ראשי > דעות > כוחה של ההכלה

כוחה של ההכלה

מאת: ברם ספירו; תרגום מאנגלית: סוזן קודש; עריכה לשונית: אסתי הורן. המאמר פורסם במקור בבלוג האנגלית של פעילי התנועה הירוקה

עם כל אמירה עיתונאית בסגנון "אבל מהן הדרישות שלכם?" כלפי המוחים ב"כיבוש וול סטריט", אני מיטיב להבין את הגאונות שבאי-הצבת דרישות. כל שעליך לעשות זה לצאת לפארק זוקוטי על מנת להבין שהחבר'ה האלה אינם קבוצה הומוגונית. מאנרכיסטים ועד פציפיסטים, מליברטרים ועד סוציאליסטים, מאתאיסטים לנוצרים, יהודים, מוסלמים, סיקים, הינדים ובודהיסטים, מהומלסים ועד סטודנטים מפונקים, ממוחים מקצוענים וסדרתיים ועד לאלה שיוצאים לרחובות בפעם הראשונה בחייהם – כולם מסכימים על מעט מאד חוץ מדבר אחד: השיטה הנוכחית אינה יכולה להמשיך להרוס את חיינו, ולא ניתן לה לעשות זאת. בכך שאינה מפרסמת רשימה ברורה של דרישות, תנועת מחאה זו מאפשרת לקהל הרחב ביותר להרגיש שהוא נכלל ומיוצג. בכך שאינה מפרסמת רשימה ברורה של דרישות, תנועת מחאה זו אומרת שהיא מסרבת לשחק לפי כללי המשחק של אלה בשלטון אשר נגדם היא מוחה. בכך תנועת מחאה זו מפרה את האיזון של המאיון העליון, וזה מפחיד אותם.

כל מי שהיה מעורב במחאה כלשהי בחמש-עשרה השנים האחרונות, יצא מהחוויה קרוב לוודאי בתחושת אכזבה.  היו מצעדים עם נאומים מרגשים. התקשורת הכתובה והאלקטרונית, בחלקה בוודאי אוהדת, סיקרה את האירועים. קמו מנהיגים שהביעו את תסכולם ואת דרישותיהם של אלה שנמאס להם לשבת בבית מול הטלויזיה ולקטר. וברבות הימים, מנהיגים אלה התאהבו בתשומת הלב שקבלו ובנגישותם למעוזי הכוח, ובכך הקלו על הדרג השליט לספוג אותם ולהכפיף אותם למרותו, תמורת וויתורים מינימליים. עד מהרה המחאה נמוגה, קבוצות העבודה התפזרו, וכולם חזרו הביתה וניסו לא להרגיש מאוכזבים.

הגאונות שבאי-הצבת רשימת דרישות ברורות נעוצה בכך שהיא מאפשרת לך לענות על השאלה "אז מה אתה רוצה?" בתשובה של "הכל!" ותשובה זו, הכלה זו, היא היא המבדלת את המחאה הזאת – בין אם היא מתרחשת  בניו יורק, בתל-אביב, בברצלונה, באתונה או בקהיר – מכל מחאה קודמת. כשהדרישה שלך היא צדק, קל מאד לגשר על הבדלים פוליטיים דקים ואפילו על הבדלים משמעותיים בהבנת צדק מה הוא. כשאין הנהגה ברורה, אין מקום לקנאה או לחששות הרגילים אודות קבוצה קטנה שעלולה להחליט החלטה לא נכונה בשם הרוב. יש רק הבנה משותפת שהשלטון של המיעוט הפלוטוקרטי חייב לבוא אל קיצו, שחייבים לשבור את שליטתו על הפוליטיקה שלנו ועל עצם קיומנו. הודות להבנה הגוברת אצל רבים, שתנועת המחאה הנוכחית היא הדבר האמיתי, ושעם מספיק מאמצים, מסירות והתמדה אפשר לחולל שינוי אמיתי, (אותו שינוי מיוחל שאנשים האמינו שיבוא בעקבות בחירתו של אובמה לנשיא, בחירה שהותירה כה רבים מאוכזבים אכזבה מרה), אנשים זונחים את הציניות שלהם.

תפקיד המחאה, תפקיד התנועה, הוא לחולל שינוי. אותם אנשים אשר ישנו את הסטסוס קוו לאו דווקא יהיו אלה אשר יבנו את המציאות החדשה. לעת עתה די לומר שהדרך בה הדברים מתנהלים עכשיו אינה יכולה להמשיך ולהתקיים, מבלי שנהיה מחוייבים לומר מה בדיוק יתפוס את מקומה.

ההבנה הגוברת של הפלוטוקרטים, המאיון העליון, שמה שהמוחים דורשים הוא את הכל, היא היא הדבר שמפחיד אותם. ההכרה שלא מדובר כנראה באופנה חולפת, היא שגורמת ללילותיהם חסוכי-השינה. הם מתחילים להבין ששאר תשעים-ותשעה האחוזונים כבר עלו על הפטנט שלהם, ומסרבים לשחק יותר לפי הכללים הישנים. ככל שזה מתבהר להם – המציאות הפשוטה מבהירה שאין דרך בה הם יכולים גם לרצות את ההמון וגם להמשיך ליהנות מסגנון החיים שלהם – ניתן לצפות שהתנגדותם תלך ותהפוך יותר ממוקדת וגם יותר אלימה. כפי שהראתה לנו האלימות בניו יורק ובאוקלנד, זה רק יגרום לכך שעוד ועוד אנשים ירגישו מוכלים בתוך התנועה.

מודעות פרסומת
  1. שימי שיידר
    נובמבר 13, 2011 ב- 11:20 am

    בדיוק!
    אין שום ספק שהתהליך הזה יוביל לשנויים מהותיים בעתיד הקרוב,הגל הבא יגיע מתוך הקונצנזוס הבין מגזרי ויאלץ להיות הרבה יותר ממוקד לשם כך.
    עדיין יש חששות בין המגזרים השונים בעצם אין ממש אמון הדדי כרגע
    מפני שגם בתוך הגל הנוכחי נשמעות קריאות נגד מגזר זה או אחר..והתקווה היחידה היא שבכל זאת תיווצר כאן מסה שמדברת על שוויון אמיתי ועל צדק בין בני האדם! וכן הבנה שהשינוי שאני בתור חבר ממגזר x מקריב משהו למען עתיד שבשכלול הכללי יהפוך את החיים שלי ושל ילדיי להרבה יותר טובים.
    והכל תלוי בהתגייסות הקולקטיבית הבין מגזרית הזאת. אם זה לא ילך כל מגזר יאלץ להבין שהתחנה הבאה תהיה אנרכיות ולשם כך נאלץ להקריב/לוותר על הערבות ההדדית שמספקת צורת התארגנות מדינית.

    לכן האחדות העממית הקוראת לצדק חברתי היא גם וגם וגם וגם
    וכשהאזרח הבנאדם עוצם עיניים וחושב על הצירוף צדק-חברתי! כל מה שהוא צריך לראות באורו הפנימי זה את הלבן השמימי הזה, שום אסוציאציה של שלט צהוב עם כיתוב שחור או אוהל ברחוב רוטשילד או דמויות שהובילו את מחאת הדיור. זה בכלל לא העניין! העניין הוא לארגן פה שיטה יותר הוגנת,הרבה יותר הוגנת! ואם הבנאדם חושב על הצירוף צדק-חברתי בעניים פקוחות אז הוא יראה שמים,אדמה,מים או את החלומות הקטנים והמתוקים שלו.

  2. נובמבר 13, 2011 ב- 7:31 pm

    יפה אמרת. הארת את הנקודה החשובה ביותר

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: