה המסכם של הפרויקט במלואו, וקורא לגופים נוספים, כולל מפלגות נוספות והקואליציה הקיימת, לאמץ גם הם את ההמלצות, בכללותן או בחלקן.  ובכן, מהי הפרויקט המדובר?  פרדיגמת ה"green new deal" מתייחסת ל"ניו דיל" המפורסם של רוזוולט, שהוצג בשיא המיתון הגדול בארה"ב לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.  היוזמה של רוזוולט סיפק, למעשה, את מימון תכנית הרווחה הגדולה הראשונה בארה"ב במספר מגזרים:  תעסוקה, בריאות ומלגות.  היא גם עיגנה בחוק פיקוח קפדני על מגזר הבנקאות, והזמינה עבודה ציבורית רב-היקפי כדי לשפר את התשתיות ולספק עבודה.  השקעה זו של המגזר הציבורי ברווחת האזרחים בעת משבר הייתה נקודת מפנה בחברה האמריקאית, ועיצבה במידה רבה את מדיניותה החברתית במשך ארבעה העשורים שבאו לאחר מכן.  תמיכה באזרחים נזקקים הייתה, עד אז, נחלתם הבלעדית של ארגוני צדקה.  ה"ניו דיל" הטיל את האחריות לרווחתם של האזרחים על המגזר הציבורי.  כך משקפת החקיקה אידיאולוגיה סוציאל-דמוקרטית.

השם "Green New Deal" ("ניו דיל" ירוק)  אומר שני דברים בפירוש: הראשון והבולט הוא "ירוק" – זוהי מדיניות של אחריות לסביבה, המתוכננת לטווח הארוך, שלוקחת בחשבון את עתיד צאצאינו ועתיד כדור הארץ.  חלק ה"ניו דיל" רומז לדרך הרפורמה: הצעה זו, כמו הניו דיל המקורי, מנצלת את כוח הממשלה לחוקק וליישם מדיניות ותכנון חברתי-ציבורי לטובת כל אזרחיה.  זוהי ארגז כלים לשיפור החברה, הכלכלה והסביבה, הניתן בידי המגזר הציבורי – תכנון לטווח ארוך, מיסוי חכם ומתקדם, תמריצים כספיים ועבודות ציבוריות בהיקף גדול.  אין זה אומר שהפתרון אינו כולל יוזמה ופרויקטים פרטיים – אלה כן כלולים.  אך הכוח המניע את השינוי החברתי-כלכלי הדרוש עפ"י מסמך זה הוא לא אחר מאשר ממדלה הנבחרת בהליך דמוקרטי.

מטלת פרויקט הניו-דיל הישראלי היא הוצאתנו ממשבר.  אין זה מיתון, אלא משבר של עודפים.  למרות ה"משברים" הפיננסיים הפוקדים את שווקי העולם מפעם לפעם, בל נרמה את עצמנו.  השיטה נותרת אותה שיטה, והיא בצרות מסיבות שונות לגמרי, ויסודיות הרבה יותר, מהסיבות המוצגות כאשר המניות צונחות והערבויות כושלות.  הכלכלה שלנו אינה בת-קיימא מפני שהיא מבזבזת ובוזזת משאבים טבעיים במהירות שאינה מאפשרת החלפה טבעית.  היא אינה בת-קיימא גם בגלל שהיא יוצרת לעתים קרובות חברות בהן משאבי האנוש מבוזבזים ומבוזזים.  פרויקט זה מנסה להתייחס לשני פגמים אלה.

המסמך שנוצר ע"י פרויקט ה"New Green Deal" הישראלי, "צמיחה ירוקה לישראל – כלכלת המחר" מתחיל בנקודה העיקרית שלה – שינוי במדד ההצלחה.  ההנחה השגויה הבסיסית ביותר בכלכלה קפיטליסטית, היא שהמוטיבציה העיקרית של האדם הינה תועלתו – תועלת הנמדדת במונחים כספיים.  כך, לכל דבר חייב להיות ערך כספי כדי להיחשב במערכת.   כל מה שאין לו ערך כספי, או שקשה לתרגם את ערכו למונחים כספיים, לא נחשב (תופעת לוואי או חיצוני), וכך נוצר מצב אבסורדי שבו הכלכלה נחשבת ל"בריאה" ו"צומחת", כאשר מרבית המשתתפים אינם מפיקים ממנה תועלת, וכאשר משאבי הטבע בעולם הולכים ומושמדים.    פתרון אחד לבעיה הוא קביעת מחיר לכל דבר.  לדוגמה, הושקעו מאמצים רבים בתמחור "שירותי המערכת האקולוגית" (דברים שהסביבה מספקת לנו, כגון אויר נקי, מים, האבקה, פעילות פנאי, קרקע וכד'), כדי לכלול אותם בהחלטות כלכליות.  פתרון בסיסי יותר, המוצע כאן, הוא לשנות את המדד.  במקום לספור רק כסף (תל"ג) כמדד להצלחה, אפשר ליצור מדד המכיר בערך העולם הטבעי וערך החברה גם אם אין לא מחיר מפורש.  מדד זה הוא עדיין אומדן הרווחה הכללית שלנו, אך הוא מבוסס גם על נתונים נוספים, כך שהוא משקף טוב יותר את הבריאות והצמיחה האמיתיות של הכלכלה.

המסמך ממשיך ומתווה מדיניות בתחומים שונים:  תעשיה, תעסוקה, אנרגיה, בנייה, שיכון וכלים פיננסיים.  באופן מפתיע אולי, הנושא הבולט בכל התחומים הללו אינו איכות הסביבה.  המסמך אינו קובע יעדים ספציפיים בשיפור השימוש באוויר, מים וקרקע בישראל, הגנת הטבע וצמצום בטביעת הפחמן של הכלכלה.  מטרות אלו משתמעות מהמדיניות; אך בעיניי הן אינן במרכז.  הנושא הבולט ביותר במסמך הוא למעשה צדק חברתי.  צמצום הפערים בין עשירים לעניים, אפליה מתקנת כדי להגביר את השוויון, ופיתוח כלכלי יזום למען המעמד הבינוי והנמוך הינן נקודות העולות באופנים שונים לאורך המסמך.  דגש זה רלוונטי במיוחד לאור הנעשה בחודש האחרון בישראל.  באופן אידיאלי, אנו יכולים לעלות על הגל העכשווי כשאנו מספקים פתרונות קונקרטיים המבטאים את הרעיונות של צדק חברתי ורווחה ציבורית המושמעים ומציפים את הרחוב הישראלי. זהו מסמך שאפתני, מסמך הרואה את הנולד והמציע ראייה רחבה, כלכלית, חברתית וסביבתית.  הוא מתאר מדיניות שבמקרים רבים חסרת תקדים בישראל, מדיניות המבטאת שינוי עמוק בתודעה. האתגר שלנו הוא למצוא את הקהל שיקרא ברצינות, יבין ויפנים את הגישה המוצעת.

יש לי ביקורת אחת עיקרית לגבי המסמך, שתוכל "להתיישר אתה" – תלוי כיצד תענה על השאלה הבאה:  האם הוא הולך רחוק מספיק?  אם פרויקט ה"New Green Deal" הינו, כפי שאני מאמין, ניסיון ליצור רפורמה כלכלית מעמיקה ומרחיקת ראות, אזי נראה לי שחסר הבט יסודי אחד – דיון בנושא הצמיחה הכלכלית.  ברור לי שהמסמך חייב לשמור על איזון עדין בין הצגת מדיניות מעשית ומובנת בשפה הכלכלית של היום, לבין הצגת ערכים חדשים שנחשבו קודם לכן לאנטיתזה של הצלחה כלכלית: מחויבות מתמדת לקיימות סביבתית לטווח ארוך, ולצדק חברתי.  אף על פי כן, אני מאמין שהמסמך כפי שהוא כעת, משדר העין אופטימיזם עליז של "הכול יהיה בסדר", שאינו מוצדק לאור העובדות.  עובדות אלו מחייבות אותנו להכיר בכך, שאפילו עם הממשלה המתקדמת ביותר, אנו עדיין בצרות.  כלכלה שממשיכה לגדל את המשתתפים, השירותים והתוצרים שלה, לא יכולה על-פי ההגדרה להיות בת-קיימא.  כדור הארץ אינו גדל, ומשאבי הטבע שלו אינן גדלים.  עובדה זו לא תשתנה, גם עם כל העבודות הירוקות, מחוללי אנרגיה הניתנות לחידוש, מיסוי פחמן וטכנולוגיות ירוקות בעולם.  מסמך זה הפגין אומץ וקרא תיגר על אחת ההנחות השגויות של הקפיטליזם המודרני – שבני אדם מוגדרים היטב במונחים כספיים.  לדעתי עליו לקרוא תיגר על אליל שקר נוסף" על כלכלת הצמיחה.

לבסוף, ברצוני להודות לכל מי שהשקיע ביצירת פרויקט מרשים וחשוב זה.  אני מאמין שהוא יכול להוות מפתח להצלחת התנועה הירוקה, ולעתיד טוב יותר באמת.

%d בלוגרים אהבו את זה: