ראשי > מדיניות > תחושות קשות אחרי ועידת התנועה הירוקה – ומציאות קשה עוד יותר

תחושות קשות אחרי ועידת התנועה הירוקה – ומציאות קשה עוד יותר

מאת: מעין קרייצמן

יום שישי בבוקר: אני מתעוררת בחמש וחצי בבוקר כדי להיות באוטובוס לחיפה ברבע לשבע. הידיים כמעט קופאות על הכידון של האופניים אבל לא נורא – כבר התעוררתי מהדיווש והאוויר, ואני מצפה לבוקר חשוב. בתחנה של 904 לחיפה אני פוגשת את גיל, עמיתי הנאמן מסניף ירושלים. אנו בדרך לוועידה הרביעית שלי בתנועה הירוקה מאז הצטרפותי לפני קצת יותר משנתיים. עם הקפה, עם הנוף החורפי ויפהפה שמתחיל לחלוף, ובשיחה מהנה עם גיל –  טוב. חבל שההתחלה המבטיחה הזאת לא החזיקה. בוועידה ישבתי, נשארתי, ובסוף יצאתי בתחושות קשות ומבולבלות. למה הרגשתי כזה באסה? ולאיזה מציאות אנחנו מתעוררים כמה ימים לאחר מכן?

נתחיל עם הוועידה. הייתה זאת תערובת של נושאים לא פשוטים, והתנהלות קלוקלת. כנראה שאלה קשורים אחד לשני, אבל התנהלות כזאת בטח לא תשפר את המציאות. למי שלא היה בוועידה, סיכום קצר: למרות שעיקר הוועידה הייתה אמורה להיות מוקדשת לקביעת מדיניות חוץ של התנועה הירוקה, למעשה, אחרי עדכונים של היו"ר, המזכירות, הדובר, והמנכ"לית, והצבעות על שינויי תקנון טכניים, רוב הזמן הוקדש לעיסוק בתפקוד המפלגה ובפרט, תפקוד הנהגת המפלגה. בסוף, נשאר מעט מדי זמן להצגת הניירות המדיניים ודיון בהם והייתה הצבעה מהירה ומבולגנת שהסתיימה בבחירה של נייר מדיני שאותי, אישית, מדאיג מאוד.

בואו נכנס רגע לכיליים וניגע בשלושת התכנים המאוד כבדים שהתעסקנו בהם: ראשון, המצב הכלכלי של המפלגה. בעדכון שלה, מנכ"לית המפלגה, חגית הראתה לנו את מאזן ההוצאות וההכנסות, ובסופו של יום אנחנו נמצאים בגרעון, ואין לנו מאיפה לקחת. הקסמים של השנה לא ימשיכו:  לעמותה אין כסף להמשיך לשלם שכירות על המשרד המשותף עם המטה. שהמשמעות של הגרעון היא אי-יכולת לשלם משכורות לחודש הזה, ולהחזיק את המטה. חגית אמרה בוועידה שהיא מקווה שנמשיך להעסיק אותה. כמובן, שהיא לא תתפקד כמנכ"לית ללא שכר. אתמול קיבלנו את ההודעה על התפטרותה של חגית. תשאלו את עצמכם מה זה אומר בשבילנו.

שני: תפקוד המפלגה ובמיוחד ההנהגה הוא נושא שצף ועולה לעיתים קרובות. בפוסט של מיכאל למטה יש הרחבה על הנושא הזה. בקיצור, יש טענה רווחת שהועלתה כשאילתה בוועידה. היא אומרת שחברי ההנהגה לא עושים מספיק, ולא מקיימים את חובות השקיפות שלהם. רק להזכיר: לא פחות משלוש או ארבע חברי הנהגה שנבחרו בבחירות הקודמות פרשו, וגם כנראה שרוב משנשאר לא פעלתנים כל כך. מה לעשות? עיקר הדברים אפשר לנסח כשאלות (שבאמת, אני לא יודעת מה התשובה אליהן). כמה זמן חברי הנהגה מצופים להשקיע במפלגה? עד כמה תפקודם של ההנהגה צריכה להימדד בנתונים מדידים כגון גיוס כספים, חברים, חשיפה תקשורתית וכו'? מה אופי האנשים בהנהגה שנדרשת? עוד שאלה קשורה שאני שואלת את עצמי היא האם בכלל סביר לקיים פעילות ענפה, גיוס כספים, חברים וכולי בתקופה המשמימה בין בחירות? בוועידה כל חבר הנהגה התבקש לעלות ולספר מה הם עשו למען המפלגה לפי רשימה של קטגוריות. חלק ענו על הרשימה, חלק דיברו על כל מיני רעיונות שלהם ופחות התייחסו לפעילות של עצמם. תוך כדי היו אנשים שהתנגדו לשאילתה מכיוון שהיא גרמה לחשיפה מביכה למדי של אינפורמציה על מידת הפעילות של ההנהגה. מצד שני, לי היה גם מאוד מעניין וטוב ללמוד מה האנשים האלה כן עושים, כן חושבים, וכן מעוניינים בו. מצד שני היה לי בעיקר מאכזב לשמוע את חברי ההנהגה על רקע הדוח הכספי. נשמענו די חסרי שחר. העניין ארך כשעתיים  ארוכות ומתישות של רגשות אשם מכל הצדדים. הוא הסתיים בהצבעה על אמירה מרוככת שדורשת מחברי הנהגה לפרסם עדכון כל רבעון.

שלישי: הנושא המדיני הוא אכן נושא עדין. למרות שיכולת ההשפעה שלנו בו כנראה קטנה, יש דיון סוער במפלגה לפי מה נכון להחליט על המקום שלנו בציר המדיני. הדבר לא טריוויאלי כי הוא משפיע גם על פעילים ויכול לגרום (וגרם) לעזיבות ופספוסים לא פרופורציוניים לחשיבות הדבר. קיים מתח בין הצד ששואף למרכז משיקולים אלקטוראליים, לבין הצד ששואף לימין מאידיאולוגיה, לבין הצד ששואף לשמאל מאידיאולוגיה, לצד שמוותר על כל הסיפור ונשאר כביכול ניטרלי ללא אמירה. זה דיון חשוב שרק יכול להסתיים בהחלתה דמוקרטית. לדעתי, התוצאה של ההצבעה בוועידה, (שתמכה בנייר המדיני שאמר שעדיף להישאר בלי אמירה) לא הייתה מספיק דמוקרטית כדי לקחת אותה ברצינות. זה בלי בכלל לגעת בעובדה שאי-אמירה כגון זאת שנבחרה היא בעצמה אמירה פוליטית, ולדעתי אמירה חלשה ולא רצינית. אבל זה לזמן אחר.

כסיכום, שלושת הנושאים האלו שנחשפו בוועידה משאירים תחושה כבדה. אבל יותר גרוע, הם משאירים מציאות קשה. אין לנו כסף, אין לנו מנכ"לית, ואולי עוד רגע לא יהיה לנו מטה. יש לעובדות האלה משמעות ישירה מאוד לכל קמפיין, כל פגישה, כל תשלום/תרומה, וכל פעילות מפלגתית שדורשת תמיכה כספית או טכנית. בנושא ההנהגה, אני שואלת את עצמי ואתכם: למה הבקשה לשקיפות מההנהגה הפך לאירוע גועש עתיר אמוציות במקום דיווח פשוט ומשמח מהמנהיגים שלנו? העובדה שכך היה מספר לנו על אווירה דיכאונית והישגים נמוכים. אולי זה נובע מציפיות לא נכונות – של ההנהגה ושלנו. אחזור על משהו שאמר אמיר רוקמן בוועידה: זאת לא התקופה במפלגה שמנהיג זה מישהו שיושב ואומר לזה "כן" ולהוא "לא" – עכשיו זאת תקופה של העבודה הקשה, החסרת תודה של בנייה. זה לא פשוט להבין את הדבר הזה ולעשות איתו משהו. מבחינה מדינית החלטנו על נייר  עמדה קטסטרופלי בעיני, ובצורה חפוזה וחסרת אחריות. איפה זה משאיר אותנו? עברנו וועידה קשה ביותר, אנחנו בלי מנכ"לית, בלי שקל, במקום גרוע הן מבחינה פוליטית והן מבחינה ארגונית. כמו שאורי שיינס אמר, ונראה לי שזה מסכם לא רע: "אין לנו ממה לאכול".

בו בזמן עם העובדות הכבדות האלה, אנחנו חשים חימום בזירה הפוליטית לקראת מה שכנראה תהיה שנת בחירות. כרגע לא ברור לי איך מתקרבים לכנסת.

מודעות פרסומת
:קטגוריותמדיניות
  1. ינואר 11, 2012 ב- 12:36 am

    אובדנה של חגית הוא אכן מכה כבדה.

    אני חושב שהמפלגה לא הולכת בכיוון טוב מזה זמן רב. אנחנו לא צריכים ללכת החוצה, אלה פנימה. כלומר לא לנסות לחשוב איך אנחנו כובשים את התקשורת או את הכנסת בטווח הקרוב. ניסינו את זה וזה לא עבד. אנחנו צריכים לחשוב איך לשדרג את היכולת שלנו לפעול ביחד.

    בוא נודה בזה, הציבור לא סומך על מפלגות פוליטיות , ובהסתמך על הרקורד של מפלגות פוליטיות בישראל ובעולם, הציבור כנראה יודע למה.

    התנועה הירוקה יכולה לנסות להקים חזון מאד מקיים (צעד חשוב בנושא היה ועודנו הגרין ניו דיל), או לקדם החלטות מדיניות רבות השראה או בתוכניות כלכליות מעולות . כל זה טוב ויפה אבל זה מעט מידי מאוחר מידי בשלב זה. הציבור עייף. כשמספרים לו על עוד מפלגה הוא לא מאמין שהיא שונה.

    אפשר להסתכל על המחסור הכספי כעל סוג של ברכה. המפלגות הנוכחיות חייבות מנגנון גדול כי הן מורכבות מקבוצה פעילה קטנה מאד שמקבלת החלטות וסוחפת אחריה קבוצה גדולה יותר של אנשים שרגילים ללכת אחרי ולתמוך ב.

    בינתיים, עוד לא ראינו אף מפלגה בישראל שניסתה להתקדם לעידן הווב 2.0 ולתת לבוחרים שלה את הכלים לתקשר בינהם, לעבוד יחד על הצעות , לתת להם להכווין את חברי הכנסת ואת המפלגה מלמטה. הדבר הכי קרוב לזה הוא "המפלגה הישירה" שהיא עדיין לא מפלגה ישירה.

    אם המפלגה הירוקה היא חפצת חיים, היא צריכה לנסות לקדם את הדמוקטריה הפנימית בצורה רצינית יותר ולהרגיל את הבוחרים שלה שהם אלו שמקבלים את ההחלטות. ביחד. כל הזמן.

  2. ינואר 11, 2012 ב- 8:08 am

    מעיין, מסכימה איתך.
    בכל חוג בית בו השתתפתי עלתה השאלה של העמדות התנועה בסוגיות המדיניות.
    (אבל אולי זה מייחד רק את הדרום, ובירושלים, במרכז ובצפון זה לא מעניין את האנשים)

    התחמקות מהשאלה לא נותנת לנו כח, אלא מחלישה אותנו.
    גם אנשים סביבתיים רוצים לשמוע אמירות ברורות בסוגיות המדיניות.

  3. ינואר 11, 2012 ב- 9:18 am

    היי דרור,

    לגבי מעט מידי מאוחר מידי….התנועה הירוקה לקחה עליה משימה מאוד כבדה, שאולי הייתה טעות טקטית – לפעול כמפלגה גם בעיתות "רגיעה". וזו פעילות קשה ומאוד לא מתגמלת מצד הציבור (ראה את המחאה ה"א-פוליטית בקיץ). הציבור עייף – בבחירות הוא מתעורר, כי לרוב האנשים עדיין חשוב להצביע, ואז הם כן מחפשים את הפתרון הטוב ביותר עבורם. מפלגת הגמלאים ביצעה את הפריצה שלה רק בימים האחרונים לפני הבחירות.

    לגבי מיצוי הווב 2.0 כדי לאפשר לאנשים לתקשר – זו באמת מטרה חשובה. ועם זאת, רוב האנשים לא ששים להקדיש זמן לקריאת חומרים, התדיינות, וגם יציאה לשטח. הדיון באינטרנט על הנייר עמדה המדיני לא משך הרבה אנשים להגיב, למרות שבוועידה ראית כמה זה בדמם של אנשים. זה אתגר רציני למצוא את שיווי המשקל.

    ומאותה סיבה אני חושב שהמפלגה הישירה זה סוג של "משחק" נחמד לא יותר. הרבה פעמים ההמון לא יכול לקבל החלטות נכונות. ראה משאלי עם בעשורים האחרונים באיחוד האירופי, שתקעו את אירופה רק בגלל שאנשים הצביעו בצורה מחאתית על נושאים אחרים לגמרי. להמון אין אחריות, הוא לא ישלם מחיר אישי על החלטות שגויות, ולכן יש מקום להקצנה בכל החלטה.

    למרות המשבר שפוקד אותנו, שנובע מכמה וכמה טעויות שנעשו, אפשר לדעתי להתארגן מחדש ולהיות אלטרנטיבה לחתיכי, ביבי וחברים…

    • ינואר 11, 2012 ב- 3:54 pm

      דן, ההמון לא ישלם מחיר אישי על החלטה שגויה? איך זה?
      האם המנהגים שלנו משלמים מחיר אישי על אלפי החלטות שגויות שהם לוקחים כל יום?
      דמוקרטיה ישירה עובדת לא רע באיסלנד ובשוויץ.

      כדי להתגבר על הבעיות שציינת , אפשר להשתמש בדמוקרטיה דינאמית , שם אתה ממנה באי כוח שיצביעו בשבילך לפי נושא. להבדיל מנציגים שמחליטים בשבילך הכל, אתה קובע כמה כוח לתת לכל בא כוח ובאיזה נושאים. ככה שבנושא כלכלה מייצג אותך ערן ובנושא בטחון מייצת אותך מעיין (חוץ מאשר נושאים הקשורים לדרום הארץ , שם אתה מחליט בעצמך).

  4. מעין
    ינואר 11, 2012 ב- 11:05 pm

    אני לא חושבת בהפיתרון הוא מבט פנימה לתהליכי דמוקרטיה ישירה בתוך המפלגה או מחוצה לה. זה פשוט לא מעניין אף אחד (אולי לא בצדק – אבל עדיין נכון). דווקא צריך התלהבות, התמסרות, והנהגה – ואלה יבואו רק עם היצר הפוליטי של קמפיין בחירות. אנחנו לא צריכים לשאוף להיות איזה פורום של מומחיות אזוטרית על איך לנהל מפלגה בדמוקרטיה ישירה – אנחנו מנהלים מפלגה דמוקרטית ככל האפשר כדי להגיע למתרות אחרות! הניסיון לתחזק ולפתח פעילות בשנתיים האלה היה מאוד יפה, וגם לפעמים מוצלח ומעורר, אבל מהעובדות הכספיות והאירגוניות שהזכרתי בפוסט, עדיין אנחנו במצב קשה.

    • אורי אפלבוים
      ינואר 12, 2012 ב- 9:10 am

      ניהול מפלגה ומפלגות הוא האבן הכי חלשה בבניין המעורער של הדמוקרטיה בישראל. אני חושב שהמפלגה חייבת לעבוד פנימה. חייבים לבנות מנגנון חדש ואחר. אני לא חושב שהווב2.0 הוא המרכז או שדמוקרטיה ישירה היא המרכז. אלה רק כלים. המרכז הוא דמוקרטיה שיתופית ודיונית. גם אירועי המעגלים מהקיץ הם דוגמא לכלי חדש שלוא קשור בהכרח לאינטרנט.
      יצירת מבנה מפלגה חדש ובמיוחד מבנה קבלת החלטות הוא הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות כרגע בעיני. זה ממש לא איזוטרי.

      לגבי הנייר שקיבל הכי הרבה קולות, אני מסכים שהוא מדאיג. אני גם חושב שהוא לא משקף דעתם של רוב הנוכחים. זה קרה מכיון שההליך היה ההיפך מדמוקרטיה השתתפותית לא היה שום מנגנון שמאפשר או מעודד יצירת עמדה משותפת אלא רק מנגנון שמעודד חידוד הבדלים ובחירה בינהם. הכוונה אגב היא לא רק בועידה עצמה אלא גם לפניה.זה מה שקורה בהרבה מפלגות וזו דוגמא מצויינת לחיזוק הטענה של הצורך בניית מנגנון חדש של קבלת החלטות ועיצוב עמדות.

      דן, אנשים אמנם לא השתתפו בדיונים באינטרנט אבל לדיון בנושא שערכנו בסניף הגיעו המספר הרב ביותר של חברים לפגישה מזה זמן רב. חוצמיזה, הדיון באינטרנט, הגם שהיה מצומצם גרם לי להבין מספר נקודות אחרת ולעדכן את נייר העמדה שלי בהתאם. אם היו 5 דיונים באיזורים שונים, בנוכחות מציעי הניירות הועידה הזו הייתה נראית אחרת לגמרי וגם הדיון באינטרט היה מתעבה.

      בכל מקרה, גם התחושות שלי הן קשות אבל אני מאמין שבהחלט אפשר למצאת מחוזקים מהמשבר. המטרה בעיני היא לא כניסה לכנסת זו או אחרת אלא יצירת אלטרנטיבה אמיתית בזירה המפלגתית בישראל.

  5. ינואר 12, 2012 ב- 8:11 am

    דרור, עכשיו הבנתי את כוונתך. מסכים לגמרי.
    מעין, גם צודקת…

  6. ינואר 13, 2012 ב- 6:50 pm

    חברים, הפתרון הוא מאוד פשוט. אני רוצה לארגן רשימה של יעדים וכלים להישגם ולארגן אנשים שיעזרו לי. אני מאמינה שאני צריכה בסביבות חמישה-עשר אנשים כדי להרים את המפלגה. חמישה-עשר אנשים שיתרמו כמה שעות מהשבוע העמוס לטובת המפלגה. אני מוכנה, בתור חיילת שאין לה בדיוק איך לצאת מהבסיס, לעשות כל יום נניח טלפונים. מישהו יכול לעזור לי בנושא? המייל שלי- neta.shanas@gmail.com.
    כי גם לי נמאס מהמצב הקיים.

  7. ינואר 22, 2012 ב- 8:50 am

    נטע, אני מוכן לעזור. אורי, תודה על ההבהרות והניסוח. מה עושים כדי לקדם דמוקרטיה השתתפותית ודיונים במפלגה?

    מה דעתכם על מפגש חודשי בסניפים?

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: