Archive

Archive for the ‘טכנלוגיה’ Category

4 חוקים ב- 100

כבר כמה ימים שאני מדסקס עם עצמי את חוק הספרים החדש ולא מבין איך זה קורה במדינה שמתיימרת להיות מודרנית, חדשנית, ויצירתית. מה זה מראה עלינו? על היכולת שלנו להתמודד עם דברים מורכבים יותר כמו שוק הבנקאות, חוות דעת עולמית, איומים בטחוניים.

החוק המוזר, שנוקט בגישה שמנוגדת לכל שיעור בסיסי בכלכלה, מעלה מספר שאלות נקודתיות, ושאלה אחת כללית…

–          האם איסור "לקיים מבצע" על ספר לא ניתן לעקיפה בקלות, והאם החובה לשתף את הסופרים בהכנסות אינה פתוחה למשחקים חשבונאיים ?

–          האם החוק אינו מחזק את הסופרים המצליחים, ופוגע באפשרויות ההצלחה של סופרים מתחילים, שכנראה מחירי הספרים שלהם ירדו לרצפה אם בכלל יושקו.

–          האם הציבור בכלל ירכוש ספרים במחיר גבוה כשהוא יודע שהמחירים ירדו תוך חצי שנה?

–          האם החוק פוגע ביכולת רכישת ספרים חדשים על המדף מצד בעלי הכנסה נמוכה ?

ולשאלה הגדולה…

כמה קצרי ראייה יכולים להיות בממשלה, שהם מחוקקים חוק נקודתי שהוא נכון לנקודת זמן אחת, וכנראה יבוטל בכל מקרה בו תנאי השוק ישתנו. איזו ראייה צרה נדרשת כדי לא לראות שהוקראים הדיגיטליים הולכים לשנות את שוק הספרים תוך שנה או שנתיים ?

היכולת של סופר להוציא ספר בצורה עצמאית ללא צורך ברשתות השיווק תשפיע על מבנה השוק מקצה לקצה. הממשלה הייתה יכולה לתמוך במהלך חדשני לקידום קריאה דיגיטלית – שתשכלל את השוק, תביא רווחה לסופרים חדשים, וותיקים וספרות נישה, תוזיל בצורה משמעותית את עלות רכישת הספרים, תביא לחסכון בשימוש בנייר, וותשים אותנו על המפה בנושא חדשנות תרבותית.

במקום זאת הממשלה מאותת לחברות הפועלות בשוק הספרים, כי זה הזמן להתחיל לשחק משחקי חשבונאות קטנוניים כדי לעקוף את המערכת.

כי כזאת הממשלה כיום בישראל – חושבת צעד קטן קדימה, במונחים של עלות/תועלת מיידית. חוקים מחוקקים ומהלכים נקבעים כמו מבצע 4 ב- 100 – הרווח לתושבים לא חשוב, העיקר שאפשר להכריז בקולל רם על המבצע. כך הדברים בטיפול עם הפליטים וכך הדברים עם המחאה החברתית ומצוקת הדיור. האם כל מה שנותר לנו הוא לרוץ ולקנות את מה שמוכרים לנו ?

 ואם אני טועה והחוק הזה הוא טוב באיזשהי צורה, אנא תקנו אוותי. אשמח לתקן את עצמי.

:קטגוריותטכנלוגיה, כלכלה

הצבעה מוסרית

מאת: ברם ספירו; תרגום מאנגלית: סוזן קודש; עריכה לשונית: אסתי הורן. פרוסם במקור בבלוג האנגלית של פעילי התנועה הירוקה

נושא שחוזר ועולה במחאה החברתית של "כיבוש וול סטריט" (Occupy Wall Street), הוא שכל השיטה הייצוגית שבוייה בידי תאגידי הענק של ארה"ב. שתי המפלגות גם יחד תמכו תמיכה נלהבת בדה-רגולטציה ובפרצות בחוקי המיסוי, המטות את המשחק לטובת האינטרסים של העשירים על פני אלה של העניים. באופן שיטתי הן התנגדו נמרצות לפיקוח ולחוקים סביבתיים, כאשר היו לאלה השלכות על ה"ביג ביזנס". מדיניות זו היא כמובן תוצאה של ההשפעה הפוליטית של לוביסטים, המייצגים את האחוז העשיר האחד של האוכלוסייה, על שתי המפלגות. לא יהיה נכון לומר שתנועת ה-OWS היא א-פוליטית, אולם היא הגיעה למסקנה שאין טעם לתמוך באף אחד משני המחנות הגדולים, כיוון ששתי המפלגות נחלו כשלון מוחץ בייצוג האינטרסים של 99% מהאנשים- וזאת ביודעין ובכוונה תחילה.

בישראל, בדומה לכך, אף אחת מהמפלגות הגדולות אינה מייצגת את האינטרסים ההפוכים. הליכוד, קדימה, העבודה, ש"ס, ישראל ביתנו – כולן הלכו שולל אחר אותם שקרים ניאו-ליברליים. להוציא את העובדה שכל אחת מהמפלגות גם עסוקה באג'נדה המגזרית הצרה שלה, כולן שותפות מרצון בחגיגת ההפרטה. אף מפלגה גדולה אחת טרם עשתה את המאמץ לעמוד בפרץ נגד הלוביסטים של התאגידים, של יזמי הנדל"ן, ושל קבלני העבודה. זה מזמן פופולארי להתנגד למדיניות בסוגיות הללו, אולם התנגדות של ממש עוד לא היתה. אותה רטוריקה נבובה ממוחזרת בכל עונת בחירות, ומוחזרת מיד למדף אחרי ספירת אחרון הקולות. כל מפלגה מתחבאת מאחורי העמדות השונות (מעט) לגבי הפלסטינאים, בשעה שהן מתנערות מהאחריות לשאת את קולן באופן אמיתי למען האזרחים, בהתנהלותה של המדינה.

ציניות דומה מופעלת בשעה שמנסים לשדל אותנו להתמיד באותם דפוסי הצבעה שהביאו אותנו לשום-מקום, באומרן לנו להצביע עבור הרע במיעוטו. "אני יודע/ת ש[השחילו לכאן שם של פוליטיקאי כלשהו] לא משהו, אבל אם לא תצביעו עבורו/עבורה אז [השחילו לכאן שם של פוליטיקאי אחר] ייכנס/תיכנס לשלטון ואז המצב יהיה עוד יותר גרוע".

כפי שטען לא מזמן קריס הדג'ס: "הדרג הפוליטי שלנו ומשרתיו הנאמנים בתקשורת טוענים, שאם נסרב לשתף פעולה, שאם נעיז לדרוך מחוץ למפלגה הדמוקרטית, אם נמרוד, אנחנו נגרום להרעת המצב. המשחק הזה של קבלת הרע במיעוטו מאפשר את התהליך הנמשך של שחיקת הצדק והביזה בידי התאגידים." והתוצאה – שום דבר אף פעם לא משתנה לטובה. אותם פוליטיקאים כושלים נשארים בשלטון, וגרוע מכך- המצביע מאבד את אמונו בדמוקרטיה כאמצעי לייצג את ענייניו בצורה הוגנת.

הציניות הזאת, והאדישות של הבוחר, דומות לסרטן ממאיר בדמוקרטיה כשיטה. ככל שאנשים ירגישו פחות מעורבים בתהליך הדמוקרטי, כך הם יצביעו פחות; ככל שהם ימעיטו להצביע, הם יאפשרו לבעלי האינטרסים לקדם את האג'נדה הצרה והאנוכית שלהם. כל אותה עת עוד ועוד אנשים שוכחים שהם חלק מחברה שיש בה אחריות הדדית, וחובה לדאוג לטובת הזולת. הציניות הזאת מאפשרת לנו לשכוח שהחברה שלנו חייבת לשקף את הערכים שלנו. כאשר החברה כבר אינה עושה זאת – הכשלון הוא שלנו. הטענה של חוסר עניין או רצון להשתתף אינה פוטרת אותנו מחובתנו.

אקט ההצבעה תמיד חייב להיות אקט מוסרי ולא טקטי. יותר מכל דבר אחר, מה שהביא אותי להצביע עבור מפלגת "התנועה הירוקה", להתפקד ולשלם דמי חבר, הוא העובדה שמפלגה זו תואמת את השקפת עולמי יותר מכל מפלגה אחרת. כפי שאמרתי כבר בעבר, התנועה הסביבתית היא הסוציאליזם החדש. לא פחות חשוב, יש במפלגת "התנועה הירוקה" מוסדות דמוקרטיים חזקים ופעילים. אסור לך לתת לעובדה ש"התנועה הירוקה" לא נבחרה לכנסת בבחירות הקודמות, ולסיכויי המפלגה להיבחר בעתיד, להשפיע על החלטתך לתמוך בה. לא משנה בעד איזו מפלגה תצביע – עשה זאת כי אתה מצביע עבור העקרונות והמדיניות שהיא מייצגת, ולא בגלל שאתה מצביע נגד המפלגה האחרת.

יש להצביע עבור מי שאתו אתה יכול להזדהות, לא עבור מי שאתה רגיל להצביע עבורו. עליך להצביע עבור הטוב בעיניך. אסור שהצבעה תהיה רפלקסיבית, ללא מחשבה. הדמוקרטיה אמורה להיות תרגיל מוסרי מתמשך המאפשר לנו לחיות בצוותא, ולא משחק סכום אפס בו קבוצה אחת מתקדמת כשקבוצה אחרת נדפקת.

ירוק זה גם מדעי

ספטמבר 22, 2011 13 תגובות

(הערה מנהלתית: הפוסט פורסם בטעות עם תאריך ישן בשבוע וחצי, אני מחזיר אותו לתאריך הפרסום הנכון)

אני מגיע לראייה והמצע של התנועה הירוקה לא רק מתוך הערכים החברתיים עליהם התחנכתי, אלא גם מתוך בדיקה אוביקטיבית של העובדות בשטח – אילו נזקים סביבתיים, פסיכולוגיים וחברתיים גורם קפיטליזם ללא רגולציה טובה, מה הקשר בין צדק ורווחה, מה בין אקולוגיה וחברה משגשגת.

ברור לי שלא כולם מגיעים למסקנות האלו מאותו הכיוון. ראיתי לא מעט שמגיעים מכיוון הניו-אייג' וחיבור רוחני עם הטבע. זו לא "כוס התה שלי" אבל אני מוכן לקבל את הגישה כל עוד המסקנות האופרטיביות והעמדות בנוגע למדיניות ציבורית תואמות את חזוני לתנועה הירוקה והכיוון שאני מאמין שאליו היא צריכה ללכת.

אבל אינני יכול לעמוד מנגד כש"גרינווש" ושטויות מסכנים חיים. לא אהבתי לראות ענייני רפואה אלטרנטיבית במצע הרשימה בבחירות, ואשמח להעלות את הנושא בפורום זה, ובהמשך בהצבעה בפורום של אסיפה. הנושא "הקפיץ לי את הפיוז" היום כשקראתי שהופיעה מגפת חצבת בהרדוף. זה לא דבר שצריך לקרות במאה העשרים ואחת. אנשים לא צריכים למנוע מילדיהם רפואה מונעת בדוקה ויעילה ולהעמיד אותם בסכנה. העובדה שזה קורה בישוב "100% אורגני" כמו הרדוף מציקה לי כי ברור לי שמשום מה יש עדיין רוב שמחבר את הירוק עם לודיזם – שנאת הטכנולוגיה והקדמה – וזה חורה לי, זה לא צריך להיות כך.

בשנים האחרונות, תנועת האנטי-ווקסרים, מתנגדי החיסונים, הצליחו לכבוש את המסך האמריקני בעזרת דמותה המושכת של השחקנית ג'ני מקקארת'י, ובהסתמך על מחקר שולי שבהמשך התברר כשקרי וחסר ביסוס לחלוטין הצליחו לשכנע קהלים נרחבים להפסיק לחסן את ילדיהם. בכמה יישובים "ירוקים" בקליפורניה חזרו החצבת, החזרת ועוד מחלות ששניים או שלושה עשורים כבר לא היו קיימים בארה"ב, והמחלות אף גבו כבר את חייהם של עשרות ילדים. הבעיה פרצה בעוד מדינות דוברות אנגלית, ואני מתאר לי שבמידה פחותה אבל לא זניחה קורה גם במדינות אירופאיות אחרות. אתר מעקב אחרי המגיפות שפרצו מחדש מסתמך על הדוח"ות החודשיים של ה-CDC ומציין שבארבע השנים האחרונות גרם הקמפיין הזה ל-737 מקרי מוות שניתן היה למנוע וכ83,000 הדבקות מיותרות במחלות האלו, שנעלמו מהעולם המערבי בסוף המאה הקודמת ולא היתה שום סיבה שיחזרו.

אני זוכר איך לפני 33 שנה, בגן חובה, התאמצו שנדביק האחד את השני בחזרת, איך הכריחו אותי לחלוק גביע גלידה עם בן השכנה שעוד לא נדבק בגיל בר המצווה שלו. מצד שני הסבא שלי שנדבק בחזרת מאבי כשהיה בגיל 55 ובריאותו ויכולותיו כספורטאי עזבו לבלי שוב, במזל לא איבד את חייו.

לשמחתי השיטות האלו חלפו, המדע פיתח פתרונות טובים ובטוחים יותר, ואני הייתי שמח אם התנועה הירוקה היתה מתייצבת לצד העובדות המדעיות ונוקטת עמדה ברורה בנושאי בריאות ורפואה מונעת. המנעות מחיסונים או קידום רפואה אלטרנטיבית (כמו שהיה במצע) אינם תואמים קיימות בעיני, אלא מחליפים את ההגיון והראיות – באמונות שהוכחו כמסוכנות.

הסיוט הגרעיני היפני השני והשלכותיו על מדינת ישראל – פרופ' אלון טל

פורסם  היום ( 17/3/11 ) ב"הארץ"

במשך שנים הקהילה הסביבתית מעלה את עקרון הזהירות המונעת כבסיס אידיאולוגי להתייחסות הראויה של  האדם לכדור הארץ.  גם בישראל העיקרון הועלה בהקשרים שונים, החל מכלובי הדגים במפרץ אילת וכלה בתעלת הימים. לעתים יש הגזמה ביישום עיקרון הזהירות המונעת – אבל לפעמים יש יהירות ופזיזות שמובילות לטעויות אקולוגיות נוראיות. החדשות המחרידות מיפן מביאות איתן מסר של צניעות וענווה בכל הקשור ליחס שלנו לטכנולוגיה.   בתחום האנרגיה, בו מדיניות ישראל מתנדנדת בין שאננות לרשלנות, יהירותו של משרד התשתיות בכל הקשור לאנרגיה גרעינית בישראל עתידית – כדבר "בלתי נמנע" – חייבת להיבדק מחדש.

בשנות החמישים פקד אסון אקולוגי את יפן כאשר תעשייה כימית זיהמה את מפרץ מינמאטו ועיר שלמה סבלה מהשפעות בריאותיות קשות כתוצאה מחשיפת יתר לכספית – לרבות דור של תינוקות בעלי מומים. מאז משמשת יפן מופת לשמירה על הסביבה. ביפן החוקים הסביבתיים כל כך נוקשים, עד שרוב המכוניות בניו זילנד הן כלי רכב יפנים שאחרי שנתיים לא עמדו ב"טסט" השנתי המחמיר לפליטות גזים ביפן.   עוד בשנות ה-90, לפני גל חוקי האריזה הומיחזור בעולם, רק 20% מהפסולת היפנית הגיעה להטמנה; הדבר נובע מתרבות של אחריות סביבתית.  ודווקא שם – לא בצ'רנוביל ולא מדינה מתפתחת אחרת, המהנדסים היפנים המוכשרים עומדים חסרי אונים מול הפיצוצים בכורים ומתפללים שאיכשהו ההתחממות לא תעבור את שלב האל-חזור של   ההתכה, שיביא לחשיפת המוני תושבים לקרינה משמעותית.  מאות האלפים שכבר פונו מבתיהם, מסמנים את עוצמת הפגיעה הפוטנציאלית והאסון שבינתיים נמנעת.  חייבים לזכור, שזה יכול היה להיות הרבה הרבה יותר קטלני.

מה נוכל ללמוד מן האירועים האחרונים ביפן, מדינה שהיא פי 15 גדולה מממדי ארצנו ובעלת מדיניות סביבתית מתקדמת לאין שיעור מן המנהל הסביבתי המקומי?

חרף כל החלטות ממשלות ישראל  לדורותיהן בדבר קידום אנרגיה סולארית והצהרות הנשיא פרס בכנס האו"ם לאקלים בקופנהגן אשתקד, אין מדינת ישראל מוצאת את החזון והמנהיגות לקדם מדיניות של ביטחון אנרגטי אמיתי.  פחות מאחוז מן החשמל שלנו מגיע ממקורות מתחדשים.  בזמן שמדינות כמו דנמרק מזמן הגיעו ל-25%, מדינת ישראל נשארת תלויה בפחם ומייצרת את החשמל המזהם ביותר בעולם המערבי.  מבלי להכריע בשאלות של מיקום החוות הסולאריות העתידיות בנגב– מאות אלפי הגגות עומדים ריקים, שטחים חקלאים פגועים אינם מנוצלים – וחברות ישראליות מובילות את מהפכת האנרגיה המתחדשת בחו"ל.  אצלנו, אין חזון ואין עשייה. גם ההחלטה "הגדולה" שמקדמת הממשלה לחיסכון באנרגיה, מסתכמת כשולית ביותר, בהשוואה למאמציהן של מדינות אחרות, המגלות אחריות גלובאלית רצינית בכל הקשור למשבר האקלים. במקום לצמצם את פליטות גזי החממה, מדינת ישראל מגדילה את הפליטה באופן ניכר משנה לשנה.

אין זאת סוגיה שאפשר להתנצח אודותיה.  כל אחד מאתנו מהווה חלק מן הבעיה הזאת.  תרבות הצריכה שלנו, הנוחיות של כולנו הודות למערכות מיזוג האוויר ולמוצרי חשמל לא הולכות להשתנות בקרוב.  אבל ישנם דברים המשנים תפיסות עולם, ודומה כי הצונאמי צריך לשמש אירוע שכזה.  אסור למדינת ישראל להחזיק באמונה עיוורת, ש"בסופו של דבר – אנרגיה גרעינית תביא לנו חשמל בכמויות עצומות ללא פליטות". כל זאת, אפילו מבלי להזכיר את הסכנות האורבות בהטמנת פסולת גרעינית. ברור כי במדינת ישראל הבלתי יציבה – הן מבחינה פוליטית והן מבחינה סיסמית, נדרש חזון בטוח יותר – חזון "זהיר" יותר.

מפלגת התנועה הירוקה מגבשת את תוכנית הכלכלית הירוקה שלה – חזון המחר.  אין סיבה שלא נתעשת.  כמו שאנו מובילים בטכנולוגיות מים, היי-טק, ביו-טק – מדיניות שתציב עצמאות אנרגטית אמיתית, המבוססת על אנרגיית השמש, עשויה להביא אותנו למקום טוב יותר, על-ידי יישום מיידי של הלקחים הקשים מהימים האחרונים ביפן.

למה דרושים בממשלה אנשים שמסתכלים מעבר לקדימה

לרוב אנחנו מדברים על הצורך להסתכל אל העתיד ולפעול לטווח הארוך בנושאי איכות סביבה, קיימות, תכנון וכו'. אבל הנה דוגמא קטנה של חוסר היכולת להסתכל מעבר לאף ושל חוסר המקצועיות השולט במדיניות ממשלה.

ישבה וועדת שרים בתקופה האחרונה ובדקה איך אפשר לחזק את מעמד הסופרים ואת שוק הספרים.

היום בכלכליסט מפרסמים כי הוועדה מציעה כי 5% מהמע"מ על הספרים יועברו לתמיכה בסופרים. רעיון נחמד ורומנטי אבל לא ישים. עוד הם מציעים: לאסור על חנויות ספרים לתגמל את המוכרים בחנויות עבור המלצות ומכירות של ספרים. המטרה היא למנוע מהמוכרים לקדם ספרים של ההוצאה השולטת בחנות על פני ספרים אחרים. איך גורמים למוכרים לא למכור? אף אחד לא יודע….

אינטרנט ? IPAD ?

מעבר לעובדה שהשרים שולפים מהמותן פתרונות שתואמים לסימולציה בסדנת יצירתיות וחדשנות, אין אף התייחסות בכתבה לנושא שיווק ספרים באינטרנט. יכול להיות שבדוח המלא של הוועדה זה מופיע – אבל זה כנראה לא ליבת ההצעה, על אף שכך אמור להיות. שוק הספרים עומד לעבור שינוי מהותי בתוך מספר שנים. רוב המכירות עומדות לעבור לאינטרנט ולהקטין בצורה משמעותית את כוחם של המוציאים לאור. כמעט כל סופר מתחיל וכשרוני יוכל להוציא לאור ספר בעלויות מינימליות ללא תלות בהוצאות הגדולות – ולשווק אותו להמונים. הטכנולוגיה שתומכת בשינוי זה כבר כמעט בוגרת לחלוטין ועמודת להיכנס לכלל האוכלוסייה. זה אותו השינוי שעובר על שוק המוסיקה, אבל הוא יהיה הרבה יותר מהיר.

שוק הספרים אומנם לא במצב טוב, אך הוא שוק תחרותי ועובד – הוא לא דורש חילוץ מיידי. במקום להסתכל קדימה ולקדם את השינוי הטכנולוגי בשוק באמצעות חקיקה ומס, ועידוד השקעות בנושא, השרים התמקדו בכאן ובעכשיו עם המלצות לא ישימות. קידום המסחר המקוון בתחום הספרים היה משכלל את הכלכלה וגם מקדם סביבה ירוקה יותר.

כרגיל, המסקנה היא שצריך בממשלה אנשים שמסוגלים לראות ולחשוב מעבר לתקופת הקדנציה… מעניין איפה יש אנשים כאלה ?

 

 

 

ריכוזיות המשק, הפן הסביבתי. עיין ערך בטר פלייס.

בטר פלייס הייתה יכול להיות התגשמת חלום. אחרי האכזבה הגדולה מרצח המכונית החשמלית בידי התאגיד שיצר אותה. חיכיתי למישהו שירים את הכפפה, חשבתי שזה יגיע דווקא מחברת טסלה שהיא יצרנית הרכבים החשמליים הנחשבת ביותר בעולם. אך הם איכזבו אותי שהצלחו לשווק רק לעשירי העולם רכב ספורט עתידני שרובנו יכולים רק לחלום עליו. עידן עופר הוא למעשה הראשון והיחידי בארץ שהצליח לא רק לקנות אחת ( די בקלות ) הוא גם הצליח לשכנע את המדינה שהוא חייב את הרכב לצורכי עבודה וכך ייבא אותו לארץ למרות האיסור. כמובן שהפתרון למשבר התחבורה והזיהום בערים לא יפתר גם עם כל המכונית בארץ יהיו חשמליות אך לפחות יהיה אפשר לנשום בבוגרשוב ביום שרב. יהיה נחמד גם לדעת שהחברה התחייבה ליצר את החשמל בצורה נקיה כך שחוץ מהזיהום האדיר ביצור המכונית הפרטית והבטרייה הענקית ומזהמת בכל זאת יהיה רווח לאזרח העירוני. מה עוד שהייתי בטוח כי אם טכנולגית הרכבים הפרטיים החשמליים תתחיל להאיץ, תשפיע המהפכה על גם על הרכבים הציבוריים והאוטובוסים המזהמים שלנו.

ששמעתי שהחברה לישראל הולכת להיות המשקיע העקרי פשוט נשברתי. מה ההגיון? החברה שמייצרת את הדלק בישראל גם תשלוט ברכבים החשמליים? ואכן קרה הדבר ובטר פלייס הוקמה בעיקר ע"י משפחת עופר היקרה לנו כל כך. שי אגסי נשאר רק הדובר. כבר התחלנו לשמוע שמועות ברשת שהחברה לישראל הולכת לספק את החשמל להטענת הסוללות מתחנות החשמל הפרטיות של החברה. ממש לא לפי החזון הראשוני. אני צופה כאן בעיות בפיקוח על יצור החשמל. בנוסף, היכולת של עופר לווסת את הצלחת המכונית החשמליות בארץ ודליפת הטכנולגיה לכיוון הרכב הציבורי כנגד אינטרס המדינה וטובת האזרחים, היא הבעיה הגדולה. אם למשל בטר פלייס הייתה מתחרה באמת ברכב הממונע ע"י טכלוגית תא שריפה, היא הייתה עושה הכל כדי שהטכנולגיה שלה היא אשר תשלוט בעולם הרכבים עם אינטרס גדול גם לספק את הטכנולגיה לכל חברות התחבורה הציבורית. אך במצב הנוכחי, אם בחישוב הסופי יחליטו כי הדרך האופטימלית להכנסות, בכלל החברה לישראל, היא להשאיר את התפתחות הטכנולגיה על אחוז מסויים ולהמשיך להרוויח נתח גדול מזיקוק הנפט הם לא יחשבו פעמיים ואנחנו לא נוכל לעשות כלום. כל העיקרון של הקפיטליזם נופל כאן. לא תהיה תחרות של ממש בין החשמל לדלק ולכן לא צפויה האצה אמיתית של הטכנולגיה. שורה תחתונה, גרין וואש ענק ע"י התאגיד המזהם ביותר של ישראל.

מצד אחד אני רוצה מאוד שבטר פלייס תצליח אבל מצד שני אני לא מאמין לשום דבר שיוצא ממשפחת עופר. המדינה צריכה כאן לחזק את העמדה שלה מול החברה. עד עכשיו נתנה לחברה כל מה שהיא רצתה על מגש של כסף אבל אני לא בטוח שהחברה התחייבה לשום דבר בצורה רשמית. תקנו אותי אם אני טועה. צעד ראשון מבחינתי הוא התחייבות החברה להיכנס גם לתחום התחבורה הציבורית וחיוב החברה לייצר כל החשמל שלה בצורה נקיה או בשעות השפל. אסור שהמעבר לרכבים חשמליים יביא איתו עוד תחנות מזהמות. בנוסף לקבוע כנסות גבוהים במיוחד במקרה והחברה לא תעמוד בהסכם וכבר עכשיו להתחיל לבנות תשתית להפקת אנרגיה נקיה ואפילו יותר טוב מזה לשתף את הציבור בהקמת תשתיות. להזמין חברות אחרות להקים תחנות לייצור חשמל ירוק שיספקו את החשמל להטענת הבטריות ויפזרו את הרווחים במשק.

לקריאה מוספת, ניגוד עניינים המדינה, בטר פלייס, והחברה לישראל

המוח הקולקטיבי – פוליטיקה בעידן הטכנולוגי

אוגוסט 13, 2010 12 תגובות

מספרים לנו שהדמוקרטיה נולדה בימי יוון העתיקה.
ושהדמוקרטיה היא ניסוי מתמשך
שהתחיל רק במאות האחרונות

בזמנים ההם… ועד לא מזמן,
מפאת המגבלות הטכנולוגיות,
השיח הדמוקרטי הצריך בחירה של נציגים על פי מצע אידיאולוגי כלשהו –
על מנת שהם ינהלו בשם כלל האזרחים, דיונים הקשורים לניהול המדינה

הסיבות שנבחרו נציגים ולא נערך משאל עם בכל נושא הן ש –
ברמת המרחב – לא הייתה אפשרות לכל אזרחי המדינה להתקבץ באולם אחד
ברמת הזמן – לא היה זמן לאפשר לכל אזרח לדון ולהחליט בכל נושא ונושא

היום, בזכות הטכנולוגיה, או ליתר דיוק בזכות היישום של טכנולוגיית המחשב לשם שיתוף מידע ברשתות גדולות – נוצרת מציאות חדשה
…עוד נחזור אליה…

אני מגיע לאחרונה להפגנות
ואני רואה כמה עשרות או מאות אנשים
אל מול כמות מרובעת ומשולשת בקניון השכן
וכמות מרובעת ומשולשת בתוך כלי הרכב החולפים לידינו

בהפגנה אנחנו עומדים ונושאים נאומים
אנחנו עומדים ונושאים שלטים
כאילו אנחנו נמצאים במרכז העיר אתונה בשנת 500 לפנה"ס
ולא עומדים בשולי צומת סואנת – במאה ה – 21 –
אחת מלא פחות מעוד לא פחות מ 5,000 צמתים סואנות בלתי מאוישות…

גם כאשר ההפגנה זוכה לסיקור תקשורתי היא עדיין נבלעת בים של תקשורת בידורית,
כך שההפגנות רלבנטיות לשאלת הזן:
אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שם, האם הוא משמיע קול

מקובל לומר שיש עייפות וייאוש מהמשחק הפוליטי בקרב הציבור
וגם תחושתי היא שלציבור כבר לא אכפת מה המפלגות מצהירות או מבטיחות

הוא התרגל לכך שאין קשר בין תדמית והבטחות – למה שקורה בפועל
הציבור מצביע מתוך עייפות ומתוך הרגל
מצביע מתוך תחושה שאי אפשר להשפיע

ותכל'ס
הציבור די צודק…

כי אנחנו – תנועות ירוקות, תנועות שלום, תנועות למען זכויות עובדים, תנועות למען פליטים ועובדים זרים,
תנועות למען בעלי חיים, ועוד רבות אחרות
מנהלים מלחמת מאסף

אנחנו פועלים בתוך שדה פוליטי בתור מיעוט קולני
ורצים כמו נמלים קטנות ממשבר למשבר, משחיתות לשחיתות
נלחמים בסימפטומים במקום לקבוע מדיניות

עשרות קמפיינים שאנו מנהלים, גם אם הם מוצלחים
הם תרופה לסימפטומים של המחלהולא ריפוי המחלה עצמה
או מעבר לכך –אינם ניהול חיים פוליטיים, ממסדיים – בריאים

תאוריית הדטרמיניזם הטכנולוגי טוענת כי שינוי טכנולוגי יוצר שינוי חברתי

כמו המעבר לחקלאות, כמו המהפכה התעשייתית, כמו הטלויזיה – הטכנולוגיה בה החברה משתמשת יוצרת שינוי חברתי בהתאם

השיטה הדמוקרטית הנוכחית היא שריד לעידן טכנולוגי קדום

לו הפוליטיקה היתה שייכת לתחום משחקי המחשב

מתכנני משחקי מחשב היו אומרים שיש שתי בעיות מרכזיות לפוליטיקה בתור משחק מחשב:

– הראשונה היא שאינה אינטראקטיבית מספיק – כי הבוחר עושה רק פעולה אחת כל כמה שנים….
– השנייה היא שאין חיווי על פעולות – משום שהבוחר אינו מקבל מידע עדכני, עמוק או רחב – על תוצאות הפעולה שביצע.
וגם במקרים בהם הוא יכול לקבל מידע, המידע אינו מוצג בצורה פשוטה וידידותית

כמה מאמץ מושקע בסרטים ובסדרות טלוויזיה בכדי לקרב ולעניין את הציבור?
לעומת המאמץ שמושקע באתרי אינטרנט ממשלתיים האמורים לספק מידע חשוב פי כמה וכמה

תארו לעצמכם משחק מחשב בו אתם מבצעים רק פעולה אחת כל כמה שנים
וקוראים על תוצאותיה רק אחרי כמה שבועות בעיתון
…מי ירצה לשחק במשחק כזה?

הציבור מצביע פעם בכמה שנים
ולא רואה או יודע כמעט כלום
על מה שהמפלגה שלו עושה
בייחוד אם איננה מפלגת שלטון

…ואז אנחנו מתפלאים שהמשחק הפוליטי אינו פופולארי?
… ושאף אחד לא מתעניין במה שקורה במדינה או בעיר שלו?…

רובנו הרי מתעניינים במוצר רק כשאנחנו צריכים לקנות אותו
ומתכוננים למבחן רק כמה ימים לפני המועד…
אז מדוע שנתעניין בפוליטיקה לאורך 4 שנים רצופות בהיעדר היכולת לבחור ולהשפיע

טענתי היא – שבלי קשר למצבו הכלכלי או הנפשי של הבוחר
כל עוד הפוליטיקה לא תוצג באופן נרחב, ידידותי ומעניין
וכל עוד הפוליטיקה לא תערב את האזרח בהחלטות ובניהול
הוא לא יתעניין…

כפי שציינתי בתחילת המאמר- המציאות הישנה משתנה – ונוצרת הקרקע לדמוקרטיה חדשה
לדמוקרטיה שמגשימה את הרעיון הדמוקרטי המקורי – שלטון העם

האינטרנט מבשר את הולדתו של "מוח קולקטיבי"
מערכת של שיתוף משאבים מחשבתיים
אשר מקבלת מידע שוטף מכל מקום בעולם
אשר אוספת פתרונות מגוונים מכל מיני מקומות בעולם
ואשר מפיקה את הפתרונות בעזרת משתמשים פרטיים –
אשר משמשים גם כקבוצת לחץ על המערכות הפוליטיות והכלכליות "הישנות".

האנושות, בזכות טכנולוגיית התקשורת יכולה לפעול כמוח אחד
היא רק צריכה: קלט ופלט

שני הדברים הנדרשים לדמוקרטיה החדשה ברמת השלטון הם

קלט – מערכת של שקיפות שלטונית –
מערך טכנולוגי עצום של הקלטה, צילום ותמלול של כל ישיבה וכל החלטה –
בכל רמה של המערכת השלטונית (מלבד נושאי בטחון סודיים).
ויצירת אתר אינטרנט ענקי – עם ממשק נוח וידידותי –
בו כל אזרח יכול לשוטט ולראות הכל על כל החלטה..

מדוע שלא תוצג עוגת תקציב המדינה – מחולקת למשרדים – אשר ניתן ללחוץ ולהיכנס לרמת הפרטים הקטנים לכל משרד

מדוע שלא תוצג מפת המדינה – עם כל תכניות הבנייה והתשתיות – מרמה אזורית ועד מקומית

הצגה גראפית פשוטה וברורה – תמשוך את האזרחים להתעניין

הדמוקרטיה היום היא עיוורת
אנחנו שמים פתק בקלפי פעם בכמה שנים
וברמה היומיומית מנותקים לחלוטין מהנבחרים וניהול המדינה

אנחנו זקוקים לשקיפות בכדי לדעת מה הם עושים ולדעת אם אכן הם מקיימים את הבטחותיהם

כל נציג ועובד ציבור צריך לדעת שהוא משלם מחיר למען הציבור – והמחיר הוא פרטיות.
נציג הציבור צריך להיות נקי וטהור כפיים – וצריכה להיות מערכת שתבטיח זאת.
אין דרך אחרת…

פלט – מערכת משאלי עם מקוונים –
לאחר תקופה לא קצרה של הקמת מערכת השקיפות והטמעתה, תתאפשר מוכנות להטמעת מערכת מאובטחת בה האזרחים יכולים להצביע בנושאים שונים – על סמך מידע שמגיע ממערכת השקיפות – מהמחשב הביתי שלהם ובהתאם להבנתם ותפיסתם

לסיכום:

לאחרונה שוב מתקיימים דיונים על אופייה של התנועה הירוקה.
עולות שאלות של זהות עצמית ושאלות על תדמיתה של המפלגה:
סוציאל-דמוקרטי, יהודי-ירוק, שמאל-לאומי, ירוק-אדמדם ודובדבן בטעם אפרסק

🙂

זכורה לי היטב הרצאתו של ד"ר אילון שוורץ ממרכז השל באחת הועידות של התנועה הירוקה
בה הוא אמר שבתור תנועה ירוקה אנחנו צריכים להציע חזון חיובי לציבור ולא רק "לאיים" עליהם בנבואות שחורות

לדעתי, בעידן החדש התנועה הירוקה צריכה לעסוק גם בחזון דמוקרטי חדש

ולא רק בחזון חברתי-סביבתי-כלכלי- או מדיני

בעידן הטכנולוגי חשוב שנציע לציבור כלים לדעת ולהשפיע

ולא רק שנציע לו את עצמנו בתור נציגיו

הרי אם הציבור ידע ואם הציבור יוכל להשפיע
רוב המלחמות הקטנות שלנו יסתיימו עוד לפני שהן יתחילו…

כי שמאלני או ימני – קפיטליסטי או סוציאליסטי –
רוב הציבור יסכים על רוב המערכות הירוקות והחברתיות שאנו מנהלים
כי יש טווח רחב של הסכמה שבגלל הפוליטיקה הפרלמנטארית של גושים אידיאולוגים אינו בא לידי ביצוע

ואולי עם מספיק ידע גם תהיה הסכמה בנושאים מדיניים וכלכליים בין ציבור שנחלק היום לגושים השונים

בעידן החדש מפלגה צריכה להציע מערכת טכנולוגית לדמוקרטיה יעילה וצודקת יותר
ולא רק אידיאולוגיה… עוד אידיאולוגיה…

הפוליטיקה הישנה "מוכרת" ערכים ומדיניות
הפוליטיקה החדשה צריכה ויכולה "למכור" לציבור מערכת בה הוא יכול להחליט ולקבוע
– בהתאם לערכיו – ובהתאם למידע עמוק, רחב ועדכני

ראוי שתנועה פוליטית בעידן החדש תהיה דומה לחברת סטרט-אפ
ושמפלגה לפני בחירות – בדומה לחברת סטרט-אפ לפני שלב המימון
תתכנן אב-טיפוס – של מערכת דמוקרטית חדשה
ותציע אותה בתור מוצר לציבור הבוחרים

זה אמנם אב טיפוס שאפשר לבנות וליישם עם כלים ממשלתיים בלבד
אבל בשביל לתכנן אותו נדרשים רק קומץ אנשים עם מעט דמיון ומחשבה צלולה

סלוגן –התנועה הירוקה, זורעים זרעים של דמוקרטיה חדשה

🙂

– – –

מעט על הכותב

אושרי הילזנרט

מורה ליוגה, במאי קולנוע ומתכנן משחקי מחשב, חבר בתנועה הירוקה


Share/Bookmark

%d בלוגרים אהבו את זה: