ראשי > Uncategorized > מדיניות ולא אישיות

מדיניות ולא אישיות

הגיע הזמן שנפסיק לחפש משיח. אחת הסיבות שהחברה שלנו נראית כפי שהיא נראית היא משום שאנחנו אוהבים לבחור באישיות ולא במדיניות. אנחנו רוצים להאמין שאנחנו בוחרים בעד אדם שיחולל מהפך ותמיד מתאכזבים כשאנחנו עומדים על העובדה שהם בסך הכול בני אדם. אף על פי כן, אנחנו ממשיכים להשליך את תקוותינו ומאוויינו על דמויות פוליטיות.

מחשבות אלה עלו בי כאשר יאיר לפיד – עיתונאי, סופר, שחקן, מגיש חדשות, וידוען באופן כללי – הודיע שהוא החליט להיכנס לפוליטיקה ועתיד להקים מפלגה פוליטית משלו. מיד אחרי הודעתו נודע שנועם שליט, אביו של החייל השבוי המשוחרר גלעד שליט, מתכוון לרוץ בפריימריס של מפלגת העבודה. שניהם אנשים מיוחדים במינם שבאים לפתור את בעיותיה המיוחדות של מדינת ישראל, ולהציל את הדמוקרטיה הישראלית עם התובנות המיוחדות שלהם. אינני יודע אם לצרוח או להקיא נוכח המחשבה שמדינת ישראל הולכת לבזבז עוד מחזור בחירות על פולחן האישיות. אני מתרתח נוכח המחשבה שאלה הולכים להוכיח ששלום חנוך צדק כששר, "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם".

הסיבה שאני מתנגד להשתתפות הסלבס במשחק הפוליטי היא משום שהם אינם מביאים שום דבר בעל ערך למשחק. אינני מצליח להבין את הפופולאריות של לפיד ושליט בשעה שאין לאף אחד מושג מהם הרעיונות הפוליטיים שלהם. אין לנו שום אינדיקציה לגבי יכולתם לזכות בכוח פוליטי או יכולתם להשתמש בו כדי להשיג תוצאות.

אינני מתנגד לכריזמה בפוליטיקה כל עוד היא מלווה באידיאולוגיה ברורה ומוגדרת. כוח לשם כוח הוא עריצות. אידיאולוגיה יפה שמנותקת מהיכולת להתמודד עם ההתפלשות היומיומית בבוץ, שהיא הפוליטיקה, היא סוג של אוננות: היא אף פעם לא תוליד משהו חדש. להאמין שהמצב ישתפר רק משום שאדם מסוים יהיה בעל שררה, זה להאמין בפולחן האישיות. זה מוזיל את חלקנו בתהליך הדמוקרטי כפי שמתאר זאת היטב האוורד זין:

כל הנרטיב ההיסטורי בארה"ב, המתמקד באבות האומה והנשיאים, מכביד קשות על יכולת האזרח הפשוט לפעול.  הוא מציע שבזמני משבר נחפש מישהו שיציל אותנו:  במהפכה האמריקאית, האבות המייסדים; במשבר העבדות, לינקוטלן; בימי המיתון, רוזוולט; במשבר וייט נאם-ווטרגייט, קרטר.  הוא מלמד שבין משבר למשבר, הכול בסדר, ושמספיק לנו לחזור לאותו מצב "נורמאלי".  הוא מלמד שפעולת האזרחות הנעלה ביותר היא לבחור בין המשיחים, להיכנס לקלפי פעם בארבע שנים כדי לבחור בין שני זכרים לבנים אנגלו-סכסיים בעלי אישיות לא-מזיקה ודעות שמרניות.

הרעיון של המושיע מובנה לתוך התרבות, מעבר לפוליטיקה.  למדנו לפנות בכל עניין אל הכוכבים, אל המנהיגים, אל המומחים בכל תחום, ובכך לוותר על כוחנו, לזלזל ביכולותינו, למחוק את עצמנו.  אך מדי פעם בפעם, אמריקאים דוחים את רעיון המושיע ומורדים.

ובכל זאת אנו מתגעגעים לבן-גוריונים, לצ'רצ'ילים, לקנדיים, לבגינים, לרייגנים ולרבינים; אנו מקווים שאישים חדשים יחזירו אותנו אל הזיכרונות, זיכרונות כוזבים של וודאות ושל תכלית.  מתי אנחנו נדחה את הרעיון הזה, מתי נמרוד ונחטוף את מושכות הכוח מידי אלה המשתמשים בכוח לרעה?

מיכאל קורדובה, מנהל המדיה החברתית ודובר און-ליין של התנועה הירוקה , שואל בפייסבוק:  "האם תחכים התנועה הירוקה ותהפוך לחלק מתנועת המחאה?  אני שואל, ומי עונה?  האם יש לנו רק פתרונות מן המוכן, או שיש לנו גם מנהיגות שתביא את הרעיונות שלנו לעם?"

מפלגות אידיאולוגיות בישראל, במיוחד כשהם נוטות שמאלה, מעדיפות להימנע משאיפות פוליטיות לטובת רעיונות טהורים ויפים.  אבל זה לא מספיק לדעת מה עלינו לעשות.  כדי להיבחר, חייבים לשכנע מספיק אנשים שבוערת בך השאיפה לראות את יישום הרעיונות.  המצביעים מבינים שהתהליך הפוליטי רומס יוזמות ורעיונות רבים; שאם אין מאחוריהם שאיפה רצינית, החותרת לשווק אותם, ולהבטיח את יישומם, הם ייכחדו כמו ציפור הדודו.

כשאנו נרתעים משיווק אסרטיבי של האג'נדה שלנו, בגלל שהיא מזכירה לנו תנועות אידיאולוגיות אחרות בהן בחלנו, אז אנו נוטשים את השדה הפוליטי ומשאירים אותו להן.  אני מעדיף מפלגה בעלת אידיאולוגיה חזקה, גם אם אני מתנגד לה, שכן היא לפחות מבהירה את השיח הפוליטי.  היא למעשה נותנת לנו בחירה בין רעיונות מנוגדים ולא בין אישים מנוגדים.  מרבית המפלגות במרכז הרחב כל כך אינה יותר מאוסף של אופורטוניסטים, ידוענים וזונות, שכל אחד מהם מחפש לקדם את השאיפות הפוליטיות הפרטיות שלו, ומשתמש בכל רעיון אופנתי כדי להמשיך ולטפס.  הם אינם יותר ממחממי כסאות בכנסת, שישמשו את האליטה השלטת כדי להנציח את הסטאטוס קו.

אני מעדיף לנסות לענות על שאלתו של מיכאל, מאשר לתהות, האם לפיד או שליט הוא המשיח החדש.

 ( תורגם ע"י גודי כהן וסוזן קודש )

מודעות פרסומת
  1. שרית עוקד
    פברואר 22, 2012 בשעה 7:44 am

    אתה צודק,‏ ההצבעה היא אמוציונלית ולא רציונלית.‏
    אנשים לא מצביעים לאידיאולוגיה אלה מצביעים לדמות,‏ לנטיית הלב.

    האם ‏
אפשר לשנות זאת?‏
    ברור,‏ כמו כל דבר בחיים,‏ אפשר לשנות,‏ אבל זה תהליך של חינוך.
    שצריך להתחיל כבר בגיך הרך-‏ חינוך לחיים דמוקרטיים,‏ דבר שלא קורה במדינת ישראל .‏ חינוך בו לומדים כיצד להצביע,‏ מה המש מעויות של ההצבע,…

    בינתיים לדעתי,‏ אנחנו צריכים -‏ לאחר שיש לנו אידיאולוגיה ברורה,‏ לפנות לרגש,‏ ולשחק את המשחק ‏.

  2. ערן בן ימיני
    פברואר 22, 2012 בשעה 8:52 am

    מאמר מעניין.
    צריך לחשוב מדוע כאשר מפלגה מציגה תפיסת עולם רהוטה ומקיפה, היא נתפסת כמפלגת נישה במקרה הטוב וכמפלגה קיצונית במקרה הרע.
    האם המשיכה לסלב והרתיעה מאידאולוגיה הם צד אחד של מטבע אשר מצידו השני מופיע התמרכזות של הבוחר הישראלי (התחזקות מפלגות המרכז) וירידה באחוזי ההצבעה?

    • אורי אפלבוים
      פברואר 22, 2012 בשעה 11:41 am

      אני לא חושב שמפלגות המרכז התחזקו לאורך ההיסטוריה הקצרה של ישראל. בכנסת השמינית למשל, היו 80% מהקולות למערך+ליכוד+מפדל שהיו אז שלוש מפלגות מרכז קלאסיות. בכנסת הנוכחית המרכז מורכב אולי מהעבודה+קדימה+ליכוד. יחד – 54%. אני כן חושב שהמשיכה לסלב קשורה לירידה באחוזי ההצבעה אבל אני חושב שמפלגות המרכז עם האידיאולוגיה המתמסמסת הולכות ונחלשות. במקומם לצערי, עולות מפלגות עם איזיאולוגיה מאוד ברורה, פשוט אידואלגיה הרסנית בדר"כ.

      הנה קישור לכל תוצאות הבחירות בישראל
      http://www.knesset.gov.il/description/heb/heb_mimshal_res18.htm

  3. Anat Balfour
    פברואר 22, 2012 בשעה 10:10 am

    מה לעשות שמנהיגים כותבים את ההיסטוריה ולא המדיניות שלהם. הם יכולים להבחר על סמך אג'נדה מסויימת אבל להשתנות תוך כדי התאמה למציאות חדשה. התנועה הירוקה הפסידה מראש את קולי משום שחברה למימד וכחילונית, זה מאיים עלי. מבחינתי, אין "דתיות קלה וחביבה" "בדרכי נועם" היא הסיסמה הכי מפחידה. אתם רוצים לסגור את המדינה בשבת (כן, חיפשתי היטב במצע שלכם) וזה לא יעבור קהל חילוני.
    נכון, יאיר לפיד מוכשר, כריזמטי, סוחף, דעתן, מוכר לכולם. אבל אלו לא הסיבות הנכונות לפסול אותו. הוא יצליח כי הוא צודק. כי הוא לא מתבלבל, הוא יודע מהי המטרה ואת מי הוא משרת. אני מאחלת לו ולנו הצלחה רבה.

    • פברואר 22, 2012 בשעה 10:51 am

      ענת.אני לא מסכים איתך. המצע המיוחד שלנו עם מימד הוא הדרך הטובה ביותר לסיים את הסכסוך הדתי חילוני. להלחם ככה ראש בראש בדתיים רק יוביל לשנאה וזה מה שיקרה ללפיד. אנחנו מציעים דרך שבה התחבורה הציבורית והבילויים יהיו פתוחים לרווחת הציבור. מצד שני השבת היא ערך סוציאליסטי גבוה במיוחד ולא כדאי לוותר עליה בכזאת קלות. אני לא מאמין שמשרד ממשלתי או רופא שיניים צריך לעבוד בשבת ואין כל דרך להכריח אותם. נא לקרוא את המצע שוב :
      שבת
      "התנועה הירוקה- מימד" רואה את יום השבת כיום בעל ערך דתי, קהילתי-חברתי ותרבותי. לפיכך תתמוך "התנועה הירוקה- מימד" בשמירת אופיו של יום השבת כיום מנוחה תוך שמירה על עקרון חופש הדת באופן הבא:
      אמנה חברתית בנוגע לשבת: כן לפתיחת מקומות בילוי בשבת – לא לפעילות מסחרית
      בשבת לא תתקיים ככלל פעילות עסקית ומסחרית (למעט ישובים בהם חי רוב לא יהודי).
      מקומות בילוי ותרבות יהיו פתוחים.
      לא ייפגעו זכויותיו של עובד בשל רצונו לשמור שבת או מועד.
      תחבורה ציבורית בשבת
      תתקיים תחבורה ציבורית בין עירונית מצומצמת.
      תופעל תחבורה ציבורית עירונית לפי צרכים ספציפיים של יישובים וקהילות. השירות יוגבל לצירי תנועה ושכונות בהם התושבים רוצים תחבורה ציבורית עם דגש על תחבורה למרכזי הבילוי והתרבות בכל עיר.

  4. פברואר 22, 2012 בשעה 11:30 am

    לא חושב שיש איזושהי דרך "לסיים את הסכסוך החילוני דתי", או כל סכסוך אחר לצורך העניין – סכסוכים לא "מסתיימים" בהסדר, הם רק מנוהלים טוב יותר, מופשרים, ומאפשרים באופן יותר נוח חיים עם הקשיים, אולי עם קצת פחות קשיים. לענייננו, הסטטוס-קוו הנוהג בישראל מיושן ולא משקף נכונה את האינטרסים שלנו, לא של חילונים ולא של דתיים: הוא טכני מדי, עוסק יותר מדי באיסורים וכפיה של המדינה ומעט מדי בהצעת חלופות של רוח וחופש (גם במובן הדתי וגם במובן החילוני), ומי שמרוויח ממנו הוא גורמים מסחריים (להפעיל קניונים ומוניות ספיישל דווקא מותר, כמו גם לקנות רכב פרטי לנסיעות לקניון בסופה"ש…), לא החברה או הסביבה. החלופה שלנו מאמצת הצעה לסטטוס-קוו חדש, שגם הוא לא מושלם, אבל הוא טוב יותר, על פי אמנת גביזון-מדן:
    http://www.gavison-medan.org.il/
    וכפי שמיכאל כבר אמר לגבי השבת, בציטוט מפורש מהמצע, אנחנו בהחלט בעד תחבורה ציבורית בשבת. לאנשים הזכות לא להיות במצור, ותח"צ שמושבתת רבע מהזמן (שבת וחגים) לא מציעה חלופה מספיק טובה לרכב פרטי, שזה רע גם לסביבה וגם לחברה. במסגרת התחשבות באופי של שכונות ספציפיות (למשל בחיפה, שכונת גאולה החרדית נסגרת בשבת ואוטובוסים שיש בחיפה בשבת עוקפים אותה), ובביקוש נמוך יותר (בכל זאת פחות אנשים נוסעים לעבודה בשבת, וגם רצוי לשמר לה אופי תרבותי יותר וצרכני-מזהם פחות), אין לנו ספק שאפשר להסדיר תח"צ בשבת. אנחנו פעילים בנושא ומארגנים הפגנות בנושא, זה בראש המצע.

  5. פברואר 24, 2012 בשעה 4:51 pm

    חברים מתלבטים שימו לב, לכל מילה של קורדובה,היא שקולה ל10 משפטים של ההנהגה הירוקה שלכם. עכשיו רק רחמים,אל תענישו אותו בגלל מגיב ימני אחד.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: