ראשי > בחירות 2013, דמוקרטיה, דעות, סקרים > מה עם אחוז החסימה?

מה עם אחוז החסימה?

אנו ניצבים, שוב, בשבועות הראשונים של תקופת בחירות שבה נצטרך לשכנע את הציבור להצביע לנו בהמוניהם. רגע לפני שאנחנו ופעילים אחרים יוצאים לפורומים, לחוגי הבית, לקמפוסים ולרחוב, כדאי לנסות ולהתמודד בצורה רצינית עם שאלת אחוז החסימה.

הקולות הצפים

כבר מיום רישומה כמפלגה, התנועה הירוקה שאפה גם לפנות ל"קולות הצפים". רבים מהקולות הצפים הם אזרחים שמאסו במפלגות הקיימות, בפוליטיקה הקיימת, ורוצים שינוי. מדובר בציבור ענק, יחסית למצביעים האידיאולוגיים שלנו. האפשרויות העומדות בפני מי שלא רוצה להצביע ל"ישן" הן או לא להצביע בכלל (או לשים פתק לבן), או להכניס מישהו חדש, ללא הסטוריה פוליטית, לכנסת. בד"כ יש מישהו שמצליח לרכב על הגל הזה: פעם היתה זו מפלגת שינוי, פעם הגמלאים, ובפעם הזו מי שמצליח בינתיים, לפי הסקרים, לרכב על הגל הזה הוא יאיר לפיד עם מפלגת "יש עתיד" שלו.

הבעיה של התנועה הירוקה היא כרגע כפולה: ראשית, למרות החדשנות שאנחנו יודעים שהיא מביאה איתה, היא לאו דווקא מצטיירת כמשהו חדש ומעניין בעיניי הציבור הרחב. "הירוקים" כבר רצים שנים לכנסת, ורוב אזרחי ישראל לא עושים את ההבחנה, ואין לנו בתנועה הירוקה "יאיר לפיד" משלנו (לטוב ולרע, אבל לדעתי בעיקר לטוב). ואולם, הבעיה המשמעותית יותר היא שבעבור מצביע צף, שאלת אחוז החסימה הופכת להיות ה-שאלה המשמעותית ביותר, משום שלהצביע למפלגה שלא תיכנס לכנסת שקול מבחינתו ללא להצביע כלל.

הנה המלכוד-22 שלנו: בלי לשבור את מחסום אחוז החסימה, לא נצליח למשוך אלינו מסה קריטית של קולות צפים; אבל את מחסום אחוז החסימה קשה לשבור בלי המסה הקריטית הזו. לכן אם יש סיכוי כלשהו לזה, כנראה שהוא מבוסס על ציבור המצביעים האידיאולוגיים שלנו. אם כולם יכירו אותנו, אכן יצביעו לנו בסקרים, וישכנעו מספיק אנשים סביבם לעשות כמוהם, נעבור בסקרים – ובבחירות.

החדשות הטובות הן שבייחוד אחרי גלי המחאה החברתית, ועם מערכת בחירות שצפויה (בתקווה) לסוב סביב הנושאים הכלכליים והחברתיים, ישנו ציבור גדול של מצביעים שרוצים בדיוק את מה שיש לתנועה הירוקה להציע, ו"רק" צריך להכיר להם את המפלגה, את החזון שלה, ואת האנשים שבה. האם נצליח להגיע אליהם? שוב, ההצלחה תלויה בהתגייסותו של הציבור שכבר מכיר אותנו ותמך בנו בבחירות הקודמות, ומי שהכיר אותנו בתקופה שמאז הבחירות הקודמות.

סיפור האנדרדוג

במערכת הבחירות הקודמת התנועה הירוקה לא התבלטה בסקרים. כדי להתמודד עם זה, "שווקנו" לציבור את מה שאני קורא לו "סיפור האנדרדוג", סיפור של מפלגה שנכנסת כנגד כל הסיכויים, כנגד כל הסימנים המצביעים לתוצאה אחרת. אמרנו שבסקרים אנחנו מגרדים את אחוז החסימה. אמרנו שהתקשורת מתנכלת לנו. התעקשנו שמי שיצביע למפלגות גדולות ופרגמטיות יתחרט יותר על הצבעתו מאשר מי שיצביע עבורנו, ובדיעבד, טענו שאם רק עוד כמה אנשים היו מצביעים עם הלב, אז היינו עוברים.

למרבה הצער, במבחן התוצאה, זה לא עבד. על מנת לגייס שוב את התומכים שלנו לפעולה, אנחנו צריכים לברר: מה היו החורים בסיפור האנדרדוג שלנו?

 "הסקרים הרשמיים מעוותים את התמונה": זה אמנם נכון. אבל קשה להעריך כיצד מתעוותת אותה תמונה: למשל, בסקר אנשים מצביעים "עם הלב". לעומת זאת בקלפי, כשהסיכון לאבד את הקול גדול, לא מעט בוחרים ללכת עם מפלגה מבוססת. ייתכן שעבור התנועה הירוקה, התוצאה בסקרים היא דווקא הגבול העליון, לא התחתון, של מה שנקבל.

 "בבחירות בקמפוסים התנועה הירוקה יוצאת אחת המפלגות הגדולות בכנסת": גם נכון, אבל צריך לקחת בחשבון גם עד כמה אותן בחירות אינן מייצגות את התמונה הארצית – למשל, ברוב המקרים גוש השמאל זכה בבחירות בפער רחב, ולעיתים מפלגות כגון ש"ס וישראל ביתנו לא הופיעו בכלל.

 "לפי מכוני הסקרים, אנחנו מגרדים את אחוז החסימה": אבל לעיתים מאד קרובות, אם לא בכל הפעמים, לא הבחינו בכלל הסוקרים בין המפלגות "הירוקות" השונות, וכך כל מי שהצביע "ירוק" – לאו דווקא "התנועה הירוקה" – נספר מבחינתנו כמצביע שלנו. אבל בקלפי, הפיצול הזה היה משמעותי גם לבלבול של מי שכן רצה להצביע לנו, וגם לנכונות של מי שהתלבט אם להצביע לנו או לא.

 "התקשורת היתה עוינת": גם הטענה הזו נשמעה ונשמעת, וזה אולי היה נכון. אבל ייתכן גם שחלק, לפחות, מהעיתונאים בחר להתעלם מהתנועה הירוקה משום שהוא באמת לא האמין (ובצדק, כפי שהתברר) שמדובר בתופעה כל כך חשובה במערכת הבחירות דאז. עד שנעבור את אחוז החסימה זה לא הולך להשתנות.

סיפור האנדרדוג, בחירות 2013

היום כמו אז, הסקרים בפתיחת מערכת הבחירות הנוכחית אינם מנבאים לתנועה הירוקה נוכחות יציבה בכנסת. האם אותו "שפיל" יעבוד הפעם? לדעתי זה יעבוד הרבה פחות טוב.

בתקופה של "הקדמת הבחירות" המדומה (לפני התרגיל של נתניהו ומופז), פגשתי בהפגנה בחור אחד, שהיה תומך נלהב שלנו בבחירות הקודמות. הוא דיבר על התקופה עם ברק בעיניים, וסוג של נוסטלגיה: מערכת הבחירות הראשונה שבה התמודדה סוף סוף מפלגה שהוא מזדהה איתה לגמרי. ההתלהבות של הבחירות, כאב הלב כשהתברר שלא עברנו את אחוז החסימה, התחושה שכמעט – כמעט! – הגענו ונכנסנו לכנסת. הוא שאל אותי, היינו כל כך קרובים! כמה היה חסר לנו? ואז נאלצתי ביני לבין עצמי להודות בנקודה כואבת: למרות התחושה של "כמעט" שכולנו היינו שותפים לה, במציאות, לא באמת התקרבנו לאחוז החסימה – למעשה, לא הגענו אפילו לאחוז אחד מהקולות, בעת שאחוז החסימה עמד על 2%. כן, אם היה מתפרסם הסקר ההוא, אם לא היה יוצא ספין "ציפי מול ביבי", אם אם אם… אבל עם זה לא הולכים לבנק.

היום, הבחור הנ"ל הוא חבר מפלגת העבודה. הוא עדיין מזדהה עם כל מה שהתנועה הירוקה מייצגת, הוא עדיין מרגיש שהיא מייצגת את דרכו. יש לתנועה הירוקה פינה חמה בלב שלו, אבל – הוא לא יצביע לנו. כי כפי שאמר לי אדם אחר שדיברתי איתו, לטעות זה אנושי – אבל לא ללמוד מטעויות זה כבר טיפשי. ונדמה לי שגם אם רוב המצביעים שלנו דאז לא מתחרטים על בחירתם בזמנה, זה לא אומר שהם יבחרו בנו שוב הפעם, ודאי שלא אם ננסה ללכת עם "סיפור האנדרדוג" שוב: אם זה לא עבד בפעם שעברה, למה שזה יעבוד הפעם?

 בתור מפלגה, גם אם כזו שעוד איננה בכנסת, אנחנו חייבים להבין שיש לנו מחוייבות כלפי כל אותם אנשים שהצביעו לנו (ואיבדו את קולם עבורנו) בבחירות הקודמות. אני שמח וגאה לומר שבהתחייבות משמעותית שהתחייבנו בפניהם, עמדנו: אמרנו שאנחנו רצים מרתון ושלא ניעלם מהשטח, והנה אנחנו עדיין כאן, כבר פועלים במרץ לקראת הבחירות הקרובות. אבל לא פחות חשוב הוא, לא להמר שוב על קולם של תומכינו כפי שהימרנו – והפסדנו – בפעם שעברה, אלא אם כן אין שום ברירה טובה יותר.

החזון יותר חשוב מהסיפור

הצענו (ועודנו מציעים) לציבור הישראלי חזון: חזון של פוליטיקה אחרת, אחראית, מקיימת, מחוברת לבוחר. במקביל, גם שיווקנו את "סיפור האנדרדוג", אבל אין קשר הכרחי בין השניים. והחדשות הטובות הן שלא הסיפור הוא החשוב, אלא החזון. אני לא מתכוון חזון הכלכלה הירוקה, החברה השיוויונית, סגירת הפערים וכן הלאה, כי לא צריך להקים מפלגה בשביל להציע את כל אלה. הדבר שאנחנו ורק אנחנו, כמפלגה, יכולים להציע הוא חזון הפוליטיקה האחרת הזו. בעולם מושלם, כל המפלגות היו מציעות קודם כל את זה, אבל האבסורד הוא שעושה רושם שרק אנחנו יכולים באמת להציע את זה בישראל של היום. יותר מתמיד, התומכים שלנו, ובהם גם בן שיחי מההפגנה, עוד מאמינים בחזון הזה ורוצים לראות אותו מתגשם.

אמרתי שלדעתי הסיכוי הטוב ביותר שלנו הן לשבור את אחוז החסימה בסקרים והן למשוך אלינו פעילים שהשתתפו במחאה החברתית הוא באמצעות המחנה האידיאולוגי שלנו. אבל אני חושב שהפעם, סיפור האנדרדוג רק יעמוד בדרכנו. במקומו צריך לומר את האמת המלאה: רק אנחנו מציעים את הסיכוי הטוב ביותר לפוליטיקה אחרת, אם ניכנס; ושהמטרה החשובה והמיידית שלנו היא לפרוץ את מחסום אחוז החסימה ולהגיע לכמה שיותר תומכים פוטנציאליים, מה שיכול לקרות רק בתמיכה פעילה של כמה שיותר אנשים התומכים בנו כבר. צריך לנטוש את מה שעלול להצטייר כבכיינות ואשלייה עצמית, ובמקביל צריך להיערך לכל אפשרות – גם שבהתקרב יום הבוחר, אם מסתמן שלא נעבור את אחוז החסימה, שנפנה לכיוון אחר, בין אם מדובר על משיכת מועמדותנו לכנסת הקרובה והשקעת מאמץ בבחירות המקומיות שאמורות להיערך בסוף 2013, ובין אם מדובר על רשימה משותפת עם מפלגות אחרות על בסיס שותפות ערכים, לפחות חלקית, וכמובן עם קווים אדומים. צריך להבין גם שאין שום דבר שלילי במיוחד בשיתוף פעולה בריצה לכנסת: אחרי הכל, גם כשניכנס, נצטרך להשתתף בקואליציה או באופוזיציה זו או אחרת, ולמען האמת, שיתוף פעולה הוא צורך הכרחי במציאות הפוליטית ובכלל, בין אם בכנסת ובין אם לפניה. יתרה מזו, כל שנה שעוברת שבה התנועה הירוקה איננה בכנסת היא עוד שנה שבה אמונם של אזרחי ישראל בפוליטיקה יורד, שבה גדלים הפערים בחברה, שבה נחלת הכלל שלנו מצטמקת ואיכות החיים של כולנו יורדת. התנועה הירוקה רצה מרתון, ולא ניעלם מהשטח גם אם לא נצליח בבחירות הארציות הקרובות – אחריהן כמובן יש את הבחירות המקומיות, ואחריהן עוד מערכת בחירות ועוד אחת. ועם זאת, כמה שיותר מהר, יותר טוב.

בנימה אישית: מאד הייתי רוצה לראות את התנועה הירוקה נכנסת לכנסת הקרובה בכוחות עצמה (או אפילו יותר טוב, בשיתוף פעולה עם מפלגה שהיא שותפה ערכית כמו שהיתה מימ"ד בבחירות הקודמות). אני מאמין שזה אפשרי ושצריך לפעול לכיוון הזה בכל הכוח. המטרה הראשונה וההכרחית היא, כאמור, לעבור את אחוז החסימה בסקרים, וזה אומר ליצור "באזז", לדבר עם אנשים, ליזום אירועים ודיונים וכל מה שצריך כדי שכל מי שיכול למצוא בתנועה הירוקה בית – יעשה זאת.

ולכל אותם תומכים שלנו בלבם אך לא בקולם: בואו. אנחנו צריכים אתכם, שתצביעו סקרים, שתדברו על המפלגה, שתקדמו ותפרסמו את החזון שלה. תמיד אפשר לעשות הערכת מצב שבוע לפני הבחירות – אבל אם כולנו נעשה את מה שבלבנו עכשיו, לא יהיה צריך להתלבט: התנועה הירוקה תהיה בפנים לפי כל סקר, ולא תהיה סתירה בין החשיבה האסטרטגית לבין נטיית הלב.

מודעות פרסומת
  1. עדן ב.
    נובמבר 5, 2012 בשעה 11:19 am

    "נצטרך להצטרף לקואליציה זו או אחרת"?
    מי שרוצים לרוץ מרתון צריכים להיות מסוגלים ומוכנים גם לשבת באופוזיציה.

  2. ofersin
    נובמבר 5, 2012 בשעה 11:32 am

    הערה חשובה, ותודה על החידוד – ברור שזו גם אופציה. הנקודה שלי היתה כאמור ששיתוף פעולה הוא צורך הכרחי בפוליטיקה. בכל מקרה נשיג יותר בכנסת אם נשתף פעולה עם מפלגות ופרלמנטרים אחרים, לא חשוב אם הם באופוזיציה או בקואליציה.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: