ראשי > Uncategorized > מפלגה מהפכנית

מפלגה מהפכנית

מתישהו בסוף היסודי או בתחילת החטיבה נתנו לי תגית של הפרעת קשב וריכוז. היות וטוענים
שההפרעה הזאת משפיעה במידה מסוימת על כל דבר בחיים של מי שזכה לה, אני מרשה לעצמי
להכניס אותה גם לפוסט.
אומרים שהפרעת קשב נגרמת משינוי קטן באחד הקולטנים במוח, שבגללו המחשבות נראות רוב
הזמן כמו כלכלה קפיטליסטית ביום רע, או אם נבחר בדימוי ספציפי יותר- כמו מערכת התחבורה
שלנו לאחר שתופרט כליל.
דמיינו לכם צומת של 12 כבישים שמגיעים מכל הכיוונים (כל אחד נסלל ע"י יזם אחר) בצומת
כיכרות, רמזורים, שלטי חוצות מהבהבים שתורמים לבלבול, פקחים מטעם החברות שמחלקים
הוראות סותרות ורכבת שעוברת באמצע. אף אחד לא חשב לבנות מחלף.
בצומת הזה עוברות אלפי מכוניות, משאיות, אוטובוסים, מכל מקום לכל מקום ואתם עומדים
באמצע וצריכים לתפוס בו טרמפ לחיפה.

להפרעת קשב יש כמובן חסרונות, מה שזיכה אותה בתואר המפוקפק "הפרעה" אבל יש לה כמה
יתרונות, מחקרים מצביעים על כך שאנשים עם קשב מבולגן יש דמיון ויצירתיות מפותחים במיוחד(כמו
בשוק החופשי שתמיד מתהדר ביזמות וחדשנות).
במדינה שמוקפת בבלאגן מבפנים ומבחוץ, במיוחד בזמנים האחרונים שבהם יש מהפכות בכל
העולם, טלטלות כלכליות ופוליטיות בקנה מידה גדול והגעה לנקודה קריטית מבחינת בעיות מורכבות
רבות, ובראשן הבעיה הסביבתית, שאין להן פתרון ידוע ופשוט – דמיון ויצירתיות הם בין התכונות הכי
חשובות ליישות פוליטית. והיות וממילא בישראל ידוע שתרבות הדיון היא בעייתית, והבלאגן חוגג אני
חושב שאנחנו כתנועה יכולים להרשות לעצמנו להיות לפעמים קצת פזורי קשב ולנצל את היתרונות
האלו.
אבל – כמו שקראתי לא מזמן בספר “הביתה” , המשורר הרוסי מאיאקובסקי אמר- “גם לחלום
צריך לדעת”.
מלבד מערכת התחבורה הקורסת, במדינת הפרעת הקשב קיימת גם משטרת תנועה גדולה
ומפותחת יחסית. וכשמערכת הרמזורים קורסת בעקבות מלחמת סייבר בין ארבע חברות הרמזורים
המתחרות, והפקקים נערמים לאורך הנתיבים, מגיעה פלוגה של שוטרי תנועה עם משרוקיות
ואפודים זוהרים, ומתחילים לכוון את התנועה ידנית ולפתוח את הפקקים.
פתאום התנועה עוצרת ואלפי מכוניות זורמות לכיוון ירושלים בלבד. אחר כך לבאר שבע וכן הלאה.

ככה שמתי לב בזמן האחרון שיש לי משאב ריכוז לא רע, אבל מוגבל, שיש להשתמש בו בחכמה.
הכנתי לעצמי סדר עדיפויות- לאן הכי חשוב להפנות את הריכוז שלי?
ובסופו של דבר הבנתי -שאותו סדר עדיפויות רלוונטי גם לתנועה פוליטית.

אני אפרט כאן את סדר העדיפוית שאני רואה כרלוונטי לתנועה פוליטית – ואתם יכולים לחשוב אם
הוא רלוונטי גם לחיים האישיים.

הדבר שראוי להפנות אליו כמה שיותר תשומת לב הוא הסביבה. הסביבה היא מערכת מורכבת, היא
הבסיס שעליו כל החברה והתרבות האנושית בנויה, היא מהווה את העולם, וכל התחומים האחרים
הם חלק קטן ממנה.ממנה לומדים. הסביבה מרגישה ראשונה כל שינוי בפעילות האנושית -ומבט
עליה יגלה את המשמעות של השינוי הזה. התהליכים בה הם חשופים. ובני האדם הם חלק מהסביבה
ומהמערכת האקולוגית.
בשורה תחתונה, פעילות שנבחר בה שאינה יכולה לחיות בשלום עם הסביבה, אינה בת קיימא ודינה
ליפול. גם אם נקים חברה, תרבות,מדע, כלכלה, וצבא לתפארת. האדמה עליה אנו חיים היא הבסיס
– ציוילזציות מתקדמות במהלך ההיסטוריה נפלו, לפעמים בשיא פריחתן, בגלל הרס המשאבים
הטבעיים עליהם הן התבססו.

הדבר השני שצריך להתרכז בו הוא החברה-
בגלל שאנחנו לא כסף, ולא מחשבים, ולא ניירות ולא טנקים, אנחנו בני אדם.
וכדי שמשהו יבנה כמו שצריך בארץ הזאת, צריך שתהיה כאן חברה של בני אדם שמחוברים זה לזה
וחיים ביחד בשלום ובשיתוף פעולה.
חברה זה לא קיצבאות או ביטוח לאומי, או עמותות צדקה, אלה כלים לבניית החברה.
חברה היא מכלול היחסים בין בני אדם. והיחסים האלה צריכים להיות בפוקוס.
צריך לעמול תמיד על בניית האמון של אנשים זה בזה, על בניית האמון של אנשים במערכת
הפוליטית ובפעולה שלהם בתוכה. על מתן כוח לציבור וליחיד לפעול ולהגשים את עצמו, על מתן
כוח לציבור לשתף פעולה. לדעתי הקשר בין חברה במובן שאני מדבר עליה לסוציאליזם הוא לא
תמיד חד-משמעי -אבל כן, יש קשר!
אנשים שעובדים 12 שעות ביום כדי שיהיה להם כסף בזמן שמי שמגדל את הילדים שלהם זה האח
הגדול בטלויזיה לא יכולים לבנות חברה.
דברים כמו בנייה של קהילות, קואופרטיבים, שקיפות שלטונית וכח השפעה של האזרחים
בפוליטיקה, זכויות אדם ואזרח, זמן פנוי של אדם לעצמו ולמשפחתו ועוד הם מה שייתן לנו כחברה
את היכולת לבנות כל דבר אחר. ואם זה לא קיים – לא נוכל לבנות מוסדות בני קיימא. לכל היותר
מוסדות שמקיימים את עצמם כמו זומבים ללא מטרה וחוטאים לתפקידם כשמאחוריהם עומדת חברה חולה.

הדבר השלישי שצריך להתרכז בו הוא מה שבסיסמה שעל כרטיסי הביקור שלנו נקרא תקווה- והוא
בעצם התרבות. היסוד הרוחני.
כי אחרי שוידאנו שאנחנו יכולים לחיות כאן, ושאנחנו יכולים לקיים כאן חברה של בני אדם, ולא של
זאבים, עולה השאלה איזו חברה – ולמה אנחנו כאן? אם אין לנו סיבה -אפשר להתפזר וללכת.
התרבות היא השפה המשותפת שלנו, הערכים המשותפים, החלומות המשותפים והתקווה.
היא מה שמאפשר לאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם לפעול ביחד ולחיות ביחד.
התרבות היא הדמיון והיצירתיות שלנו. מהתרבות נובע העתיד שלנו -ומכאן התקווה.
אם בהמנון שלנו התקווה היא להיות עם חופשי בארצנו – זה לא אומר שאסור לנו לקוות מעבר לזה.
כדי שיהיה לנו עתיד, צריך לחלום תמיד חלומות חדשים, ולהשקיף לאופקים חדשים. בגלל זה הרצל
דיבר על הציונות כאידיאל אינסופי.
הרוח החזיקה את העם היהודי קיים במשך אלפי שנים לאחר שכל התשתית המדינית והחומרית שלו
בארץ ישראל חרבה, ולאחר שהמוני יהודים מתו או שועבדו.
על החיים שלנו עדיין מעיב צל השואה, והרוח היא התקווה היחידה לקום מהשואה הזאת.
הערכים, החלומות, התרבות, השירים, הספרים והאמנות הם הדבר שבעזרתו החלוצים ודור המדינה
בנו את המדינה הזאת גם כשרבים מהם מתו במחלות, בעבודה קשה וביאוש, בפרעות ובמלחמות.
רעיון רוחני הוא הדבר היחיד שיכול לחיות מעבר לאדם שמחזיק בו ולעבור הלאה.
בזכות התרבות והערכים שלנו למוסדות שנבנה תהיה מטרה, ותהיה דרך ללכת בה.

וכאן, מתחת לאלה, נמצאים כמובן הצבא, הכלכלה, הבריאות, החינוך ,הטכנולוגיה, יחסי החוץ ועוד
כמה דברים. למה בתחתית?
סיבה אחת היא שלפי הראיה שתיארתי כאן, כל אלה הם בעיקר כלים כדי לממש את המטרות
שתיארתי למעלה. ביחס לקיימות, לחברה ולתרבות הם לא מטרות בפני עצמם.
קיימות, חברה וסביבה הם תשתית לבניית הצבא, המשק האקדמיה ושאר המערכות הטובות ביותר.

אבל הסיבה העיקרית, היא שכל הדברים האלה הם הדברים שכואבים לנו. שבוערים לנו ושתובעים
פתרון מיידי. כשיש בהם בעיה, הם דורשים את מלוא תשומת הלב ואי אפשר להתעלם מהם.
אם חו"ח תהיה מלחמה, יעברו תקציבי עתק לביטחון ושום כוח שבעולם לא יוכל לעצור אותם.
ובגלל המצב הזה, ובגלל שאנחנו מותקפים כל הזמן במשברים בכל תחום ותחום, חשוב להפנות את
תשומת הלב מתי שרק אפשר לדברים העקרוניים, למטרות העל – אחרת הן יאבדו, ואיתן יאבד גם
כל השאר בסופו של דבר.

בפירמידת הצרכים של מאסלו נאמר שאדם שואף לפתור קודם כל את הבעיות המיידיות שלו – כמו
אוכל ובטחון. אבל זה רלוונטי לשעה הראשונה של מצב החרום.
המהפכה שאנחנו מביאים היא האמירה שאנחנו כבר לא במצב החרום. שאנחנו הופכים את
הפירמידה ששולטת כאן שנים רבות שמציבה את הטיפול במשברים לפני הכל, כי התפיסה הזאת
יוצרת לנו משברים חמורים פי כמה בעתיד הלא רחוק, וחונקת לנו את ההווה (וגם מוחקת את העבר).
אנחנו מספיק חזקים כדי לקום, לנשום ולהסתכל הלאה.

ממדינה בהקמה למדינה בת-קיימא.

ועכשיו תחשבו אם זה רלוונטי גם לחיים האישיים שלכם 🙂

מודעות פרסומת
:קטגוריותUncategorized
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: