ארכיון

ארכיון כותב

מפלגה מהפכנית

יוני 8, 2012 כתיבת תגובה

מתישהו בסוף היסודי או בתחילת החטיבה נתנו לי תגית של הפרעת קשב וריכוז. היות וטוענים
שההפרעה הזאת משפיעה במידה מסוימת על כל דבר בחיים של מי שזכה לה, אני מרשה לעצמי
להכניס אותה גם לפוסט.
אומרים שהפרעת קשב נגרמת משינוי קטן באחד הקולטנים במוח, שבגללו המחשבות נראות רוב
הזמן כמו כלכלה קפיטליסטית ביום רע, או אם נבחר בדימוי ספציפי יותר- כמו מערכת התחבורה
שלנו לאחר שתופרט כליל.
דמיינו לכם צומת של 12 כבישים שמגיעים מכל הכיוונים (כל אחד נסלל ע"י יזם אחר) בצומת
כיכרות, רמזורים, שלטי חוצות מהבהבים שתורמים לבלבול, פקחים מטעם החברות שמחלקים
הוראות סותרות ורכבת שעוברת באמצע. אף אחד לא חשב לבנות מחלף.
בצומת הזה עוברות אלפי מכוניות, משאיות, אוטובוסים, מכל מקום לכל מקום ואתם עומדים
באמצע וצריכים לתפוס בו טרמפ לחיפה.

להפרעת קשב יש כמובן חסרונות, מה שזיכה אותה בתואר המפוקפק "הפרעה" אבל יש לה כמה
יתרונות, מחקרים מצביעים על כך שאנשים עם קשב מבולגן יש דמיון ויצירתיות מפותחים במיוחד(כמו
בשוק החופשי שתמיד מתהדר ביזמות וחדשנות).
במדינה שמוקפת בבלאגן מבפנים ומבחוץ, במיוחד בזמנים האחרונים שבהם יש מהפכות בכל
העולם, טלטלות כלכליות ופוליטיות בקנה מידה גדול והגעה לנקודה קריטית מבחינת בעיות מורכבות
רבות, ובראשן הבעיה הסביבתית, שאין להן פתרון ידוע ופשוט – דמיון ויצירתיות הם בין התכונות הכי
חשובות ליישות פוליטית. והיות וממילא בישראל ידוע שתרבות הדיון היא בעייתית, והבלאגן חוגג אני
חושב שאנחנו כתנועה יכולים להרשות לעצמנו להיות לפעמים קצת פזורי קשב ולנצל את היתרונות
האלו.
אבל – כמו שקראתי לא מזמן בספר “הביתה” , המשורר הרוסי מאיאקובסקי אמר- “גם לחלום
צריך לדעת”.
מלבד מערכת התחבורה הקורסת, במדינת הפרעת הקשב קיימת גם משטרת תנועה גדולה
ומפותחת יחסית. וכשמערכת הרמזורים קורסת בעקבות מלחמת סייבר בין ארבע חברות הרמזורים
המתחרות, והפקקים נערמים לאורך הנתיבים, מגיעה פלוגה של שוטרי תנועה עם משרוקיות
ואפודים זוהרים, ומתחילים לכוון את התנועה ידנית ולפתוח את הפקקים.
פתאום התנועה עוצרת ואלפי מכוניות זורמות לכיוון ירושלים בלבד. אחר כך לבאר שבע וכן הלאה.

ככה שמתי לב בזמן האחרון שיש לי משאב ריכוז לא רע, אבל מוגבל, שיש להשתמש בו בחכמה.
הכנתי לעצמי סדר עדיפויות- לאן הכי חשוב להפנות את הריכוז שלי?
ובסופו של דבר הבנתי -שאותו סדר עדיפויות רלוונטי גם לתנועה פוליטית.

אני אפרט כאן את סדר העדיפוית שאני רואה כרלוונטי לתנועה פוליטית – ואתם יכולים לחשוב אם
הוא רלוונטי גם לחיים האישיים.

הדבר שראוי להפנות אליו כמה שיותר תשומת לב הוא הסביבה. הסביבה היא מערכת מורכבת, היא
הבסיס שעליו כל החברה והתרבות האנושית בנויה, היא מהווה את העולם, וכל התחומים האחרים
הם חלק קטן ממנה.ממנה לומדים. הסביבה מרגישה ראשונה כל שינוי בפעילות האנושית -ומבט
עליה יגלה את המשמעות של השינוי הזה. התהליכים בה הם חשופים. ובני האדם הם חלק מהסביבה
ומהמערכת האקולוגית.
בשורה תחתונה, פעילות שנבחר בה שאינה יכולה לחיות בשלום עם הסביבה, אינה בת קיימא ודינה
ליפול. גם אם נקים חברה, תרבות,מדע, כלכלה, וצבא לתפארת. האדמה עליה אנו חיים היא הבסיס
– ציוילזציות מתקדמות במהלך ההיסטוריה נפלו, לפעמים בשיא פריחתן, בגלל הרס המשאבים
הטבעיים עליהם הן התבססו.

הדבר השני שצריך להתרכז בו הוא החברה-
בגלל שאנחנו לא כסף, ולא מחשבים, ולא ניירות ולא טנקים, אנחנו בני אדם.
וכדי שמשהו יבנה כמו שצריך בארץ הזאת, צריך שתהיה כאן חברה של בני אדם שמחוברים זה לזה
וחיים ביחד בשלום ובשיתוף פעולה.
חברה זה לא קיצבאות או ביטוח לאומי, או עמותות צדקה, אלה כלים לבניית החברה.
חברה היא מכלול היחסים בין בני אדם. והיחסים האלה צריכים להיות בפוקוס.
צריך לעמול תמיד על בניית האמון של אנשים זה בזה, על בניית האמון של אנשים במערכת
הפוליטית ובפעולה שלהם בתוכה. על מתן כוח לציבור וליחיד לפעול ולהגשים את עצמו, על מתן
כוח לציבור לשתף פעולה. לדעתי הקשר בין חברה במובן שאני מדבר עליה לסוציאליזם הוא לא
תמיד חד-משמעי -אבל כן, יש קשר!
אנשים שעובדים 12 שעות ביום כדי שיהיה להם כסף בזמן שמי שמגדל את הילדים שלהם זה האח
הגדול בטלויזיה לא יכולים לבנות חברה.
דברים כמו בנייה של קהילות, קואופרטיבים, שקיפות שלטונית וכח השפעה של האזרחים
בפוליטיקה, זכויות אדם ואזרח, זמן פנוי של אדם לעצמו ולמשפחתו ועוד הם מה שייתן לנו כחברה
את היכולת לבנות כל דבר אחר. ואם זה לא קיים – לא נוכל לבנות מוסדות בני קיימא. לכל היותר
מוסדות שמקיימים את עצמם כמו זומבים ללא מטרה וחוטאים לתפקידם כשמאחוריהם עומדת חברה חולה.

הדבר השלישי שצריך להתרכז בו הוא מה שבסיסמה שעל כרטיסי הביקור שלנו נקרא תקווה- והוא
בעצם התרבות. היסוד הרוחני.
כי אחרי שוידאנו שאנחנו יכולים לחיות כאן, ושאנחנו יכולים לקיים כאן חברה של בני אדם, ולא של
זאבים, עולה השאלה איזו חברה – ולמה אנחנו כאן? אם אין לנו סיבה -אפשר להתפזר וללכת.
התרבות היא השפה המשותפת שלנו, הערכים המשותפים, החלומות המשותפים והתקווה.
היא מה שמאפשר לאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם לפעול ביחד ולחיות ביחד.
התרבות היא הדמיון והיצירתיות שלנו. מהתרבות נובע העתיד שלנו -ומכאן התקווה.
אם בהמנון שלנו התקווה היא להיות עם חופשי בארצנו – זה לא אומר שאסור לנו לקוות מעבר לזה.
כדי שיהיה לנו עתיד, צריך לחלום תמיד חלומות חדשים, ולהשקיף לאופקים חדשים. בגלל זה הרצל
דיבר על הציונות כאידיאל אינסופי.
הרוח החזיקה את העם היהודי קיים במשך אלפי שנים לאחר שכל התשתית המדינית והחומרית שלו
בארץ ישראל חרבה, ולאחר שהמוני יהודים מתו או שועבדו.
על החיים שלנו עדיין מעיב צל השואה, והרוח היא התקווה היחידה לקום מהשואה הזאת.
הערכים, החלומות, התרבות, השירים, הספרים והאמנות הם הדבר שבעזרתו החלוצים ודור המדינה
בנו את המדינה הזאת גם כשרבים מהם מתו במחלות, בעבודה קשה וביאוש, בפרעות ובמלחמות.
רעיון רוחני הוא הדבר היחיד שיכול לחיות מעבר לאדם שמחזיק בו ולעבור הלאה.
בזכות התרבות והערכים שלנו למוסדות שנבנה תהיה מטרה, ותהיה דרך ללכת בה.

וכאן, מתחת לאלה, נמצאים כמובן הצבא, הכלכלה, הבריאות, החינוך ,הטכנולוגיה, יחסי החוץ ועוד
כמה דברים. למה בתחתית?
סיבה אחת היא שלפי הראיה שתיארתי כאן, כל אלה הם בעיקר כלים כדי לממש את המטרות
שתיארתי למעלה. ביחס לקיימות, לחברה ולתרבות הם לא מטרות בפני עצמם.
קיימות, חברה וסביבה הם תשתית לבניית הצבא, המשק האקדמיה ושאר המערכות הטובות ביותר.

אבל הסיבה העיקרית, היא שכל הדברים האלה הם הדברים שכואבים לנו. שבוערים לנו ושתובעים
פתרון מיידי. כשיש בהם בעיה, הם דורשים את מלוא תשומת הלב ואי אפשר להתעלם מהם.
אם חו"ח תהיה מלחמה, יעברו תקציבי עתק לביטחון ושום כוח שבעולם לא יוכל לעצור אותם.
ובגלל המצב הזה, ובגלל שאנחנו מותקפים כל הזמן במשברים בכל תחום ותחום, חשוב להפנות את
תשומת הלב מתי שרק אפשר לדברים העקרוניים, למטרות העל – אחרת הן יאבדו, ואיתן יאבד גם
כל השאר בסופו של דבר.

בפירמידת הצרכים של מאסלו נאמר שאדם שואף לפתור קודם כל את הבעיות המיידיות שלו – כמו
אוכל ובטחון. אבל זה רלוונטי לשעה הראשונה של מצב החרום.
המהפכה שאנחנו מביאים היא האמירה שאנחנו כבר לא במצב החרום. שאנחנו הופכים את
הפירמידה ששולטת כאן שנים רבות שמציבה את הטיפול במשברים לפני הכל, כי התפיסה הזאת
יוצרת לנו משברים חמורים פי כמה בעתיד הלא רחוק, וחונקת לנו את ההווה (וגם מוחקת את העבר).
אנחנו מספיק חזקים כדי לקום, לנשום ולהסתכל הלאה.

ממדינה בהקמה למדינה בת-קיימא.

ועכשיו תחשבו אם זה רלוונטי גם לחיים האישיים שלכם 🙂

:קטגוריותUncategorized

המטרה- הימנים

ספטמבר 30, 2011 19 תגובות

חברת הנהגה אמרה לי לפני הועדה האחרונה שהיא מאמינה בהתמקדות של המפלגה בקהל ה"טבעי" שלה, אנשי תל-אביב,הרצליה,רעננה וכו', מצביעי השמאל המסורתיים.
אוזינהם הרי כבר כרויות אלינו, וזה יותר פשוט לשכנע אותם מלהתחיל לפנות מאפס לקהילות שאין בינן לבינינו דבר כרגע.
לא הסכמתי כבר אז.
אבל מאז עברו הרבה אוהלים ברוטשילד, והמים בשמאל רחשו וגעשו, ונראה שהסיבה לכך שהתפיסה הזו לא נכונה נהייתה יותר ברורה.
מול התל-אביבי העיגולד, שנוסע בג'יפ שלו כל בוקר לבית הקפה הירוק כדי לשתות קפה אורגני שטס לשם מטיבט, עומדת בתור חצי מהמפה הפוליטית כדי לריב על קולו.

ראשונה בתור עומדת מפלגת העבודה, ומציעה לו לחבור לשלי יחימוביץ', ובאמת, כנראה שהוא כבר בכיס שלה.
אחריה עומדת קדימה, עם מכונת תעמולה משומנת, ותקציבי עתק, וגוררת אותו אחריה.
אחרי קדימה מחכה מרצ, ומחללת בחליל המסרים הישן שמדביק אליה כבר שנים לפחות שלושה מנדטים שאי אפשר לנתק.
ואחריה בתור, נדחפת לפני עלה ירוק וחד"ש, עומדת התנועה הירוקה. אה, ואולי הירוקים ששולטים בזירה המוניציפלית.
יש משהו משותף לכל המפלגות שבמיקום שלנו בתור- הן מתחת לאחוז החסימה (לחד"ש יש אולי מנדט יהודי אחד)
כדי להכנס לכנסת, אנחנו צריכים לקחת מצביעים ממי שנמצא מלפנינו-
אבל המרפקים שלנו לא מחודדים יותר משל מרץ, והשרירים שלנו לא חזקים כמו של העבודה וקדימה.
ובל נשכח שהפוסטרים שלנו לא מפוטשפים היטב כמו של השמאל הלאומי, שעושה בדיוק את אותו מהלך.

אז צפוי לנו קרב קשה ומייאש, אבל בואו נהיה אופטימיים ונניח שניצחנו.
הצלחנו לקחת מהקהל הנ"ל שלושה מנדטים.
ונסתכל על המפה הפוליטית של הבחירות הבאות:
האם זה מה שפיללנו אליו? בסופו של דבר- קניבליזם של חלק קטן מהשמאל ע"י התנועה הירוקה, בזמן שהימין הנוכחי נשאר בשלטון, וממשיך בכלכלה הנאו ליברלית ההרסנית? בזיהום הסביבה הדיפלומטית, ובהרעלת היחסים בין תושבי הארץ מכל המגזרים?
אולי אפילו, בעקבות המחאה החברתית, תרצה ממשלת ביבי או ציפי הבאה להגדיל את עוגת התקציב בשקל תשעים, וכידוע, אי אפשר להגדיל עוגה בלי לשבור לסביבה את הביצים.

השרות שאנחנו מחויבים לעשות למפה הפוליטית הוא לקחת קולות אלינו גם מהימין.
השרות שאנחנו מחויבים לתת לכלל המדינה, לתושבי ירושלים, אשדוד, אשקלון, ראשון לציון, באר שבע, נתניה, חדרה, פתח תקוה וכו'- שהם המסה של האלקטורט;
ולתושבי הנגב, הגליל והגולן, עיירות הפיתוח ,ישובי הספר, הערבים, הבדואים, הדרוזים, וכן כן, גם המתנחלים – הקבוצות שאם לא נדע לענות להן כולם יראו שאנחנו שקרנים-
הוא חזון חדש, ותוכנית חדשה לעתיד. שתשפיע על כל המדינה ובראש וראשונה עליהם.
אנחנו צריכים להראות להם שהעתיד הוא ירוק, ולהתריע שהדרכים האחרות הן מבוי סתום.
ולדבר על בטחון.
איך לא דיברנו על בטחון עד עכשיו?
למשבר אנרגטי וכלכלי עולמי לא תהיה השפעה על הבטחון?
האביב הערבי על סכנותיו(והבטוחתיו) לא נובע מהמשבר הזה בדיוק?
ארצות הברית לא עלולה לנקוט מדיניות בדלנית בגלל מסיבת התה? זה לא בטחון ולא ירוק?

איך עושים את זה בדיוק אני עדיין לא יודע, ואני בטוח, למרות הטיול הקטן שעשיתי, שיש אנשים שמכירים את השטח הרבה יותר טוב ממני ויודעים איך פועלים בו.
אבל אני יודע שכשטיילתי בשביל ישראל יצא לי לטייל עם מישהי מקרני שומרון, ואח שלה הצביע לתנועה הירוקה-מימד.
האפשרויות פתוחות.

אשמח לשמוע תגובות.

:קטגוריותדעות, הדרך, קיימות

התנועה הירוקה בשביל ישראל- שביל הפוספטים

יוני 4, 2011 כתיבת תגובה
מי שרוצה להצטרף לפרויקט- פרטים בתחתי הפוסט.
הפוסט הקודם הסתיים בנחל מדור.
היום שאחרי נחל מדור הוקדש לטיפוס על הר הכרבולת שליד המכתש הגדול. מקובל לומר שזה היום הקשה ביותר בשביל, ובאמת יצא לי לפגוש באותו יום שני איתני טבע- ההר והרוח.
להשכמה דאג הגשם שהוציא את דרי חניון נחל עפרן-אני וקבוצת בנות שהצטרפתי אליה- מהשק"שים.
במהלך היום הזדמן לי לטייל עם קבוצה של חברים שהיו ביחד בחוגי הסיור של קק"ל. (ומתוכם שניים הצביעו לירוקה)
מאובנים במעלה עפרן- המאובנים נשארו בנחל כי לא לוקחים מזכרות מהדומם

לאחר עלייה תלולה על ההר נפגשנו עם איתן הטבע  השני- סערה שהמתירה גשם  בתוך המכתש, ושלחה רוחות אל הפסגה וחשמל סטטי שגרם למקלות ההליכה שלנו לזמזם. השחיקה של הרוח והמים ותזוזת הלוחות הטקטוניים עיצבו את הנוף המדברי לאורך מליוני שנים.
סערה על הר כרבולת

בסוף היום הגענו לאיתן השלישי- מפעל הפוספטים אורון.במפעל אורון עבד סבא שלי,ומאחד הסיירותניקים שמעתי שהשפכים התעשייתים שהוא מזרים לנחל צין מעניקים לו גוון צהוב זרחני.
מפעלי הפוספטים והמחצבים השונים בנגב מצד אחד חשובים מאוד למשק ולכלכלה וקשה לראות חברה מודרנית מסתדרת בלי להסתמך על התוצרים(הלא מתחדשים כמובן) שלהם, ומצד שני גורמים נזק סביבתי אדיר, ועל כך בהמשך.
בינתיים נהננו מהחניון שהמפעל העמיד לטובת המטיילים.
למחרת המשכתי לירוחם, ערב יום השואה.
ירוחם
אזור התעשייה

ורדים ופסולת

התמקמתי בכפר הסטודנטים איילים-  איילים היא עמותה אשר מעודדת התיישבות של סטודנטים במקומות בארץ שיכולים להיעזר בקצת אנרגיה צעירה.
הסטודנטים בירוחם מסייעים לתלמידים בעיר, מקיימים חוגים ועוד.
מירוחם המשכתי למצד תמר ומשם לדימונה- שגם בה ישנתי בכפר הסטודנטים של איילים.
כשהייתי בדימונה שלחתי שאלה בפייסבוק- "איך אתם רואים את דימונה בעוד עשר שנים"
קצת אחרי זה נתקלתי בציטוט הבא של דוד פסיג:
"

" בעיריות מתכננים לעשרים שנה קדימה. זו בדיחה, זה לא רציני. תוחלת החיים הממוצעת של אנשים שנולדים היום תהיה 100 שנה – אין שום טעם לתכנן לטווח כל כך קצר. '". 

מדימונה לקחתי טרמפ למפעל רותם-  ומשם ניסיתי לתפוס טרמפ לבאר אפעה, בסופו של דבר הלכתי כמעט את כל הדרך ברגל
מימיני בריכות חמצון ענקיות, משמאל מפעלי כימיקלים ענקיים, ועל הכביש משאיות ענק- לכל אחד הריח שלו.
מבאר אפעה המשכתי לערד דרך נחל קינה.
בנחל קינה עבר שביל ישראל הישן, במסלול יפה שעובר דרך גב קינה וחירבת עוזה, ומסתיים ליד שדה בריר. המסלול הוסט לנחל כנפן המענין פחות, ככל הנראה בשל הכוונה לבנות מכרה פוספטים בשדה.
ליד חירבת עוזה הצטרפה אלי שרית עוקד מהנהגת התנועה.
בסרטון הסבר של שרית על שדה בריר- למרבה הצער רעש של רוח מפריע לשמוע את הנאמר בסרטון- אשמח אם מישהו שיודע לערוך סאונד ינסה לתקן את זה.
אני נמצא כרגע אצל שי לוי בנתניה, יו"ר המזכירות של התנועה.
מחר יום ו' אני ממשיך לכיוון חדרה
ביום שני אגיע לפגישה החודשית של סניף טבעון ועמק יזרעאל של התנועה הירוקה.
פירוט על המשך המסלול יתעדכן בטוויטר http://twitter.com/#!/HayerukaBashvil

התנועה הירוקה בשביל ישראל- המשך – (הפוסט השלישי).

מאי 27, 2011 3 תגובות
קוראים יקרים שלום,
באיחור ניכר מגיע הפוסט הבא בסדרת התנועה הירוקה בשביל ישראל- הפוסט מסתיים בכרבולת, אבל הוא נכתב בירושלים ממנה אני עושה את דרכי לכיוון תל אביב.
הקטע הקודם בטיול שסיפרתי עליו הסתיים במצפה רמון, שם לקחתי הפסקה מהשביל לחג הפסח.
כעבור שבוע חזרתי למצפה, בגלל שלא רציתי לטייל לבד החלטתי להמתין על השביל בקרבת העיר בתקוה לפגוש עוד מטיילים.
אחרי כמה שעות בלי לראות אף מטייל חזרתי לעיר וישבתי לנוח במרכז, שם מצא אותי שלו והזמין אותי לביתו לארוחת צהריים.
שלו, תלמיד במסלול ישיבת הסדר סיים לא מזמן את פרק השירות הצבאי והוא לומד בישיבה גבוהה בירושלים, לכבוד החג, הוא חזר הביתה למצפה.
לאחר הארוחה דיברנו קצת ושאלתי אותו מה הוא דעתו על הרעיון של קיימות והאם חשוב לקדם את הנושא בישראל.
אני אנסה להעביר כאן מהזכרון את רוח הדברים:
חשוב במיוחד לשמור על הטבע בארץ ישראל בגלל שהיא המקור לעולם, ולכן היא צריכה להתחבר למקור הטבעי.
מצד שני, את ההתפתחות האנושית והילודה אין סיבה להגביל, כי העולם נברא כך שיוכל לתמוך באנושות למלוא הפוטנציאל שלה.
מה שמפריע במיוחד הוא זיהום- לדוגמה סיגריות, שמקלקל את הטבע, ואיבוד הקשר עם המקור הטבעי- לדוגמה פייסבוק- כאשר אנשים חיים דרך הפייסבוק ושוכחים את הבסיס שמתחתיו.
יצירה היא דבר חיובי, בגלל שהיא מחברת את החומר הטבעי למהות האלוהית דרך הנשמה של האדם, אבל מצד שני לא צריך לאבד את הקשר לטבע.
דוגמה ליצירה חיובית היא המצה של פסח שהיא יצירה מוגבלת- מצה שהיא מצד אחד מעובדת, ומצד שני אינה תופחת והופכת ללחם שהוא דבר חדש לגמרי, וניתן לזהות בה את המצב הטבעי של הקמח ממנו היא התחילה.
עד כאן שלו-
אפשר להתחבר או להתנגד לדברים שהוא אומר, אבל אני חושב שיש כאן דוגמה לכך שגם לזרמים המיינסטרימיים ביהדות יש שפה אקולוגית, שאפשר ללמוד אותה וליצור בכך דיאלוג סביב נושאים סביבתיים גם בין אנשים שלא מסכימים על הנושא הדתי.

ממצפה המשכתי צפונה דרך בקעת צין היפיפה וכעבור יומיים הגעתי לשדה בוקר.
במדרשה בשדה בוקר ראיתי בצורה מרוכזת הרבה רעיונות שהיו מפוזרים בקיבוצי הערבה- בשדה בוקר נמצא התיכון לחינוך סביבתי, המדרשה בה לומדים סטודנטים, מכינה קדם צבאית, וכן בית ספר יסודי, מרכז סדנאות חינוך של צה"ל ובטח שכחתי כמה דברים.
הרעיונות מיושמים במקום- חדר השביליסטים שם נמצא בתוך חדר בננה אקולוגי בתוך הפנימייה, וקיים במקום מרכז הטפלת מים. 
אני חושב שאפשר בעיקר ללמוד מכך על החשיבות הגדולה של חינוך לימוד ומחקר בהפיכת הארץ שלנו ליותר ירוקה.
שם גם פגשתי את עופר ממגמה ירוקה, אותו ראיתי לראשונה בהפגנה בכנסת נגד הכרייה בחולות סמ"ר.
משדה בוקר עשיתי את דרכי לכיוון הכרבולת של המכתש הגדול, דרך נחל מדור.
בנחל מדור נגלה מולי מחזה- עשרות קבוצות לקחו עיצבו מאבני הצור שבסביבה גרפיטי על השביל.
אני לא יודע מה דעתן של אבני הצור על זה, אבל מיחזרתי כמה כתובות שנמחקו לתוצאה הבאה:
[תמונה- התנועה הירוקה אבן צור]
אהרונוסונית פקטורובסקי

להצטרפות לטיול הצעת עזרה, הארות, הערות בקשות וטענות:
ozfraier ב gmail.com
0545307161
בפרקים הבאים:

%d בלוגרים אהבו את זה: