ראשי > פרשת השבוע > פרשת השבוע – כִּי תִשָּׂא

פרשת השבוע – כִּי תִשָּׂא

פליאה גדולה מובעת תמיד למקרא פרשת עגל הזהב: כיצד ייתכן שאותם ישראלים אשר יצאו בעצמם ממצרים, ראו את עשר המכות וחוו את כל הניסים בים סוף, כיצד ייתכן שמייד לאחר מעמד הר-סיני, דווקא הם כאילו שוכחים הכל, מאבדים את האמונה ופונים לאלהים אחרים – לפסל של פרה. זו אינה פליאה מודרנית או אפילו חוץ-מקראית – היא מנוסחת כבר בתהלים: "יַעֲשׂוּ-עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה.
וַיָּמִירוּ אֶת-כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב. שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם. נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל-יַם-סוּף" (תהלים קו יט-כב).
הפליאה מוצדקת והשאלה קשה; על-כן אין לה תשובה ברורה ומוצלחת, אלא רק גוונים של תירוצים: החל באפולוגטיקה פסיכולוגית ("וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר" שמות לב א), עבור בהצדקות היסטוריות על-פיהן פולחן עגלים היה נפוץ באותה תקופה במצרים (כסמלו של אל הפוריות אפיס) וקשה היה להתנתק ממנו, וכלה בטענה שעם ישראל לא היה בין החוטאים כלל, אלא חטאו דווקא "ערב-רב" של זרים שהצטרפו לעם ישראל ביציאת מצרים, כפי שדרש רש"י לגבי הפסוק "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב ז): "שחת העם לא נאמר, אלא "עמך", (הם) ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת (התיעצת) בי, ואמרת: טוב שידבקו גרים בשכינה, והם שיחתו והשחיתו."
אבל ברור מהמשך הפרשה שכן עם ישראל הוא החוטא, שהרי את עם ישראל כולו אלהים איים למחות; ואת ההצעה למשה "וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל" (לב ט) אלהים העביר מהבטחתו לאברהם, כשם שבתשובתו משה דיבר בשם אברהם, יצחק ויעקב: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ" (לב יג). כמו-כן ברור שהתמהמהות משה אינה תירוץ, כמו גם שעם ישראל ידע היטב להבחין בין אלהיו לאלילים המצריים, שהרי את פולחן העגל הם פתחו בסיסמא "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (לב ד).
אולם אפשר שבסיסמא הזו בדיוק מצויה התשובה; ושהאשם הוא בכלל לא בעם אלא במנהיגו, אהרן. מאז יציאת מצרים התרגל עם-ישראל לקבל את דבר האלהים מפי אהרן, לקבל מצוות מפי אהרן, ולקיים את סדרי הפולחן מפי אהרן – ובכל פעם, השתמש אהרן בוריאציות של הסיסמא " אָנֹכִי ה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כב). אהרן גם ימשיך להנחות את אופי הפולחן והקמת המשכן, וימשיך להשתמש באותה סיסמא, גם אחרי חטא העגל. זהו טיבן של ססמאות, ובמידה רבה גם הסכנה בשלטון שאינו מתחלף – הסכנה שהעם ינהה אחר האדם שבשלטון, גם אם הוא טועה ומטעה, חוטא ומחטיא, מבלי לתהות במי או מה שמעליו, ויתפתה להאמין בססמאות במקום בערכים המסתתרים מאחוריהן.
עם ישראל בדור המדבר היה עם של עבדים, שקיבל הוראות ראשית מפרעה ואח"כ מאהרן; עצמאות מחשבתית לא היתה הצד החזק שלו, בעיקר כי לא נדרש לה מעולם וכי לא נזדמן לו מעולם להפעילה. המהפכה של משה ואהרן אמנם שיחררה אותם מכבליהם הפיסיים במצרים, אך במובן התודעתי והפוליטי הם רק הבטיחו הבטחות, לא נתנו כלים ובעצם לא היו משחררים כלל. כך אירע שהרעיון הנשגב של אל אוניברסלי ומשחרר אבד בתוך סיסמא שהועתקה ל"שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב". כך נפתח פתח ל"ערב-רב" – לא של בני-אדם "זרים", אלא דווקא של רעיונות ופולחנים זרים לישראל, פרטיקולרים, פרעוניים.
גם כיום מקובל להפריח סיסמאות על מהפיכות ועל שחרור, ולבקש שלטון באמצעות סיסמאות שכאלו. התנועה הקומוניסטית מבטיחה שחרור ל"עם עבדים מזי-רעב", ומבטיחה גאולה אוניברסלית ועולם חדש; אליה הצטרפו "ערב-רב" של פרקטיקות ותפישות בדבר דיכוי שלטוני, השררת מיעוט על רוב, והתעלמות משוני אנושי ומרצון חופשי. סיסמאות הציונות מקדמות חזון מהפכני של שחרור יהודים מעול זרים, תקומה לעם ישראל בארצו, ומופת אוניברסלי של "אור לגויים"; אך נסתפחו אליהן תפיסות פרטיקולריות-לאומניות, זרות ליהדות, ואכזריות-פרעוניות – אלו "ערב-רב" של תפיסות המתעלמות בשמה מזכות שחרור אוניברסלית, מקיומם ומזכויותיהם של מיעוטים, לעיתים אף מכללי מוסר ומחוקות של ישראל והגויים.
מיחסו השגוי של העם לאהרן כדאי ללמוד כמה חשוב להקפיד לבחון את מעשיהם של המנהיגים המנצלים סיסמאות לטובת השגת ושימור השלטון; רק כך נוכל להשמר מנהיה עיוורת אחר משובותיהם של "כוהנים" טועים ומחטיאים, רק כך נוכל להשגיח ב"נביאים", המחפשים בינתיים את האמת בבדידותם על פסגת הר נעלם. מפרשת "עגל הזהב" עולה כי סיסמאות לרוב מסתירות ומטשטשות את המהות, וכדאי ללמוד מכך לחשוד בסיסמאות ולחפש תמיד את המהות שמאחוריהן – רק כך נוכל לדעת שאנו אכן פועלים לרצון-שמים, ולא גוזרים על עצמנו מות עבדים חוטאים במדבר.

מאת: אופק בירנהולץ. יו"ר סניף ירושלים של התנועה הירוקה

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: