יותר ירוק או יותר ארוך? התלבטויות, ליקוק פצעים וכמה מסקנות

אחרי הפוסט הקודם, אני מוריד את הכובע של חבר בית הדין ושם את… לא, בלי כובע היום.

אני מגיע לירוקה מהשמאל, ומחשיבה מדעית. אני חושב שפרגמטיות איננה מילה גסה, אם הפרגמה שאליה אתה חותר היא נכונה. אני מאושר מזה שיש לי מפלגה שלפחות במצע שלה ובפי רוב פעיליה אני מוצא תאימות להשקפת עולמי, אם זה לגבי חירויות אישיות, חירות המידע והבחירה, ואם זה תכנון לטווח ארוך (קיימות) והסתכלות עובדתית על המציאות. אני מאושר מהרעיון של "מועצת מומחים", ומתמיה אותי שלאף מפלגה אחרת אין מוסד שכזה. גוף אקדמאים ואנשי מקצוע שיוכלו לגבות את הפעילים בעובדות ומחקר.

כל זה כהקדמה למה שאכתוב פה בהמשך: למה לא אצביע ללבני למרות שאלון טל ברשימה, ולמה לא אפסיק לפעול למען הירוקה בעוד שהיא רצה עם לבני.

מבולבלים? גם אני הייתי. ראשית לתשובה הקלה – למה לא אצביע ללבני. עד כמה שאני מוכן לכרות אוזן לפרגמטיות ולקבל הסברים משכנעים, הרשימה של לבני מרגיזה אותי. לבני בזבזה את ההון הפוליטי שלה כשנותרה בראש האופוזיציה בלי לנצל את זה למען העם, כשהיתה יכולה להרכיב לבדה קואליציה חילונית רחבה ויעילה. היום בערב ציפי לבני תציג, ביחד עם אלון טל, את החלק החברתי-סביבתי של המצע שלה ואת המיתוג המעניין של הקמפיין המשותף והוא כולל מילים יפות על הפרטות לידי העם במקום לידי האוליגרכיה, אבל אני לא יכול לשכוח לה שתחת ביבי וגם באופוזיציה לו, היא לא פעלה בכיוון. אני לא יכול לשכוח לה שהתמהמהה עד הרגע האחרון להקים מפלגה, ואז שעתיים אחרי זה עלתה על מטוס והשאירה את רמון להרכיב בשבילה את המפלגה משאריות של קדימה והעבודה ב"ועדה מסדרת", ולקח שתי טיוטות עד שנפטרו מלא מעט מושחתים. מפריע לי גם הקמפיין שלה "נגד ביבי" כשהיא כבר מזמן לא מנהיגה את אחת משתי המפלגות הגדולות. לפי הדמיון הגראפי בין הקמפיין שלה ושל העבודה, אפשר לחשוב ששלי וציפי מריצות ביחד את שלי מול ביבי. אני גם לא מסוגל לתת קול למפלגה שבה יושב אבי המאגר הביומטרי (או לפחות האב המאמץ הבלתי נלאה) שמטפח את אחד מאסונותינו הגדולים ממקום מושבו באופוזיציה ללא מתנגדים כמעט. יש לי עוד הרבה להגיד נגד "התנועה", אבל כאן הוא בלוג הירוקה, ואני חושב שהצלחתי כבר להעביר לכם את עמדתי בפירוט יתר.

אבל אני כן בעד ריצה איתה לכנסת. כן, אני מסכים שזה נעשה בצורה קצת עקומה, ביום צפוף של סערת רגשות, עזיבות, חזרות וכמעט התפרקות, אבל יש שתי סיבות עיקריות שהשרץ הזה ראוי להכשרה: הראשונה היא שכלכלית ומורלית, הירוקה לא היתה שורדת ללא הריצה המשותפת הזו, והשניה היא שההסכם עם "התנועה" משחק מאוד לטובת חזוננו, אפילו אם אלון טל לא יכנס לכנסת. יותר פרטים מזה תצטרכו לשמוע הערב במסיבת העיתונאים, ביקשו שלא נפרט עד אז בפומבי. אני לא ממהר לסמוך על פוליטיקאים משופשפים כמו רמון ושטרית, אבל יש ברשימה הזו גם מצנע ופרץ ושמות נוספים שגורמים לי לחשוב שיש מי שיהיה מעונין לשמור לנו על האג'נדה. לפחות אני מעיז לשחרר טיפה פסימיות ולתת לאופטימיות מקום. כאמור, הרבה אני לא יכול לפרט, קראו את פרטי הסכם הרשימה המשותפת כשיפורסם יותר מאוחר, ונמשיך לדון בזה כאן.

כוך ירושלמי, פעילים ירושלמים, דיון שקט ועמוק מהלב על הדרך, איך הגענו לכאן ולאיפה ממשיכים.

חשוב לי להדגיש שמקימי הירוקה לא איבדו את הבסיס הרעיוני והאידאולוגי. גם הסגנון לשמחתי לא השתנה. כן, יש ביננו עכשיו חברים חדשים, שחקנים פוליטיים הרבה יותר משופשפים, ובעיני רבים מהותיקים משופשפים מדי; אבל זכרו שגם אם הבחירות המקדמיות לא היו הכי יפות, מדובר בכ"ז במשרתי ציבור עם רקורד מוכח. הירוק שלנו ושלהם מבחינת מדיניות ציבורית אולי בגוון טיפה שונה, אבל עד שלא יוכח אחרת הוא עדיין ירוק. אני מאוד מקווה שלא נראה יותר לעולם בירוקה פריימריז עם חמישה טון "לכאורה" על כל צעד ושעל, לכאורה קולות מוזמנים, לכאורה התפקדויות קנויות, לכאורה ולכאורה (אבל אני גם חושב שזה נאיבי לקוות לזה). עכשיו יש לנו רשימה וכשאנחנו לא בפריימריז הא/נשים האלו פועלים למען מטרות משותפות. הועידה תחליט ברבות הימים מה יש לעשות כדי שזה לא יישנה, ושההנהגה לא תילקח בפוטש. אני יודע שהלב של המקימים עדיין במקום הנכון ולו בגלל שהתגובות שלהם לסחף האירועים היו הרבה יותר אנושיות ומעוררות הזדהות מאשר הקור המשפטני שראיתי כחבר בית הדין מצד נשואות הקובלנות. אחרי שהשתבללו לכמה ימים, יצאו חברי ההנהגה לסבב מפגשים עם פעילים כדי לשמוע ולהשמיע, לפייס ולבנות חזרה את האמון. הייתי במפגש שכזה בירושלים, במרתף מוזר של בית קפה בנחלאות, כל כך ירושלמי ומדויק למצב הרוח. בלי שום חימום, האויר היה קר אבל האנשים חמים. גם רגשות שליליים ופגועים קיבלו את הזמן והמקום, כמעט אף אחד לא התפרץ, ערעורים על דעות התקבלו בפתיחות והקשבה, ואז הדלקנו נרות ורשות הדיבור עברה לרחלי ואלון. יפעת ביטלה ברגע האחרון, ומצד אחד היה לי חבל שלא נשמע את הצד שלה ולו בשם האיזון, מצד שני היה ברור לכולם שהאווירה היתה הרבה יותר מתוחה ולא פתוחה אם היא היתה מופיעה, אז אני מאוד שמח שיצא לי להיות במפגש בהרכבו הזה. יהיו עוד מפגשים כאלו בצפון ובמרכז, אני מאוד ממליץ לכם להגיע ולדבר ולשמוע, זה עשה לי טוב, ועכשיו צריך להניח את זה בצד לכמה שבועות ולהתרכז בקמפיין.

גם אני הייתי כמו רבים בהלם בשבוע שלפני. מסיבות משפחתיות לא הייתי ביום שישי בסמינר הקיבוצים ולכן ערימת הקובלנות שנחתה לפני ביום שני הפתיעה אותי מאוד לרעה. מישיבה של שעתיים זה התארך ל"מילואים" של יומיים וחצי שכמעט ועלו לי במקום העבודה, את פסק הדין הגשנו ביום רביעי בחמש וחצי תוך כדי שאנחנו יודעים שנעשים נסיונות גישור ופישור, שלוש שעות אח"כ נספרו עוד מעטפות והתהפכו התוצאות, היתה ועידה קצרה (שאני לא אהבתי את דרך ניהולה לגמרי, אבל זה נושא נפרד). החלטנו לא לרוץ עם לבני, למחרת רצו שמועות על התפטרות חברי הנהגה, אח"כ נשמע שזה רק עזיבת הרשימה אבל לא ההנהגה, אלון כבר רצה לעזוב אבל חזר לדבר עם לבני על הצעה טובה מהראשונה (שוב, פרטים במסיבת העיתונאים!) ובדרך היה סקר קטן ומוזר בדואל, רוב האקשן נדחס בשתי יממות בקושי. כאדם שסובל/נהנה מהפרעת קשב וריכוז אני רגיל לטלטלות רגשיות ואימפולסיביות, אבל זה היה שבוע קשה, מפתיע, לעיתים קרובות פוגע ולא קל לאף אחד. אבל אני מאוד מקווה שאפשר להגיד עכשיו, כשעבר טיפה זמן, שאפשר להסתכל בעיניים יותר פראקטיות ולדבר על העתיד.

כלפי פנים – מה שעבר בפריימריז לא יעבור בשקט. ראיות לוקטו, תצהירים נכתבו והוגשו כמה וכמה תלונות למשטרה (זה לא סוד, זה נאמר בועידה בגלוי). נצטרך לדון בשינויים בתקנון ולהיות טיפה פחות נאיביים, ואם הועידה תראה לנכון שיש לעשות משהו יותר דראסטי, אנחנו נעלה את האפשרויות האלו להצבעה בפברואר, אחרי הבחירות. אם יחליטו שכדי לנשום בבית יש להכריז על הוצאת עיזים, ניקוי אורוות וכהנה דימויים מושביים, עוד נגיע לזה. כרגע מתרכזים בהכנסה של אלון טל לכנסת כדי שיוכל לממש את חזוננו. אתם אגב מוזמנים לעזור לאורי שיינס בהקמת צוות "מאה הימים הראשונים" ולעזור לאלון טל להניח כמה הצעות חוק כבדות וחשובות כבר בהתחלת מושב הכנסת, אם במו ידיו כח"כ, או כשותף חיצוני ל"התנועה".

כלפי חוץ – אני מקווה וחושב שלא נפגעה תדמיתנו, ומותג "הירוקה" עוד לא אבד כמו שכמה טרולי מקלדת בפייסבוק מיהרו לרמוז. אני חושב שיש לנו סיכוי להשפיע לטובה על הרשימה של לבני אם ההבטחות שוות יותר מחתימה של נייר, אבל במקרה הרע ניסינו להיות פרגמטיים ולא הצלחנו בסיבוב הזה. לא צריך לקחת את זה יותר קשה ממה שזה באמת – נסיון כן והכי קרוב לריאלי של אלון טל להכניס את הירוקה לכנסת בהנתן מצבינו האלקטוראלי והכלכלי. אם אתם רוצים לתת לעצמכם תירוצים למה אפשר לסתום את האף ולהצביע ללבני, אתם יכולים לחשוב על זה כך – לבני ושטרית ממילא בפנים, הקולות שיכניסו אותם לא צפים. הקולות שלכם, הבלתי מחליטים, קובעים יותר לגבי המקומות 9-13, אז למדו את עמדותיהם ותראו אם מתאים לכם.

אני, כאמור, מגיע מראיה כלכלית-חברתית הרבה יותר שמאלית. עד הריצה העצמאית הבאה שלנו אני כנראה אחזור כמו שמו"צניק טוב ירושלים להצביע למה שפעם היתה מפ"ם, ואולי דרך הסכם העודפים אעזור בעקיפין להכניס את אלון לכנסת, אבל אני גם מאוד אשמח אם אצליח להכניס אליה את תמי זנדברג (מס' 5 במרצ וחברת מועצת עיריית תל אביב, מהגוד גאייז).

בקיצור, אני יודע שלרבים כמוני, כל רשימה בבחירות הקרובות היא לא אופטימלית. בכל אחת מהרשימות מסתתרת צפרדע שצריך לבלוע. אני רק מבקש שתשבו עם דף ועט ואולי אתר הכנסת הפתוחה, תכינו טבלאות בעד ונגד ותבחרו את הצפרדע שאתם מוכנים לבלוע. אני מקווה שתבחרו את הצפרדע הכי ירוקה בשבילכם 🙂

(אני מתנצל אם השימוש במשלים העושים שימוש בתמונות מנטליות של התעללות בדו-חיים ואכילתם פגעה במישהו, לא נפגעו כל צפרדעים אמיתיות במהלך הכנת הפוסט)

אז יותר ירוק או יותר ארוך? לדעתי חשיבה ירוקה היא חשיבה ארוכה. אלון טל בחר בחירה נכונה למפלגה ולמטרותיה בטווח הארוך, אפילו אם בטווח הקצר אנשים מתרעמים. זו תגובה רגשית מוצדקת, ויש מה לתקן, אבל לדעתי לא נכון להכריז על נטישה או צעדים חד כיווניים אחרים. בואו נלמד מהטעויות, נשתקם ונשתפר. זה לא הרג אותנו, אז בואו נבחר שזה יחשל אותנו. במילה אחת – קיימות. ואגיד זאת שוב כי שווה להפנים – לחשוב ירוק זה גם לחשוב ארוך.

(וואו, 1400 מילים. הפוסט הבא על בחירות אלקטרוניות, אני אנסה להיות יותר תמציתי :-))

פסק הדין של בית הדין של התנועה הירוקה, 5 בדצמבר, 2012

לרגע אני כותב כאן כחבר בית הדין של התנועה ולא כפעיל. לפני שתציצו במסמך, הערה אישית שלי: זה לא סוד שהליך הפריימריז שלנו לא היה לרוחם של רבים, והוגשו קובלנות בסופו ולכן גם תוצאות סופיות פורסמו באיחור ולאחר מכן עודכנו כאשר השתנה דירוג הנבחרות בהן. מאחורי הקלעים היו נסיונות גישור, חלק מהקובלנות נמשכו וחלקן אף הוגשו מחדש. מועמדים הגיעו להופיע מול בית הדין הקטן שלנו מצוידים בעורך דין ומשפטנית, והיו לא מעט רכילויות, האשמות וכל מיני הפתעות לא נעימות שהתבררו לאורך היומיים+ שישבנו בדין. בלחץ הזמנים שבין הפריימריז המאוחרים לבין תאריך הגשת הרשימות לא היה לצערינו זמן להפעלת מוסד הביקורת של התנועה, כולל חקירות מפורטות יותר. הכרענו בלב כבד על בסיס עדויות בכתב ובעל פה בלבד, ומספר טפסי התפקדות שהוגשו לנו כראיה אחת (אבל עם לא מעט בעיות).

אני אישית מאוד הוטרדתי ממה שנחשפנו אליו, וכאב לי על מקימי המפלגה על השבועות הקשים שעברו, וחבל היה לי שלמרות השאיפה לשקיפות ודמוקרטיה, כשרק התחילו לזלוג סיפורים ושמועות, לא הופעל מנגנון הביקורת.

כידוע לכם, אנחנו עכשיו בתקופה רגישה. מתחילים היום דרך חדשה עם "התנועה" ופרסום פסק הדין חושף אולי קצת יותר ממה שהיינו רוצים שידעו על מה שקורה אצלנו, אבל מצד שני – שוב בשם אותה השקיפות הדמוקרטית – חברי בית הדין רואים זאת כחובה שפסק הדין יפורסם. מהתכתבויות פה בבלוג ושיחות אישיות, אני מבין שאפילו לא כל חברי ההנהגה קיבלו עותק. חיכיתי שיפורסם פסק הדין באתר התנועה, קיבלתי גם הבטחה מאלון טל שיפורסם הפרוטוכול המלא של הועידה מאותו יום רביעי בערב, 3 שעות אחרי שהגשנו את פסק הדין. לצערי שני הפוסטים האלו לא הופיעו שם, אז עד שיתוקן הענין, אני מפרסם את פסק הדין פה. בשביל זה יש לנו דמורטיה שטוחה ובלוג פעילים בלתי תלוי.

הנה לינק לעיון בפסק הדין או הורדתו כקובץ או את תעדיפו, אני גם מצרף אותו פה מוטמע בגוף הפוסט:

גילוי נאות – העותק שהוגש להנהגה היה מסמך וורד בפורמט קנייני, המסמך שלפניכם עבר לאחר חתימתו תרגום לפורמט מסמך פתוח ונמחקו ממנו תעודות הזהות של הקובלים כדי להגן על פרטיותם. מלבד זאת, לא נערך אף פרט אחר בטקסט.

שיר אלוני: אפשר אחרת?

כותבת שיר אלוני בתגובה לפוסט של צבי דביר:

אני לא חלק מהמתרחש בהנהגת התנועה. אני בין אלו שהצביעו לתנועה הירוקה ב-2009, ובאתי עם המון מרץ מהמחאה החברתית לעזור לתנועה לעבור הפעם את אחוז החסימה, בגלל אמונתי בערכיה.
הפעם גם התפקדתי. פרסמתי ועודדתי את התנועה וחבריי למחאה הצטרפו אליכם במהלך שהיה נראה לי מדהים וכל כך נכון.
אין יותר מאוכזבת ממני ממה שקרה לתנועה באבחת החלטה אחת. עצם המחשבה לחבור ללבני, כשזו החליטה להכניס איתה ברשימה את מר מאיר "המאגר הביומטרי" שטרית, היא מזעזעת עבור תנועה שמבקשת דמוקרטיה ופוליטיקה נקיות כפיים.
זה הטיעון היחיד שאני לא שומעת מספיק אצל אף אחד מכם. כל מיני תירוצים והתנצלויות וניסיונות להצביע-בדיעבד, וספירת קולות אחת שהגעתי אליה כעובדת לספור את הקולות בדרך שנראתה לי תמוהה, לא רק הטופס עצמו היה תמוה עבורי כשהצבעתי (שיטת "מי עדיף על מי ובאיזה דירוג" במקום החלטה חד משמעית את מי אני רוצה בפנים- מה שיצר המון בלבול עבור סופרי הקולות) אלא גם הטיפוס שאמר לנו איך סופרים את הקולות.
יש לי כאב בטן מהמתרחש בתנועה כעת. ובדרך כלל זה אומר שהאינטואיציה שלי אומרת שהתנועה הירוקה איבדה את מה שקסם לי בה.

אין טעם להשאיר בחיים מבנה ותנועה שהאנשים בה מוכנים לקבל בהבנה מעשים אנטי דמוקרטיים בכל מיני תירוצים והעיקר שהתנועה תישאר בחיים. אם ככה אתם חושבים על הדברים, אתם לא שונים בשום דבר מאף אחת מהמפלגות האחרות שמקבלות בהבנה את משחקי הכיסאות המאוסים על חשבון הרצון של הבוחרים/ות.
אתם סתם עוד מפלגה.

המעשה האמיץ, הנכון וההכרחי עבור התנועה הירוקה היא לדרוש מההנהגה הבוגדנית לא להשתמש יותר במותגי התנועה הירוקה או בשמה כאשר הם תחת מפלגתה של הגברת לבני. הם כעת אזרחים מן השורה ואף לא אחד מהקולות שהצביעו להם משנה כרגע- הם לא היו"רים של התנועה הזו, מבחירתם. כאן עובר הגבול.
ההנהגה החדשה של התנועה הירוקה- החמישייה העולה אחרי הבוגדים- צריכה להתאפס על עצמה, לא להתרפס מול הבוגדים ורצונותיהם הכיסאולוגיים, לא למחוק את התנועה הירוקה- אלא לרוץ בכל הכוח לכנסת, תוך עבודה משמעותית ורצינית על התקנון, על הערכים של התנועה, על אופני ההצבעה והדמוקרטיה, תהליך של תיקון מלא, פומבי ומחייב- שיש לו סיכוי לתקן את המכה הקשה לתדמיתה של התנועה הירוקה.
וכפי שהצעתי עוד לפני כל הבלאגן- אולי כעת זו הזדמנות נהדרת לתת לתנועה הירוקה שם שיבדל אותה גם מהמפלגות הירוקות בלבד וכעת גם מ-"התנועה". אם ציפי יכולה להמציא מותג שנייה לפני הבחירות, כך גם אתם. כמה פעולות ומסיבות עיתונאים וקליפים והמותג החדש יחדור להכרה. במיוחד כשהדבר יובהר בתעמולת הבחירות. הצעתי לשם חדש- "אחרת". שם טוב בעל משמעויות כפולות שיכולות לשמש למגוון רחב של קמפיינים.

ברוך אורן: 24 שעות קשות, ומה הלאה

כותב ברוך אורן, מרשימת הירוקה לכנסת:

חברות וחברים, שואלים אותי רבים מה המצב. האמת, אני בעיקר מרגיש שעבר עלינו איזה טנק ב-24 שעות האחרונות. רציתי לנסות להיות קצת יותר שקוף, אז מציג את הדברים בצורה נגישה.
בסוף תמצאו קישורים להרחבה והעמקת הידע.

חלק ראשון – מבוא

אתמול, חמישי, עשו 6 חברים בהנהגת התנועה מעשה שלא ייעשה. לאחר שנבחרו להוביל את התנועה כרשימה עצמאית לכנסת, החליטו אלון טל, ערן בנימיני, רחלי תדהר קנר, יעל פארן, הדס שכנאי ויפעת מאירוביץ-יפת שבעצם לא בא להם לרוץ לכנסת. אז הם לא הגישו את הטפסים לרשם המפלגות.
במקביל, אלון טל סגר דיל עם ציפי לבני שהציבה אותו במקום 13. זאת בניגוד להצבעה שהתקיימה בועידת המפלגה 24 שעות לפני כן.
התוצאה: אין מפלגה ירוקה בבחירות הקרובות. עם הרבה מזל, אולי יהיה אלון טל בכנסת.
לאחר בדיקה עם עו"ד, וגיוס 30 חברי ועידה שתומכים בכיוון הזה, אנחנו בדרך לפעולות הבאות:
א. הגשת תלונה במשטרה על הונאה (הציגו מצג שווא שיגישו רשימה ולא עמדו בזאת) – יבוצע ביום ראשון בבוקר.
ב. פנייה לועדת הבחירות המרכזית לכנסת לקבלת אישור להגשת רשימה חלופית בשם התנועה הירוקה. ועדת הבחירות איננה מאפשרת להגיש רשימה באיחור – ערעור מיידי לבג"צ.
ג. הקמת מערכת אינטרנטית להצבעה וביצוע פריימריז מחדש, הפעם כשכל מועמד מצהיר שהוא אכן רוצה לרוץ כמועמד ברשימה עצמאית, בלי תנאים מוקדמים והפתעות.
ד. כינוס דחוף של ועידת המפלגה בסיוע של ההנהגה, או לפי סעיף 17ג' בתקנון (נדרשים 303 חברים שיסכימו לכך) כדי לאשרר את הצעדים הללו.
למען השקיפות, אציין שהייתי בקשר טלפוני עם כמה עשרות חברי התנועה הבוקר, ביניהם אלון טל בעצמו, וייתכן שאף ניפגש לקפה בבוקר יום ראשון.

חלק שני – השתלשלות האירועים

הזמן אחורה מעכשיו.
יום שישי, 14:00 – אלון טל מבקש פגישה עם ברוך אורן לקפה בראשון בבוקר.
יום חמישי, 24:20 – אלון טל מפרסם מה הוביל לחיבור עם ציפי וכי בסקר האימייל, 70% תמכו בחיבור עם ציפי לבני.
24:00 מפרסמים אירוע להתמודדות עם המצב.
22:00 ועדת הבחירות המרכזית, כנסת ישראל: נסגרת רשימת המפלגות לכנסת, אופק בירנהולץ מעוכב למעצר בעקבות הפגנה שקיים בכנסת.
21:30 נתח משמעותי מחברי המפלגה הירוקה מבינים שבניגוד להחלטה אתמול, המפלגה לא מגישה רשימה עצמאית, ואלון קיבל את המקום ה-13 (במקום ה-11 כפי שהוצג אתמול) ברשימה של ציפי לבני. מתחיל טראשינג המוני של דף הפייסבוק של הירוקה.
21:05 איתמר שחר דובר המפלגה, מפרסם הודעה על הריצה עם ציפי במקום ה-13. במקביל, הפוסט באתר המפלגה על הועידה אתמול, נעלם מהאויר.
קישור לפוסט על הועידה שנעלם.
20:01 הארץ מפרסם שאלון טל רץ עם לבני, ושהרשימה שלהם הוגשה כבר.
אלון טל אצל לבני חצי שעה לפני סגירת ההצבעה במיילים
19:30 (הערכה) נשלח סקר באימייל לחלק מחברי המפלגה, האם אלון טל ירוץ עם לבני או שנגיש רשימה עצמאית, בראשה הדס, יפעת ויורם שפר.

19:30 לפי הטקסט של אלון טל, הדס שכנאי ויפעת מאירוביץ מודיעות שהן לא רוצות לרוץ לכנסת עם הרשימה שהצליחו להרכיב.
לפני כן, במהלך היום: רחלי תדהר קנר, ערן בימיני ויעל פארן מתפטרים מהרשימה לכנסת. אלון טל ושרית עוקד מנסים לארגן רשימה חלופית לכנסת עם הדס שכנאי.

יום רביעי: החלטת הועידה ביום 5 בדצמבר, התייחסה לשלוש אופציות: שהמפלגה תרוץ לבד, שהמפלגה תרוץ עם התנועה בראשות ציפי לבני ושהמפלגה לא תרוץ בכלל. היה די צמוד, אבל ברוב קולות הוחלט לרוץ לבד, כאשר קולות בודדים תמכו בהצעה לא לרוץ בכלל לכנסת. הועידה גם הסמיכה את ההנהגה – וצוות המו"מ שלה להמשיך במגעים עם מפלגות אחרות כדי להגיע לרשימה טובה יותר פוסט על הועידה שהייתה.

חלק שלישי – קישורים לקריאה נוספת

אירוע להתארגנות מחדש כרשימה לכנסת עם מעל 30 תומכיםות

אלון טל מנסה להסביר מדוע ;  אותו הטקסט גם באתר התנועה

טקסט שלי שמסביר מדוע ציפי לבני זו התאבדות פוליטית, ומדוע הסיכוי היחידי לירוקה הוא לרוץ עצמאית.

דיונים ערים בדף קבוצת הפיראט הירוק לדמוקרטיה ישירה.

השמצות כלפי התנועה הירוקה בדף הפייסבוק של התנועה.

חלק רביעי – דעות נוספות להמשך הדרך

מבט להמשך שמתעלם מהאופציה להגיש רשימה לבחירות הקרובות לכנסת:
טקסט של דוד אלכסנדר שקורא לכינוס ועידה דחופה

גם צבי דביר מעלה לבלוג התנועה קריאה לועידה דחופה

תקנון המפלגה

ירוק ודמוקרטי? רגע האמת

כותב דוד אלכסנדר:

אני חדש בתנועה הירוקה. הצטרפתי אליה כי האמנתי שהיא מתנהלת באופן דמוקרטי וזאת הפלטפורמה הטובה ביותר לקדם דמוקרטיה ישירה בתוכה וממנה כלפי שאר המדינה. האמנתי ששילוב בין ערכים ירוקים ודמוקרטים יוכלו לבנות מפלגה גדולה שתגשר על מחלוקות הימין והשמאל בציבור ובבוא היום תלכד עם מקוטב ומשוסע.

אזרתי אומץ וכנגד כל הסיכויים התמודדתי לרשימת התנועה לכנסת, לא כי חשבתי שהגיע לצמרת, אלה כי קיוויתי שחבריי, אנשי הדמוקרטיה הישירה, יחליטו לחבור אליי ולחזק את הדמוקרטיה של תנועה דמוקרטית בלאו הכי. חלקם עשו זאת ואני מודה להם על כך.

תוך כדי הריצה התברר לי שעולם כמנהגו נוהג ומריבות על אגו וכוח שולטות בקבלת ההחלטות בצמרת המפלגה. הייתי עסוק מידי בקמפיין בכדי לפקוח את עיניי והדחקתי זאת תוך אמונה שהערכים שחבריי ואני מביאים איתנו יוכלו לתקן כל פגם אנושי.

יותר מהפריימריז עצמם, ועידת התנועה האחרונה הייתה חגיגה דמוקרטית אמיתית. החברים דנו, הצביעו והחליטו על מדיניות וההנהגה קיבלה את התוצאות. או לפחות כך חשבתי. החלטנו לא לחבור לתנועה בראשות לבני ולרוץ לכנסת לבד. זאת הייתה החלטת הבוחר! יצאתי באופוריה מהועידה תוך אמונה עזה כי עשיתי את הצעד הנכון לחבור לתנועה הירוקה.

יום אחרי החגיגה הדמוקרטית, ערפל קרב כיסה את המרחב הווירטואלי. שמועות ופיסות אינפורמציה זעירות החלו לזלוג לקראת ערב בדבר נטישה של רבים מהמנהיגים והמתמודדים. ולבסוף נפלה הפצצה: התנועה חוברת לגוף זר אחרי הכל…

התגובות לא אחרו לבוא. גינויים מתוך המפלגה ועוד נוטשים. מה שהדהים אותי יותר היה גינויים מאנשים שלא חברי מפלגה כלל, אלה ראו בה משהו חדש ומרענן בפוליטיקה. מצביעים פוטנציאלים והרבה מהם.

כל ההחלטות של היממה האחרונה נעשו בחדרי חדרים, תוך חוסר שקיפות וערפול מוחלט. לא יצאו הודעות מסודרות ואתר האינטרנט של התנועה נסגר. כאשר החלו השמועות לצאת, היה זה מאוחר מידיי. פעילים הגיעו לירושלים למחות על תהליך החבירה לתנועה, אך נשארו בחוץ, ללא יכולת השפעה.

ועכשיו בלבול, סלידה וזעם שולטים בכל.

ומה עכשיו?

יתכן שאת הבחירות האלו הפסדנו עוד לפני שהתחלנו לרוץ. ותמיכה באלון טל עם חבירתו לתנועה ברשות לבני משאירה טעם מר מידיי בפה. אפשר לברוח מהספינה הטובעת ואפשר לנסות ולשקמה. למי שהחליט להישאר ולהיאבק אין מנוס מלקבל את ההצעה השלישית עליה הצבענו אתמול: בין אם רצים ובין אם לא עלינו לנקות את הבית.

יתכן שהיה זה הצעד הנכון שלנו, אנשי הדמוקרטיה הישירה, להצטרף לתנועה הירוקה אחרי הכל. לנו יש את הכלים הנכונים לתיקון מנגנוני התנועה והפיכתם לישירים יותר, אשר ימנעו ממצבים כאלו לקרות שוב.

יש צורך באינפוזיה דמוקרטית ישירה גדולה ודחופה לירוקה!

אני קורא לכנס שוב את ועידת המפלגה ולהחליט על הדברים הבאים (אני לא משפטן, אך ברוח זו יש לקבל החלטות אלו):

• ביטול כל הסכם שהושג עם כל גוף או מפלגה בשבועות האחרונים

• הדחת אלון טל מתפקיד היושב ראש

• חקירה ופרסום חשדות לפעילות לא תקינה במהלך הבחירות המקדימות

• קביעת חוקים המחייבים כל זרוע בתנועה לשקיפות מלאה

• קביעת חוקים חדשים המגבילים את ההנהגה מלנהוג כרצונה והכפפה מלאה שלה לרצון ועידת המפלגה

• בחירת ועדת חירום שחבריה ישמשו כיושבי ראש בפועל עד למועד בחירות פנימיות חדש

דמוקרטיה ישירה עכשיו !

דוד אלכסנדר

השאלות שבוערות לאנשים

אני מדבר עם חברים כדי להזכיר להם שהירוקה עדיין קיימת והיא אופציה יותר מוצלחת מכל מלחמת הכוכבים, אבל השאלות שתמיד יחזרו עליהן אחרי שהשתכנעו שירוק = צדק חברתי הן שאלות של איך תצביעו על תקציב בטחון, מה עמדתכם בנושא חוק טל, מה תעשו כדי לקדם הוראת מדעים בבתי ספר (כן, מסתבר שגם הממלכתיים הלא-דתיים בארץ יש בעיה עם לימוד אבולוציה ודברים שפעם נראו לי בסיסיים).

אז הנה עוד שאלה לפריימריסטים וגם ליושבי הראש – מה אתם אומרים לגבי הנושאים הראשונים שיצא לכנסת לדון בהם על החודש הראשון, ובראשם התקציב?

פריימריסטים! עלו לבמה!

הרגע קיבלנו את הניוזלטר שמספר שהבחירות המקדימות נידחו בשבוע. רק אתמול הגעתי לחפור באתר האם של המפלגה כדי לקרוא קצת על הפנים הפחות מוכרות של ה(א)נשים שרצים השנה לרשימה. לצערי גיליתי שלא כולם אפילו טרחו להציג את עצמם ואת עמדותיהם בפירוט. כולם נראים נחמדים ובעלי רצון טוב, אל תבינו לא נכון, אבל כיוון שאין לנו "דיבייט" נשיאותי, אני חושב שיש מקום לבקש לשאול כמה שאלות את הרצים, והבלוג הזה הוא בהחלט מקום מתאים.

אז קוראים ופעילים, רכזו כאן למטה את שאלותיכם, ומועמדים, הרגישו חופשי לנדב מידע מראש ולענות בדיעבד, ובואו נקים פה רב שיח שיעזור לנו להכיר את המועמדים ולהבין את מי אנחנו מצעידים.

אני אפצח בשאלה ראשונה, ואני מפנה אותה לחברינו החדשים שמכהנים היום במועצות המקומיות והעיריות השונות עוד מימיהם ב"ירוקים" – אני קורא את הרזומה שלכם, ונראה שעשיתם חייל ברמה המקומית, אני מתאר לי שאתם מכירים את המועצה המקומית ועסקניה טוב, ואולי תוכלו להועיל בהרבה בתפקידיכם כיום מאשר בכנסת. במובנים רבים, ענין הקשרים האישיים וההיכרות העמוקה עם הקהילה המקומית שווים לעין ערוך במקומות האלו, ואתם נמצאים במקום מצוין להיות כוח מסייע ומשתף פעולה עם הרשימה לכנסת. אז שאלתי היא למעשה האם נרוויח יותר מיכולותיכם ברשימה לכנסת או במועצות המקומיות, עם הרקורד המוכח והקשרים החשובים שיצרתם? עד כמה שהבנתי מגעת, מדובר בצורות עבודה שונות, יכולת השפעה שונה, ואני לא בטוח שלחבר מועצה יש בדברים מסוימים יותר כוח מלחבר כנסת, ולכן אני שואל מה לדעתכם צריך לעמוד ברשימת השיקולים שלנו כשאנחנו מצביעים לכם בפריימריז ונאלצים להחליט אם אולי לוותר על השפעתכם המקומית? אני חושב שהנכס הכי גדול שאתם מביאים לתנועה הירוקה הוא דווקא הגיבוי המקומי הרחב לנציגים בכנסת, שלא יצטרכו לפעול לבדם בריק אפילו יום אחד מרגע שיכנסו לבית הנבחרים.

(כן, יצא ארוך, מתנצל, אבל זו נקודה חשובה 🙂 )

מפלגת הפיראטים והתנועה הירוקה – חיבור מיוחד

לפני מספר ימים חברי פורום הדמוקרטיה הדינמית של התנועה הירוקה החלו עבודה משותפת עם פעילים במפלגת הפיראטים. הוחלט כי הפעילים יחד יריצו מתמודד שיפעל על פי הקוד הדינאמי שיבחר על ידיהם. מפגש ראשון התקיים בבית העם בתל אביב והוחלט כי מפלגת הפיראטים תתחיל לפקוד אנשים לתנועה הירוקה כדי לבחור נציג בפריימריז. הפעילים עובדים יחד בקבוצה בפייסבוק שהקימו בנושא.

ראו פסטר שהחלו בהפצתו

 

 

ראו פרסום בבלוג המפלגה הפראטית וראו מסמך שנמצא בעבודה של פעילי התנועה הירוקה והפיראטים. במקביל חברים מנסים להביא עוד אופציות לנציגים ובדגש על נשים. בהצלחה לפעילים

מה עם אחוז החסימה?

אנו ניצבים, שוב, בשבועות הראשונים של תקופת בחירות שבה נצטרך לשכנע את הציבור להצביע לנו בהמוניהם. רגע לפני שאנחנו ופעילים אחרים יוצאים לפורומים, לחוגי הבית, לקמפוסים ולרחוב, כדאי לנסות ולהתמודד בצורה רצינית עם שאלת אחוז החסימה.

הקולות הצפים

כבר מיום רישומה כמפלגה, התנועה הירוקה שאפה גם לפנות ל"קולות הצפים". רבים מהקולות הצפים הם אזרחים שמאסו במפלגות הקיימות, בפוליטיקה הקיימת, ורוצים שינוי. מדובר בציבור ענק, יחסית למצביעים האידיאולוגיים שלנו. האפשרויות העומדות בפני מי שלא רוצה להצביע ל"ישן" הן או לא להצביע בכלל (או לשים פתק לבן), או להכניס מישהו חדש, ללא הסטוריה פוליטית, לכנסת. בד"כ יש מישהו שמצליח לרכב על הגל הזה: פעם היתה זו מפלגת שינוי, פעם הגמלאים, ובפעם הזו מי שמצליח בינתיים, לפי הסקרים, לרכב על הגל הזה הוא יאיר לפיד עם מפלגת "יש עתיד" שלו.

הבעיה של התנועה הירוקה היא כרגע כפולה: ראשית, למרות החדשנות שאנחנו יודעים שהיא מביאה איתה, היא לאו דווקא מצטיירת כמשהו חדש ומעניין בעיניי הציבור הרחב. "הירוקים" כבר רצים שנים לכנסת, ורוב אזרחי ישראל לא עושים את ההבחנה, ואין לנו בתנועה הירוקה "יאיר לפיד" משלנו (לטוב ולרע, אבל לדעתי בעיקר לטוב). ואולם, הבעיה המשמעותית יותר היא שבעבור מצביע צף, שאלת אחוז החסימה הופכת להיות ה-שאלה המשמעותית ביותר, משום שלהצביע למפלגה שלא תיכנס לכנסת שקול מבחינתו ללא להצביע כלל.

הנה המלכוד-22 שלנו: בלי לשבור את מחסום אחוז החסימה, לא נצליח למשוך אלינו מסה קריטית של קולות צפים; אבל את מחסום אחוז החסימה קשה לשבור בלי המסה הקריטית הזו. לכן אם יש סיכוי כלשהו לזה, כנראה שהוא מבוסס על ציבור המצביעים האידיאולוגיים שלנו. אם כולם יכירו אותנו, אכן יצביעו לנו בסקרים, וישכנעו מספיק אנשים סביבם לעשות כמוהם, נעבור בסקרים – ובבחירות.

החדשות הטובות הן שבייחוד אחרי גלי המחאה החברתית, ועם מערכת בחירות שצפויה (בתקווה) לסוב סביב הנושאים הכלכליים והחברתיים, ישנו ציבור גדול של מצביעים שרוצים בדיוק את מה שיש לתנועה הירוקה להציע, ו"רק" צריך להכיר להם את המפלגה, את החזון שלה, ואת האנשים שבה. האם נצליח להגיע אליהם? שוב, ההצלחה תלויה בהתגייסותו של הציבור שכבר מכיר אותנו ותמך בנו בבחירות הקודמות, ומי שהכיר אותנו בתקופה שמאז הבחירות הקודמות.

סיפור האנדרדוג

במערכת הבחירות הקודמת התנועה הירוקה לא התבלטה בסקרים. כדי להתמודד עם זה, "שווקנו" לציבור את מה שאני קורא לו "סיפור האנדרדוג", סיפור של מפלגה שנכנסת כנגד כל הסיכויים, כנגד כל הסימנים המצביעים לתוצאה אחרת. אמרנו שבסקרים אנחנו מגרדים את אחוז החסימה. אמרנו שהתקשורת מתנכלת לנו. התעקשנו שמי שיצביע למפלגות גדולות ופרגמטיות יתחרט יותר על הצבעתו מאשר מי שיצביע עבורנו, ובדיעבד, טענו שאם רק עוד כמה אנשים היו מצביעים עם הלב, אז היינו עוברים.

למרבה הצער, במבחן התוצאה, זה לא עבד. על מנת לגייס שוב את התומכים שלנו לפעולה, אנחנו צריכים לברר: מה היו החורים בסיפור האנדרדוג שלנו?

 "הסקרים הרשמיים מעוותים את התמונה": זה אמנם נכון. אבל קשה להעריך כיצד מתעוותת אותה תמונה: למשל, בסקר אנשים מצביעים "עם הלב". לעומת זאת בקלפי, כשהסיכון לאבד את הקול גדול, לא מעט בוחרים ללכת עם מפלגה מבוססת. ייתכן שעבור התנועה הירוקה, התוצאה בסקרים היא דווקא הגבול העליון, לא התחתון, של מה שנקבל.

 "בבחירות בקמפוסים התנועה הירוקה יוצאת אחת המפלגות הגדולות בכנסת": גם נכון, אבל צריך לקחת בחשבון גם עד כמה אותן בחירות אינן מייצגות את התמונה הארצית – למשל, ברוב המקרים גוש השמאל זכה בבחירות בפער רחב, ולעיתים מפלגות כגון ש"ס וישראל ביתנו לא הופיעו בכלל.

 "לפי מכוני הסקרים, אנחנו מגרדים את אחוז החסימה": אבל לעיתים מאד קרובות, אם לא בכל הפעמים, לא הבחינו בכלל הסוקרים בין המפלגות "הירוקות" השונות, וכך כל מי שהצביע "ירוק" – לאו דווקא "התנועה הירוקה" – נספר מבחינתנו כמצביע שלנו. אבל בקלפי, הפיצול הזה היה משמעותי גם לבלבול של מי שכן רצה להצביע לנו, וגם לנכונות של מי שהתלבט אם להצביע לנו או לא.

 "התקשורת היתה עוינת": גם הטענה הזו נשמעה ונשמעת, וזה אולי היה נכון. אבל ייתכן גם שחלק, לפחות, מהעיתונאים בחר להתעלם מהתנועה הירוקה משום שהוא באמת לא האמין (ובצדק, כפי שהתברר) שמדובר בתופעה כל כך חשובה במערכת הבחירות דאז. עד שנעבור את אחוז החסימה זה לא הולך להשתנות.

סיפור האנדרדוג, בחירות 2013

היום כמו אז, הסקרים בפתיחת מערכת הבחירות הנוכחית אינם מנבאים לתנועה הירוקה נוכחות יציבה בכנסת. האם אותו "שפיל" יעבוד הפעם? לדעתי זה יעבוד הרבה פחות טוב.

בתקופה של "הקדמת הבחירות" המדומה (לפני התרגיל של נתניהו ומופז), פגשתי בהפגנה בחור אחד, שהיה תומך נלהב שלנו בבחירות הקודמות. הוא דיבר על התקופה עם ברק בעיניים, וסוג של נוסטלגיה: מערכת הבחירות הראשונה שבה התמודדה סוף סוף מפלגה שהוא מזדהה איתה לגמרי. ההתלהבות של הבחירות, כאב הלב כשהתברר שלא עברנו את אחוז החסימה, התחושה שכמעט – כמעט! – הגענו ונכנסנו לכנסת. הוא שאל אותי, היינו כל כך קרובים! כמה היה חסר לנו? ואז נאלצתי ביני לבין עצמי להודות בנקודה כואבת: למרות התחושה של "כמעט" שכולנו היינו שותפים לה, במציאות, לא באמת התקרבנו לאחוז החסימה – למעשה, לא הגענו אפילו לאחוז אחד מהקולות, בעת שאחוז החסימה עמד על 2%. כן, אם היה מתפרסם הסקר ההוא, אם לא היה יוצא ספין "ציפי מול ביבי", אם אם אם… אבל עם זה לא הולכים לבנק.

היום, הבחור הנ"ל הוא חבר מפלגת העבודה. הוא עדיין מזדהה עם כל מה שהתנועה הירוקה מייצגת, הוא עדיין מרגיש שהיא מייצגת את דרכו. יש לתנועה הירוקה פינה חמה בלב שלו, אבל – הוא לא יצביע לנו. כי כפי שאמר לי אדם אחר שדיברתי איתו, לטעות זה אנושי – אבל לא ללמוד מטעויות זה כבר טיפשי. ונדמה לי שגם אם רוב המצביעים שלנו דאז לא מתחרטים על בחירתם בזמנה, זה לא אומר שהם יבחרו בנו שוב הפעם, ודאי שלא אם ננסה ללכת עם "סיפור האנדרדוג" שוב: אם זה לא עבד בפעם שעברה, למה שזה יעבוד הפעם?

 בתור מפלגה, גם אם כזו שעוד איננה בכנסת, אנחנו חייבים להבין שיש לנו מחוייבות כלפי כל אותם אנשים שהצביעו לנו (ואיבדו את קולם עבורנו) בבחירות הקודמות. אני שמח וגאה לומר שבהתחייבות משמעותית שהתחייבנו בפניהם, עמדנו: אמרנו שאנחנו רצים מרתון ושלא ניעלם מהשטח, והנה אנחנו עדיין כאן, כבר פועלים במרץ לקראת הבחירות הקרובות. אבל לא פחות חשוב הוא, לא להמר שוב על קולם של תומכינו כפי שהימרנו – והפסדנו – בפעם שעברה, אלא אם כן אין שום ברירה טובה יותר.

החזון יותר חשוב מהסיפור

הצענו (ועודנו מציעים) לציבור הישראלי חזון: חזון של פוליטיקה אחרת, אחראית, מקיימת, מחוברת לבוחר. במקביל, גם שיווקנו את "סיפור האנדרדוג", אבל אין קשר הכרחי בין השניים. והחדשות הטובות הן שלא הסיפור הוא החשוב, אלא החזון. אני לא מתכוון חזון הכלכלה הירוקה, החברה השיוויונית, סגירת הפערים וכן הלאה, כי לא צריך להקים מפלגה בשביל להציע את כל אלה. הדבר שאנחנו ורק אנחנו, כמפלגה, יכולים להציע הוא חזון הפוליטיקה האחרת הזו. בעולם מושלם, כל המפלגות היו מציעות קודם כל את זה, אבל האבסורד הוא שעושה רושם שרק אנחנו יכולים באמת להציע את זה בישראל של היום. יותר מתמיד, התומכים שלנו, ובהם גם בן שיחי מההפגנה, עוד מאמינים בחזון הזה ורוצים לראות אותו מתגשם.

אמרתי שלדעתי הסיכוי הטוב ביותר שלנו הן לשבור את אחוז החסימה בסקרים והן למשוך אלינו פעילים שהשתתפו במחאה החברתית הוא באמצעות המחנה האידיאולוגי שלנו. אבל אני חושב שהפעם, סיפור האנדרדוג רק יעמוד בדרכנו. במקומו צריך לומר את האמת המלאה: רק אנחנו מציעים את הסיכוי הטוב ביותר לפוליטיקה אחרת, אם ניכנס; ושהמטרה החשובה והמיידית שלנו היא לפרוץ את מחסום אחוז החסימה ולהגיע לכמה שיותר תומכים פוטנציאליים, מה שיכול לקרות רק בתמיכה פעילה של כמה שיותר אנשים התומכים בנו כבר. צריך לנטוש את מה שעלול להצטייר כבכיינות ואשלייה עצמית, ובמקביל צריך להיערך לכל אפשרות – גם שבהתקרב יום הבוחר, אם מסתמן שלא נעבור את אחוז החסימה, שנפנה לכיוון אחר, בין אם מדובר על משיכת מועמדותנו לכנסת הקרובה והשקעת מאמץ בבחירות המקומיות שאמורות להיערך בסוף 2013, ובין אם מדובר על רשימה משותפת עם מפלגות אחרות על בסיס שותפות ערכים, לפחות חלקית, וכמובן עם קווים אדומים. צריך להבין גם שאין שום דבר שלילי במיוחד בשיתוף פעולה בריצה לכנסת: אחרי הכל, גם כשניכנס, נצטרך להשתתף בקואליציה או באופוזיציה זו או אחרת, ולמען האמת, שיתוף פעולה הוא צורך הכרחי במציאות הפוליטית ובכלל, בין אם בכנסת ובין אם לפניה. יתרה מזו, כל שנה שעוברת שבה התנועה הירוקה איננה בכנסת היא עוד שנה שבה אמונם של אזרחי ישראל בפוליטיקה יורד, שבה גדלים הפערים בחברה, שבה נחלת הכלל שלנו מצטמקת ואיכות החיים של כולנו יורדת. התנועה הירוקה רצה מרתון, ולא ניעלם מהשטח גם אם לא נצליח בבחירות הארציות הקרובות – אחריהן כמובן יש את הבחירות המקומיות, ואחריהן עוד מערכת בחירות ועוד אחת. ועם זאת, כמה שיותר מהר, יותר טוב.

בנימה אישית: מאד הייתי רוצה לראות את התנועה הירוקה נכנסת לכנסת הקרובה בכוחות עצמה (או אפילו יותר טוב, בשיתוף פעולה עם מפלגה שהיא שותפה ערכית כמו שהיתה מימ"ד בבחירות הקודמות). אני מאמין שזה אפשרי ושצריך לפעול לכיוון הזה בכל הכוח. המטרה הראשונה וההכרחית היא, כאמור, לעבור את אחוז החסימה בסקרים, וזה אומר ליצור "באזז", לדבר עם אנשים, ליזום אירועים ודיונים וכל מה שצריך כדי שכל מי שיכול למצוא בתנועה הירוקה בית – יעשה זאת.

ולכל אותם תומכים שלנו בלבם אך לא בקולם: בואו. אנחנו צריכים אתכם, שתצביעו סקרים, שתדברו על המפלגה, שתקדמו ותפרסמו את החזון שלה. תמיד אפשר לעשות הערכת מצב שבוע לפני הבחירות – אבל אם כולנו נעשה את מה שבלבנו עכשיו, לא יהיה צריך להתלבט: התנועה הירוקה תהיה בפנים לפי כל סקר, ולא תהיה סתירה בין החשיבה האסטרטגית לבין נטיית הלב.

הדברים החשובים באמת

הדיבורים על הוועידה הבאה מציתים מחדש את הדיון שמלווה את התנועה הירוקה כנראה מאז הקמתה , על העמדה המדינית של מפלגת התנועה הירוקה. מבזק חדשות: המפלגה הירוקה לא תפתור נושאים מדיניים, והאמת גם לאף אחד אין את הידע לכך. בואו נתמקד בדברים החשובים באמת…

כפתיח לדברים, העובדה שמתקיים דיון כזה בכלל בשיתוף הנהגה, מועצת מומחים, מתפקדים ובכלל אנשים שאכפת להם – הוא דבר מופלא. אני לא מכיר את ההתנהלות במפלגות אחרות, אבל אני מתאר לעצמי שמובילי המפלגה פשוט משקללים את הדעות שהם חושבים שיש לחברי המפלגה – ומייצרים דעה לעצמם. ואילו כאן, כל הדעות נשמעות – אלה שחושבים שצריך עמדה מדינית, אבל עמומה, אלה שחושבים שאסור להתפשר בנושא המדיני כי מדובר בחלק בלתי נפרד מאיכות הקיום של תושבי האזור,ו אלה שחושבים שצריך למצע כזה שיאפשר לכל האנשים ים הירוקים להיכנס למפלגה – בין אם הם תושבי בתי קפה תל אביבים ציונים או תושבי גבעות ציונים, שמבינים את הצורך בסדר יום חדש.

אני מהקבוצה האחרונה – חושב שהדבר החשוב הוא להתאגד לצורך הכנסת רגל ראשונה למסדרונות הכנסת, ולייצר השפעה אמיתית על תהליך קבלת ההחלטות בישראל. אני באמת מאמין כי אם לראש הממשלה הכי "אידיאולוג" שהיה כאן (מאז רבין) אין תוכנית מדינית, וגם הוא כמו קודמיו רואה דברים שהוא לא ראה משם – זה משאיר פתח גדול לתנועה הירוקה להשאיר את משבצת העמדה המדינית ריקה. אפשר גם לחשוב שהיה ראש ממשלה שבאמת פעל לפי הבטחות שפיזר לפני כניסתו לתפקיד – האם גם אנחנו רוצים להיות מפלגה של הכרזות ריקות מתוכן או להתמקד בדברים שאפשר להשיג.

הדברים החשובים באמת…

האם יכולה להתקיים מפלגה ללא מצע מדיני בישראל? זו שאלה טובה. כביכול, השאלה הכי חשובה עבור מפלגה בכנסת. זהו נושא שיכול לחרוץ את חייהם של אלפי אזרחים – בשני הצדדים. נושא שיכול להביא לשינוי הכלכלה מקצה לקצה, ברגע שיפרוץ כאן השלום. אבל יאללא, למי יש בכלל פתרון לנושא.

מצד שני, יש דברים חשובים יותר שהייתי רוצה לדעת על המפלגה שאני בוחר בה. נכון, הם לא נושאים לדיון פופולארי כמו כיפות ברזל, גיוס חרדים, שיחות שלום, ורכבות משם לפה. אבל אלה נושאים שהייתי שמח לשמוע שהוקדש להם דיון – הרבה יותר מעוד דיון שלא מוביל לשום מקום על מצע מדיני.

התערבות בחירות הפרט: האם המפלגה תתמוך בחוקים מגבילי זכות בחירה במטרה "להגן ולחנך" את האזרחים? לדוגמא, האם יש לחייב אזרחים לחבוש קסדה כאשר הם רוכבים על אופניים? האם להגביל פרסומות על ג'אנק פוד, ובכלל להתערב בתכנים בטלוויזיה?

שפה וחינוך: האם יש להגן על השפה העברית? האם לחייב לימודי ערבית?

מס עשירים?

אכיפה וענישה: האם יש לנקוט בשיטת החלון השבור של "ג'וליאני" – ולאכוף עבירות קלות כחמורות?

גבולות: איך משרטטים גבולות אדומים של פגיעה בסביבה לעומת פגיעה בכלכלה. האם חייבים להתייחס לכל נושא בנפרד, או שאפשר לקבוע קווים מנחים? לדוגמא, האם הרכבת לאילת הכרחית? האם צריך לעצור את הקמתה על חשבון חסכון כלכלי גדול?

NIMBY: איך מתמודדים עם מאבק מקומי להרחקת מפעל מזהם/ שדה תעופה, כאשר החלופות הברורות הן שהוא בסופו של יום יפגע במישהו אחר.

חלק מהדברים נשמעים קטנים ושוליים, אבל אלה הדברים שיהפכו את ישראל למקום שטוב יותר לחיות בו. בואו נתמקד במה שאפשר לשנות כאן ועכשיו, ונשאיר את הדברים הגדולים לאלה שאוהבים רק לדבר.

ולגבי המצביעים – אל דאגה, אם נדבוק במטרות שלנו, הקולות יגיעו – לא משנה מה תהיה האג'נדה המדינית. אנשים רוצים שינוי.