ראשי > דמוקרטיה, דעות > מלחמת המעמדות

מלחמת המעמדות

אנחנו מתייחסים לדמוקרטיה שלנו כמובנת מאליה, כפי שבעלי הכוח מתייחסים לזכויות-היתר שלהם כמובנות מאליהן. אחד מההישגים הגדולים ביותר של תנועת המחאה השוטפת את העולם, הוא זה שהיא חושפת את השקרים וחצאי-האמיתות שאליטות הכוח משווקות, ואת להיטותנו לבלוע אותן. היא מזכירה לנו שזכויות אף פעם לא ניתנות, אלא נלקחות. היא מזכירה להם שהם שולטים תחת הסכמתנו, שתבוטל כשהם ינצלו שלא כראוי את זכויות היתר שלהם. המחאה חושפת כמה רחוק הם ילכו על מנת להחזיק בכוחם, ואת האמצעים בעזרתם הם מקווים להשיג זאת.

מיט רומני מתאר את מחאת כיבוש וול-סטריט כמלחמת מעמדות. הוא לא טועה, אלא שלא המחאה האחרונה היא זו שהתחילה את המאבק. ההתחלה היתה בקמפיין של רונלד רייגן ב1981 נגד העבודה המאורגנת, עם החמרה במצב שנוספה על ידי שותפתו לדרך, מרגרט תאצ'ר, במהלך שביתת כורי הפחם ב1984. כל זה התחיל את הקמפיין של השמרנים, הניאו-ליברלים, תומכי השוק החופשי ותאגידים אינטרסנטיים, להחזיר את עידן הגילדות ואת פעלתנות שנות העשרים.

קמפיין זה פעיל כבר זמן ארוך מאד, בהצלחה רבה. בזמן שבו אנחנו היינו עסוקים בשופינג, מבטאים את עצמנו עם נייק, גי'נס דיזל, וכרטיסי אשראי של זהב או פלטינה, זכויותינו נגזלו ונעלמו. בזמן משמרתו של ביל קלינטון בוטלו ההגבלות העיקריות על הבנקים. טוני בלייר, עם מפלגת הלייבור החדשה שלו, יישם מדיניות הפרטה שתאצ'ר יכלה רק לחלום עליה. רוב המדינות המפותחות האחרות התאימו עצמן למדיניות כלכלית זו, כשקרן המטבע העולמית וארגון הסחר העולמי מעודדים מהלכים דומים לפיתוח קפיטליזם של שוק חופשי בקרב המדינות המתפתחות שבאו אליהם לבקש סיוע.

מדיניות העסקת המתנגדים במערכת הפוליטית כולה, על מנת לפוגג את ההתנגדות למדיניות הקפיטליסטית, נחשפת עכשיו, ונעשה ברור שהדמוקרטיה שלנו דעכה והפכה למעט יותר מפארסה. אנחנו לועגים לעריצים המצהירים כי קיבלו 98.76% מקולות הבוחרים במה שהם קוראים לו בחירות דמוקרטיות. באותו זמן אנחנו בוחרים בחופשיות בין מועמדים שכולם מיישמים למעשה את אותה מדיניות. איפה כאן הדמוקרטיה?

בכל פעם שהממסד יוצא החוצה, אם זה בניו-יורק, קליפורניה, מצרים או תל אביב, הוא מסייע באופן ברור יותר לדכא את הבחירות הניתנות לנו. מאבק זה חושף מה נמצא על כף המאזניים. התגובות הפרועות של הממסד והממשלה הופכות את ההונאה והפחד לברורים בעליל. האם זה צירוף מקרים שבלומברג, ראש עיריית ניו יורק, חשף סרטון על סיכול מזימת טרור שנמשך שנתיים, בדיוק יום לאחר שגילה שהוא מפסיד בקרב על יחסי הציבור? האם לא היה שום קשר בין הפטפוט הבלתי פוסק של ממשלת ישראל על האיום האיראני בשבועות האחרונים, לבין העברת החוקים החדשים נגד מימון של ארגונים לא-ממשלתיים, לענישה על לשון הרע ללא הוכחת נזק, ובעד מתן שליטה רבה יותר לפוליטיקאים על בית המשפט העליון?

מה שמעודד את בעלי השררה להמשיך ולהשתמש בכוח מופרז בהתמודדות עם המחאה המטרידה אותם, היא הידיעה כי הרוב יסתכל על העבירות הללו ויאמין שהן לעולם לא יופנו נגדו. אבל הן תמיד יפנו נגדו. כשמתחילים בפגיעה ביהודים מסיימים בכל מתנגד למשטר, כשבדרך נפגעים גם הומוסקסואלים, נכים, קומוניסטים וצוענים. מה שמתחיל בפגיעה במוסלמים יסתיים בילדי קולג' לבנים בעלי זכויות יתר המתנגדים לערבים, מקסיקנים ומובטלים. כפי שמאט טאיבי מנסח כה בצדק, הקושי העיקרי הוא לפגוע בחירות הראשונה. רמיסת החירויות האחרות הופכת קלה יותר ויותר.

חמושים בידע זה, שאנחנו הבאים בתור, שאם אנחנו לא מובטלים עכשיו כדי לאפשר רווחיות גדולה יותר אנחנו עשויים להיות מובטלים בקרוב, שאם אנחנו עדיין לא מורעלים על ידי ניצול יתר של משאבינו הטבעיים אנחנו נהיה בקרוב, שכשאנחנו מזדהים עם אחרים שחירותם קוצצה אנחנו יודעים שזה יקרה בקרוב לנו, איך אנחנו יכולים להמשיך לשבת בבית ולחכות למישהו אחר שיביא את השינוי? רד אתה למטה, לפארק זוקותי, לכיכר תחריר, לשדרות רוטשילד, ושים את גופך על הקו המפריד, לפני שהם ייקחו את נשמתך

 

תרגמה וערכה אסתי הורן

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: