ראשי > הדרך > בדרך מ"הביתה" / עוז פרייר

בדרך מ"הביתה" / עוז פרייר

אתמול סיימתי לקרוא את הספר "הביתה" של אסף ענברי. אני ממליץ לכל מי שרואה את עצמו אדום וכחול לבן לקרוא את הספר הזה, אשר מספר על עלייתו ונפילתו של קיבוץ אפיקים, עם כל מה שעלה ונפל עמו -התנועה הקיבוצית, השמאל, העגלה המלאה החילונית. אסף ענברי לוקח אוסף עצום של סיפורים מקרים ותהליכים ואורג אותם לסיפור אחד שלם.אלא שבזוית הראייה של הקיימות, כמו בהרבה מקרים הסיפור שמסופר כאן הוא רק חצי סיפור. ביותר מדי מקרים נכשל הקיבוץ במבחן הקיימות. בתחילת הספר מתוארים החלוצים הראשונים שנעקרים בכוח עצום מרוסיה הקורסת והמתהפכת ועולים לארץ ישראל. בארץ הם בונים מבנים ומוסדות, ומהווים יחד עם שאר התנועה הקיבוצית לב פועם שבכוח הרעיון הסוציאליסטי מזרים את האנרגיות של המפעל הציוני. אלא שלקיבוץ עצמו אין לב פועם שיניע אותו, יש רק אינדיבידואלים עם חלומות, ועם הזמן נשבר הרעיון של הקיבוץ מול המציאות הקשה. ולבסוף נופלים גם המוסדות. אלא שראייה מערכתית מחפשת תמיד מעגלים, וכאן מתחיל המעגל מחדש, מוסדות שנופלים משחררים אנרגיות חדשות לשינוי בחברה. והפעם השינוי צריך להיות מקיים.

איש העלייה השניה צבי שץ תיאר את האנשים  שיוצאים מהקבוצות האינטימיות כגשם של אנשים טובים אשר ירווה את הארץ. מכיוון שמחזור המים הוא דוגמה למערכת מתחדשת (ויסלחו לי המומחים אם זה לא המונח המדויק),אני אנסה להרחיב את המטאפורה כדי לראות איך ניתן לבנות מחזור מתחדש של בני אדם. בנקודה שנבחר להתחלת המעגל יש לנו היקוות של מים. טיפות בודדות ייספגו באדמה ויתנתקו מהמחזור, ואצל בני האדם יש צורך באנשים שיתאחדו סביב מכנה משותף. לאחר מכן השמש מאירה על מקור המים וממלאת את המים באנרגיה, הם מתחממים מתאדים ועולים מעלה מעלה. אלו "האנשים החדשים" של הסוציאליזם, אנשים טובים יותר- או שאולי עדיך לומר אנשים מוכשרים השואפים לטוב, כי אני לא מתימר לשפוט מישהו כטוב ממישהו אחר- אשר מוכנים לשנות את החברה לטובה. אדי המים נודדים עם הרוח, מתעבים כעננים יורדים כגשם ומחיים את הארץ. וזה הרצון לא להסתגר בקהילה שלך, לתקן את העולם. ואז נאספים שוב טיפות המים לנחלים, ויורדים עם כוח הכבידה בחזרה למקור המים, והמחזור מתחיל מחדש.


בסיפור של הקיבוץ לא הייתה מספיק שמש, מקור האנרגיה היה בעיקר הלחץ על היהודים בגולה, ולא היה נחל. החלוצים בנו בית, אבל הדרך הביתה הגיעה מרוסיה, ולאחר שהלכו בה פעם אחת היא נמחקה. ההשואה רחוקה מאוד מלהיות שלמה, יש הרבה הבדלים בין אנשים ומים, והרבה גורמים שלא הוחשבו, ואם האזרח דרור קורא, הוא יוכל להזכיר לי מה הבעיה עם משלים. אבל אני מקווה שהצלחתי להאיר כאן את הכיוון לאיך צריכה להיראות מערכת אנושית מקיימת של תיקון חברתי, ונראה לי שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לחפש כאן, הוא את השמש שלנו מקור האנרגייה שעומד מחוץ למערכת ומניע אותה.

מודעות פרסומת
  1. Ira
    נובמבר 2, 2010 ב- 12:50 pm

    עוז, אני חייב לציין, קראתי את זה וחשבתי לי כל הזמן שאנשים הם לא מים, וגם האידאולוגיה, הרעיונות, הם לא בדיוק מים. המשל הוא בעייתי אבל השאלה בסוף באמת מרגשת ונכונה – איפה השמש בכל הסיפור? מה מונע מהיאוש (החוק השני של התרמודינמיקה במשל) להשתלט על הכל?

    הקומוניזם של אנשי התנועה הקיבוצית היה יכול להחזיק דור אחד של אנשים שבחרו בו מאידאולוגיה, ואולי דור שני של אנשים שגדלו בו כחברת השפע האידאלית יחסית לשאר הצנע והצרות שהיו מחוץ לבועת האופטימיות. באיזשהוא שלב העולם הקפיטליסטי בחוץ משך את המוחות הצעירים, האמת של ניהול כלכלי וסביבתי לא תאמה את כל מה שנעשה בקיבוצים שהתנהלו בחלקם באופוריה כנראה, ולבסוף היו לא מעט לחצים ותופעות חברתיים (ראה ערך הסרטים על הסביבה הקיבוצית בשנים האחרונות) שפוררו את המבנה החברתי הזה. גם אם קיבוץ מצליח להקים משק בר קימא מבחינה אקולוגית וכלכלית, עדיין צריך ליצור יש מאין תרבות בר קיימא שתספק לדור הבא מטרה, גירויים ואידאולוגיה להשאר, וצריך להקטין את המשיכה השטחית של עולם הצרכנות הקפיטליסטי שמסמא ומסמם אנשים מלפעול לכיוון פרודוקטיבי, ומפנה אותם לרב לכיוונים של מנצל או מנוצל.

    אבל בניגוד לשמש שתמיד מאירה עלינו מבחוץ בלי שנעשה כלום, 12 שעות ביממה בממוצע – אידאולוגיה לא תקרין מבחוץ אנרגיה חמימה וטובה. בניגוד לבעלי הדם הקר, אנחנו צריכים לספק לעצמנו את חום הגוף ולא לחכות לאירועים חיצוניים שיקרינו עלינו את הצורך לעשות. צריך כוח דוחף קדימה שיגרום לאנשים להיות אקטיביסטים בעד דברים טובים ולא נגד דברים רעים. במילים אחרות, משהו שלא יניח לנו להשאר במיטה עד מאוחר גם אם יפתרו כל הבעיות. איך שאני רואה את זה אנחנו בבעיה. מה הוא האתוס, הסיפור שאליו אנשים צריכים לשאוף ועליו לעבוד? אם יהיה אתוס שישתלב בראיה הציונית ויתחבר לאנשים לאידאולוגיות אחרות, אפשר יהיה לייצר את השמש הזו, ולהעביר אותה בחינוך. זה יהיה הרצון בקדמה ושגשוג ולא החמדנות לעוד כוח חומרי שמביא לקפיטליזם החזירי.

    אם למישהו יש מושג איך לבנות "שמש" שכזו, איפה התוצאות המוחשיות? מניפסט? חומר לימוד לבתי הספר? אני עוד לא ראיתי משהו שבונה בכיוון הזה מכיוון התנועה שלנו והייתי שמח לראות את זה מתגבש.

    לחלופין, יותר קל לפעול למען אוטופיה כשקל לדמיין אותה. יש ספר או סרט שמתאר עתיד של כלכלה וחברה בנות קיימא שאפשר להשתמש בו כדי להסביר לאנשים על מה לעזאזל אנחנו מדברים? ואם לא, האם למישהו יש את החשק לצאת ולכתוב או להמחיז את זה, לסרט או לסדרת סרטוני יוטיוב או משהו?

  2. נובמבר 2, 2010 ב- 8:09 pm

    עירא, תודה על התגובה מאירת העיניים.
    אני חושב שהפתרונות שנתת- מניפסט, חומר לימוד, ספר סרט או סדרה הם מבנים, אשר מושקעת בהם השקעה חד פעמית, ויכולים להיות הדרך שבה האנשים הולכים, הנחל במטפורה שלי שמביא את המים בחזרה לים.
    אבל מקור אנרגייה הוא משהו אחר.
    כמו שמערכת סגורה אנרגטית תדעך, אני חושב שמערכת סגורה רוחנית תדעך, ולכן מקור האנרגייה הרוחנית שלנו יהיה ככל הנראה מחוץ למערכת, אלא אם נגלה שכלכלה ברת קיימה מספיקה בשביל שבני האדם בה יפיקו רעיונות חדשים- זאת אומרת נהפוך חומר לרוח.
    אני חושב שבראשית הציונות המקור היה בחוץ.
    במדינת היהודים הרצל מתאר חברה אוטופית שתכנן חברו לעיתון תאודור הרצקה, כמערכת עם המון גלגלי שיניים שלא ניתן לראות בסביבה כוח שיזיז אותה.
    את מדינת היהודים שלו הוא מתכנן קודם כל בהסתמך על המרחבים שפותחות הטכנולוגיות החדשות, ולאחר מכן מתאר את הכוח שטמון בסבל של היהודים בגולה. מליוני יהודים שקמים כל בוקר ומדורבנים לעשות כמה שיותר כי הם לא מסוגלים לסבול את המצב הקיים. מהרגע שהוא מכניס את הכוח הזה לתוכנית שלו, את שאר המדינה המתוכננת הוא מתאר בקוים כלליים.

    אני חושב שהשטעטל למשל הרבה יותר עמיד מהקיבוץ כי הדת היא מקור אנרגייה. אנשי הדת צריכים לקלוט כל הזמן שאלות חדשות מהקהילה שנפגשת עם העולם ולענות עליהן דרך הדת ותוך הכנסתן לדת.

    דמוקרטיה במובן הזא מקור אנרגייה של התנועה שלנו, אנשים יכולים להפנות את האנרגייה שלהם אל הדמוקרטיה הפנימית בתמורה לקבלת פתרון לבעיות שהם מעלים.

    כמו כן זה עניין של התבוננות על החוץ, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מאיפה אנחנו מעוניינים לקלוט אנרגיה ואיך אנחנו יכולים לייצר אנרגייה.

    יש תנועות כמו אם תרצו שמוזנות הרבה מהפחד והכעס בחברה
    יש תנועות כמו כך שמוזנות מהשנאה ומלבות אותה

    יש הרבה אפשרויות שעומדות לפנינו. אני חושב שהתבססות על דמוקרטיה למשל אומרת שהתנועה שלנו מנועת מכוח הרצון הכללי.

  3. נובמבר 2, 2010 ב- 8:33 pm

    שים לב שאמרתי שצריך תרבות בת קיימא עם מטרות פרו-אקטיביות ולא ראקטיביות. תגובה לפוגרומים ורדיפות זה ראקטיבי ולכן לא בריא. צריך למצוא אתוס מושך ולא סכנה דוחפת, כי אז ביום שנגמרת הסכנה אנשים נופלים לשאננו במקרה הטוב ולדכאון במקרה הרע. במובן הזה הציונות התחילה בתור פתרון לעם נרדף, התפתחה לחזון חיובי של בנית אוטופיה (מדינת היהודים, אני מניח, למרות שעוד לא קראתי אותו), אבל התפרקה בשנים האחרונות. אין אתוס מאחד, יש רק כל אחד והתחת האישי שלו. בצורה כזו הולכות קהילות ואובדות, והגירויים החומריים מוליכים את התרבות באף. אני לא מאמין שאני מדבר במונחים פאשיסטיים כמעט (זה כל כך לא אני) אבל אם אין מטרה, אתוס, נראטיב מרכזי אחד ללכת אחריו, קשה לסחוף את ההמונים. "אלט נוילנד" חדש ומעודכן, ומתעדכן כל הזמן כדי שתמיד יהיה לאיפה לשאוף.

    אותי אישית דוחפת קדימה הידיעה ואיתה המחקר הטכנולוגי, אחרים רוצים רק חיים נוחים, ואחרים מחכים לגאולי, בוא המשיח ואחרית הימים. אין לי מושג איך לקחת את הראיות המאוד שונות האלו ולשזור אותן לסיפור מאחד בכלל, ועוד אחד שיסחוף אנשים לשנים רבות בפרט. זה גם לא יכול להיות נראטיב זר לתרבות הקיימת, אלא להבנות מתוכה. במילים אחרות צריך סופר פנטאסיה 🙂

  4. נובמבר 2, 2010 ב- 8:40 pm

    רק ניטפוק- מדינת היהודים הוא דווקא החוברת שאמורה להיות מעשית- אלטנוילנד (תורגם כ "תל אביב") הוא האוטופיה שנכתבה אחר כך.

    • נובמבר 2, 2010 ב- 9:11 pm

      לא, התכוונתי בדיוק למה שכתבתי 🙂

  5. טל
    נובמבר 2, 2010 ב- 9:34 pm

    על מנת לצקת תוכן חדש לציונות, לעדכן את החזון הציוני ככה שימשוך אנשים ויזיז דברים בחברה ובתרבות, צריך ללכת לבסיס של הנרטיב היהודי, שזה התנ"ך והתלמוד. הדמוקרטיה היא מערכת ערכים יפה וצורת שלטון יפה, אבל היא לא בסיס להזדהות עמוקה. בכל מקרה, יש מעט מאוד אזכורים על תכלית העם היהודי במקורות, ואפשר לסכם אותם כך: "והייתם לי עם כהנים וגוי קדוש", "לעשות צדקה ומשפט", "תיקון עולם (במלכות שדי)", "עם סגולה", והשאיפה לגאולה.
    האתגר הוא כפול. האחד זה להבין מה כל אחד מהם אומר, כלומר, מה זה קדושה, מה זה תיקון ומה זה סגולה וכו'. בעצם, לא להבין מה זה אומר, אלא לפרש את זה כך שזה יגיד מה שאנחנו רוצים שזה יגיד. השני זה להוציא את אלוהים מהסיפור, או להשאיר אותו אבל לחלן אותו, בצורה שלא תפגום בתוכן. אני חושב שאפשר לתת לכל הדברים האלו משמעויות חיוביות, ולהפוך אותם לסוג של הנחיות לציוני החדש. אגב, יש כבר כל מיני גופים שמתעסקים בזה, אבל עוד מוקדם להגיד שנוצרה יהדות חדשה או ציונות חדשה. זה תהליך היסטורי בהתהוות, לפחות כך אני מקווה.
    תחברו את זה לערכי התנועה – קיימות, סוציאל-דמוקרטיה, התנהלות דמוקרטית – ותקבלו קיימות תרבותית, יהדות דמוקרטית, איחוי השסע בעם (למרות שזה בטח יקח הרבה זמן), ומסר פוליטי שהרבה אנשים יוכלו להתחבר אליו. לא שהחזון הזה צריך להיות שייך רק לתנועה הירוקה, אבל כל דבר חדש צריך קול פוליטי וחלוצים, מעבר לזה שהכי בא לי שזה יקרה דרך התנועה הירוקה כי בא לי שהיא תצליח.

    • נובמבר 2, 2010 ב- 10:27 pm

      זה מאוד מעניין וחבל לי שאנחנו לא רואים כאן את שמואל חן משתתף בדיונים.קיימות ויהדות זה הרי המומחיות שלו. אני אבדוק אם הוא עדיין בתנועה ובכל מקרא אקרא לו להצטרף לשיח.

      יש בעיה קטנה עם עניין ההתיחסות ליהדות ורצון התנועה לפנות לכלל האוכלוסיה, מצד שני, לפני שנים היו הרבה מצבעי ש"ס מהמגזר הערבי. היה גם מיעוט קטן שלא הסכים עם החיבור למימד רק בגלל ה"מדינה יהודית מדינה דמוקרטית". אפילו היה פעיל אחד שאני יודע עליו שעזב רק בגלל החיבור עם מפלגה דתית למרות שבכלל עיקרון האנטי כפיה חזק אצלהם מאוד. אבל אני בטוח שאם זה יעשה בצורה טובה נתגבר על קושי זה. ובכלל, אני חושב שזה אחד הדברים שתומכי התנועה הירוקה מימד הכי אהבו בשילוב. יש כאן כבוד למסורת אבל ללא כפיה. לדעתי זה נהדר.

      • טל
        נובמבר 2, 2010 ב- 11:06 pm

        זאת באמת יכולה להיות בעיה אם זה לא ייעשה כמו שצריך.
        חשוב לציין שזה לא רק ש"ס. בעבודה למשל יש הרבה חברים מהמגזר הערבי. חוצמזה, אם מדברים על ציונות אי אפשר שלא לדבר על יהדות, כי כל דבר אחר יהיה חזרה של מה שהיה כבר, וזה לא יחזיק. צריך ליצור שורש תרבותי חיובי לדבר הזה. אם הציבור הערבי יכול להזדהות עם ש"ס או העבודה, שאחת מהן היא יהודית מובהקת והשנייה היא ציונית מובהקת, אין שום מניעה שזה לא יקרה עם התנועה הירוקה. אדרבא, סופסוף מפלגה שמחברת ציונות ויהדות לחזון הומני, ומנסה להתייחס לדברים ולהשפיע דרכם בצורה חיובית על כלל החברה. זה יכול דווקא להיות יתרון מבחינת הערבים.
        לגבי מימ"ד, היא אולי התחילה כמפלגה דתית מתונה, אבל עם הזמן היא הפכה למפלגה מעורבת, משולבת, פלורליסטית. הרבה בזכות (יש שיאמרו בגלל) מלכיאור. לפי מה שהבנתי הם אנטי כפייה, ויחד עם זאת גם בעד הטמעה. להטמיע את היהדות בכלל הציבור, דרך חינוך (ראה זרם החינוך המשלב) ועוד, וככה ליצור תרבות יהודית פלורליסטית, פתוחה, הומנית, וחברתית. ככה שזה לא רק כבוד למסורת, זה מהפכני. וחשוב לעזור לזה לקרות.

  6. נובמבר 2, 2010 ב- 10:01 pm

    אני חושב שאני מבין את גרעין הרעיון שעומד מאחורי המאמר רווי המטפורות. הבעיה במטפורות שהם מקבעות את השיחה. ואתה לא תמיד יכול להציג רעיון חדש כי הוא לא נכנס טוב למטפורה. אז כן זה יפה מאוד לכתיבה אבל קשה לאיכול והמשך דיון, לפחות לי. אני רואה שאתם שניכם מסתדרים מעולה. וזה רק מזכיר לנו שאנחנו גם מחכים לפוסט הבכורה של עירא.

    בכל מקרה המאמר מזכיר לי את הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות. רבים מחברי התנועה שותפים לאגודה השיתופית הזאת שבימים אלה בונה את עצמה ואני מקווה שבקרוב מאוד תתחיל לגייס עוד חברים. יכול להיות שנוכל להעזר בה בכל מני דרכים. בעיקר בקטע של אידיאולגיה, ואולי הוספת אנשים לפורום המצומצם שלנו ולהפך. מהימים הראשונים של הקואופרטיב חשבתי שהוא יוכל להיות משהו בסגנון התנועה הקיבוצית ומפלגת העבודה. כרגע יש שם רוב של התנועה הירוקה ומרצ. ( 80 חברים ). כמובן שחברי הקואופרטיב אינם רוצים לראות אותו הופך למשהו פוליטי. אבל אולי אפשר לבנות שם איזה גרעין ואחר כך להקים קואופרטיב שלא יהיה מחובר לכלל החברים אלא רק למי שיהיה בעניין של הירוקה או שלא יהיה אכפת לו מקואופרטיב עם זהות פוליטית. צריך לחשוב ברצינות על העניין הזה.

    • נובמבר 2, 2010 ב- 10:28 pm

      למי שלא מפענח את המטפורה הספציפית, או לא מפענח איך הוא יכול לחבר את הרעיון שלו אליה, אני מציע לכתוב מטאפורה משלו שהוא מבין ושמתארת את הרעיון שלו, ומנסיון הדימויים מתחברים בסופו של דבר.
      מה שכן עלול לצאת לנו מזה חוג משוררים וזה נראה לי קצת כבד על הבלוג..
      אז אפשר גם לשאול ולבקש הבהרות, ואני אשמח לחבר את הרעיונות שלי למציאות ולשפה יותר פרקטית.

  7. נובמבר 2, 2010 ב- 10:05 pm

    מספיק לדחוף מקלות בצלעות. אני עובד על משהו, תקבל פוסט כשזה יהיה מוכן 🙂

  8. אושרי הילזנרט
    נובמבר 3, 2010 ב- 3:53 pm

    אהבתי את המאמר. קורא למקום אחר. רגיש. עמוק.
    אני חושב שלצורך הדיון האקולוגי אפשר להפריד בין שמש לרוח.

    השמש היא המקור של כל החומר בגלקסיה והיא מקיימת את החיים על הארץ.
    השמש היא האתוס, התורה, הדת, האידאולוגיה. ונראה לי שיש הסכמה בין עוז ועירא שצריך אתוס – זה לא משנה אם הוא נקרא דתי או חילוני – מדובר בסיפור יהודי/ציוני/ישראלי – ירוק – על המציאות. עבר הווה ועתיד. עם דגש על עתיד.
    סיפור של גן עדן אוטופי עתידני ירוק – לא פחות.
    כי זו אמת המידה לפיה פועלים האנשים – זו השמש שלאורה חיים.

    הרוח זה דבר אחר. הרוח מניעה את הדברים. הרוח היא המנגנונים של השטעטל – מנגנוי החברה והדת היהודית – שרבים מהם התאימו את עצמם לצרכים של החברה, של אימהות, של חינוך, של ילדים, וזרמו עם הטבע – ולא נגדו – כמו הסוציאליזם והקומוניזם – שביקשו לפרק את התא המשפחתי ואת ההבדלה בין גבר ואישה.
    גם מנגנונים זה דבר שאפשר לייצר. עם מחשבה. מנגנונים שקופים. מנגנונים סוציאל-דמוקרטים. כתבתי על זה פה בבלוג.

  9. נובמבר 3, 2010 ב- 9:35 pm

    אוקי, אז באמת לא בדיוק הבנתי את הדימוי, אבל די יפה שאתה מדבר במונחים של מחזוריות כצורך של מגנון להיות מקיים.

    הערות מיקוד:

    כל היצורים החיים לא מקיימים מחזור שלם בעצם. הם רק חלק ממחזור כזה, ואת השאור עושים יצורים אחרים. אולי זה אומר שכל תרבות חייבת תרבויות אחרות כדי לא להגיע לניוון (בהנחה שהיא מקיימת בכלל). במונחים של "מעריסה לעריסה" מבחינים בין מחזור פתוח (שהוא חלק מהטבע) לבין מחזור סגור (לדוגמה של חומרים רעילים שאז על הייצרן והצרכן למצוא פתרונות כך שלא יגיעו אל הטבע) – יש מעט מוצרים שהם רק זה או רק זה, אבל אפשר לדבר על מוצרים ויצירות שהם גם וגם

    מה יחליף את השמש – שום דבר. השמש היא המקור היחידה (אני מתעלם מאנרגיה גרעינית, גאות, וגיאותרמית הבטלות בשישים לעומת השמש). כאן המקום לחזור למציאות הלא מטפורית. בסופו של דבר כמעט כל דבר מקיים יצטרך מנוע מתחדש שמקורו בסופו של דבר באנרגיה מתחדשת (כלומר בשמש – שכן גם רום וגלים מקורם בשמש).

    עירא, החוק השני אינו רע. כמו יינג ויאנג, החוק השני הוא כנראה תנאי הכרחי לקיום החיים. (מאמר מעולה של קיי ושיינדר

    החוק השני של התרמודינמיקה בביולוגיה-
    http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%94_%D7%91%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94

    אם אתם רוצים – אפשר להתסכל על זה כמו על אל ההרס ההודי. בלי הרס אין התחדשות. אם כולנו נחייה לנצח יהיה כאן מאד צפוף ודי משעמם כנראה.

    =====================

    הקיבוצים נפלו מכמה סיבות
    – הסתמכות יתר על חקלאות , בעולם שהלך והקטין את הרווח מתחום זה – ולכן משבר כלכלי
    – קבוצת גיל צעירה שהלכה והזדקנה ותרבות שהשתנתה לפי דורות
    – הטלוויזיה וחיבוק הדוב של המדינה (הלאמת ההסתדרות והבנקים)
    – הסתמכות אידאולוגית על קומוניזם (אידאולוגיה מוטעה)
    – השילוב של חמדנות ותמימות במשבר המניות של שנות ה-80
    – חסך בתרבות רוחנית עמוקה יותר מאשר הקומוניזם, ופחות מידי בנייה רוחנית
    – החיים בחברה קטנה שבניגוד לאידאולוגיה היה בה הרבה מקום לאינטריגות ולקשרי משפחה

    כדוגמת נגד לקיבוצים אפשר אולי להצביע על הקיבוצים הדתיים, על האיימישים ועל מונדרגון כעל סוגי חלופות ששרדו יותר זמן.

    לדוגמה למונדרגון יש בנק ויש לו מוסדות כמו אוניברסיטה, והם השקיעו בזמן בתעשייה –
    שהקיבוצים לא פיתחו בזמן. דוגמה אחרת היא שבמונדרגון אין את סיר הלחץ הקיבוצי, עובדים במסגרת שיוויונית ודמוקרטית (פחות או יותר), אבל לא חייבים להשתייך לאותה מסגרת בם בתחומי חיים אחרים – מה שאומר אולי שאם מישהו לא מוצלח בעבודה או עצלן אפשר להעיף אותו בלי לפחד לפגוש אותו בחדר האוכל או שאשתו תתנקם בילד שלך וכו'.

    ========================

    מוסדות הם חלק חשוב בכל חלופה, גם מוסדות תרבות, ומוסדות כלכלייים.

    =====================

    לגבי תרבות – בשבועות האחרונים התחלתי לפנטז על "רבנות חילונית" – יסלח לי טל.

    אני מניח שזה דורש עוד פיתוח, ולי עצמי זה לא מגובש עד הסוף:
    – תנועה רוחנית שאינה נשענת על מיסטיקה (רוחניות היא חוויה שהרבה אנשים חוו, שלא קשורה לדברים מסטיים כמו אלוהים, רוחות, נשמות, טוטמים, קמעות, חייזרים וכו').
    – יש הרבה הגיון בקיום של מוסדות דתיים, ובמקום לנסות למחוק את הדת, יש להחליף אותה במסגרת אחת או יותר שייספקו תפקודים דומים:
    – הסברים על בריאת העולם, מקום האדם בייקום, וכו' – למדע יש הסברים טובים שרב האנשים לא מכירים (לדוגמה זה שמקור החומרים בגוף שלנו הוא בליבות שמשות שהתפוצצו – זה חתיכת דבר מופלא).
    – תפקידם של המדענים לחקור. אין להם זמן או הכישורים ולעיתים קרובות את גדלות הנפש כדי להעביר את המדע לאוכלוסיה. תפקיד הרבנים החילוניים להשתמש בגילויי המדע כדי לסייע לאנשים בכל מה שהרבנים הדתיים (וכמרים וכוהנים בדתות אחרות) מסייעים להם – בחיי משפחה יציבים וגידול ילדים, בזוגיות, ביציאה ממשברים נפשיים, בחיפוש אחר אושר ומשמעות, בבריאות הנפש והגוף, בקיום קשרים בריאים עם הקהילה המשפחה וכו'.
    – להיות גורם שמסייע בהקטנת סכסוכים בין שכנים ובני פלוגתא שונים.
    – התסמכות על כלים מהבודהיזם ומפיסכולוגיה חיובית (והיהדות אם אפשר) כדי לסייע לחיי הנפש ביומיום – כשם שכושר גופני, פעילות ותזונה מסייעים לגוף להשאר בריא.

    יש דברים שעדיין לא ברורים לי
    – מה הם הערכים ? לכל דת יש ערכים כאלה. בלי ערכים משותפים הדת תקרוס לא?
    – מה לגבי יצירת זהות? שהרי הדתות הישנות אחדו סביב מוצא משותף או נגד הכופרים, ובמציאות העולמית זה יותר בעייתי – בעיקר לתנועה חילונית.

    בקשר לאתגרים ארוכי טווח
    – שיפור הרווחה הנפשית והרוחנית
    – שיפור רוחני אישי
    – יצירות אומנות ומדע משותפות
    – הקטנת העוני והאומללות
    – המנעות מאסון אקולוגי ובניית חברה בת קיימא
    – חתירה לקיימות יותר ויותר עמוקה ומקיימת (לדוגמה אולי נצליח לא להכחד עוד 100 שנה, אבל יש מגנונים נוספים שעלולים להיות ארוכי טווח יותר)
    – שחזור המגוון הגנטי והיופי הטבעי שנהרסו במאות השנים האחרונות
    – הארכת החיים לכ-1000 שנה
    – מלחמה תהיה לצערי כנראה עוד הרבה זמן (מסקנה מדכאת מרובים חיידקים ופלדה), אבל אולי אפשר לגרום לסכסוכים פחות אלימים?
    – התגוננות בפני אסטרואידים
    – יישוב כוכבים אחרים
    – התמודדות ארוכת טווח עם מחלות מדבקות (לא ברור אם זה רעיון טוב או רע מאד- שוב כי מי שיצליח בזה נושא סיכון גדול מאד של פגיעות )
    – קידמה טכנולוגית

    • גרידג'
      נובמבר 4, 2010 ב- 1:18 am

      היי דרור,

      קראתי רק את התגובה שלך ולא את התגובות שקדמו לה או את המאמר. איך נכנס לפה הארכת החיים ל-1,000 שנה? האם זה משהו שאתה ממליץ עליו?

      • נובמבר 4, 2010 ב- 6:21 pm

        הו, גרידג' הגיע פסח בא. עכשיו אנחנו יודעים שהבלוג הזה על המפה אם הוא מושך את הטרולים הקבועים.

        • גרידג'
          נובמבר 4, 2010 ב- 9:11 pm

          עירא,

          אין לי שמץ של מושג מה הביא אותך לכתוב את התגובה האומללה הזו, מה לעזאזל הבעיה שלך ומה אתה רוצה ממני, אבל בכל הכנות זה גם לא ממש מעניין אותי. האזרח דרור, מכר ותיק שלי, שאני אמנם לא מסכים איתו בהרבה דברים, אבל כנראה מפיק תועלת משיחות איתו, כתב דבר מה שלא נראה לי ברור ולכן עשיתי את המעשה הלא ייאמן ושאלתי אותו במה מדובר. זה לא נוגע אליך ואתה מתבקש לא להתערב. אם יש לך תובנות נוספות, שמור אותן הרחק מהבלוגספירה והרחק ממני.

        • נובמבר 4, 2010 ב- 9:51 pm

          אז אולי אני מבלבל. היה היה מישהו (אחר כנראה) שהגיב בכינוי הזה בבלוג אחר שלא במטרה ליצור שיחה אלא לחרחר ויכוחים מיותרים. הפתיח של "לא קראתי כלום, אבל איך השורה הזו קשורה לכל מה שלא קראתי", נראתה לי לרגע התבטאות טרולית משהו.

          אם בלבלתי אותך עם מישהו אחר, אני מתנצל. אתה מוזמן להוכיח לי אחרת. אני מציע שתקרא את כל התגובה של דרור ואולי את כל הדיון וזה יסביר את עצמו.

      • נובמבר 4, 2010 ב- 10:13 pm

        היי גרידג'
        עירא דיבר על מטרות "גדולות". לי נראה שהארכת חיים (שכנראה אפשרית רק עם איכות החיים הבריאותית המתלווה לה תהיה ראויה) היא דבר ראוי מכמה סיבות
        – זו שאיפה אנושית ארוכת ימים
        – לי אישית זה קוסם
        – מי רוצה למות?
        – הארכת החיים פרושה שערך החיים חשוב יותר (פחות לוחמים בני 12 או 18)
        – הארכת החיים מסתדרת טוב עם קיימות (הזנחת העתיד חלשה יותר ליצור שחי יותר זמן)
        – זה יאפשר לפתח את הטכנולוגיה ההשכלה התפתחות רוחנית וכו' (? ונקווה שיהיו מעט מטומטמים בני 300, ממש טמבלים לא יהיו כי הם ימותו צעירים בני 40 בתאונות דרכים או בני 70 מסרטן ריאות).
        – יהיו הרבה פחות מכוניות (-;

    • נובמבר 6, 2010 ב- 3:14 pm

      דרור:

      >>"אולי זה אומר שכל תרבות חייבת תרבויות אחרות כדי לא להגיע לניוון (בהנחה שהיא >>מקיימת בכלל)."

      זה אולי הדבר שהכי מעניין אותי, בגלל זה דיברתי על מקור השראה חיצוני למערכת.
      תרבויות מקבלות השראה ודרבון מתרבויות אחרות, לפעמים עוינות- אנטישמיות וציונות, צלבנים ומוסלמים – ולפעמים בצורה יותר נחמדה כמו ההיפים והמיסטיקה של המזרח.

      חוץ מזה תרבות יכולה לקבל השראה מהתמודדות והתבוננות ישירה על המציאות.
      הניכור בין הצריכה לייצור שוחק את ההשראה למשל.
      בציונות השתמשו בעקרון הזה בדברים כמו:
      דת העבודה
      חקלאות במקום עסקי אויר
      ידיעת הארץ
      יכול להיות שגם עקרון "כל מ"כ -גנרל" בפלמ"ח.

      "מה יחליף את השמש – שום דבר. השמש היא המקור היחידה (אני מתעלם מאנרגיה גרעינית, גאות, וגיאותרמית הבטלות בשישים לעומת השמש). כאן המקום לחזור למציאות הלא מטפורית. בסופו של דבר כמעט כל דבר מקיים יצטרך מנוע מתחדש שמקורו בסופו של דבר באנרגיה מתחדשת (כלומר בשמש – שכן גם רום וגלים מקורם בשמש)."

      דרור, דיברתי על שמש מטאפורית, וזה הגיוני כי האנרגיה החברתית היא אנרגיה מטאפורית, לא ברור הקשר בין אנרגיה חברתית והאנרגיה של הפיסיקה חוץ מבמצב הקיצון- כשנגמרת האנרגיה הפיסית אין גם אנרגיה חברתית. השמש יכולה להזין את הכלכלה, אבל אם תיקח בן-אדם ותשים אותו בקונוס של אלומיניום עם מראות שמכוונות עליו הוא לא יהפוך לאיש רוח מואר אלא לטוסט.

      הקשר בין האנרגיה למורכבות שאנחנו רוצים הוא מורכב בעצמו.

      בכל הנוגע לדת ומיסטיקה:
      זה נראה לי בעייתי לפסול צורת חשיבה שנמצאת כאן מאז שהאדם קיים ונראית לי בבסיסה יותר טבעית ממלאכותית.
      אני חושב שצורת החשיבה של הדת והמיסטיקה יותר מוצלחת מהמדע בהתמודדות עם השאלה "מה לעשות?" כאשר
      א. מדובר בנושא מורכב
      ב. אין מספיק מידע

      מכיוון שהחשיבות של נושאים כאלו הולכת וגדלה, גם הדת והמיסטיקה הולכות ומתחזקות בזמן האחרון.
      אני לא אומר שהדת לא עשתה הרבה דברים נוראיים וגורמת לפעמים להתעקשות על שטויות, אבל דרך חשיבה מדעית מודרניסטית גרמה ללא פחות אסונות.

      מלבד זאת, הדת היא הקשר החי היחיד שלנו לעבר, הדת משמרת ומעבירה גוף של ידע בן אלפי שנים, בעוד המדע עם כל הכבוד שהוא נותן להיסטוריה, מתעניין בעיקר במילה האחרונה.

      יותר משבני אדם מסדרים את העולם במודלים מדעיים, הם נותנים לו משמעות באמצעות סיפורים. בסיפורים האלה הדת מטפלת הכי טוב, ואלמנטים פלאיים רק מוסיפים.

  10. נובמבר 4, 2010 ב- 6:29 pm

    דרור, אני חושב שרבנות חילונית זה רעיון יפה אבל עם הרבה סייגים. יש בחוץ הרבה אנשים שלא רוצים להפעיל את הראש. הם רוצים שיגידו להם מה טוב ומה רע. אם אתה מקבל שיש אנשים שיבקשו שירותי "רבנות" כאלו, אבל מהצד השני ברור לכולם שדברי "הרבנים" האלו אינם קבועים בסלע אלא עמדות פרגמטיות ומבוססות מציאות ומחקר מתעדכן, אז אין בעיה. אחרת תגיע למצב שמתארים סאות'פארק בפרקים על עתיד האתאיזם, וזה יהיה עצוב.

    מדע לא בא לתת תשובות. כשאתה יוצא מחשכת הדת לאור האמת האמפירית, אתה באמת ובתמים "יוצא בשאלה", המדע פותח יותר שאלות מאשר עונה על תשובות. זה לא מצב נוח לכל אדם (או לרוב האנשים). האריס, היצ'נס ואחרים מנסים להכניס את שאלת המוסר למשוואה (אם תרצה אשלח לך מאמרים והמלצות לספרים) ולהראות שמדע לא רק מודד אלא מביא למסקנות על מוסר. זה לא שהמוסר מדעי פתאום (לצערינו הוא עדיין רלטיווי ותלוי תרבות) אבל הוא בהחלט מספק אמיתות שאפשר לבנות מהן מוסר מבוסס מציאות, ויותר מזה – לבקר מוסר דתי שסותר את העובדות בשטח. למשל מחקר תאי גזע, עמדת הקתולים נגד אמצעי מניעה נגד איידס, עמדת הדתות הגדולות נגד הומוסקסואליות, ועוד ועוד.

  11. נובמבר 4, 2010 ב- 10:26 pm

    דרור, אני חושב שזו לא מטרה שצריך לפעול עליה ספציפית. אם פשוט ידאגו שאנשים יוכלו לחיות בזקנתם ביתר נוחות ובלי לאבד את יכולות הגוף, הם פשוט יחיו יותר שנים כפועל יוצא. אני רואה את סבא שלי בגיל 105 מתלונן למעלה מעשור שנמאס לו לחיות, ואני לא בטוח שהייתי רוצה להגיע למצבו, עם מוח צלול וגוף שלא מתפקד יותר. כדי לדאוג שגם המוח, גם הכבד והכליות, גם העיניים וגם השרירים לא יזדקנו אלו מחקרים שונים לחלוטין. על כל אחד מהם עובדים לחוד, אבל עדיין עדיף שיעבדו על איכות חיים ולא על אורך. החיים נמדדים בעיני באיכות ולא בכמות.

    אבל את אותו הדבר אפשר להגיד על גודל האוכלוסיה. אם הארץ תהיה מוצפת באנשים שלא ימותו במשך 200 שנה, מהר מאוד יגמר השטח והמשאבים. האנשים האלו יצטרכו גם לעבוד עד גיל יותר מאוחר. האם תתן גיל שונה לפרישה של אדם שיעבור את הטיפולים האלו ולאדם שלא? יש המון שאלות פראקטיות. בין השאר תצטרך להתמודד עם השאלה של עשירים שנשארים בחיים יותר שנים מעניים, או בשאלה היותר מפחידה של האם אנחנו מוכנים ששרה פאלין, איווט ליברמן וברלוסקוני ישארו איתנו לעולמי עד.

    ולבסוף טוב ששמת קריצה על המכוניות, אני מקווה שהן יעלמו בצורתן הנוכחית תוך 20 שנה, ולחלוטין תוך 40.

  12. נובמבר 4, 2010 ב- 10:28 pm

    עירא, תודה, באמת אשמח לעוד מידע ולעוד ראשים שיחשבו בנושא.

    לדעתי המדע סיפק הרבה מאד תשובות. השאלות שהוא שואל הן שאלות עבור המדענים, אבל לפחות במדעי הטבע הן שאלות יותר ויותר רחוקות מהנסיון היומיומי – שם כבר ברור לנו לדוגמה שתועלים לא נולדות ספונטנית מנסורת עץ ושכדור הארץ הוא כדור שמקיף את השמש. השאלות שעוד יש הן בתנאים קיצוניים יותר – רחוק יותר, קטן יותר, גדול יותר, מוקדם יותר, מהר יותר וכו'. ניוטון מספיק טוב ל 90% מיישומי הפיזיקה וההנדסה שרוב האנשים נחשפים אליהם.

    במדעי הרוח והחברה אנחנו עוד רחוקים מהמצב הזה. ירושה של יותר מידי אידאולוגיה.

    אנשים הם אנשים ובטווח הקרוב והבינוני הם לא ישתנו. הם צריכים את הדת או משהו קרוב מספיק אליה- עובדה שהדת לא נעלמה עם ההשכלה, וגם לא הדעות הקדומות והמיסטיקה. הם ירדו ואז עלו בחזרה. מסיבות טובות. המדע נתן פתרונות חלקיים מאד לצרות היומיות של האנשים, כשרובן היה ביצירת טכנולוגיות . הדבר הקל מצד אחד על חיי האנשים, ומצד שני קטל מאות מיליונים והקשה ושינה הרבה מאד דברים.

    אנשים היום מבקשים סיוע מכל מיני גורמים – אם זה ללכת ליועצים רוחניים, ניו אייג'ים למינהם.

    הדבר העצוב הוא שהתרבות החילונית שלנו נשנעת בעיקר על מפורסמים למינהם במקרה הממש רע, ועל אומנים במקרה המעט פחות גרוע, ושהיא כמעט 100% מסחרית. היות ולרוב האנשים האלה אין ידע מדעי ולעיתים קרובות גם לא עומק רוחני , הם פשוט משחזרים את הבורות בדרכים מעניינות ומענגות. (יש אומנים בעלי אמירה מעניינת או עומק רוחני או ידע מדעי, אבל על כל אחד כזה יש 100 שטחיים, בורים וכו').

    רבנות חילונית אמורה לשלב התנהגות ערכית, ידע מדעי בכלל וידע רוחני וחברתי בפרט וסיוע לפרטים ולקהילה. אני חושב שאפילו אצל הרבה דתיים דברי רבנים הם לא מילה בסלע (ביהדות – עשה לך רב) וברור שכאן התפקיד הוא לתמוך, להדריך ולסייע ולא להורות , לפסוק ולצוות. המקורות העמוקים של הרבנות יהיו לא ספרי קודש אלא המדע – ולכן נקודת מבט רווגונית , זהירות ושינוי יהיו חלק מהדבר הזה.

    • טל
      נובמבר 4, 2010 ב- 11:11 pm

      לא הייתי קורא לתרבות הרייטינג תרבות חילונית, שלא לדבר על התרבות החילונית שלנו. או שזה תת-תרבות שצריך להיאבק בה – להכניס תוכן תרבותי למקום שאין בו תוכן כזה, או שזה אחת מהתרבויות החילוניות הקיימות והיא לא בהכרח שלנו. בניגוד לעולם הדתי, וזה לא משנה איזה זרם ואיזה חצר, התרבות החילונית לא נשענת על משהו אחד מוצק. אין אמונה מאחדת, וגם אין דת עם טקסים יומיומיים מחייבים. מה שהופך חילוני לחילוני זה שהוא לא דתי, וזאת הבעיה. כשאין אלטרנטיבה, נכנס הרייטינג והמסחריות.

      אני חושש שבגלל האופי של החילוניות לא ממש תיתכן רבנות חילונית כמו שתיארת. זאת חברה חופשית יותר, שוויונית (לא במובן הכלכלי אלא במובן של ערך האדם) יותר, הרבה יותר מכילה , והרבה יותר אינדיבידואלית. לא נראה לי שרבים ישעו לתשובות אותם רבנים, או ישמעו לדבריהם או בכלל יחשיבו אותם כבעלי איזשהו מעמד. מקסימום יהיה קומץ רבנים עם עדה קטנה של תומכים. לצערי, בעולם של היום לא יכול להיות עוד ברל כצנלסון או עוד א.ד. גורדון. יכול להיות תלמיד חכם חילוני (למרות שהעולם הדתי לא יסמיך אותו לרב בחיים), וזה טוב כי כך יהיה אפשר לאתגר את ההלכה ואולי לשנות דברים גם שם, אבל לא מעבר לזה. מה שתיארת נשמע לי יותר כמו ארגון ליועצים מקצועיים בנושאי תרבות ומדע, ולא מובילי דרך ומעצבי חברה. לא שזה לא טוב, גם בזה יש צורך.
      מה שכן יכול להיות זה איזשהו מרכז תרבותי-רוחני-לימודי-חברתי שיאסוף אליו אנשי חזון משכילים ויוציא מתוכו גל שיתפשט לחברה כולה, חילונים ודתיים, של החזון התרבותי שהוא ייצור.

      • נובמבר 5, 2010 ב- 9:04 am

        טל, כרגע חילוניות היא דבר מאד אינדיבדואלי, ונגזרת משני "לא" – לא לאמונה באל או לא לאמונה בדתות הקיימות, ולא להשתייכות לקהילות הדתיות.

        שני הדברים האלה יצרו וואקום. כי לא להאמין באל לא הופך אותך למבין בדבר העיקרי שערער את האמונה בו – המדע, ולא להשתייך לקהילה דתית לא הופך אותך לאדם מאושר יותר.

        החילונים מנסים מסגרות שונות כדי להקל על הבדידות של החיים ללא קהילה – חברים קרובים שיוצאים לטיולים, חברים איתם יוצאים לבלות, חוגי טיולים, חברים למשחק כדורגל, אוהדי קבוצות, חברי מועדונים וכו' – רוב הדברים האלה מקבילים ל"חבורה" (כמה עשרות אנשים) ומיעוטם ל"שבט" (בן כמה מאות אנשים). רוב המסגרות האלה מחוסרות אופי רוחני רשמי בגלל הקישור המקובל על החילונים והדתיים כאחד לפיו רוחניות = מיסטיקה.

        רוב ה"אינדביאוליסטים", רוב הזמן הם פשוט בודדים. זה לא הסתגרות מבחירה, אלא מחוסר ברירה אחרת. אפשר לראות את זה בסרטים, ספרים, שירים (כל האנשים הבודדים) וכו'. לפי "5 דרכים לרווחה" – מסמך שאני מתרגם כרגע שהוא חלק ממחקר של הממשלה הבריטית להתערבות לשיפור חיי התושבים- קשרי קהילתיים הם אחד הצעדים החשובים ביותר לשיפור איכות החיים – הצרה שאתה לא יכול בכוחות עצמך ליצור קהילה או לפגוש חברים. אז רוב האנשים מתייאשים ופותחים את הטלווזיה וכו'. וכך, אפשר להיות אינדיבדואליסט טוב יותר דווקא בתוך קהילה תומכת – בתנאי שזו קהילה פלורליסטית מספיק להיבט של האינדיבדואליזם שבחרת בו.

        בהעדר קהילה, האפשרות העיקרית להשתתף בתרבות היא לצרוך אותה כמצרך דרך השוק (שכן החילוני, אינו יכול ליצור את התרבות שלו עם בני הקהילה שלו). במצב כזה הגיוני ש"תרבות הרייטיגנ" תהיה יותר משמעותית היות והיא מרוויחה יותר – וזה הדבר החשוב בהקשר של ייצור סחורות. בנוסף תרבות הרייטינג גם מחנכת אנשים לבינוניות ולפאסיביות שהם מורגלים בה.

        ביהדות יש דבר שנקרא "עשה לך רב" לי נראה שכאן הדבר דומה. אנשים יקשיבו ל"רבנים" שיתנו להם תשובות מועילות או יציגו להם שאלות מעניינות , זה מה שאנשים עושים היום.

        אני לא מכוון ל"ענקי רוח" שיכתבו לכל העם, אלא דווקא לרבנים קהילתיים שיעזרו לשכנים להפוך לקהילה.

  13. נובמבר 5, 2010 ב- 9:16 am

    דרור – לנישה הזו נכנסים היום "החבר המדען" או "המכר הפסיכולוג" במקרה הטוב, "מאמן אישי" במקרה הבינוני, ומדריך היוגה/מדיטציה/הילר/סבתא/מתקשרים במקרה הנפוץ. לכן גם רואים כל שנה יותר ויותר חילונים נוסעים לאומן להילולות רבנים. ריקנות ששואבת פנימה את הדברים הלא נכונים. השאלה האם לרוחניות בסגנון קרל סאגן יש מספיק מה להציע לרוב האנשים? לי ולמילייה שלי זה נהדר, אבל אני לא משלה את עצמי לחשוב שזה מספיק לכולם, או שאפשר בקלות לסחוף פנימה עוד אנשים.

  14. נובמבר 7, 2010 ב- 8:36 am

    עירא, הנישה הזאת מלאה במה שהכי קרוב לאכלס אותה, אבל המדען לא תמיד מכיר את ההסבר הרלוונטי (פיזיקאי שלאו דווקא מכיר אבולוציה לדוגמה), המכר הפסיכולוג יכול להשען על הסבר שהוא קרא בספר וכו'.

    בנוסף, לרוב הכלל הוא "מי שהכי צריך – אין לו" – לרוב האוכלוסיה אין מכר מדען, חבר פסיכולוג וכו' – את זה יש רק למעמד הבינוני הגבוה ומעלה. אז במקום זה הולכים לסדנה או למחזיר בתשובה.

    בנוסף כל הפתרונות מלבד הפתרון הדתי לא מספקים פתרון של קהילה – אלא רק היבט מסויים ומוגבל של קשת התחומים שהדת מספקת.

    אני לא מכיר את הרוחניות של קרל סאגן, אשמח לשמוע על זה עוד. לפי דעתי הפתרון הקרוב לרוחניות הוא שילוב בין מסורת בודהיסטית של התבוננות פנימית, ועוד תובנות שצמחו במשך 2500 שנה, לבין כלים מדעיים יותר לבחינה של הנפש והרוח. רוחניות כזו היא רוחניות של היום יום שקשורה גם לכאן ולעכשיו ומתאימה לכל שכבת גיל, השכלה והכנסה.

  15. נובמבר 7, 2010 ב- 7:00 pm

    סתם משהו מעניין- שכבת ה"דלית" בהודו, הקימה את "מקדש השפה האנגלית" – בראיון בטלוויזה שראיתי בחנות, דיברו שם על המדע כעל אמצעי לשחרור תרבותי, ועל מאמצים פוליטיים של האנשים העניים בהודו לשחרר את עצמם

    http://www.ipsnews.net/news.asp?idnews=53476

    http://en.wikipedia.org/wiki/Dalit

  16. עירא
    נובמבר 10, 2010 ב- 11:30 am

    הדלית מקדשים את האנגלית, אני מקווה שמשם יעברו לנאורות. שפה איננה הכל.

    לגבי רוחניות של ספקנים מדעיים, אם לא יצא לך לראות את קוסמוס או לקרוא משהו מהספרים הרבים שמתייחסים ליקום ולידע בתור משהו מרגש, הנה טעימה שווה ומומלצת:

    http://www.symphonyofscience.com/videos.html

  17. נובמבר 10, 2010 ב- 6:23 pm

    ספציפית, למי שרוצה את הלינקים הישירים:





  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: