ראשי > Uncategorized > נשכח

נשכח

ישכח

ישכח עם ישראל

את בניו ובנותיו

אשר חרפו נפשם אל מול האש

את עציו, צמחיו ופרחיו

אשר קיפחו נפשם בשריפה הגדולה

ישכח ולא יזכור עוד

את בעלי החיים

האוויר

האדמה

אשר נשרפו חיים

בעוד מחדל

ישכח

 

עם ישראל היושב בציון ויתר המיעוטים והמגזרים אני שמחה להודיע –

גם הפעם זה הצליח לנו!

אין עלינו!!!

אין עלינו – בהכרזה על ימי אבל או אסון. אין עלינו בהרכנת ראש. בהדלקת נרות.

אנחנו אלופים. יודעים כל אחד מאיתנו לדקלם את התפקיד ואת השורות הנכונות גם מתוך שינה.

לוליינים מומחים – מג'נגלים ביד אחת בנענוע הראש, באמירת דברי תנחומים וזעזוע,

כשביד השנייה, תוך כדי הליכה על חבל דק בעיניים עצומות,

מזפזפים בין האח הגדול לרוקדים עם כוכבים או למהדורת החדשות העשירית להיום.

אולי זה לא סתם שאנחנו כל כך אוהבים את האח הגדול. סופסוף יש מישהו בשליטה. שרואה הכל מלמעלה, ראייה מערכתית, ויש לו רעיונות יצירתיים לפתרון משברים. סופסוף מישהו רואה אותנו. טורח להסתכל.

אנחנו חברים בתנועה הירוקה, אושרי ואני. והנה – אסון נוסף התרגש עלינו וכלום. דממה דקה. דקת דומיה אחת ארוכה ונמשכת. וכמו עוד תנועה של אנשים חכמים, חושבים, אינטלקטואלים – אורגן בעקבות האסון סיור לימודי לאמידת נזקי השריפה, לצקצוק משותף בלשון ואמירת דברי תרעומת.

איך זה בדיוק אמור לעזור???!!!!

למה לא התארגנו במהרה כל התנועות הירוקות בארץ – מגמה ירוקה, הירוקים, התנועה הירוקה, אדם טבע ודין, החברה להגנת הטבע ועוד, למה לא עלו עם גפרורים וזיפו יוקרתיים להצית את אש המרד? הנה הזדמנות להתחיל משהו. הציבור – יושבי הכורסאות, טוחני הסופגניות והמאנפפים גם כן, הציבור חם אש. אפילו לא צריך להדליק. רק לנשוף קצת בכיוון. כן, תנצלו ניצול ציני את האסון. כי במלחמה כמו במלחמה…

אבל לא. אנחנו חכמים. פתאום כולם עסוקים בשיקום עם ראייה לעתיד. אין זמן לחפש אשמים. פתאום. אבוי לנו אם נערער על הסטטוס קוו שאומר- פוליטיקאים מושחתים ממשיחים להשחית מבלי לתת את הדין, ואנחנו ממשיכים לכעוס לחמש שניות בכל פעם. או דקה שלמה אם קופחו חיי אדם (לא, לצערי על הטבע, בעלי החיים, האוויר והאדמה אין די זמן להתאבל, מיד מקופחים חיי אדם נוספים שיש להתאבל עליהם) ולעבור לערוץ החיים הטובים. מקסימום לארגן פאנל או ביום טוב- עצרת. ולהדפיס סטיקרים. כן. כי אנחנו מתורבתים. מפרסמים שירים עצובים בפייסבוק ותורמים שלא בסתר לקק"ל. כי זה קל.

די!!! אני רוצה ערסים עצבניים. אני רוצה אנרכיסטים. פנתרים שחורים. שיעלו לכנסת, על הכנסת, ויסחפו אחריהם ואיתם נהר אזרחים זועמים כמו שיטפון במדבר, כמו הצפה בדרום ת"א אחרי שלוש טיפות מים. אני רוצה לראות דם. זיעה. מכות.

הרי להגיד ש – הם (ערבים בדר"כ) מבינים רק כח זו השלכה קלאסית. אנחנו אלה שמבינים רק כח. אחרת לא זז פה כלום. אני רוצה שיעלו כל חמומי המח לעיר הקודש, להגלות אחת ולתמיד (סתם כי אני לא רוצה להשתמש במילים שיכולות להתפרש כהסתה לרצח), למען יראו וייראו, את כל צמרת השלטון הבכירה והבכירה פחות. את אלה שהתריעו, וגם את אלה שלא. את כוווולם. מזרחיים, אשכנזים, ימנים ושמלאנים, גברים, נשים, חילוניים, דוסים שחורים, כיפות סרוגות. כדי שהבאים אחריהם יידעו מה קורה כשהציבור מאוכזב. כשנמאס לו. כשהוא מבין סופסוף שהוא מופקר.

אבל לא. במחשבה שניה – אני לגמרי בעד אלי ישי. בעד ביבי. ברק.

במחשבה שנייה הם מייצגים בצורה הטובה ביותר את הציבור.

ברצינות לגמרי.

הם המראה האמיתית של כולנו.

לא, לא הם הפקירו את הכרמל, את שירותי הכבאות, את החופים, את השטחים הציבוריים, את החינוך, הבריאות, אחר___________.

לא.

גם זו השלכה קלאסית.

אנחנו המפקירים.

רק אנחנו.

אנחנו שכבר שנים מג'נגלים בין עצב ושמחה וחושבים שזה נורמלי. שזו הגדולה שלנו. אנחנו שמעדיפים להישאר קורבנות של המצב, כל מצב שהוא, רק כדי שחס ושלום לא נצטרך להזיז את התחת. כי מה נעשה אז עם נובל ברחמים עצמיים?

כן, כן… עבודה, מיסים, ילדים, משכנתא….

קורבנות…

ואת מי בעצם אנחנו מפקירים?

את עצמנו

את הילדים שלנו

שעבורם לכאורה אנחנו עובדים כל כך קשה, רוכשים על כך הרבה. כדי שיהיה להם הכל.

אבל מה לא יהיה להם?

אוויר נקי

ים

חוף

עצים

אדמה

בעלי חיים

מזון בריא

אנחנו קורעים את התחת כדי שיהיה להם את כל מה שניתן לקנות בכסף, כשבינתיים כל העושר שניתן חינם אוזל בקצב גובר והולך. מכירת חיסול. חינם אין כסף!!!! לא. את זה אנחנו נותנים כמתנות. מחלקים לכל כרישון נדל"ן, (או כל מושחת אחר) כדי שאח"כ נרגיש שהשגנו משהו בזיעת אפינו כשנרכוש ממנו במיליונים את הבית שבנה על השטח שמלכתחילה קיבלנו חינם. מאלוהים. מאמא אדמה.

לכן נתעלם. לא נדבר על זה. ונקטר על החברים שלנו שמנדנדים לנו בעצומות, סרטונים… אפילו לייק לא נעשה להם, לנודניקים שלא ימשיכו…

נעריץ מרחוק את אלה שטורחים למחזר איזה בקבוק קולה ועיתון שבת, אבל לרגע לא נקום ונעשה משהו. אחד קטן. צעד אחד בכיוון של עצמנו. של הילדים שלנו.

אז מי אחראי למחדל?

רק אנחנו.

אתם שואלים מה אני עושה בנידון. מי שמכיר אותנו יודע. אבל זה כל כך לא מספיק.

הלוואי והייתי מגייסת כוחות כדי לעשות יותר…

טוב נו, לפחות אין לי טלויזיה אז יש לי יותר זמן לכתוב על זה…

כתבה : הילה הילזנרט

מודעות פרסומת
:קטגוריותUncategorized
  1. עדן ב.
    דצמבר 12, 2010 ב- 5:32 pm

    דווקא לצד הפגנות שקטות וסוערות (יש בתכנון כמה כאלה של גורמים שונים – לא ידוע לי אם התנועה מעורבת בהם) – צריך "תנועה של אנשים חכמים, חושבים, אינטלקטואלים".
    זאת כדי שהתוצאה של מחאה המונית תהיה שינוי אמיתי ויסודי לטובה ולא יהיה מצב בו יצברו פופולאריות ואולי יעלו לשלטון כוחות נגדיים שינצלו את המצב (אחד מחברי לפייסבוק הביא כדוגמה את האנרכיסטים בספרד בשנות ה-30 שלא היו מאורגנים לתפיסת השלטון ולכן, בין השאר, הפשיסטים בהנהגת פרנקו תפסו את השלטון).

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: