ארכיון

Archive for the ‘הדרך’ Category

יותר ירוק או יותר ארוך? התלבטויות, ליקוק פצעים וכמה מסקנות

דצמבר 20, 2012 16 תגובות

אחרי הפוסט הקודם, אני מוריד את הכובע של חבר בית הדין ושם את… לא, בלי כובע היום.

אני מגיע לירוקה מהשמאל, ומחשיבה מדעית. אני חושב שפרגמטיות איננה מילה גסה, אם הפרגמה שאליה אתה חותר היא נכונה. אני מאושר מזה שיש לי מפלגה שלפחות במצע שלה ובפי רוב פעיליה אני מוצא תאימות להשקפת עולמי, אם זה לגבי חירויות אישיות, חירות המידע והבחירה, ואם זה תכנון לטווח ארוך (קיימות) והסתכלות עובדתית על המציאות. אני מאושר מהרעיון של "מועצת מומחים", ומתמיה אותי שלאף מפלגה אחרת אין מוסד שכזה. גוף אקדמאים ואנשי מקצוע שיוכלו לגבות את הפעילים בעובדות ומחקר.

כל זה כהקדמה למה שאכתוב פה בהמשך: למה לא אצביע ללבני למרות שאלון טל ברשימה, ולמה לא אפסיק לפעול למען הירוקה בעוד שהיא רצה עם לבני.

מבולבלים? גם אני הייתי. ראשית לתשובה הקלה – למה לא אצביע ללבני. עד כמה שאני מוכן לכרות אוזן לפרגמטיות ולקבל הסברים משכנעים, הרשימה של לבני מרגיזה אותי. לבני בזבזה את ההון הפוליטי שלה כשנותרה בראש האופוזיציה בלי לנצל את זה למען העם, כשהיתה יכולה להרכיב לבדה קואליציה חילונית רחבה ויעילה. היום בערב ציפי לבני תציג, ביחד עם אלון טל, את החלק החברתי-סביבתי של המצע שלה ואת המיתוג המעניין של הקמפיין המשותף והוא כולל מילים יפות על הפרטות לידי העם במקום לידי האוליגרכיה, אבל אני לא יכול לשכוח לה שתחת ביבי וגם באופוזיציה לו, היא לא פעלה בכיוון. אני לא יכול לשכוח לה שהתמהמהה עד הרגע האחרון להקים מפלגה, ואז שעתיים אחרי זה עלתה על מטוס והשאירה את רמון להרכיב בשבילה את המפלגה משאריות של קדימה והעבודה ב"ועדה מסדרת", ולקח שתי טיוטות עד שנפטרו מלא מעט מושחתים. מפריע לי גם הקמפיין שלה "נגד ביבי" כשהיא כבר מזמן לא מנהיגה את אחת משתי המפלגות הגדולות. לפי הדמיון הגראפי בין הקמפיין שלה ושל העבודה, אפשר לחשוב ששלי וציפי מריצות ביחד את שלי מול ביבי. אני גם לא מסוגל לתת קול למפלגה שבה יושב אבי המאגר הביומטרי (או לפחות האב המאמץ הבלתי נלאה) שמטפח את אחד מאסונותינו הגדולים ממקום מושבו באופוזיציה ללא מתנגדים כמעט. יש לי עוד הרבה להגיד נגד "התנועה", אבל כאן הוא בלוג הירוקה, ואני חושב שהצלחתי כבר להעביר לכם את עמדתי בפירוט יתר.

אבל אני כן בעד ריצה איתה לכנסת. כן, אני מסכים שזה נעשה בצורה קצת עקומה, ביום צפוף של סערת רגשות, עזיבות, חזרות וכמעט התפרקות, אבל יש שתי סיבות עיקריות שהשרץ הזה ראוי להכשרה: הראשונה היא שכלכלית ומורלית, הירוקה לא היתה שורדת ללא הריצה המשותפת הזו, והשניה היא שההסכם עם "התנועה" משחק מאוד לטובת חזוננו, אפילו אם אלון טל לא יכנס לכנסת. יותר פרטים מזה תצטרכו לשמוע הערב במסיבת העיתונאים, ביקשו שלא נפרט עד אז בפומבי. אני לא ממהר לסמוך על פוליטיקאים משופשפים כמו רמון ושטרית, אבל יש ברשימה הזו גם מצנע ופרץ ושמות נוספים שגורמים לי לחשוב שיש מי שיהיה מעונין לשמור לנו על האג'נדה. לפחות אני מעיז לשחרר טיפה פסימיות ולתת לאופטימיות מקום. כאמור, הרבה אני לא יכול לפרט, קראו את פרטי הסכם הרשימה המשותפת כשיפורסם יותר מאוחר, ונמשיך לדון בזה כאן.

כוך ירושלמי, פעילים ירושלמים, דיון שקט ועמוק מהלב על הדרך, איך הגענו לכאן ולאיפה ממשיכים.

חשוב לי להדגיש שמקימי הירוקה לא איבדו את הבסיס הרעיוני והאידאולוגי. גם הסגנון לשמחתי לא השתנה. כן, יש ביננו עכשיו חברים חדשים, שחקנים פוליטיים הרבה יותר משופשפים, ובעיני רבים מהותיקים משופשפים מדי; אבל זכרו שגם אם הבחירות המקדמיות לא היו הכי יפות, מדובר בכ"ז במשרתי ציבור עם רקורד מוכח. הירוק שלנו ושלהם מבחינת מדיניות ציבורית אולי בגוון טיפה שונה, אבל עד שלא יוכח אחרת הוא עדיין ירוק. אני מאוד מקווה שלא נראה יותר לעולם בירוקה פריימריז עם חמישה טון "לכאורה" על כל צעד ושעל, לכאורה קולות מוזמנים, לכאורה התפקדויות קנויות, לכאורה ולכאורה (אבל אני גם חושב שזה נאיבי לקוות לזה). עכשיו יש לנו רשימה וכשאנחנו לא בפריימריז הא/נשים האלו פועלים למען מטרות משותפות. הועידה תחליט ברבות הימים מה יש לעשות כדי שזה לא יישנה, ושההנהגה לא תילקח בפוטש. אני יודע שהלב של המקימים עדיין במקום הנכון ולו בגלל שהתגובות שלהם לסחף האירועים היו הרבה יותר אנושיות ומעוררות הזדהות מאשר הקור המשפטני שראיתי כחבר בית הדין מצד נשואות הקובלנות. אחרי שהשתבללו לכמה ימים, יצאו חברי ההנהגה לסבב מפגשים עם פעילים כדי לשמוע ולהשמיע, לפייס ולבנות חזרה את האמון. הייתי במפגש שכזה בירושלים, במרתף מוזר של בית קפה בנחלאות, כל כך ירושלמי ומדויק למצב הרוח. בלי שום חימום, האויר היה קר אבל האנשים חמים. גם רגשות שליליים ופגועים קיבלו את הזמן והמקום, כמעט אף אחד לא התפרץ, ערעורים על דעות התקבלו בפתיחות והקשבה, ואז הדלקנו נרות ורשות הדיבור עברה לרחלי ואלון. יפעת ביטלה ברגע האחרון, ומצד אחד היה לי חבל שלא נשמע את הצד שלה ולו בשם האיזון, מצד שני היה ברור לכולם שהאווירה היתה הרבה יותר מתוחה ולא פתוחה אם היא היתה מופיעה, אז אני מאוד שמח שיצא לי להיות במפגש בהרכבו הזה. יהיו עוד מפגשים כאלו בצפון ובמרכז, אני מאוד ממליץ לכם להגיע ולדבר ולשמוע, זה עשה לי טוב, ועכשיו צריך להניח את זה בצד לכמה שבועות ולהתרכז בקמפיין.

גם אני הייתי כמו רבים בהלם בשבוע שלפני. מסיבות משפחתיות לא הייתי ביום שישי בסמינר הקיבוצים ולכן ערימת הקובלנות שנחתה לפני ביום שני הפתיעה אותי מאוד לרעה. מישיבה של שעתיים זה התארך ל"מילואים" של יומיים וחצי שכמעט ועלו לי במקום העבודה, את פסק הדין הגשנו ביום רביעי בחמש וחצי תוך כדי שאנחנו יודעים שנעשים נסיונות גישור ופישור, שלוש שעות אח"כ נספרו עוד מעטפות והתהפכו התוצאות, היתה ועידה קצרה (שאני לא אהבתי את דרך ניהולה לגמרי, אבל זה נושא נפרד). החלטנו לא לרוץ עם לבני, למחרת רצו שמועות על התפטרות חברי הנהגה, אח"כ נשמע שזה רק עזיבת הרשימה אבל לא ההנהגה, אלון כבר רצה לעזוב אבל חזר לדבר עם לבני על הצעה טובה מהראשונה (שוב, פרטים במסיבת העיתונאים!) ובדרך היה סקר קטן ומוזר בדואל, רוב האקשן נדחס בשתי יממות בקושי. כאדם שסובל/נהנה מהפרעת קשב וריכוז אני רגיל לטלטלות רגשיות ואימפולסיביות, אבל זה היה שבוע קשה, מפתיע, לעיתים קרובות פוגע ולא קל לאף אחד. אבל אני מאוד מקווה שאפשר להגיד עכשיו, כשעבר טיפה זמן, שאפשר להסתכל בעיניים יותר פראקטיות ולדבר על העתיד.

כלפי פנים – מה שעבר בפריימריז לא יעבור בשקט. ראיות לוקטו, תצהירים נכתבו והוגשו כמה וכמה תלונות למשטרה (זה לא סוד, זה נאמר בועידה בגלוי). נצטרך לדון בשינויים בתקנון ולהיות טיפה פחות נאיביים, ואם הועידה תראה לנכון שיש לעשות משהו יותר דראסטי, אנחנו נעלה את האפשרויות האלו להצבעה בפברואר, אחרי הבחירות. אם יחליטו שכדי לנשום בבית יש להכריז על הוצאת עיזים, ניקוי אורוות וכהנה דימויים מושביים, עוד נגיע לזה. כרגע מתרכזים בהכנסה של אלון טל לכנסת כדי שיוכל לממש את חזוננו. אתם אגב מוזמנים לעזור לאורי שיינס בהקמת צוות "מאה הימים הראשונים" ולעזור לאלון טל להניח כמה הצעות חוק כבדות וחשובות כבר בהתחלת מושב הכנסת, אם במו ידיו כח"כ, או כשותף חיצוני ל"התנועה".

כלפי חוץ – אני מקווה וחושב שלא נפגעה תדמיתנו, ומותג "הירוקה" עוד לא אבד כמו שכמה טרולי מקלדת בפייסבוק מיהרו לרמוז. אני חושב שיש לנו סיכוי להשפיע לטובה על הרשימה של לבני אם ההבטחות שוות יותר מחתימה של נייר, אבל במקרה הרע ניסינו להיות פרגמטיים ולא הצלחנו בסיבוב הזה. לא צריך לקחת את זה יותר קשה ממה שזה באמת – נסיון כן והכי קרוב לריאלי של אלון טל להכניס את הירוקה לכנסת בהנתן מצבינו האלקטוראלי והכלכלי. אם אתם רוצים לתת לעצמכם תירוצים למה אפשר לסתום את האף ולהצביע ללבני, אתם יכולים לחשוב על זה כך – לבני ושטרית ממילא בפנים, הקולות שיכניסו אותם לא צפים. הקולות שלכם, הבלתי מחליטים, קובעים יותר לגבי המקומות 9-13, אז למדו את עמדותיהם ותראו אם מתאים לכם.

אני, כאמור, מגיע מראיה כלכלית-חברתית הרבה יותר שמאלית. עד הריצה העצמאית הבאה שלנו אני כנראה אחזור כמו שמו"צניק טוב ירושלים להצביע למה שפעם היתה מפ"ם, ואולי דרך הסכם העודפים אעזור בעקיפין להכניס את אלון לכנסת, אבל אני גם מאוד אשמח אם אצליח להכניס אליה את תמי זנדברג (מס' 5 במרצ וחברת מועצת עיריית תל אביב, מהגוד גאייז).

בקיצור, אני יודע שלרבים כמוני, כל רשימה בבחירות הקרובות היא לא אופטימלית. בכל אחת מהרשימות מסתתרת צפרדע שצריך לבלוע. אני רק מבקש שתשבו עם דף ועט ואולי אתר הכנסת הפתוחה, תכינו טבלאות בעד ונגד ותבחרו את הצפרדע שאתם מוכנים לבלוע. אני מקווה שתבחרו את הצפרדע הכי ירוקה בשבילכם 🙂

(אני מתנצל אם השימוש במשלים העושים שימוש בתמונות מנטליות של התעללות בדו-חיים ואכילתם פגעה במישהו, לא נפגעו כל צפרדעים אמיתיות במהלך הכנת הפוסט)

אז יותר ירוק או יותר ארוך? לדעתי חשיבה ירוקה היא חשיבה ארוכה. אלון טל בחר בחירה נכונה למפלגה ולמטרותיה בטווח הארוך, אפילו אם בטווח הקצר אנשים מתרעמים. זו תגובה רגשית מוצדקת, ויש מה לתקן, אבל לדעתי לא נכון להכריז על נטישה או צעדים חד כיווניים אחרים. בואו נלמד מהטעויות, נשתקם ונשתפר. זה לא הרג אותנו, אז בואו נבחר שזה יחשל אותנו. במילה אחת – קיימות. ואגיד זאת שוב כי שווה להפנים – לחשוב ירוק זה גם לחשוב ארוך.

(וואו, 1400 מילים. הפוסט הבא על בחירות אלקטרוניות, אני אנסה להיות יותר תמציתי :-))

מודעות פרסומת

שיר אלוני: אפשר אחרת?

דצמבר 9, 2012 3 תגובות

כותבת שיר אלוני בתגובה לפוסט של צבי דביר:

אני לא חלק מהמתרחש בהנהגת התנועה. אני בין אלו שהצביעו לתנועה הירוקה ב-2009, ובאתי עם המון מרץ מהמחאה החברתית לעזור לתנועה לעבור הפעם את אחוז החסימה, בגלל אמונתי בערכיה.
הפעם גם התפקדתי. פרסמתי ועודדתי את התנועה וחבריי למחאה הצטרפו אליכם במהלך שהיה נראה לי מדהים וכל כך נכון.
אין יותר מאוכזבת ממני ממה שקרה לתנועה באבחת החלטה אחת. עצם המחשבה לחבור ללבני, כשזו החליטה להכניס איתה ברשימה את מר מאיר "המאגר הביומטרי" שטרית, היא מזעזעת עבור תנועה שמבקשת דמוקרטיה ופוליטיקה נקיות כפיים.
זה הטיעון היחיד שאני לא שומעת מספיק אצל אף אחד מכם. כל מיני תירוצים והתנצלויות וניסיונות להצביע-בדיעבד, וספירת קולות אחת שהגעתי אליה כעובדת לספור את הקולות בדרך שנראתה לי תמוהה, לא רק הטופס עצמו היה תמוה עבורי כשהצבעתי (שיטת "מי עדיף על מי ובאיזה דירוג" במקום החלטה חד משמעית את מי אני רוצה בפנים- מה שיצר המון בלבול עבור סופרי הקולות) אלא גם הטיפוס שאמר לנו איך סופרים את הקולות.
יש לי כאב בטן מהמתרחש בתנועה כעת. ובדרך כלל זה אומר שהאינטואיציה שלי אומרת שהתנועה הירוקה איבדה את מה שקסם לי בה.

אין טעם להשאיר בחיים מבנה ותנועה שהאנשים בה מוכנים לקבל בהבנה מעשים אנטי דמוקרטיים בכל מיני תירוצים והעיקר שהתנועה תישאר בחיים. אם ככה אתם חושבים על הדברים, אתם לא שונים בשום דבר מאף אחת מהמפלגות האחרות שמקבלות בהבנה את משחקי הכיסאות המאוסים על חשבון הרצון של הבוחרים/ות.
אתם סתם עוד מפלגה.

המעשה האמיץ, הנכון וההכרחי עבור התנועה הירוקה היא לדרוש מההנהגה הבוגדנית לא להשתמש יותר במותגי התנועה הירוקה או בשמה כאשר הם תחת מפלגתה של הגברת לבני. הם כעת אזרחים מן השורה ואף לא אחד מהקולות שהצביעו להם משנה כרגע- הם לא היו"רים של התנועה הזו, מבחירתם. כאן עובר הגבול.
ההנהגה החדשה של התנועה הירוקה- החמישייה העולה אחרי הבוגדים- צריכה להתאפס על עצמה, לא להתרפס מול הבוגדים ורצונותיהם הכיסאולוגיים, לא למחוק את התנועה הירוקה- אלא לרוץ בכל הכוח לכנסת, תוך עבודה משמעותית ורצינית על התקנון, על הערכים של התנועה, על אופני ההצבעה והדמוקרטיה, תהליך של תיקון מלא, פומבי ומחייב- שיש לו סיכוי לתקן את המכה הקשה לתדמיתה של התנועה הירוקה.
וכפי שהצעתי עוד לפני כל הבלאגן- אולי כעת זו הזדמנות נהדרת לתת לתנועה הירוקה שם שיבדל אותה גם מהמפלגות הירוקות בלבד וכעת גם מ-"התנועה". אם ציפי יכולה להמציא מותג שנייה לפני הבחירות, כך גם אתם. כמה פעולות ומסיבות עיתונאים וקליפים והמותג החדש יחדור להכרה. במיוחד כשהדבר יובהר בתעמולת הבחירות. הצעתי לשם חדש- "אחרת". שם טוב בעל משמעויות כפולות שיכולות לשמש למגוון רחב של קמפיינים.

ירוק ודמוקרטי? רגע האמת

דצמבר 7, 2012 4 תגובות

כותב דוד אלכסנדר:

אני חדש בתנועה הירוקה. הצטרפתי אליה כי האמנתי שהיא מתנהלת באופן דמוקרטי וזאת הפלטפורמה הטובה ביותר לקדם דמוקרטיה ישירה בתוכה וממנה כלפי שאר המדינה. האמנתי ששילוב בין ערכים ירוקים ודמוקרטים יוכלו לבנות מפלגה גדולה שתגשר על מחלוקות הימין והשמאל בציבור ובבוא היום תלכד עם מקוטב ומשוסע.

אזרתי אומץ וכנגד כל הסיכויים התמודדתי לרשימת התנועה לכנסת, לא כי חשבתי שהגיע לצמרת, אלה כי קיוויתי שחבריי, אנשי הדמוקרטיה הישירה, יחליטו לחבור אליי ולחזק את הדמוקרטיה של תנועה דמוקרטית בלאו הכי. חלקם עשו זאת ואני מודה להם על כך.

תוך כדי הריצה התברר לי שעולם כמנהגו נוהג ומריבות על אגו וכוח שולטות בקבלת ההחלטות בצמרת המפלגה. הייתי עסוק מידי בקמפיין בכדי לפקוח את עיניי והדחקתי זאת תוך אמונה שהערכים שחבריי ואני מביאים איתנו יוכלו לתקן כל פגם אנושי.

יותר מהפריימריז עצמם, ועידת התנועה האחרונה הייתה חגיגה דמוקרטית אמיתית. החברים דנו, הצביעו והחליטו על מדיניות וההנהגה קיבלה את התוצאות. או לפחות כך חשבתי. החלטנו לא לחבור לתנועה בראשות לבני ולרוץ לכנסת לבד. זאת הייתה החלטת הבוחר! יצאתי באופוריה מהועידה תוך אמונה עזה כי עשיתי את הצעד הנכון לחבור לתנועה הירוקה.

יום אחרי החגיגה הדמוקרטית, ערפל קרב כיסה את המרחב הווירטואלי. שמועות ופיסות אינפורמציה זעירות החלו לזלוג לקראת ערב בדבר נטישה של רבים מהמנהיגים והמתמודדים. ולבסוף נפלה הפצצה: התנועה חוברת לגוף זר אחרי הכל…

התגובות לא אחרו לבוא. גינויים מתוך המפלגה ועוד נוטשים. מה שהדהים אותי יותר היה גינויים מאנשים שלא חברי מפלגה כלל, אלה ראו בה משהו חדש ומרענן בפוליטיקה. מצביעים פוטנציאלים והרבה מהם.

כל ההחלטות של היממה האחרונה נעשו בחדרי חדרים, תוך חוסר שקיפות וערפול מוחלט. לא יצאו הודעות מסודרות ואתר האינטרנט של התנועה נסגר. כאשר החלו השמועות לצאת, היה זה מאוחר מידיי. פעילים הגיעו לירושלים למחות על תהליך החבירה לתנועה, אך נשארו בחוץ, ללא יכולת השפעה.

ועכשיו בלבול, סלידה וזעם שולטים בכל.

ומה עכשיו?

יתכן שאת הבחירות האלו הפסדנו עוד לפני שהתחלנו לרוץ. ותמיכה באלון טל עם חבירתו לתנועה ברשות לבני משאירה טעם מר מידיי בפה. אפשר לברוח מהספינה הטובעת ואפשר לנסות ולשקמה. למי שהחליט להישאר ולהיאבק אין מנוס מלקבל את ההצעה השלישית עליה הצבענו אתמול: בין אם רצים ובין אם לא עלינו לנקות את הבית.

יתכן שהיה זה הצעד הנכון שלנו, אנשי הדמוקרטיה הישירה, להצטרף לתנועה הירוקה אחרי הכל. לנו יש את הכלים הנכונים לתיקון מנגנוני התנועה והפיכתם לישירים יותר, אשר ימנעו ממצבים כאלו לקרות שוב.

יש צורך באינפוזיה דמוקרטית ישירה גדולה ודחופה לירוקה!

אני קורא לכנס שוב את ועידת המפלגה ולהחליט על הדברים הבאים (אני לא משפטן, אך ברוח זו יש לקבל החלטות אלו):

  • ביטול כל הסכם שהושג עם כל גוף או מפלגה בשבועות האחרונים

  • הדחת אלון טל מתפקיד היושב ראש

  • חקירה ופרסום חשדות לפעילות לא תקינה במהלך הבחירות המקדימות

  • קביעת חוקים המחייבים כל זרוע בתנועה לשקיפות מלאה

  • קביעת חוקים חדשים המגבילים את ההנהגה מלנהוג כרצונה והכפפה מלאה שלה לרצון ועידת המפלגה

  • בחירת ועדת חירום שחבריה ישמשו כיושבי ראש בפועל עד למועד בחירות פנימיות חדש

דמוקרטיה ישירה עכשיו !

דוד אלכסנדר

המטרה- הימנים

ספטמבר 30, 2011 19 תגובות

חברת הנהגה אמרה לי לפני הועדה האחרונה שהיא מאמינה בהתמקדות של המפלגה בקהל ה"טבעי" שלה, אנשי תל-אביב,הרצליה,רעננה וכו', מצביעי השמאל המסורתיים.
אוזינהם הרי כבר כרויות אלינו, וזה יותר פשוט לשכנע אותם מלהתחיל לפנות מאפס לקהילות שאין בינן לבינינו דבר כרגע.
לא הסכמתי כבר אז.
אבל מאז עברו הרבה אוהלים ברוטשילד, והמים בשמאל רחשו וגעשו, ונראה שהסיבה לכך שהתפיסה הזו לא נכונה נהייתה יותר ברורה.
מול התל-אביבי העיגולד, שנוסע בג'יפ שלו כל בוקר לבית הקפה הירוק כדי לשתות קפה אורגני שטס לשם מטיבט, עומדת בתור חצי מהמפה הפוליטית כדי לריב על קולו.

ראשונה בתור עומדת מפלגת העבודה, ומציעה לו לחבור לשלי יחימוביץ', ובאמת, כנראה שהוא כבר בכיס שלה.
אחריה עומדת קדימה, עם מכונת תעמולה משומנת, ותקציבי עתק, וגוררת אותו אחריה.
אחרי קדימה מחכה מרצ, ומחללת בחליל המסרים הישן שמדביק אליה כבר שנים לפחות שלושה מנדטים שאי אפשר לנתק.
ואחריה בתור, נדחפת לפני עלה ירוק וחד"ש, עומדת התנועה הירוקה. אה, ואולי הירוקים ששולטים בזירה המוניציפלית.
יש משהו משותף לכל המפלגות שבמיקום שלנו בתור- הן מתחת לאחוז החסימה (לחד"ש יש אולי מנדט יהודי אחד)
כדי להכנס לכנסת, אנחנו צריכים לקחת מצביעים ממי שנמצא מלפנינו-
אבל המרפקים שלנו לא מחודדים יותר משל מרץ, והשרירים שלנו לא חזקים כמו של העבודה וקדימה.
ובל נשכח שהפוסטרים שלנו לא מפוטשפים היטב כמו של השמאל הלאומי, שעושה בדיוק את אותו מהלך.

אז צפוי לנו קרב קשה ומייאש, אבל בואו נהיה אופטימיים ונניח שניצחנו.
הצלחנו לקחת מהקהל הנ"ל שלושה מנדטים.
ונסתכל על המפה הפוליטית של הבחירות הבאות:
האם זה מה שפיללנו אליו? בסופו של דבר- קניבליזם של חלק קטן מהשמאל ע"י התנועה הירוקה, בזמן שהימין הנוכחי נשאר בשלטון, וממשיך בכלכלה הנאו ליברלית ההרסנית? בזיהום הסביבה הדיפלומטית, ובהרעלת היחסים בין תושבי הארץ מכל המגזרים?
אולי אפילו, בעקבות המחאה החברתית, תרצה ממשלת ביבי או ציפי הבאה להגדיל את עוגת התקציב בשקל תשעים, וכידוע, אי אפשר להגדיל עוגה בלי לשבור לסביבה את הביצים.

השרות שאנחנו מחויבים לעשות למפה הפוליטית הוא לקחת קולות אלינו גם מהימין.
השרות שאנחנו מחויבים לתת לכלל המדינה, לתושבי ירושלים, אשדוד, אשקלון, ראשון לציון, באר שבע, נתניה, חדרה, פתח תקוה וכו'- שהם המסה של האלקטורט;
ולתושבי הנגב, הגליל והגולן, עיירות הפיתוח ,ישובי הספר, הערבים, הבדואים, הדרוזים, וכן כן, גם המתנחלים – הקבוצות שאם לא נדע לענות להן כולם יראו שאנחנו שקרנים-
הוא חזון חדש, ותוכנית חדשה לעתיד. שתשפיע על כל המדינה ובראש וראשונה עליהם.
אנחנו צריכים להראות להם שהעתיד הוא ירוק, ולהתריע שהדרכים האחרות הן מבוי סתום.
ולדבר על בטחון.
איך לא דיברנו על בטחון עד עכשיו?
למשבר אנרגטי וכלכלי עולמי לא תהיה השפעה על הבטחון?
האביב הערבי על סכנותיו(והבטוחתיו) לא נובע מהמשבר הזה בדיוק?
ארצות הברית לא עלולה לנקוט מדיניות בדלנית בגלל מסיבת התה? זה לא בטחון ולא ירוק?

איך עושים את זה בדיוק אני עדיין לא יודע, ואני בטוח, למרות הטיול הקטן שעשיתי, שיש אנשים שמכירים את השטח הרבה יותר טוב ממני ויודעים איך פועלים בו.
אבל אני יודע שכשטיילתי בשביל ישראל יצא לי לטייל עם מישהי מקרני שומרון, ואח שלה הצביע לתנועה הירוקה-מימד.
האפשרויות פתוחות.

אשמח לשמוע תגובות.

:קטגוריותדעות, הדרך, קיימות

התנועה הירוקה בשביל ישראל- שביל הפוספטים

יוני 4, 2011 כתיבת תגובה
מי שרוצה להצטרף לפרויקט- פרטים בתחתי הפוסט.
הפוסט הקודם הסתיים בנחל מדור.
היום שאחרי נחל מדור הוקדש לטיפוס על הר הכרבולת שליד המכתש הגדול. מקובל לומר שזה היום הקשה ביותר בשביל, ובאמת יצא לי לפגוש באותו יום שני איתני טבע- ההר והרוח.
להשכמה דאג הגשם שהוציא את דרי חניון נחל עפרן-אני וקבוצת בנות שהצטרפתי אליה- מהשק"שים.
במהלך היום הזדמן לי לטייל עם קבוצה של חברים שהיו ביחד בחוגי הסיור של קק"ל. (ומתוכם שניים הצביעו לירוקה)
מאובנים במעלה עפרן- המאובנים נשארו בנחל כי לא לוקחים מזכרות מהדומם

לאחר עלייה תלולה על ההר נפגשנו עם איתן הטבע  השני- סערה שהמתירה גשם  בתוך המכתש, ושלחה רוחות אל הפסגה וחשמל סטטי שגרם למקלות ההליכה שלנו לזמזם. השחיקה של הרוח והמים ותזוזת הלוחות הטקטוניים עיצבו את הנוף המדברי לאורך מליוני שנים.
סערה על הר כרבולת

בסוף היום הגענו לאיתן השלישי- מפעל הפוספטים אורון.במפעל אורון עבד סבא שלי,ומאחד הסיירותניקים שמעתי שהשפכים התעשייתים שהוא מזרים לנחל צין מעניקים לו גוון צהוב זרחני.
מפעלי הפוספטים והמחצבים השונים בנגב מצד אחד חשובים מאוד למשק ולכלכלה וקשה לראות חברה מודרנית מסתדרת בלי להסתמך על התוצרים(הלא מתחדשים כמובן) שלהם, ומצד שני גורמים נזק סביבתי אדיר, ועל כך בהמשך.
בינתיים נהננו מהחניון שהמפעל העמיד לטובת המטיילים.
למחרת המשכתי לירוחם, ערב יום השואה.
ירוחם
אזור התעשייה

ורדים ופסולת

התמקמתי בכפר הסטודנטים איילים-  איילים היא עמותה אשר מעודדת התיישבות של סטודנטים במקומות בארץ שיכולים להיעזר בקצת אנרגיה צעירה.
הסטודנטים בירוחם מסייעים לתלמידים בעיר, מקיימים חוגים ועוד.
מירוחם המשכתי למצד תמר ומשם לדימונה- שגם בה ישנתי בכפר הסטודנטים של איילים.
כשהייתי בדימונה שלחתי שאלה בפייסבוק- "איך אתם רואים את דימונה בעוד עשר שנים"
קצת אחרי זה נתקלתי בציטוט הבא של דוד פסיג:
"

" בעיריות מתכננים לעשרים שנה קדימה. זו בדיחה, זה לא רציני. תוחלת החיים הממוצעת של אנשים שנולדים היום תהיה 100 שנה – אין שום טעם לתכנן לטווח כל כך קצר. '". 

מדימונה לקחתי טרמפ למפעל רותם-  ומשם ניסיתי לתפוס טרמפ לבאר אפעה, בסופו של דבר הלכתי כמעט את כל הדרך ברגל
מימיני בריכות חמצון ענקיות, משמאל מפעלי כימיקלים ענקיים, ועל הכביש משאיות ענק- לכל אחד הריח שלו.
מבאר אפעה המשכתי לערד דרך נחל קינה.
בנחל קינה עבר שביל ישראל הישן, במסלול יפה שעובר דרך גב קינה וחירבת עוזה, ומסתיים ליד שדה בריר. המסלול הוסט לנחל כנפן המענין פחות, ככל הנראה בשל הכוונה לבנות מכרה פוספטים בשדה.
ליד חירבת עוזה הצטרפה אלי שרית עוקד מהנהגת התנועה.
בסרטון הסבר של שרית על שדה בריר- למרבה הצער רעש של רוח מפריע לשמוע את הנאמר בסרטון- אשמח אם מישהו שיודע לערוך סאונד ינסה לתקן את זה.
אני נמצא כרגע אצל שי לוי בנתניה, יו"ר המזכירות של התנועה.
מחר יום ו' אני ממשיך לכיוון חדרה
ביום שני אגיע לפגישה החודשית של סניף טבעון ועמק יזרעאל של התנועה הירוקה.
פירוט על המשך המסלול יתעדכן בטוויטר http://twitter.com/#!/HayerukaBashvil

התנועה הירוקה בשביל ישראל- המשך – (הפוסט השלישי).

מאי 27, 2011 3 תגובות
קוראים יקרים שלום,
באיחור ניכר מגיע הפוסט הבא בסדרת התנועה הירוקה בשביל ישראל- הפוסט מסתיים בכרבולת, אבל הוא נכתב בירושלים ממנה אני עושה את דרכי לכיוון תל אביב.
הקטע הקודם בטיול שסיפרתי עליו הסתיים במצפה רמון, שם לקחתי הפסקה מהשביל לחג הפסח.
כעבור שבוע חזרתי למצפה, בגלל שלא רציתי לטייל לבד החלטתי להמתין על השביל בקרבת העיר בתקוה לפגוש עוד מטיילים.
אחרי כמה שעות בלי לראות אף מטייל חזרתי לעיר וישבתי לנוח במרכז, שם מצא אותי שלו והזמין אותי לביתו לארוחת צהריים.
שלו, תלמיד במסלול ישיבת הסדר סיים לא מזמן את פרק השירות הצבאי והוא לומד בישיבה גבוהה בירושלים, לכבוד החג, הוא חזר הביתה למצפה.
לאחר הארוחה דיברנו קצת ושאלתי אותו מה הוא דעתו על הרעיון של קיימות והאם חשוב לקדם את הנושא בישראל.
אני אנסה להעביר כאן מהזכרון את רוח הדברים:
חשוב במיוחד לשמור על הטבע בארץ ישראל בגלל שהיא המקור לעולם, ולכן היא צריכה להתחבר למקור הטבעי.
מצד שני, את ההתפתחות האנושית והילודה אין סיבה להגביל, כי העולם נברא כך שיוכל לתמוך באנושות למלוא הפוטנציאל שלה.
מה שמפריע במיוחד הוא זיהום- לדוגמה סיגריות, שמקלקל את הטבע, ואיבוד הקשר עם המקור הטבעי- לדוגמה פייסבוק- כאשר אנשים חיים דרך הפייסבוק ושוכחים את הבסיס שמתחתיו.
יצירה היא דבר חיובי, בגלל שהיא מחברת את החומר הטבעי למהות האלוהית דרך הנשמה של האדם, אבל מצד שני לא צריך לאבד את הקשר לטבע.
דוגמה ליצירה חיובית היא המצה של פסח שהיא יצירה מוגבלת- מצה שהיא מצד אחד מעובדת, ומצד שני אינה תופחת והופכת ללחם שהוא דבר חדש לגמרי, וניתן לזהות בה את המצב הטבעי של הקמח ממנו היא התחילה.
עד כאן שלו-
אפשר להתחבר או להתנגד לדברים שהוא אומר, אבל אני חושב שיש כאן דוגמה לכך שגם לזרמים המיינסטרימיים ביהדות יש שפה אקולוגית, שאפשר ללמוד אותה וליצור בכך דיאלוג סביב נושאים סביבתיים גם בין אנשים שלא מסכימים על הנושא הדתי.

ממצפה המשכתי צפונה דרך בקעת צין היפיפה וכעבור יומיים הגעתי לשדה בוקר.
במדרשה בשדה בוקר ראיתי בצורה מרוכזת הרבה רעיונות שהיו מפוזרים בקיבוצי הערבה- בשדה בוקר נמצא התיכון לחינוך סביבתי, המדרשה בה לומדים סטודנטים, מכינה קדם צבאית, וכן בית ספר יסודי, מרכז סדנאות חינוך של צה"ל ובטח שכחתי כמה דברים.
הרעיונות מיושמים במקום- חדר השביליסטים שם נמצא בתוך חדר בננה אקולוגי בתוך הפנימייה, וקיים במקום מרכז הטפלת מים. 
אני חושב שאפשר בעיקר ללמוד מכך על החשיבות הגדולה של חינוך לימוד ומחקר בהפיכת הארץ שלנו ליותר ירוקה.
שם גם פגשתי את עופר ממגמה ירוקה, אותו ראיתי לראשונה בהפגנה בכנסת נגד הכרייה בחולות סמ"ר.
משדה בוקר עשיתי את דרכי לכיוון הכרבולת של המכתש הגדול, דרך נחל מדור.
בנחל מדור נגלה מולי מחזה- עשרות קבוצות לקחו עיצבו מאבני הצור שבסביבה גרפיטי על השביל.
אני לא יודע מה דעתן של אבני הצור על זה, אבל מיחזרתי כמה כתובות שנמחקו לתוצאה הבאה:
[תמונה- התנועה הירוקה אבן צור]
אהרונוסונית פקטורובסקי

להצטרפות לטיול הצעת עזרה, הארות, הערות בקשות וטענות:
ozfraier ב gmail.com
0545307161
בפרקים הבאים:

התנועה הירוקה בשביל ישראל- פוסט פתיחה חלק ב'

בפוסט הקודם סיפרתי קצת על החוויות שלי מהשביל.
עכשיו אני מתכוון לדבר קצת על המטרות של הפרויקט ועל התוכניות לעתיד.
תנועות פוליטיות ומי שחבר בהם נוטות לפעמים לדבר גבוהה גבוהה על כל מני רעיונות ולהתנתק מהמציאות. התנועה הירוקה אומרת שהיא לא מפלגת נישה. שרעיון הקיימות נוגע לכל תושבי הארץ.
דרך המסע בשביל ישראל אני רוצה לנסות לבחון עד כמה האמירות האלה נכונות.
בנוסף- אני רוצה להפוך את האמירות האלה לנכונות, ע"י למידה מהמקומות שאני מגיע אליהם,
וע"י יצירת קשר בין פעילי התנועה לאנשים שאני פוגש לאורך השביל, ע"י בירור מה אנחנו יכולים לקבל ומה אנחנו יכולים לתת.
הליכה בשביל ישראל לא מתחשבת בנוחות כסף או מעגלים חברתיים היא מתחשבת בעיקר בגאורגרפיה- וזה משהו אובייקטיבי שמשותף לכולם. ולדעתי זאת דרך טובה מאוד עבור תנועה פוליטית להתחבר לציבור בארץ.

דרושים שותפים להליכה מדימונה לערד! ללא שותף ההליכה במסלול הזה לא תתקיים.
כמו כן, במקטע שלפני ערד נעבור בנחל קינה במסלול של שביל ישראל הישן שהוסט בשל תכנון המפעל בשדה בריר- בואו להשתתף בצעידה עם ד"ר שרית עוקד, ולראות את המצב בשטח.

להלן תכנון הימים הבאים:
מחר אני יוצא ממצפה רמון לחניון גבי חווה(26 ק"מ)
מחניון חוה לשדה בוקר(27 ק"מ)
משדה בוקר לנחל מדור(17 ק"מ)
מנחל מדור לאורון(18 ק"מ- מסלול קשה במיוחד)
מאורון לירוחם(כ-15 ק"מ,סטיה מהשביל)
מירוחם לעין ירקעם(כ15-20 ק"מ)
מעין ירקעם למכתש הקטן(13 ק"מ)
מהמכתש הקטן למצד תמר(22 ק"מ)
ממצד תמר לדימונה (כ-15 ק"מ)
מדימונה לערד בשביל ישראל הישן דרך שדה בריר(המסלול עדיין בתכנון)

%d בלוגרים אהבו את זה: