מחאה והתנועה הירוקה – רחלי תדהר קנר

לפני שמונה שבועות, התחיל הקיץ. התוכניות שלי היו לבלות את החופש הגדול עם הילדים שלי, לעבור דירה, בחזית המפלגתית, התכוונתי לנצל את "עונת המלפפונים" ששום דבר מעניין לא קורה בה כי כולם בחו"ל או עם הילדים שלהם, להתעסק בדברים החשובים שתמיד נדחפים בגלל הדברים הדחופים.

ואז הופיעה דפני ליף והאוהל שלה ברוטשילד. ביום ראשון הראשון של המחאה נפגשתי עם איתמר שחר הדובר, שם ברוטשילד, ישבנו עם זהבה גלאון וניצן הורביץ וראינו איך זה מתחיל. משיחות עם המארגנים הבנו שהם דוחים כל קשר וזיהוי מפלגתי, ובלשון עדינה ביקשו מאיתנו להתפנות משם.

במהלך הקיץ הזה עלו לי התובנות הבאות:

1. קורה פה משהו מדהים שעליו חלמנו שנים רבות.
2. האנשים במחאה מדברים בשפת התנועה הירוקה.
3. הם לא יודעים את זה.
4. המאהלים מתנהלים בתרבות ובערכים של התנועה הירוקה.
5. הם לא יודעים את זה.
6. העם דורש תוכנית כלכלית חדשה. בדיוק הקיץ, סיים פרויקט "כלכלת המחר- צמיחה ירוקה לישראל" את עבודתו על מסמך מדיניות כלכלית חדשה- ירוקה לישראל שמקפל בתוכו תשובות למרבית הדרישות שעלו במחאה החברתית.
7. העם לא יודע את זה גם.
8. הרבה מאוד מפעילי המחאה הם פעילי התנועה הירוקה בהווה ובעבר.
9. הם לא פועלים בשם התנועה הירוקה, כי זו מחאה לא פוליטית.
10. המחאה הזו היא מאוד פוליטית. והאמירה הנכונה היא שהיא א-מפלגתית.
11. בגלל זה אנחנו, כמפלגה, לא יכולים להשתתף בה בצורה מסודרת, כי ניתפס כ"תופסי טרמפ".
12. בסופו של דבר, ועדת טרכטנברג, או ועדת יונה- ספביאק- התוצאות האמיתיות של המחאה, תמדדנה בקלפי ביום הבוחר הבא.
13. אין ספק שהגיע הזמן שבמדינת ישראל יצביעו על נושאים שהם לא מדיניים- ביטחונים. אין ספק שבכנסת ישראל ובממשלתה צריכה להיות מפלגה שחרוט על דגלה: חברה – סביבה- תקווה. (נשמע מוכר?)

אז כפי שאתם יודעים, את הקיץ ביליתי עם הילדים, באוהלים. הסתובבתי, כמו רבים מהתנועה הירוקה, באוהלים. העברתי הרצאות בנושא סביבה- חברה- כלכלה: הGreen- New-Deal כפתרון למצוקות המחייה בישראל. השתתפתי בתור שרת האוצר בסימולציית גישור שנערכה במאהל ברוטשילד. דיברתי ברב שיח על הקשר בין צדק סביבתי לצדק חברתי. צעדתי עשרות ק"מ בהפגנות כל מוצ"ש. הקמנו אוהל של התנועה הירוקה במאהל בלוינסקי, קיימנו בו ישיבות והרצאות ואפילו קבלת שבת ירוקה. במוצ"ש הקודם צעדו מאות אנשים ירוקים בתוך צעדת המיליון. זה הרגיש טוב.

פעילים שלנו שואלים- איך אנחנו משתלבים? איך אנחנו יוצאים מנצחים? איך אנחנו לא מעצבנים/ משתלטים? איך אנחנו גורמים לכל ההמון המשולהב להבין שיש לנו פתרונות?

אין לנו תשובות טובות לשאלות. ניסינו להפיץ את בשורת הגרין ניו דיל, בכל דרך אפשרית במאהלים, ובועדות, הגשנו את המסמכים שלנו גם לטרכטנברג וגם ליונה- ספיבאק, הרצנו הרצאות, פרסמנו בעיתונות. ובכל זאת, בבליל האירועים שקורים ובעומס המסרים שיוצאים ונכנסים- לא הצלחנו להיהפך לבשורה החדשה של המחאה.

אפשר להגיד שלא הצלחנו להיהפך לבשורה החדשה של המחאה.

אבל אי אפשר להגיד ש"התנועה הירוקה לא עשתה כלום". זה אפילו די מעצבן לשמוע את זה.

אי אפשר להגיד ש" התנועה הירוקה תפסה טרמפ על המחאה", כל מה שעשינו היה בשם המפלגה ובידיעת המארגנים ובהסכמתם.(ואולי היינו צריכים לתפוס טרמפ ואז להרוויח רווח פוליטי..)

הסתובבתי בשדרות הלוהטות של האוהלים, חיפשתי את הדרך לתרגם את המחאה הזו למנדטים שלנו בכנסת הבאה. להגיד: אנשים- יש מפלגה חברתית סביבתית בישראל, והיא אומרת מה שאתם אומרים, אז בואו, התפקדו, הצביעו, פעלו איתנו לתיקון העתיד של כולנו.

ועכשיו, שהמחאה מתחילה להיתרגם לפסים פרקטיים של דמוקרטיה שיתופית ותנועה עממית, יש לנו את ההזדמנות להמשיך להפיץ את הבשורה. עכשיו יותר מתמיד, יש לנו לפעילים של התנועה הירוקה את ההזדמנות לשנות באמת את המציאות במדינת ישראל, לתרגם את החזון שלנו למעשים פרקטיים ולצרף עוד רבים רבים שנמאס להם שאין מבוגר אחראי שדואג באמת לציבור הרחב, אלינו, לעשייה פוליטית מבורכת.

רק אם אתם תעזרו לי, נצליח- זה הזמן לחוגי בית. אתם, הפעילים של התנועה הירוקה שפעלתם במחאה, והכרתם אנשים טובים באוהלים, הזמינו אותם לחוגי בית, וביחד נספר להם שיש מי שכבר הרבה זמן עובד על החזון החדש למדינת ישראל. ביחד נספר להם על התנועה הירוקה. ביחד נשנה את המפה הפוליטית בישראל, ביחד ניצור מציאות חדשה.

רחלי תדהר קנר היא יושבת ראש משותפת של מפלגת התנועה הירוקה