ראשי > Uncategorized > אדום בפנים – ירוק בחוץ

אדום בפנים – ירוק בחוץ

מדוע תפיסתי הפוליטית דומה לאבטיח?  אדום בפנים ירוק בחוץ

– כי בפנים, בתוך החברה האנושית אני אדום. אני רוצה צדק ושוויון אמיתי – שהוא חלוקה צודקת של המשאבים.

וכי בחוץ, מחוץ לחברה האנושית, בעולם הטבע ובתפיסת כל משאב וכל חומר שאינו אדם – אני ירוק.
אני רוצה שהטבע ימשיך לשגשג וימשיך לתמוך בקיומו של מגוון רחב ביותר של בעלי חיים, כולל בני האדם.

אני רוצה חברה אנושית צודקת שמתהלכת בעולם הטבע בהתחשבות, בפליאה וביראה.

 לאור המחאה החברתית ראיתי צורך לכתוב מאמר שמדגיש את ההבדלים בין חזון מדינת הרווחה והצדק החברתי אליהם שואפים המפגינים (וגם אני/אנחנו)
ובין החזון המלא יותר והמקיף יותר של התנועה הירוקה. (ותפיסות ירוקות באופן כללי)

החזון של תנועת המחאה, מגובה בסיסמאות פשוטות וקליטות: "הו הה מי זה בא, מדינת הרווחה" ; "העם רוצה צדק חברתי"
ועוד סיסמאות הומוריסטיות כמו: "לביבי שלי שלוש דירות, שלוש דירות לביבי שלי, לולא היו לו שלוש דירות, אז היתה לי דירה משלי"

לדעתי על מנת לפנות אל הדור הצעיר של המחאה הנוכחית האנשים הירוקים צריכים סיסמאות קליטות, ברורות ואינטליגנטיות – וגם דרכים פשוטות להסביר "מדוע להצביע ירוק"
ולכן רציתי לכתוב משהו שאני מקווה שגם פעילים בתנועה יוכלו לקחת ממנו.

אני אתחיל את המאמר בכמה סיסמאות (שאפשר לשפר) – ואז מי שירצה ימשיך לקרוא גם הסברים – ואשמח אם בתגובות תוסיפו רעיונות לססמאות!

"בואו לא נבזבז את החיים שלנו – כי גם אנשים הם משאבי טבע"

"ללמוד מהעבר – מה לעשות עכשיו – בשביל דור העתיד"

"מלחמה זה בזבוז ושלום זה שגשוג"

"הטבע מספר לנו שיותר משתלם לשנות את הקיים – מאשר להרוס ולבנות הכול מחדש"

"מה עשיתם היום בשביל הילדים של הנכדים שלכם?"

"נלחמנו בשביל להקים את מדינת ישראל –בואו לא נפקיר את ארץ ישראל"

"ארץ זבת חלב ודבש – לא אספלט ובטון"

"איזה חיה אנחנו? – האם אנחנו נמלים קטנות? – או שאנחנו נמרים ואריות?"

"הטבע אינו יודע גבולות"

"אהבת הארץ היא דבר טבעי – אך מדוע תחדל האהבה בגבול?" (חווה אלברשטיין)

"התנועה הירוקה – לראות מעבר לכאן ולעכשיו"

"התנועה הירוקה – לחשוב מחוץ לקופסא"

"התנועה הירוקה – כי צריך לשתות וצריך לנשום"

"התנועה הירוקה – כי זה לא בריא לאכול בעלי חיים שסבלו כל חייהם"

"התנועה הירוקה – בשביל לא לכרות את העץ שעליו אנחנו יושבים"

"אחרי שכל המים, האוויר והאדמה יורעלו – נגלה שאי אפשר לאכול כסף…" (פתגם אינדיאני)

 

בשביל הציבור הדתי:

"איפה השכינה? בכל דבר. במים, באוויר ובאדמה עליה אנחנו עומדים"

"אין כתר בלי מלכות – שמור על הטבע של ארץ הקודש"

"אם אין לחם אין תורה – אז מדוע מייבאים את כל החיטה שלנו מארה"ב?"

"האם שמרת על שבעת המינים? או שרק קנית וזרקת לפח אחרי השימוש?"

 

 מדוע אני גם ירוק – ולא רק אדום

 התפתחות היסטורית

 התנועות הדמוקרטיות החזירו לאנושות את זכויות האדם. את זכות האדם, כל אדם באשר הוא, לחופש, לשגשוג ולבחירת הדרך בה הוא רוצה לחיות.
את זכות הציבור לבחור את האופן בו המדינה תתנהל, בהחלטת רוב.

התנועות הסוציאליסטיות החזירו לאנושות את החמלה והצדק. את התובנה כי ללא שיתוף הוגן ושוויוני במשאבים אין בעצם שוויון בין אנשים, משום שללא תנאי מחייה בסיסיים אנשים לא יוכלו לממש את זכויותיהם כי יהיו עסוקים בהישרדות, וללא רווחה לא יוכלו לקדם את עצמם, את תרבותם, ואת העולם האנושי בכלל. הם הזכירו לנו שהדאגה לאחר נובעת מתוך ראייה שהחברה האנושית היא בעצם גוף אחד, אשר אושרו נמדד לפי החוליה הכי חלשה ולא החוליה הכי חזקה בו.

 התנועות הירוקות מרחיבות את המעגל. 1.מעבר לראיית זמן ההווה – אל ההסתכלות מתוך הפרספקטיבה של העבר והעתיד. 2. מעבר לתחומי החברה האנושית – אל החי, הצומח והדומם – אל המים, האוויר ויתר המשאבים.

1. התנועות הירוקות מרחיבות את טווח הראיה שלנו מעבר להווה, אל העבר והעתיד.

 הן מאתגרות אותנו להסתכל על תהליכים בחברה כמו על תהליכים בטבע – ושואלות אותנו שאלות מעשיות ופשוטות:
איך נראה תהליך חיובי ואיך נראה תהליך שלילי?
אילו מעשים יניבו פירות ואילו מעשים יגרמו נזק?
כיצד אני מוחה וכיצד אני משנה את הקיים?
האם משתלם לנו להסתכל על אחרים כאויבים?
האם משתלם לנו להילחם?
האם לא עדיף לנו לרפא ולטפח?
כיצד אני הורס ומבזבז כמה שפחות? – גם בטבע וגם בחברה

מהו קצב הדברים הנכון? בשבילי ובשביל החברה בכלל

התנועות הירוקות מאתגרות אותנו להסתכל מעבר לתרבות ולחברה המודרנית שלנו ולשאול:
כיצד שבטים פרימיטיביים חיו בעבר?
כיצד חיו ציידים-לקטים? חקלאים מסורתיים? אנשים בארץ בתקופת התנ"ך?
כיצד חיו בארץ תושביה הערבים? הפאלחים, הבדואים.
מה אני יכול ללמוד מכל אחד מהם?
מה כדאי לי לשמר בחברה המודרנית שלי ומה כדאי לי לאמץ מחברות אחרות?
מה אני יכול ללמוד מתושבי ישראל הנוכחיים? מהפלסטינאים, מהרוסים, מהאתיופים, העיראקים והתימנים. הפולנים והייקים. הספרדים, המרוקאים והתוניסאים. העובדים הזרים.
כיצד אני משתמש במשאבים האנושיים שיש לי במדינה המופלאה הזו?
כיצד אני מאחד אותם במקום לפלג אותם?

ומה עם הדורות החדשים? מה עם הנינים של הנינים שלי?
כיצד יראה עולמם בעתיד?
כיצד אני רוצה שיראה עולמם?
מה אני מוריש להם ומה אני לוקח מהם?
כיצד אני אוכל מן העוגה אבל עדיין משאיר אותה שלמה בשבילם?

כיצד אני יוצר אושר ומשמר עושר?
מהו החזון שלי ושלנו על העם היהודי? על מדינת ישראל? על ארץ ישראל? על המזרח התיכון?
על המין האנושי?

2. התנועות הירוקות גם מרחיבות את טווח הראיה שלנו כבני אדם – אל מעבר לחברה האנושית.

הן מבקשות מאיתנו לבחון תהליכים טבעיים ואת ההשפעה שלנו עליהם – ושלהם עלינו.

להשוות את אזורי המחייה האנושיים לאזורי מחייה בטבע ולשאול את עצמנו:
האם אנחנו יוצרים מדבר או יער?
האם אנחנו גורמים ללחות או ליובש? לקור או לחום?
כמה מגוונת סביבת המחייה שלנו?
במגוון גילאים שונים? במגוון בעלי חיים? במגוון צמחים?
כיצד אנחנו תורמים לצמחייה ולבע"ח בארץ שלנו?
האם אנחנו נטע זר? מזהמים ומבזבזים משאבים?
האם אנחנו משתלבים? מעשירים את הסביבה ותומכים במגוון האקולוגי?

התנועות הירוקות מבקשות מאיתנו להשוות את הרגלי החיים והעבודה שלנו להרגליהם של בעלי חיים אחרים ולשאול את עצמנו:
האם אנחנו דומים יותר לנמלים או לדובים? ליונקים, זוחלים, חרקים, דגים או ציפורים?
האם אנחנו דומים לבע"ח החיים בלהקות, לבע"ח החיים בזוגות או לבע"ח החיים כפרטים בודדים?
האם אנחנו אוכלי כל, אוכלי בשר, יונקי חלב או צמחוניים?
מה אנחנו יכולים ללמוד מבעלי חיים שונים?
מה אנחנו יכולים לאמץ אל אורח החיים שלנו?

כיצד אנחנו מגוחכים ומכחידים את עצמנו – במבט מלמעלה, במבט מבחוץ?

התנועות הירוקות מבקשות מאיתנו להתבונן בעצמנו כחלק ממערכת אקולוגית חובקת כל.
בנהרות זורמים ממדינה למדינה,
ברוח הנושבת ופורצת גבולות,
בשמש המאירה על כולם כאחד,
באדמה התומכת ברגליהם של יהודים, מוסלמים ונוצרים,אמריקאים, סינים והודים, צמחים, חרקים, יונקים וזוחלים.

ודרך כך, התנועות הירוקות משחררות אותנו ממגבלות הדעות הקדומות בפשטות, היגיון ואהבה.

ויחד עם זאת התנועות הירוקות מבקשות לשמר את הדת והלאום כמשאב מקומי – כמקור לחיים ולעוצמה – בדיוק כמו שמש ומים.
כל אחד בוחר את מה שעושה לו טוב – ואין להרוס את מה שהושקעו בו משאבים – להיפך – יש להשקות כל אילן ופרח – בכדי שנוכל לחסות בצילם ולאכול מפריים.
לקחת את הטוב מדברים : מהדת, מהמדינה, מהקפיטליזם, מהצבא, מהתעשייה – ולסגת אט אט, בצעדים מדודים ושקופים – מהשנאה, החמדנות, הפחד והשררה

התנועות הירוקות מביאות אותנו להתבונן מחוץ לקופסא.
מחוץ לקופסא של האגו
מחוץ לקופסא של החמולה
מחוץ לקופסא של הכלכלה
מחוץ לקופסא של המדינה
מחוץ לקופסא של בני האדם
מחוץ לקופסא של התקופה
…ובחזוננו אפילו אל מחוץ לקופסא של כדור הארץ

ובעצם בכך הן לוקחות אותנו בחזרה לנקודת ההתחלה
אל גן העדן
אל ההתבוננות מנקודת ראייה כללית ומאחדת
אל דמות הבורא אשר מתבונן בעולם
ורואה כי טוב

מודעות פרסומת
:קטגוריותUncategorized
  1. ספטמבר 17, 2011 בשעה 10:39 pm

    פוסט נהדר אושרי.
    מחשבה אחת שעלתה לי כשקראתי את החלק שבו אנחנו יכולים ללמוד מהטבע לגבי עצמנו:
    הרגשתי מוזר שאת כל מה שקורה בטבע אנחנו מקבלים כנכון, כמובן מאליו, גם אם הוא לא עומד בסולם הערכים שלנו. (נמר לא בודק אם האנטילופה שהוא טורף נמצאת בסכנת הכחדה). זה בסדר כי זה "כדרך הטבע".
    ואילו אל האדם אנחנו מתייחסים כיוצא דופן, לא שייך לטבע, נטע זר? זה מרגיש לי לא מדויק.
    אמנם אנחנו יצור יותר תבוני משאר היצורים, אבל ברור לנו שאנחנו חלק מהטבע.
    אנחנו לא חושבים על הדורות הבאים (במובן הרחב, על הגוזלים שלנו אנחנו חושבים) – אבל גם בעלי החיים האחרים לא עושים את זה.
    אנחנו חומרניים, טריטוריאליים, לעיתים חזירים (אני יכול להישבע שגם החזירים כאלה)
    ואנחנו מונעים מאגו כאילו הישרדותנו תלויה בכך – כמו כל בעלי החיים.
    ועדיין – חומלים וחסים על כל בעלי החיים האחרים וההתנהגות שלהם, ואילו על עצמנו – הרבה פחות.

    למה? אולי זה חלק מהבעיה?
    השבוע החתול שלי טרף שממית. אני שונא שהוא עושה את זה כי אני מאוד אוהב שממיות, אבל מה אני אנסה להסביר לו שזה לא בסדר? הוא חתול, היא שממית, זה הטבע.
    אולי אם נצליח להבין את הפסיכולוגיה של המין האנושי, את המגבלות שגורמות לו להתנהג כמו שהוא מתנהג, נוכל למצוא פיתרון יותר טוב. אולי אם נפסיק להסתכל על הטבע כעל תופעה, ועל המין האנושי כאל סטייה, נצליח לפצח משהו שלא פיצחנו עד היום.
    ואז חזרתי אל הטבע, ונזכרתי שיש המון דוגמאות לבעלי חיים דורסניים שמתרבים ללא בקרה ומפרים את האיזון על חשבונם של בעלי חיים וצמחים אחרים. יש גם צמחים כאלה, שיוצאים מסביבת הגידול שלהם (אני יודע, בני אדם העבירו אותם) ומחריבים סביבות גידול אחרות.
    אולי נחקור את תופעת הדררות, המטפסים האלימים בדרום אמריקה, הארבה, הפטריות, החיידקים הטורפים ועוד. כל אלה מתקיימים בטבע, ובניגוד לאינסטינקט שלהם – לא הורסים כליל את הכדור.
    אולי ככה נצליח להימנע משיפוט ומשימוש בערכים ובמוסר, ואולי נלמד משהו חדש גם על הריפוי שלנו.

  2. אושרי הילזנרט
    ספטמבר 18, 2011 בשעה 9:48 am

    תודה ציקי. זה בהחלט יכול להיות מחקר מעניין. הלוואי ומישהו יקרא וירים את הכפפה 🙂
    .
    גם נקודת ההסתכלות מעניינת.
    לפעמים יוצא לי לחשוב : ואם אנחנו חלק מהטבע – מה הטבע עושה?
    אנחנו לוקחים משאבים – ומייצרים מוצרים – ומשווקים אותם לכל העולם – כך שבעצם "הטבע" "מערבב" כל מיני חומרים שנוצרו על כדור הארץ ביחד – ומפזר אותם. לוקח ממקום אחד ושם במקום אחר.
    ואולי נוצר קצת "אפקט פלסטלינה" – כשאתה מערבב את כל הצבעים שלה – ואתה מקבל גוש אחד גדול ואפור 😎
    .
    ומנקודת ראות אופטימית אולי בזה שאנחנו שואבים נפט ואנחנו כורים פחם, אנחנו כמו איזה טפיל מועיל, מנקזים "מוגלה" מהגוף של אמא אדמה, מנקזים הצטברות של חומר שאותו היא לא הצליחה לפרק ולעכל – ויוצרים ממנו משהו חדש שאותו היא כן יכולה לעבד – כמו פחמן דו-חמצני – שאותו צמחים (אם לא נכרות אותם ונשתול עוד) – כן יכולים לעבד…
    .
    ואולי בעצם זו אבולוציה חדשה, שבה רק המינים שלומדים איך לחיות עם האדם ישרדו – ויתפתחו למגוון מינים חדש אח"כ – שמוצאם מדררות, יונים, ג'וקים, נמלים, יתושים, חתולים, עכברושים, עכברים, עשבי בר עקשניים ועוד

    לגבי שיפוט ומוסר, חשבתי לאחרונה, ולדעתי זה לאו דווקא נובע מהשוואה לטבע.
    שיפוט ומוסר מקורם בחוסר אונים – בעמידה מהצד.
    לכן בכדי לצאת מהם יש להיות מעורבים. השאלה היא איך.
    דרך אחת היא מה שנקרא "מעורבות חברתית" – לעזור.
    דרך שניה, אותה אני מגלה לאחרונה בטיפול שאני עובר – היא דוגמא אישית – "להיות השינוי אותו אתה רוצה", "להיות מי שאתה רוצה להיות".
    אני חושב שרובם המכריע של האנשים שגורמים נזק לסביבה – פשוט לא יודעים איך להנות מהחיים.
    כי מי שיודע איך להנות מהחיים, ב 99% מהמקרים, יסתפק במועט – כי לא צריך הרבה בשביל להנות מהחיים.
    כי מי שיודע להנות מהחיים רוצה לשמור על העולם שהוא נהנה ממנו.
    הרבה מאיתנו מכורים להרגלים שלא גורמים לנו לשמחה ולסיפוק, ובתנועה די פשוטה אך הדורשת אמונה ונחרצות – יכולים לנוע לשם.
    אז במקום ביקורת – בעיקר לילדים – פשוט שיהיה מישהו שיגיד – "אתה יכול להיות מה שאתה רוצה. אני מאמין בך. אתה יכול"
    ובהקשר למזל דלי להגיד – "אתה יכול להיות יחיד ומיוחד. תגיד מה שעולה בדעתך. תרקוד מתי שבא לך. תיגע במה שאתה מרגיש נכון לגעת."
    אולי במקום השיפוט והמוסר (גדי) צריך לאתגר אנשים (דלי):
    "תעשו כל מה שאתם רוצים – אבל לא מתוך הרגל ומתוך עצלנות – תעיזו לעשות מה שבאמת עושה אתכם מאושרים"

  3. עומר
    ספטמבר 20, 2011 בשעה 11:55 am

    מאמר מרתק ונכון, וכמו תמיד אני חייב להגיב בהכברה במילים בהתאם לכתוב במאמר וקצת לגלוש מחוצה לו, נראה לי שבכתוב זה יהיה שילוב של השניים:

    לפני שאתחיל, כמה מילות מפתח שהגיתי עם הזמן, לצורך נוחות הדיון:

    "העולם המערבי מול עולם שלישי" – כשאני, עומר, משתמש בביטוי עולם מערבי, אני מתכוון לעולם המתוקשר. העולם התקדם משמעותית בזכות ובגלל התקשורת. התקשורת טומנת בחובה כוח אדיר לרומם נושאים ובכוחה גם להעלים נושאים. אפריקה ומדינות הרעב המאפיינות אותה הן מדינות ללא תקשורת, או תקשורת מסורסת, לכן אופיין הוא בהתאם. כל הטכנולוגיות, הפיתוח, התעסוקה, הקידמה, התשתיות הן פועל נגזר של הקידמה התקשורתית.

    "Eco-Violence" – ביטוי שהגיתי לא מזמן הגורס כי אדם אשר מעטפותיו החיצוניות שולטות בו ינהג באלימות כלפי הטבע וכלפי האדם בדיוק באותה מידה. כי האדם הוא טבע וטבע הוא האדם. אדם המוותר על האני הפנימי שבו, על הילד שבו לטובת המעגלים החיצוניים העוטפים אותו הוא אדם אומלל הנוטה להיות מושפע מניצולם של אחרים.

    ולנושא:

    בצל ירוק

    היום בעולם המערבי (ר' פירוש) האדם עטוף בהמון שכבות: האגו, המשפחה, השכונה, המדינה, הדת, הכלכלה, ההנהגה וקשה לאדם לבוא לידי ביטוי עצמי, קשה לו להפגין את האני הפנימי שבו. את הילד שבו. את הייצור הטבעי שבו.בעולם כמו שלנו פשוט אין לו ברירה. על מנת לקדם את עצמו, חייב האדם להתעטף, בין אם בבגדים ובין אם במעטפת חיצונית של מנהגים, חוקים, הלכות ומעשים.אני מאמין כי הייצר הטוב, החמלה, האהדה, האהבה, הכיבוד נמצאים בשכבה או באחת השכבות הראשוניות של האדם, ככל שהוא עטוף יותר כך הוא מוותר על הערכים האלו ומושפע בקלות להדרדרות לחטאים ולטומאה.

    מלחמה? לשם מה?

    מלחמה היא מלחמה בין אנשים, בין משפחות ובין מדינות.אנשים נלחמים בינהם כי השכבות העוטפות אותם מחייבות אותם לעשות כך. אך הילד שבהם לא רוצה להילחם, הוא בכלל לא יודע על מה הוא נלחם.
    התרווח בכיסא, עצום עיניך והיזכר במאבק שניהלת פעם נגד אדם. אתה מסוגל לזכור על מה התחילה המריבה? בדיוק!
    הפלשתינים והישראלים, הם מסוגלים באמת לנסח משפט אחד מדויק שיסביר לחוצן או לתינוק שזה עתה נולד על מה הם נלחמים? התשובה שלילית.
    האדם הפרטי, כמו שכבותיו העוטפות אותו עטוף ברמות של אנשים אדם->משפחה->קהילה->מדינה->הנהגה.
    השכבה האחרונה, ההנהגה היא שנלחמת עם הנהגות אחרות.
    העימות בין איראן לישראל זה עימות בין ממשל אחמדינג'אד לבין ממשל נתניהו.
    העימות בין טורקיה לישארל זהו עימות בין ממשל ארדואן לבין ממשל נתניהו.
    וכך הלאה.
    החברה האיראנית, הטורקית והישראלית היא חברה של אזרחים, של פרטים, של אנשים, של ילדים שרק רוצים אוויר, מים ומזון. העמים עצמם נגררים לעימותים כי ההנהגה אמרה להם לעשות כך. העמים עטופים ביותר מדי שכבות לכן הם נגררים אחרי ההנהגה.
    תמיד אמרתי שמוטב לשים את ארדואן, אחמדינג'ד, אבו מאזן ונתניהו בזירת קרב, שיהרגו אחד את השני ושיעזבו אותנו האזרחים בשקט.

    כי האדם עץ השדה

    בסופו של דבר, נתניהו, אחמדיניג'אד, אבו-מאזן, ארדואן, אושרי ועומר הם אנשים אשר זקוקים לאוויר לנשימה, זקוקים למים לרוויה, למזון לשובעה ולקורת גג למחייה.
    אני חושב שהקידמה אשר אנו סוגדים לה השתלטה עלינו, ממש כמו בסרטים מטריקס ושליחות קטלנית (אם ראית) שבהם הרובוטים שהאדם ברא במו ידיו השתלטו על האדם.
    אנחנו נלחמים על טריטוריות שאין לנו צורך בהן, אנחנו נלחמים על כסף שאנחנו לא זקוקים לו, אנחנו נלחמים על כבוד שלא נותן לנו שום דבר.
    אם ישראל תתנצל בפני טורקיה, זה יעניק לאזרחי המדינות יותר מים, יותר אויר נקי, יותר שפע של מזון?
    לא!
    ישראל וטורקיה מוכנות לקצור בני אדם רק בשביל ההתנצלות והכבוד.
    לאן הגענו?
    אדם דורס בחורה.
    אדם דוקר אדם.
    אדם אונס אדם.
    אדם גונב מאדם אחר.
    למה? לשם מה?
    האנושות אבדה צלם אנוש.

    הגענו לעולם ערומים ונפרד מהעולם ערומים.

    אני רוצה רק להנות מהחיים, לצבור חוויות שאקח לעולם הבא. לשתות מים נקיים ולנשום אויר צלול.
    לא רוצה יותר.
    לא צריך יותר.
    אז מדוע כולם מפריעים לי? מדוע לאנשים אחרים מפריע שזה מה שאני רוצה?
    אני ילד, לא יותר מזה.
    אני תינוק שמחפש את החלב.
    אני רוצה נחמה, ליטוף, חום ואהבה.
    לא יותר מזה.

    סוף דבר

    אני לא אדום ואני לא ירוק.
    אני לא כחול ואני לא צהוב.
    אני ורוד, אני ורוד כתינוק.
    ורוד כצבע האהבה.
    אני לא רוצה לשלם עבור אהבה, אני רוצה אהבת חינם.
    אני אגואיסט מוחלט, לא אגואיסט שרואה רק את עצמו אלא אגואיסט שלא רואה את האחר, יותר נכון, לא רואה את רעתו של האחר.
    יש גם אגואיזם טוב, אגואיזים האומר כי אני לעצמי מבלי לראות את האחר.
    כי כשאני לא רואה את האחר, אני לא יכול לפגוע בו. אם אני רואה את מנת האוכל של עצמי בלבד, לא אגזול את מזונו של האחר.
    אם אני רואה את המחייה הנחוצה לי בלבד, לא אפלוש למחייתו של האחר.
    אם אני אוהב את עצמי, את השכבה הבסיסית של עצמי, ללא המעטפת אני בהכרח מסוגל לאהוב את הילדים האחרים, את התינוקות האחרים, בלי שכבות, בלי סמיכות, בלי מעטפות.

    קצת ליריקה

    עצבני מהרעש, שונא את שכני.
    כועס מהשאון, מתנכר לזולת.
    חוטא בטכנולוגיה, קונה וצורך.
    מתכסה בעוד שכבה ומתעטף.

    אני חוטא וטמא.

    מחפש את השקט, רוצה אהבה.
    רוצה את האויר, מחפש את המים.
    רוצה את טובתי שלי ולא את רעתו של האחר.
    מאמין באלוהים שבראתי במו מחשבותי.

    אני צדיק וטהור.

    עטוף בבינייני בטון ומתכת, בקירות של טיח.
    בחלונות זכוכית, מוקף מיכשור, מחשבים ומיקרוגלים.
    מסתתר מאחורי ג'ינסים ומגפיים וחולצות של בד.
    משקפיים לעיני וטלפון לאוזני.

    אני לא מאושר.

    מגיע הביתה לאשתי, נושק לפיה.
    נושק לפיהו של בני, הגעתי הביתה.
    ערומים כתינוקות, עושים אהבה.
    צחוקו של בני וחיוכה של אשתי.
    חיוכו של בני וצחוקה של אשתי.

    אני מאושר.

  4. Oshri Hilzenrath
    ספטמבר 20, 2011 בשעה 12:08 pm

    נפלא! ! !
    נותר לי רק לומר : אמן!

  5. נטי
    אוקטובר 2, 2011 בשעה 1:07 am

    שום ססמה לא תסייע לירוקה לעלות אם אנשים כמוך חברים בה. אתה ושכמוך הורסים לה את השם הטוב.

    * מה אתה הזוי? מה אתה מכניס אסטרולוגיה לדברים שאתה כותב? גדי ככה ודלי ככה? איך אתה רוצה שיתייחסו אלינו ברצינות?

    אתה טוחן בראש על הסתפקות במועט.
    ןאתה מסתפק המועט? צביעות!

    8

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: