ארכיון

ארכיון כותב

יעל כהן פארן על ההתרחשות בהגשת הרשימה ומה הלאה

שלום לכולם
ראשית אפתח בכך שאני מודה לכל אחד ואחת שתמכו בי בבחירות הפנימיות של התנועה הירוקה ב 30.11, ושהביאו אותי להיות מס' 6 ברשימה. שנית אסביר שאת הפוסט הזה אני כותבת מאוסטרליה, אליה נסעתי (לביקור משפחתי מסיבות שלא אפרט אך רק אומר שהן לא משמחות) בדיוק ביומיים בהם התקבלו הכרעות קשות והתקיימה הוועידה של התנועה. יצאתי מישראל לאוסטרליה ביום שלישי בערב לטיסה ארוכה מאד, ולאחר התאוששות קצרה, ניסיתי מיי

ד לברר מה קורה בתנועה הירוקה. זה כבר היה יום חמישי בערב אצלי (חמישי בבוקר אצלכם).
הדברים שהבנתי היו קשים מאד מנקודת מבטי. לא כולם אולי היו מודעים למה שהתרחש במפלגה מאז הבחירות הפנימיות, אבל ההתרחשויות מעל ומתחת לפני השטח היו מאד קשות. הבחירות האלו, שהביאו אלינו הרבה מאד מתפקדים חדשים, הביאו גם הרבה פוליטיקה מהסוג הישן והמלוכלך, פוליטיקה שאנו בתנועה הירוקה רוצים למגר מן העולם. מי שלא היה שם ביום שישי ב 30.11 אולי לא יבין זאת, ומבחינתי התחושות לא השתנו גם אם בית הדין של המפלגה דחה את הקובלנות שהגשנו לו (מאחר שלא ראיתי את הפסיקה, אני רק מניחה שזה היה מפאת חוסר יכולת הוכחה מספקת). היו, ועדיין קיימות מבחינתי, חשדות כבדים לאי סדרים והתפקדויות לא חוקיות. גם אם התפקדו באופן חוקי, מתפקדים רבים שהגיעו לא באו לתמוך במפלגה, לא כולם בכלל ידעו לאיזה מפלגה הם הגיעו. מבחינתם הם הגיעו להצביע למי שאמרו להם להצביע עבורם, לא כולם אפילו ידעו מי הם אותם נציגים. הפוליטיקה ה"מסריחה" של המפלגות הישנות הגיעה גם אלינו, כן. ועכשיו לכו תקדמו את הרשימה שיצאה מהבחירות האלה? שלמעשה בראשה (2 מתוך 3 מקומות ראשונים) אנשים שככל הנראה היו אלה שניצחו על המהלכים האלו? אני לא יכולתי להמשיך ככה.
אני מצטערת אם אכזבתי אתכם. אני רוצה להגיד באופן מאד ברור – לא הייתי בעד החבירה אל לבני, ולכן כמובן שלא פרשתי כדי לדחוף את המפלגה לקבל את ההצעה שלה. פרשתי מהרשימה כי חשבתי שהמפלגה לא צריכה לרוץ עצמאית בקונסטלציה שנוצרה, בפילוג האדיר במפלגה, ברשימה הלא מייצגת שהגיעו לראשה אנשים שהשתלטו על המפלגה מבפנים. אני קוראת ברשת האשמות שמופנות כלפיי, כלפי רחלי וערן. בעיניי זאת הכתובת הלא נכונה. לא אנו אלה שפגעו באמון הבוחרים ועסקו בפוליטיקה לא מוסרית. לגבי החבירה ללבני, מאחר שלא הייתי שם אני לא יודעת מה בדיוק התרחש. אני מבינה שהעזיבה של ערן, של רחלי ושלי, שינו את פני הדברים ביום חמישי. יכול להיות שהיה צריך לשתף אתכם, חברי המפלגה, בהתלבטות שלי, אך מפאת קוצר הזמן ובגלל הפרש השעות בין אוסטרליה לישראל זה לא התאפשר, לצערי.
ומה הלאה?
קודם כל, אני חושבת שצריך לעשות שיקום רציני, אפילו restart למפלגה. קיבלנו בעיטה בתחת בבחירות הפנימיות האחרונות, לא היתה בעיני אפשרות לרוץ במצבנו הפנימי, ועכשיו צריכים לחזור ולשקם. הפיראטים – הפעילים והמוטיבציה שאתם מביאים, התפיסה שמתחברת מאד עם התפיסה והחזון של התנועה הירוקה כפי שאני רואה אותה, אתם יכולים להיות המנוף של המפלגה להשתקם ולהביא לתמיכה ציבורית רחבה בה.
שנית, אני רואה חשיבות אדירה בריצה משמעותית ברשויות המקומיות. רק כך נבנה את הכח שלנו בישראל, כמו שעשו מפלגות ירוקים אחרות בעולם.
יעל
מודעות פרסומת
:קטגוריותבחירות 2013

ומה עכשיו?…

א. היום שאחרי

כולנו התעוררנו להנגאובר עצבני, אחרי פריימריס מטורפים ואחרי החלטות ועידה והנהגה סותרות. עכשיו אנחנו צריכים לבחון בבהירות איך ממשיכים, ואיך מסתכלים קדימה. במאמר זה, אנסה לעשות סדר בבלאגן התקנוני שנוצר לנו, ולהציע כיצד ניתן להמשיך הלאה, תוך כיבוד החלטות הוועידה. בניגוד לכמה קולות, אני מציע דרך להמשיך בלי לשרוף את המועדון.

בוועידה שנערכה ביום רביעי, עלו להצבעה שלוש חלופות – חבירה ל"תנועה" של ציפי לבני, ריצה עצמאית, או לא להתמודד כלל לבחירות. כשעומדת החלטה עם שלוש חלופות, עולה השאלה מה דרך ההצבעה הנכונה. יכול להיות, למשל, שחלופה ב' מקבלת את מרב הקולות, אחריה חלופה א', אבל מי שהצביע לחלופה ג' מעדיף דווקא את חלופה א' על חלופה ב'. במצב זה יש שתי דרכים לברר את רצון החברים – הראשונה, לאחר שחלופה אחת נפלה, להעלות להצבעה את הבחירה בין החלופות הנותרות, או, לתת לכל אדם להצביע כמה פעמים (למשל, עבור חלופה א' וג' יחדיו). בשתי הדרכים, תיבחר החלופה אותה מעדיפים מרב החברים.

מההצבעה היחידה שנערכה, לא ברור אם מרב החברים אכן העדיפו ריצה לבד, או חבירה. ערן בן-ימיני, מי שהציע את ההצעה לא להתמודד בבחירות, הסביר שהתנועה הירוקה חייבת לעשות בדק בית, אך אם בכל זאת מחליטים לרוץ, אז בשום אופן לא לבד. מאחורי העמדה שאסור לתנועה הירוקה להתמודד לבד עומד רציונל כבד-משקל: אם התנועה הירוקה לא תעבור את אחוז החסימה, סיכוייה לשרוד כמפלגה פעילה, במשך כמעט חמש שנים (הבחירות לכנסת ה-20 יערכו בנובמבר 2017), קטנים מאוד. לכן, אם הייתה נערכת הצבעה שנייה, ייתכן שמי שהחזיק בדעה זאת (וערן בן-ימיני, מציע החלופה, היה אחד מהם), היה מצביע בחריקת שיניים לקחת את מה שיש. ראוי לציין שרבים מאלו שהתנגדו להצעת החבירה, הצביעו לא עקב התנגדות אידיאולוגית ל"תנועה", אלא מהטעם הפשוט שההצעה לא הייתה אטרקטיבית דיה.

הוועידה שלחה את ההנהגה למקצה שיפורים – למצוא חיבורים פוליטיים של הרגע האחרון, והסמיכה אותה להחליט לבדה על החיבורים הללו. הניסיון לא צלח, ובעקבות זאת ארבעה חברי הנהגה ותיקים (אלון טל, רחלי תדהר-קנר, יעל כהן-פארן וערן בן-ימיני) החליטו שהם לא מוכנים להתמודד ברשימה לכנסת, כי פירוש הדבר, לדעתם, יהיה התרסקות התנועה הירוקה. כאן צריך להבהיר כי מי שהרים את נס המרד, לא היה אלון טל (שאמר מראש שהוא ישקול להתפטר אם לא תהיה חבירה), אלא דווקא ערן בן-ימיני. הוא הראשון שהודיע על פרישה מהרשימה, וכך הביא לתוצאה המרה שלא ניתן להגיש רשימה עצמאית לבחירות, בניגוד לרצון הוועידה.

ב. החלטות ההנהגה והיו"רים

בעקבות המצב החדש, הנהגה קיבלה שתי החלטות – אחת, שלדעתי היא ראויה ושההנהגה הייתה רשאית לקבל, והשנייה, שלדעתי דורשת החלטת ועידה נוספת. בין לבין, היו"רים קיבלו החלטת ביניים, שלדעתי אינה סותרת את החלטת הוועידה.

החלטת הנהגה ראשונה: עקב פרישת חברי הנהגה מהרשימה לכנסת, החלטה שהתנועה הירוקה לא תתמודד לבחירות. הוועידה קיבלה החלטה שהתנועה הירוקה תתמודד עצמאית בבחירות, אך הוועידה לא יכולה לחייב אדם להתמודד ברשימה. בעקבות פרישת רבים מהרשימה, ההנהגה עמדה בין שתי חלופות רעות – להציג רשימה לא מאוזנת שאינה תואמת את רצון הבוחר, כפי שהתבטא בפריימריס, או לא להתמודד בבחירות. בין שתי האפשרויות, ההחלטה שלא להתמודד בבחירות היא החלטה לגיטימית, בהינתן המצב האובייקטיבי. לכן, על החלטה זאת אין להתקומם. 

החלטת ביניים: אלון טל והדס שכנאי החליטו להתמודד כסיעה עצמאית (לצורך העניין, נקרא לה סיעת "הירוקה") במסגרת רשימת "התנועה" לכנסת. כהחלטה אישית של אלון טל והדס שכנאי, אין בהחלטה זאת בעיה. החלטתם לרוץ כסיעה עצמאית במסגרת רשימה אחרת אולי אינה אתית, אך היא כשרה. הם החליטו לרוץ כסיעת "הירוקה" במסגרת "התנועה", לאחר שההנהגה הגיעה למסקנה שהתנועה הירוקה לא תתמודד לכנסת. גם על ההחלטה הזאת אין להתקומם – אלון טל אמר בעצמו שהוא ישקול את דרכו אם התנועה הירוקה לא תקבל את ההצעה. עם זאת, היה ראוי שהיו"רים ישהוו עצמם מחברותם בתנועה הירוקה בעקבות המהלך.

החלטת הנהגה שנייה, והיא לב הבעיה: התנועה הירוקה רואה בסיעת "הירוקה" מייצגת את התנועה הירוקה. הוועידה החליטה (גם אם לא ברוב קולות) שהתנועה הירוקה לא תהיה חלק מהתנועה, וההנהגה מקבלת החלטה סותרת. הוועידה היא הריבון, וקשה להצדיק סטיה ברורה מההחלטה. כלומר, אלון טל והדס שכנאי יכולים להיות סיעה עצמאית ברשימת "התנועה" לכנסת, אך כדי לקבוע שסיעה זאת הינה סיעת "התנועה הירוקה", על הוועידה לקבל החלטה בנושא.

הנהגת התנועה הירוקה ניסתה לפתור את הפלונטר ע"י משאל טלפוני מהיר, בין מדגם מייצג של חברי התנועה הירוקה. לדעתי הפתרון הנכון היה לכנס ועידה נוספת ליום חמישי (דבר שהצעתי עוד בוועידה ביום רביעי). אבל, בהינתן סד הזמנים (שעה לקבלת ההחלטה!) והיעדר אפשרות טכנולוגית לשאול את דעת כל חברי התנועה הירוקה (הפיראטים הירוקים – אנחנו התחייבנו לתת מענה טכנולוגי!), משאל טלפוני הוא המעט שההנהגה הייתה יכולה לעשות, כדי לבחון את רצון החברים, וכדי להשתחרר מהחלטות קודמות של הוועידה, שמבחינה אובייקטיבית, הפכו ללא רלוונטיות במצב הדברים הקיים.

במוסגר אעיר, שאני נכללתי בין אלו שנשאלו בסקר המהיר. אמרתי שאני מאוד לא אוהב את אפשרות להפר את החלטת הוועידה, אבל בבחירה בין דֶבֶר לחולירע, אני בוחר בחבירה. מעבר לכך, אני משוכנע שאם הייתה מתקיימת ועידת חירום, גם חבריה היו חורקי שיניים, והוועידה הייתה מאשרת בלב כבד ללכת על החבירה המשותפת.

ג. קריאת כיוון.

איך ממשיכים מכאן? מה הבחירה הבאה שלנו – להרוס או לבנות מחדש? זאת השאלה האמתית. אני מתנגד נחרצות להצעה לפנות לאפיק משפטי, פנייה שדינה כישלון. כמו במשפט גירושין, מי שמרווים מסכסוך משפטי הם רק עורכי-הדין, ובסוף לא תשאר לנו מפלגה. לכן אני חושב שאנחנו חייבים להיכנס להליך בונה ולא לתהליך הורס.

אני מצטרף לקולות הקוראים לכנס ועידה עקרונית, בה תעלה לדיון מחדש החלטה השנייה של ההנהגה (ההחלטה היחידה הסותרת לגמריי את החלטת הוועידה). הוועידה תשקול ותחליט האם סיעת "הירוקה" של רשימת "התנועה" מייצגת את "התנועה הירוקה" או לא. כך, גם אם בדיעבד, ההחלטות שההנהגה נדרשה לקבל לא יפרו את החלטת הוועידה. במקרה שהוועידה תחליט שסיעת "הירוקה" אינה מייצגת את "התנועה הירוקה", פירוש הדבר שיהיה על היו"רים להתפטר. במקרה שהוועידה תחליט שסיעת "הירוקה" מייצגת את התנועה הירוקה, היו"רים ימשיכו בתפקידם, ונוכל לפנות אל תהליך השיקום הארוך והקשה שמחכה לנו. וברוך השם, יש לנו הרבה עבודה לעשות…

בפריימריס האחרונים התאחדו לגוף פוליטי אחד שתי תנועות פוליטיות – התנועה הירוקה וישראל הירוקה – עם מנטליות ודרכי עבודה שונות. האיחוד היה מהיר מדי, וכתוצאה מכך נוצרה חשדנות רבה בין הקבוצות. כמו כל זוג נשוי, אנחנו חייבים לעבור תהליך של הכרת האחר והדגשת המשותף. ועל בדרך, לא לשכוח, אנחנו צריכים להתחיל לחשוב על התארגנות לקראת הבחירות המוניציפליות שיערכו ממש עוד מעט, בנובמבר 2013.

במקביל, אנשי מפלגת הפיראטים הישראלית החלו להיטמע במוסדות התנועה הירוקה. גם כאן מדובר על תהליך ארוך, שיהיה עוד רצוף מהמורות, שמטרתו להטמיע את עקרונות הפיראטים בתנועה הירוקה. אני תמכתי וממשיך לתמוך בחיבור הזה, והתקלות שהתגלו לנו בשבועיים האחרונים, רק מוכיח לי שיש בפנינו עוד הרבה עבודה.

לכן, אני מציע שנשב יחדיו בוועידה העקרונית, בכדי להחליט אם אנחנו מרימים ידיים וזורקים לפח את כל מה שעבדנו עליו בשנים האחרונות, או בוחרים לצאת מהמשבר הנוכחי חזקים יותר ונחושים בדרכנו! קיבלנו טעימה קטנה מהפוליטיקה האמתית. עכשיו אנחנו "במגרש של הגדולים", ואנחנו צריכים להתנהל בהתאם.

צבי דביר / חבר מזכירות (בדימוס), מפליג עם הפיראטים הירוקים

:קטגוריותUncategorized

החלטת התנועה הירוקה – שרית עוקד

שלום חברים יקרים

מפלגת התנועה הירוקה התמודדה עם קשיים ומשברים בעבר, והצליחה להתגבר עליהם, ואני מאמינה שגם משבר זה, שכולי תקווה, שיסתיים בסופו של דבר, בכניסת יו"ר של המפלגה לכנסת.

השבועות האחרונים היו שבועות קשים למפגה.

בבת אחת הצטרפו אלינו אנשים רבים, חלקם אנשי ישראל הירוקה, מפלגה אחות, בעלת אידיאולוגיה סביבתית דומה,  בעלי נסיון פוליטי רב, אחרים שייכים לגופים אחרים כגון הפירטים או אנשים אחרים שהגיעו מסיבות שונות.

חלקם התמודד למקום ברשימה לכנסת. דבר שהוביל לכעסים, להאשמות וביעקר לסערת רגשות אצל רבים מהנוגעים בדבר.

למרות נסיונות הגישור שנערכו המטענים נשארו והאווירה הייתה טעונה.

למרות זאת החלטנו להמשיך קדימה. ולרוץ לכנסת.

במחסור אדיר בזמן, ובאנרגיה שהופנתה למקומות הלאה נכונים.

בסיטואציה הזו לקחתי על עצמי לעמוד בראש צוות המו"מ של המפלגה.

לצידי עמדו יורם פומרנץ ואורי אפלבאום, שמיותר ציין ששלושתינו לא התמודדנו בבחירות הפנימות.

ערכנו שיחות עם מספר קבוצות/ מפלגות, חלקן הגיע לידי מו"מ, שהתפוצץ ולא איפשר חבירה.

בסופו של דבר האופציות שעמדו לפנינו היו שלוש:

1.      לרוץ לבד

2.      לא לרוץ

3.      לחבור לציפי ליבני

שלוש האופציות הוצגו בועידה. ונבחרה האופציה של לרוץ לבד.

לאחר החלטת הועידה, החליטו, מסיבות שונות, 4 מתוך העשריה הפותחת: אלון, רחלי, ערן ויעל להסיר את מועמדותם מהרשימה לכנסת.

בסיטואציה שנוצרה, יתר המועמדים שקודמו ל5 הראשונה חששו, שהרשימה לא אטרקטיבית ושלא נצליח לגייס כסף ולהתמודד בצורה עצמאית.

מכאן שיהיה קשה מאוד לקיים את החלטת הועידה- לרוץ לבד.

למרות זאת במהלך יום האתמול ישבנו, אלון, הדס, יפעת, יורם, איתמר, מיכאל, ראובן לידאנסקי ונאור שנקראו לעזור (ותסלחו לי אם שכחתי מישהו) שעות ממושכות וניסנו להחליט מה עושים וכיצד ממשיכים להוביל את המפלגה.

במהלך היום שוחחנו עם חברי מפלגה רבים, ורובם חשבו שכדאי יהיה להתחבר לתנועה של ציפי ליבני.

בסופו של דבר, אחרי שבע בערב, לאחר מו"מ שנמשך מספר שעות עם ציפי ליבני, כאשר התחושה הייתה שיהיה מאוד קשה לרוץ לבד, החליטו שני יושבי הראש על חבירה לציפי לבני למרות החלטת הועידה. מתוך ידיעה והכרה כי זו ההחלטה הכי פחות גרועה. וכי היא מנוגדת להחלטת הועידה.

ההחלטה שהוחלטה אמנם לא אידאלית, אבל זו ההחלטה

ועלינו כחברי המפלגה לקבל אותה ולקוות שאכן יהיו לנו חברי כנסת בכנסת הבאה, ובעזרתם נוכל להצעיד את המפלגה בגאון לבחירות המקומיות ולבחירות הבאות.

ובנימה אישית אגיד שבימים האחרונים הכרתי אנשים טובים, בעלי השקפת עולם סביבתית עמוקה, שפועלים ופעלו לקידומה במישורים שונים ,

שכולי תקווה שביחד נצליח להתגבר על המשבר הנוכחי ונוביל את המפלגה  לעמדות מפתח בחברה הישראלית.

שיהיה לכולנו חג חנוכה שמח

בברכה

דר' שרית עוקד

:קטגוריותUncategorized

להיות או לחדול. מאת ברוך אורן

עד כמה שזה נשמע דרמטי, הערב נחליט ביחד על קבורתה של התנועה הירוקה. ככה לפחות זה נראה מרחוק.

יש לנו כמה החלטות אמיצות על השולחן, אבל אין בהנהגה שלנו אפילו לא אמיץה אחתד שתוציא את הערמונים מהאש. אז אנחנו באים לעשות את זה מהצד.

על השולחן הערב מונחת ההתאבדות הפוליטית של התנועה הירוקה. כן לרוץ עם לבני או לא – ובכן, זהו ניסוח השאלה על דרך הספין. השאלה האמיתית היא האם יש לנו את הכח להציג אלטרנטיבה שפויה למה שקורה בביצה הפוליטית. אלטרנטיבה של דמוקרטיה ירוקה, חדשנית,ישירה, מהפכנית, ירוק עם חברתי, משהו אחר, חדש. זו השאלה המעניינת היחידה.

האופציה היחידה היא להחליט היום לשנות את הזהות של המפלגה. במקום להיות עוד אחת מ-3 מפלגות שמדברות ירוק מחוץ לכנסת, להפוך להיות המפלגה הראשונה שמדברת על ירוק, חברתי, ישיר.

מה הזהות שלנו היום? ראו את תוצאות הפריימריז. אין ממש תוצאות מיום שישי. אולי התוצאה היחידה מהפריימריז ביום שישי היא שראינו כולנו שגם עם פריימריז של 1000 איש אנחנו לא מסוגלים להתמודד באופן שמציג דוגמא לדמוקרטיה ירוקה חדשנית שקופה וישירה.

צירפתי הצעת החלטה בנושא. בתקנון של המפלגה, אפשרי להוסיף נושא לסדר היום אם רבע מהנוכחים יסכימו לצרף אותו לסדר היום. אני מבקש את תמיכתכם בנושא המתואר ובהחלטה הבאה:

"התנועה הירוקה תפעיל תוך 30 יום מערכת לדיון והצבעה דרך האינטרנט בין חברי המפלגה. הנהגת המפלגה והמוסדות בה, יהיו מחוייבים להעלות כל נושא שנידון בהם, באופן מיידי, למערכת הדיון וההצבעה. החלטות ההנהגה והמוסדות יתקבלו בהתאם לקיים בתקנון המפלגה, תוך היוועצות בתוצאות ההצבעה ובדיונים שהתקיימו במערכת ההצבעה האינטרנטית."

עוד הערה קטנה על לבני.
לבני לא משנה שום דבר. לבני לא פראיירית, והיא לא תשכב על גדר התיל בשבילנו. היא רוצה אותנו כי אנחנו יכולים להביא לה קולות. ואם אין לנו אמונה ביכולת להביא מנדטים – היא גם לא צריכה אותנו, ובגלל זה גם לא ראינו עדיין הסכם. היא תמרח אותנו עד הדקה ה90.

בוחרים לרוץ עם ליבני – או מתחייבים להביא לפחות 30 קולות (כתבה מיה ש.)

הערב הזה יוחלט אם התנועה הירוקה תרוץ עם ציפי ליבני או לא (זאת אומרת, אם ההצעה תהיה בתוקף עד הערב, עם ציפי ושלי לא יחברו, אם קיפי מרחוב סומסום לא יכריז על מועמדותו וכו' וכו').

אני לא מגדולי המעורבים בתנועה הירוקה כיום אבל רציתי לחלוק איתכם את דעתי. אני מדברת כמישהי שהיתה פעילה בבחירות הקודמות לכנסת, ודיי נשחקה.

בפעם שעברה, רציתי נורא שניכנס. השקעתי הרבה שעות והרבה קשרים כדי שזה יקרה. התנדבתי במטה ועשיתי טלפונים. שוחחתי עם אנשים ברחוב כדי לנסות לשכנע אותם להצביע לתנועה. חילקתי סטיקרים. כתבתי טוקבקים. הייתי מעורבת בנסיון לנסח נייר עמדה בנושא זכויות בעלי חיים ולשכנע את מגזר פעילי בעלי החיים להצביע לנו. עמדתי מחוץ לקלפי חצי יום, שוחחתי עם אנשים דקה לפני שהם נכנסו. גררתי לפחות 20 איש סביבי  (משפחה וחברים ומכרים) שהצביעו לתנועה.

פשוט האמנתי עמוקות בתנועה הירוקה ורציתי שכולם יראו למה זו המפלגה הכי טובה בסביבה. אז וויתרתי על שעות עבודה ושעות שינה וסיכנתי כמה חברויות… והיו הרבה פעילים שהשקיעו עוד הרבה הרבה הרבה יותר ממני. יותר שעות, יותר מעורבות רגשית, יותר קשרים, הרבה יותר כסף. וכולנו, כמובן, בהתנדבות.

ובכל זאת לא נכנסנו.

אני רוצה שנהיה בפנים. אני רוצה שאדם טוב כמו אלון טל יוכל להילחם עבור הסביבה מתוך הכנסת. ואני רוצה שבבחירות הבאות אוכל להציג לחברים שלי קבלות על עשייה פרלמנטרית של התנועה הירוקה.

וזאת הסיבה שאני חושבת שצריך לרוץ עם ליבני.

יותר מדוייק, לסתום את האף ולרוץ עם ליבני, ולנסות לא להיחנק עם שטרית, עם מניפולציות מימון בחירות, ועם עוד הרבה דברים מסריחים שיקרו בהמשך. כן, גם לי יש בעיות קשות עם זה. אבל אני מוכנה לשלם את המחיר הזה. זו נראה לי האופציה האחראית להצבעה מבחינתי, כמי שלא תשקיע הפעם הרבה שעות, מעורבות רגשית, קשרים או כסף. לדעתי זו תמימות וחוסר אחריות להחליט לא לרוץ איתה, ואז לשבת לשלב ידיים ולהאמין שהפעם הציבור יצביע בשבילנו כך פתאום.

אני פונה לכל אחד ואחת מכם שלא רוצה לרוץ עם ליבני – אם פסלתם דרך בטוחה לכנסת, אנא התנהגו באחריות וספקו אלטרנטיבה. לדעתי כל אחד מהמתנגדים לחבירה צריך לקחת על עצמו לפעול כדי להביא לפחות 30 בוחרים, ולנסות להגיע לעוד 30  איש אחרים בכל דרך אפשרית, בשיחות רחוב, מחוץ לקלפי, בטוקבקים – כמו שאני ורבים אחרים עשו בפעם שעברה. זה יעבוד – אם יהיו 1500 פעילים שיעשו את זה (אפילו 1000 לא יספיקו).

אם התנגדתם לריצה עם ליבני ואתם לא מתכוונים לפעול במרץ כדי לקדם את ריצתה של התנועה הירוקה לתוך הכנסת, לדעתי אתם מחבלים במו ידיכם בשרידות של המפלגה הזו. כי הקולות לא יגיעו מהחלל הריק.  כי יש גבול כמה מפלגה קטנה בלי משאבים יכולה לנסות לרוץ כל פעם מחדש בלי להיכנס.

לסיכום – לרוץ עם ליבני ולסתום את האף, או להתחייב לפעול כדי להביא לפחות 30 בוחרים.  הבחירה בידכם.

ועוד הערה לסיום – אני לא אגיע היום בערב, אבל התקזזתי עם מישהו שהתכוון  להצביע נגד החבירה.  לדעתי זה פתרון טוב למי שגר רחוק ולא יכול להגיע. תודה לאופק על הרעיון.

מיה

ירוק עולה

נובמבר 27, 2012 10 תגובות

מאת דוד אלכסנדר

מתמודד בפרימריס 2012

 

תפיסת העולם הירוקה היא נכונה ופופולרית, אבל לא מספיקה בכדי להבאי אנשים בהמוניהם לקלפי. הנושאים הירוקים עדיין נראים לרוב הציבור כנושא משני שלא שווה לבזבז עליו את הקול. אפשר להבין אותם. הם מקבלים יכולת השפעה פעם בארבע שנים בלבד והצבעה לתנועה הירוקה נראת כויתור על נושאים אחרים, כמו ביטחון וכלכלה.

 

המפה הפוליטית כיום מורכבת מגושים גדולים ועושה רושם כי המערכת הפוליטית רוצה לקבע מצב זה ואף להקצינו. זה שנים שהחלום הוורוד של נתניהו הוא ליצר משטר נשיאותי עם שתיים שלוש מפלגות גדולות, כמו בארה"ב. בבחירות הבאות, לאחר חקיקה אשר תעלה את אחוז החסימה ואולי תשנה את שיטת המשטר, ייתכן ולא יהיה מקום למפלגה קטנה כמו שלנו.

 

זה עכשיו או לעולם לא!

 

ההרגשה אצל הבוחרים היא שזה אותם אנשים ושאין למי להצביע, אך באין אלטרנטיבה אחרת הם יצביעו שוב לגושים הגדולים עטורי הכוכבים או שידירו רגליהם מן הקלפי. באופק אין מפלגת "גמלאים" אשר תרכז אליה את הצבעות המחאה. עלינו להיות מפלגה זו!

 

יתכן שהמילה "מהפכה" מרתיעה חלקים מאיתנו, אך אנו תנועה מהפכנית לכל דבר ועניין. אנו תומכים בפתרונות רדיקלים לאתגרי ההווה: אנרגיה חלופית, כלכלה בת-קיימא ומאבק מול תעשיה מזהמת וחסרת מוסר, הם כולם רעיונות מהפכניים ביחס למצב הקיים. לפני שאנו מסתערים על אותם מטרות, עלינו קודם כל להכיר את עצמנו ולהבין מה אנחנו. אחרי שנעשה זאת, נוכל להביט סביב ולראות שבעצם אנו לא לבד.

 

בשנים האחרונות החל להווצר מסביבנו גל מחאה אשר מורכב מאנשים שגם כן מאסו מהמצב הקיים. מעגלים אלו אולי לא בדיוק "ירוקים", אבל חולקים איתנו את ההבנה שהמערכות הכלכליות, החברתיות ובמיוחד הפוליטיות, לא עובדות ויש לשנותן מהיסוד. מהפכנים – כמונו.

 

על התנועה הירוקה לחבק לקרבה כוחות מהפכניים אלו. כוחות המסוגלים להעיר את השטח, להטות את כף המאזניים ולהפוך אותנו ממפלגה שמתפללת לעבור את אחוז החסימה, לכוח פוליטי איתן. כוח עם זרוע פרלמנטרית בלתי מתפשרת וזרוע מחאתית בועטת.

 

קולות המחאה הולכים להם בעיקר לגוש העבודה-מרץ, אבל עדיין ישנם רבים שיושבים על הגדר. עלינו להציג אלטרנטיבה בפניהם. אלטרנטיבה שתפנה למרכז המפה הפוליטית ותראה כי הצבעה לתנועה הירוקה היא לא זריקת פתק ההצבעה לפח.

 

אני בעצמי מהפכן לא קטן. אמנם לא סביר שתפגשו אותי בהפגנה מתעמת עם שוטרים, אך זה שנים שאני מקדם את רעיונות הדמוקרטיה הישירה בדרכים שונות. דמוקרטיה ישירה היא מהפכה רבתי בצורת השלטון ונותנת כוח אדיר בידי הציבור. כוח להחליט על כל נושא ולכפות אותו על רשויות השלטון. אין ספק שרעיונות אלו תופסים תאוצה בימינו ולראיה שהתנועה הירוקה עצמה מפנימה אותם וכמעט כל המתמודדים בבחירות הפנימיות הקרבות אומרים "בטח, אני תמיד הייתי דמוקרט ישיר".

 

אני מתמודד על מקום ברשימה לכנסת מתוך רצון לקדם שלושה פרויקטים:

 

  • קידום חקיקה ירוקה, פיראטית וישירה.

  • התנהלות עצמית בדמוקרטיה ישירה והכנסתה למוסדות התנועה והכנסת.

  • שימוש בדמוקרטיה ישירה בשביל להגדיל את גודלה וכוחה של התנועה הירוקה.

 

מקווה לזכות באמונכם,

דוד אלכסנדר


לפרטים נוספים אודותי כנסו לאתר הבית שלי

 

יש לנו בעיה רצינית ויש לעשות מעשה

מאת אמנון דפני – מתמודד לרשימת התנועה הירוקה לכנסת

מה הבעיה ?

לאחרונה שמענו שהממשלה העניקה לבעלי ההון הטבה על סך 27 מיליארד ש"ח. הם ויתרו בשמנו, למען הטייקונים, על מיליון שקל כל יום למשך 70 שנה. זו עובדה ששמה לנו את הבעיה האמיתית מול העיניים: השלטון שלנו לא דואג לנו. בחירות זוהי הצגה גדולה שגורמת לנו להרגיש בשליטה פעם בארבע שנים, אבל משאירה אותנו פעם אחר פעם עם נציג אחר של אותם טיקונים.

למה זה קורה ?

זה קורה משום שמאחורי כל מפלגה גדולה יושבים בנקים, טייקונים, וועדים גדולים. ה-[אעלק] דמוקרטיה שלנו,  נשלטת על ידי קבוצות אינטרסים צרות שלא רואות אותנו ממטר ולא סופרות אותנו. כל ארבע שנים נעמד לפנינו אדם שמבטיח הבטחות גדולות ומסביר שאם יבחר שוב הכל יסתדר. בסרט הזה כבר הינו. אותו נציג אומר לנו שהוא מייצג אותנו אבל במקום זאת הוא מיצג אינטרסים של קבוצות מיעוט והכל הוא חלק מהצגה גדולה שנקראת שוד משאבי הציבור.

זאת לא טעות ולא מדיניות – זאת השיטה !

מה הפתרון ?

בדקנו כיצד מדינות אחרות החזירו את הדמוקרטיה לציבור, וראינושאין צורך להמציא את הגלגל. יש לשנות את השיטה ולהעיף ממוקדי הכוח את מי שלא מחויב לנו. אנו צריכים נציג שיהיה מחוייב לנו ברמה היומית ולא יראה את פניו רק פעם בארבע שנים.

בדמוקרטיה ישירה הנציג (הפיראט) מתחייב משפטית לקיים את רצון חברי המפלגה (הפיראטים) בעקבות הנחיות שיקבל מהחברים. הוא בודק מדי יום במערכת אינטרנטית מתקדמת ומתוחכמת (שעובדת במדינות רבות) מהם הנושאים שהחברים רוצים שיקדם והוא מחוייב לקדם אותם ולדווח לחברים.

אין לנציג סמכות לעשות את כל שעולה על רוחו במנדט שניתן לו. זהי מערכת חכמה שמאפשרת לחברי המפלגה להאציל סמכויות על מומחים בתחום. תפקידו של הנציג הוא ללכת לעבודה בכנסת כל יום, לדווח לחברים מה מתרחש ומתקדם ולפעול על פי רצון הריבון – כלומר מי שבחר בו.

מי אנחנו?

אנחנו קבוצה גדולה של אנשים שפועלים למען שינוי סדר היום הציבורי בישראל מעל עשר שנים. יש בינינו פעילים חברתיים, אנשי טכנולוגיה, מדע וסביבה ואנחנו יודעים שהפתרון פשוט.

מיהו הפיראט הירוק ?

אמנון דפני, פעיל חברתי שנים רבות ובמקצועי בעל חברה לטכנולוגיה ושיווק ברשתות חברתיות בקוד פתוח. אמנון הקים את תא הפעילים למען החברה והסביבה במכון ויצמן בו למד ומאז הקים את אתר אקטיביזם ורשת האקטיביסטים, את האתר הרשמי של המאבק לצדק חברתי, היה רכז הניו-מדיה של המאבק לצדק חברתי, הקים את חדר המצב להרמת צעדת המליון ב-2011, את הבנק החברתי, את מחנה הפראירים למען שיויון בנטל, היה שותף להקמת מפלגת התנועה הירוקה ועוד פעילות ענפה ורבה במשך השנים. את העשיה החברתית שלו עושה אמנון בהתנדבות ובשמחה, ומתוך אמונה שלמה שאם תיפסק גניבת משאבי הציבור יהיה מספיק לכולם ונוכל לחיות בשלום ובשפע.

איך אפשר לעזור ?

בכדי שחזון הדמוקרטיה הישירה יצא לפועל, יש להחדיר מועמד דמוקרטי ישיר למפלגות ולכנסת. אמנון דפני רץ ברשימת התנועה הירוקה.

  1. הרשמו לרשימת העדכונים כדי שנוכל לשמור איתכם על קשר ולקדם את הדמוקרטיה הישירה ביחד.
  2. שתפו את הפוסט הזה עם חברים בפיסבוק במייל ובכל דרך. אין לנו שלטים גדולים ותקציבי פירסום ענקיים. יש לנו אחד את השני ואמונה שביחד – ניתן להביא שינוי.

הצטרפו אלי,
ביחד נאמין, ביחד נפעל
ורק יחד נשנה.

שלכם,
אמנון דפני

%d בלוגרים אהבו את זה: