ראשי > מדיניות > נקודת האל חזור מתקרבת

נקודת האל חזור מתקרבת

אם יש נושא יחיד בסדר היום הציבורי שהוא מרוחק מזה של התנועה הירוקה – זה נושא הביטחון.

ועדיין,  במבט מעט יותר רחב – התנועה הירוקה מטפלת בנושא בעל השפעות בטחוניות כבדות משקל.

אז בעוד התחביב של ראש הממשלה וידידו הבטחוניסט הוא להציג לנו ספירה לאחור עד להשלמת יכולות האטום של האיראנים ולמנות את הימים עד לנקודת האל חזור, מתחת לאפינו אנו מתקרבים בצעדי ענק אל עבר נקודת אל חזור לא פחות חמורה – ברמה החברתית, הכלכלית, והמדינית-בטחונית.

בטח שמתם לב שאנחנו בחודש נובמבר, והמים לא יורדים מהשמים כמו בשנים רגילות. בטח גם שמתם לב שהכנרת לא ממש בשיאה – כרגיל אחרי הקיץ. בטח גם קראתם שמאגרי מים מתייבשים בישראל, ושעוד מעט הטעם של המים מאקוויפר החוף יזכיר לנו שחיה בים. המחסור במים יכול בקלות ובמהירות להתדרדר לרמה של אסון לאומי – חמור יותר מתאונות הדרכים שאנו שומעים עליהם בכל יום, יותר מהאלימות המתפשטת, וגם יותר מהאיום האיראני.

אך בעוד הממשלה דואגת לפזר איומים לכיוון איראן  – כשכל תרגיל של חיל האוויר זוכה לכתבה בעיתון, וכל תזוזה (סודית) של חיילי שייטת זוכה לפרסום בעיתונות הזרה – נושא המים לא ממש מאיים על אף אחד.

שני צדדים למחסור במים
כמובן שלהתדלדלות מאגרי המים של ישראל יש השפעה כלכלית ולצדה השפעה חברתית. אבל הצד הביטחוני הוא המסוכן באמת. במצב של מחסור מים רציני בישראל, המדינה תיכנס לעמדת נחיתות משמעותית, ומצב של תלות בגורמים חיצוניים. האויבים שלנו לא יהססו לנצל זאת. את החשיבות הבטחונית של שמירה על משאבי מזון ומים, אפשר לראות בסבסוד העצום שמדינות במערב משקיעות כדי לשמר את החקלאות בשטחיהן – בעוד הן היו יכולות לרכוש בזול את כל התוצרת ממדינות העולם השלישי. כדי שבמקרה מלחמה יהיו להם משאבים משלהם.

כדי להבין עד כמה הנושא רגיש, מספיק להסתכל על תוכנית המגירה לרכישת מים מתורכיה במקרה של בצורת ממושכת. תוכנית שעד היום נראתה הגיונית ומרגיעה – אך מה הסיכוי כעת שתורכיה באמת תמכור לנו מים ללא לחץ בנושאים אחרים, אם בכלל. בנושא המים אי אפשר אפילו להסתמך על האמריקאים – אפילו אם ירצו הם אינם יכולים למשוך צינור השקיה ארוך עד לפתח ביתינו.

אז מה עושים ?
דבר ראשון, מתעוררים ברמת ההנהגה. בצרפת, ניקולה סרקוזי, לקח על עצמו את תפקיד המנהיג ועשה את הלא יאומן מבחינת רבים מהצרפתים כשהעלה להם את גיל הפרישה. סרקוזי הביט קדימה וראה שאין סיכוי לכלכלה הצרפתית ללא שינוי זה, ומול גל ביקורת והפגנות עוצמתי הלך קדימה עם המהלך הלא פופולארי. אצלנו בינתיים פוחדים לגזור גזירות. היטל מים או הקטנת ההטבות למושבים אינם באים בחשבון לתקופה ממושכת, ונראה שקו המים נע רק בכיוון אחד.

קמפיין ישראל מתייבשת זה טוב ויפה, אבל זה לא מספיק – יש צורך בתוכנית כוללת ונחרצת. מהלך שיתבסס על ההבנה שמדובר באיום בטחוני חמור. דבר שני, כמו בכל תחום בו רוצים לעשות שינוי, מתמקדים בהגדלת השקיפות – מתחילים לספור לאחור את הזמן לנקודת האל חזור. אם אפשר לנצל את הפנסים של גינדי כדי להקרין בשמי את הספירה של ליטרים של מים שנותרו – הרי זה משובח.

כמו כן, חייבים לפרסם את הצריכה של הצבא ומוסדות מדינה שונים. ובשלישי, מייצרים מהלך תמרוץ כלכלי שיבטיח לנו שלא נגיע לנקודת האל חזור בה נעמוד בנחיתות מול כל חורשי הרע, ונאלץ למכור את נשמתנו עבור טיפה של מים.

 

 

מודעות פרסומת
:קטגוריותמדיניות
  1. אושרי הילזנרט
    נובמבר 4, 2010 בשעה 5:51 pm

    לייק

  2. נובמבר 5, 2010 בשעה 9:11 am

    הצרה שנושא המים קשור לשני דברים שבהם הממשלה, ורוב הספירה הפוליטית, התקשורתית , והתרבותית אינם רוצים לעסוק בו:
    1. צריכה. -היות וצריכה מגדילה את הצמיחה הכלכלית , להגיד לאנשים לצרוך פחות זה הפרה של טאבו.
    2. אוכלוסין – זה טאבו עוד יותר גדול, שאותו בכלל אסור להזכיר.

    שני הדברים האלה הם המשמעותיים לטווח הבינוני והארוך. אפשר לייעל את הצריכה הביתית והציבורית – על ידי מים אפורים וכו', אבל להשגת יציבות במשק המים, חייבים לייצב את האוכלוסיה.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: