הקלפים החזקים של התנועה הירוקה – וחזון אפשרי לעתיד הציונות
מאת: עדן בר-לב
לאחר זמן רב שאני עוקב אחרי פעילות התנועה הירוקה, התפקדתי לתנועה והגעתי לכנס התנועה הירוקה (15.10). מצאתי תנועה של אנשים שעושים. אבל למרות זאת, רבים מהנוכחים בכנס ואני ביניהם הבינו שמשהו חסר בתנועה כדי שזו תהיה תנועה פוליטית השואפת לחולל שינוי משמעותי במדינה וליצור פוליטיקה חדשה שתתמודד עם האתגרים של המאה ה-21, ולא "עוד" ארגון ירוק שקולו ייבלע ב"רעש" שעושים ארגוני חברה וסביבה אחרים (כולל תנועות פוליטיות אחרות).
לדעתי החוסרים הם בעיקר הצד הרעיוני-אידאולוגי של התנועה. למעשה, לתנועה הירוקה ישנם נכסים לא פחות משמעותיים מהאנשים שעושים, אך הפוטנציאל שבהם אינו מנוצל. אם להיות יותר מדוייק, לתנועה הירוקה יש שני "קלפים" משמעותיים מאוד שלא רק מבדילים אותה משאר הארגונים הסביבתיים והחברתיים, אלא מכל הממסד הפוליטי הנוכחי, ושימוש מושכל בהם ייתן לתנועה הירוקה יתרון חד-משמעי על כל המפלגות, לא פחות.
קלף ה"אס" (ace): תפישת העולם של הקיימות (sustainability).
קיימות אינה עוד אופנה ניו-אייג'ית חולפת, אידאולוגיה הזויה או חיבוק עצים לשמו – אלא תפישת עולם כוללת שבנוסף למשמעות הסביבתית יש לה השלכות משמעותיות על הכלכלה, החברה והמדינה.בקיימות יש מן הסוציאליזם, אך קיימות אינה סוציאליזם. בקיימות יש גם משהו מן הקפיטליזם וכלכלת השוק, אך קיימות אינה קפיטליזם. לקיימות יש הרבה מן המשותף לסוציאל-דמוקרטיה, אך קיימות אינה סוציאל-דמוקרטיה (כפי שהיטיב להבהיר האזרח דרור). לא הרבה תנועות במציאות של היום יכולות להתגאות בתפישת עולם כזו.
אבל – ישנן עוד מפלגות שמתהדרות בקיימות כחלק מסדר היום שלהן.
למשל ח"כ דב חנין מקדם את תפיסת ה"אדום-ירוק" בנוסח שלו (שילוב של קיימות עם סוציאליזם ודמוקרטיה), אך כמו שותפיו לדרך ולמפלגה – הוא מעדיף את העמדה ה"לעומתית" כלפי הציונות (א-ציונות, פוסט-ציונות, אנטי-ציונות, מה שזה לא יהיה) במקום להיכנס לעובי הקורה ולהציע ציונות עדכנית שתהיה רלבנטית ובת-קיימא. כדאי לזכור גם שמדובר כאן בסוציאליזם של ממש.
גם מרץ גילתה לאחרונה את הקיימות, אך גם פה המוביל הוא מישהו מסויים – ח"כ ניצן הורוביץ שהוא בכלל הגיע בתור סוג של שחקן חיזוק (זוכרים את “התנועה החדשה”?).
אמנם מרץ, שהד.נ.א הרעיוני (?) שלה מורכב מסלט של שלוש גישות שונות (ר”ץ, מפ”ם, שינוי) אכן היתה ידועה בפעילותה בסוגיות חברתיות ואזרחיות – אך בממשלות רבין (השניה) וברק השיגו הישגים שלא היו בני-קיימא או הישגים נקודתיים, העלו את השלום לראש סדר העדיפויות, ומאחורי הקלעים פקידי האוצר המשיכו במסע ההשתלטות על המשק ויישום האידאולוגיה הנאו-ליברלית (מהלך שהחל, להזכירכם, ב-1985 ב"תוכנית לייצוב המשק”). התוצאה: תהליך השלום נכשל, ונשארנו עם נזקי המדיניות הנאו-ליברלית שבוצעה בעוד מרץ יושבת בממשלה. למיטב ידיעתי אין במרץ הכרה בחלקם באחריות לכך.
והיום? בתל-אביב (מוקד כח חשוב של תנועה זו) – המשיכה מרץ בהרגלה ו"קפצה" לקואליציות עם ראש העירייה רון חולדאי ושוב – העדיפה הישגים נקודתיים "מבפנים" תוך ויתורים מרחיקי לכת על העקרונות כפי שהובטחו לבוחרים.
לתנועה הירוקה, לעומת כל הנ"ל, יש פוטנציאל להציע משהו שאין לאף תנועה פוליטית אחרת בישראל – חזון של ציונות רעננה, עדכנית ורלוונטית שנובע משילוב עקרונות הציונות עם תפיסת הקיימות.
קלף הג'וקר: הציונות הירוקה.
התנועה הירוקה היא תנועה ציונית.לדאבוננו, אנשים וגופים שונים משתמשים בציונות כדי להצדיק עמדות פוליטיות על גבול הלאומנות ולפעמים גם מעבר לו.
יש לי בשורות לאותם אנשים וגופים: אמנם עקרונות הציונות נשארו תקפים – אבל הרובד הרעיוני שמעל עקרונות אלה התאים למדינה בהקמה ולא נתן מענה למדינה שצריכה להתבגר ולהפוך למדינה דמוקרטית ומסודרת (למשל – אידאל ההתיישבות ושלמת הבטון מול איזון עם הטבע או טיפול בתרבות הצריכה שהחלה לתפוס תאוצה עוד בשנות השישים). בכך הציונות למעשה איבדה רלוונטיות עוד הרבה לפני מלחמת ששת הימים (רבים חושבים בטעות שמלחמות ששת הימים ויום-הכיפורים היו נקודות המפנה אבל אני חולק עליהם – על כך בפעם אחרת).
מכאן החלה ההתדרדרות וההתפרקות מהערכים שנמשכת עד לימים אלה ממש.
לשילוב של תפיסת הקיימות עם עקרונות הציונות יש פוטנציאל לחידוש הציונות במטרה להבטיח מדינה בת-קיימא יהודית ודמוקרטית לדור הזה ולדורות הבאים.
לאור המצב של הכלכלה הגלובלית ופשיטת הרגל של המחשבה הכלכלית שהיתה מקובלת במאה השנים האחרונות – יתכן ותוכנה של הציונות הירוקה יעורר עניין גם מסביב לעולם – במיוחד בקרב אלה שמחפשים מוצא ממצב הביש של הכלכלה הגלובלית.כך אולי נחזור להיות "אור לגויים".
בעוד שעל הקיימות דובר ונכתב לא מעט, לא ידוע לי על ניסיון רציני להציע את הציונות הירוקה כגישה, כתפיסת-עולם וכחזון (למעט קבוצה של חברי התנועה הירוקה בשם “ציונות ירוקה” בפייסבוק).
על כן הצעתי היא שבמקביל לפעילות השוטפת של התנועה הירוקה תתקיים פעילות רעיונית במטרה להגדיר את הציונות הירוקה על מנת שבעתיד יותר רחוק נוכל לבוא לציבור עם חזון זה ולכוון את העשייה של האנשים שעושים כך שזו תוביל להגשמתו. אפשר להתחיל מהקבוצה בפייסבוק ופוסטים נוספים בנושא.
נ.ב.: לאחרונה נודע לי שגם "אם תרצו" גילו את הציונות הירוקה – בתור תחרות לעיצוב כרזות. הצעתי היא שנתחיל מהחזון ולא מהכרזות 🙂
Flickr Photos
התנועה הירוקה תומכת בקמפיין מהיר בעיר בתל אביב
התנועה תומכת ב"פורום 15 דקות" לשיפור התחבורה הציבורית בירושלים
מערך תחבורה מבוסס בי אר טי בהודו
ירוק אדום כחול לבן 
אני חושב שיש אצלנו בעיה עם המילה ציונות. נתקלת בדבר בוועידות הראשונות. הייתה התנגדות קלה להכריז על התנועה כציונית בטענה כי המילה ציונות אומרת דברים שונים לאנשים שונים. האמת היא שהתחלתי לכתוב מאמר די זהה שם אני מבקש לנסח את הציונות שלנו. אני אפרסם את המאמר בקרוב, כך אני מקווה, אך אתן כאן את הדגש החושב. ציונות אינה גזענות. ציונות אינה כיבוש. ציונות היא סולידריות עם העם היהודי ולכן מכל העקרונות הישנים של הציונות נשארו רק שני העקרונות החשובים הבאים.
– בניית חברת מופת, המבוססת על צדק חברתי ושוויון.
– בניית כוח מגן יהודי על מנת להגן על היהודים מפני רודפיהם.
מכאן נקח זאת הלאה. מבלי לפגע ברגשות האזרחים שאינם יהודים.
אז בואו נשתמש במילים שציינת בסוף – במקום להגדיר אותם במילה ציונות.
הרעיון שלי הוא – במקום להסתייג מהציונות (ובכך לתת לגיטימציה לניכוס של הציונות בידי גורמים לאומנים) בואו נפתח את הציונות מחדש לדיון ונציע אלטרנטיבה שפויה. לדעתי יש צימאון אדיר לכך אבל המערכת הפוליטית כיום אינה מסוגלת להרוות אותו.
במובן מסויים גם השמאל הלא-ציוני וה"לעומתי" משחקים את המשחק של הלאומנות ע"י שלילה שיטתית של הציונות או העברת ביקורת לעומתית מבלי לנסות לחדש את הציונות.
יש לנו הזדמנות נדירה "לשבור את הכלים" ואם היו בציונות בעיות ופגמים מהותיים – זו ההזדמנות לתקן ולשנות.
אהבתי והסכמתי עם כל הכתוב במאמר
כתבתי על כך בעבר, עוד לפני שהצטרפתי באופן רשמי לתנועה הירוקה, והצעתי להגדיר זרם ציוני חדש בשם "הציונות הסביבתית".
http://cafe.themarker.com/post/586736/
לצערי לא היתה חשיפה רצינית לענין.
מצטרף לקריאתך להגדרה מחודשת של הציונות, ולעשות זאת דרך הפלטפורמה הפוליטית שנקראת "התנועה הירוקה".
על הימין הירוק. על פי רוב הם קפיטליסטים קיצוניים. מכחישי התחממות ומגבלת המשאבים. ידברו בעיקר על הפחתת זיהום ושמירת החוק. הייתי קורא לזה ירוק דשא.
לדוגמה-הבלוג הירוק http://green-logic.blogspot.com/
מעניין גם הקשר בין הכחשת התחממות ובריאתנות.
למען הסר כל ספק – אין בכל מה שכתבתי שום ניסיון להתקרב למכחישי מגבלת המשאבים וכו'.
להיפך – הציונות הירוקה יכולה ואולי צריכה להיות תשובה ברורה לכל מי שמנסה לקשר את הקיימות לפוסט-ציונות, כמו, למשל, הניסיון שנעשה ב"בלוג הירוק"
http://green-logic.blogspot.com/p/blog-page_24.html
בשנים האחרונות אנחנו, האזרחים השפויים במדינה, מוותרים על היהדות לטובת החרדים ועל הציונות לטובת הקיצוניים הימניים.
אני, חברה בתנועה הירוקה, יהודיה, וציונית גאה, אינני שומרת תורה ומצוות, אבל אני יהודייה, אני מאמינה בשיוויון זכויות לכלל אזרחי המדינה, ואשמח מאוד לבקר בחברון עם דרכון כחול של המדינה הציונית שאני חלק ממנה.
בעיני שני מושגים אלה מגדירים אותי, ומי שיש לו בעיה עם זה שיבדוק את עצמו.
אני לא מתנצלת, לא מתפלפלת.
חברים, אסור לנו לוותר על הזהות שלנו כאן במדינה.
אני לא מוכנה לתת לאף אחד (ובמיוחד לא מי שמעוניין בכך) לקבוע את מידת יהדותי כפי שאינני מוכנה לתת לאף אחד לקבוע את מידת ציונותי.
ובעניין ההגדרות, אני בעד שכל אחד יגדיר את ההגדרות שמתאימות לו.
היי שרית, אני שמח שהצטרף למגיבים בבלוג. נראה כי החזרת הצד הציוני של התנועה לחיים החזירה המון אנשים להתעניין ולהשתתף בשיח. למרות זאת התגובה לא כל כך ברורה לי. הדרכון בחברון בלבל אותי לגמרי. האם את טוענת כי אפשר להיות ציוני גם אם חברון תהיה במדינה אחרת אשר נוכל לבקר בה או שהתכוונת שאת רוצה לשמור על ארץ ישראל השלמה?
אולי התבלבלתי כי התגובה נראת לי כמו מגננה. למרות שאין בה צורך במיוחד כאן בפוסט הזה.
בנוגע להגדרות, למה שלא נגדיר משהו ביחד? כל הקטע של בנית בית לעם היהודי למשל, כבר לא רלוונטי בציונות, הרי אנחנו כבר כאן. כבר יש לנו מדינה. בוא נחליף את החזון לבניית הבית הלאומי בחזון לשפר אותו ובמיוחד להפוך אותו לבית בר קיימה. בוא נכניס תכנים חדשים של שמירה על הטבע והאדם. נגדיר מה שנגיד אבל חייבים להישאר ציוניים. אחרת אין שום סיבה למפלגה הזאת. בשביל אנטי ציוניים סביבתיים יש את דב חנין.
הי, אני לא מת על הגדרת משהו כ"ירוק" כי ירוק מבלבל בין שמירת טבע, סביבתנות וקיימות. כולם בבליל אחד. אולי "ציונות מקיימת". אני שמעתי את מיכאל מציע לבדוק דברים מול השמאל הלאומי – לדעתי זה דבר שכדאי לנסות.
מה שציונות מקיימת חייבת לדבר עליו הוא המשך הכיבוש של 2-3 מיליוני אנשים, בלי זכויות. זה אחד ההבדלים בין שמאל לימין – כי כשאנשים מהשמאל והימין מדברים על כיבוש הם מתכוונים לדברים שונים – הימין לכיבוש האדמה והשמאל לכיבוש האנשים. השמאל הלאומי אומר את מה שרבים מרגישים (ואני מפרש במילים שלי):
1. הפסקת מצב הכיבוש בשטחים הוא אינרטס ישראלי אסטרטגי קודם כל.
2. המשך הכיבוש יוביל להדרדרות איטית (אותה אנו רואים מסביבנו, שנובעת לא רק מהכיבוש אבל מקבלת ממנו רוח גבית) ולהרס המדינה – לאו דווקא על ידי איום בטחוני אלא בגלל השילוב של שחיתות, עוני, פערים, מחנאות, רוח אנטי דמוקטרית ובידוד וחרם בינלאומי.
3. את הפסקת הכיבוש לא צריך לעשות מעמדה של "אוי כמה מסכנים הערבים" (מרץ) – אנחנו במזרח התיכון, והצד השני רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת. גם לא צריכים לעשות אותה ב"טוב נעשה טובה לאמריקאים" (הליכוד) – צריך לסיים את הכיבוש כי זה האינטרס שלנו (מול החמאס לדוגמה)
4. יציאה מהשטחים תתחיל תהליך של התבגרות בקרב שני העמים (שנוח להם להגיד שכל דבר רע הוא בגלל הצד השני, או בגלל המשך הסכסוך).
5. אחרי היציאה מהשטחים הפלסטינים לא יאהבו אותנו , ולא יהיה מזרח תיכון חדש. הם ישנאו אותנו עדיין, ומידי פעם יזרקו עלינו טילים. אולי תהיה מלחמה אחת או שתיים לפני שיהיה שקט יותר. זה בדיוק מה שהתרחש מול מצרים, ירדן, סוריה, לבנון ועזה. ועדיין המצב הזה יהיה טוב הרבה יותר מאשר המצב היום – כי נתחיל תהליך של בניית החברה, במקום תהליך מתמשך של רקבון שלה.
6. לבטל את חוק השבות ולהתנגד לזכות השיבה – אין כאן מקום (כדברי סמי מיכאל). אם יהיו פוגרומים או דבר דומה אפשר לשקול את זה מחדש. בינתיים אין.
7. הבעיות במזרח התיכון לא מתחילות ונגמרות בכיבוש הפלסטיני. יש כאן מאבק בין האיסלם הקיצוני (המושחת) שמתנגד למערביות, לבין המשטרים הפרו-מערביים (המושחתים). סונים נגד שיעים (לדוגמה בעירק) , אנלפבתיות והרבה שנאה למה ששונה. הכורדים עם 35 מיליון איש, הם העם הכי גדול בעולם שאין לו מדינה, המצרים ב-48 לא פלשו אלינו בגלל שכבשנו את הפלסטינים אלא בגלל שלא רצו אותנו כאן.
8. להסיר את המצור מעזה – ולתקוף אותם בעוצמה אם מנסים חוכמות כמו ירי רקטות. במלחמה כמו במלחמה.
נצטרך להיות חכמים וגם צודקים, כרגע אנחנו גם מנהלים מדיניות שהיא גם טיפשית וגם לא צודקת.
נתפסתי לשם "ציונות ירוקה" בגלל השם של קבוצת הפייסבוק. הייתי מעדיף "ציונות בת-קיימא" כי השם הזה מרחיב את היריעה עוד יותר ומדגיש שגם הציונות עצמה היא כאן כדי להשאר בנוסף למסר של הקיימות (אם כי גם "ציונות מקיימת" מתאים).
מסכים עם נושא סיום הכיבוש – המצב של מדינה שבשליטתה 2-3 מיליוני אנשים בלי זכויות אינו בריא לעתידה של המדינה. אומנם, לדעתי, הכיבוש אינו הגורם העיקרי לבעיות של ישראל, אך בהחלט תורם את חלקו.
סעיף 6 – ממש הוצאת לי את המילים מהפה – במיוחד אחרי שקראתי דיונים שלך בעבר בנושא של פיצוץ האוכלוסיה בישראל. "על הדרך" יש לכונן מחדש את מערכת היחסים של ישראל עם התפוצות (שלא על בסיס של שלילת הגלות, כפי שהיה עד כה).
ובאשר למשפט הסיכום – כל כך נכון!
לגבי סעיף 6, אני לא כל כך בטוח. כלומר, זה שאין פה הרבה מקום זה נכון, אבל אי אפשר פשוט לבטל את חוק השבות. מדינת ישראל קמה כבית לעם היהודי. היא עדיין נתפסת בקרב יהודי העולם כמולדת, וכמרכז תרבותי ולאומי. מדינת ישראל היא לא רק מקלט, היא בית ששייך בפוטנציה לכל יהודי העולם. חוצמזה, שלא צריך לחכות לפוגרום, עדיף לפעול לפני שהפוגרום קורה. וגם אין להתעלם מהחזון הציוני הקלאסי של קיבוץ גלויות, על פיו אין מקום ליהודים מחוץ לישראל, שזה מצב לא טבעי ולא בריא וכל היהודים צריכים לחזור למצב הקדמון של עם היושב בארצו. כיום לא ממש אומרים את זה, אבל לדעתי זה נובע מפרגמטיות ולא ויתור על החזון עצמו. מה שאני אומר בעצם זה שביטול חוק השבות לחלוטין – אפשר וגם רצוי לשנות אותו ולהתאים אותו לזמננו ולשים לו סייגים, אך לא לבטל אותו – ישים קץ לציונות עצמה. אם ישראל לא מהווה מוקד לעם היהודי, אז אין לה זכות קיום. אפשר לשנות את החוק, להוסיף לו סעיפים מגבילים, אפשר גם לתכנן מדיניות אוכלוסיה כלשהי שתקל על העניין, אפשר הרבה דברים. אבל לא לבטל.
במחשבה נוספת, הביטול המוחלט של חוק השבות בסעיף 6 נראה לי קיצוני למדי ומלכתחילה כוונתי היתה בחינה מחדש של חזון קיבוץ הגלויות לאור הפרשנות הישנה שלו (שלילת הגולה), בעיית פיצוץ האוכלוסיה בישראל ועקב היחסים עם התפוצות, שלמיטב הבנתי אינם על מי מנוחות.
לדעתי, על ישראל להמשיך להיות בית לעם היהודי כמו שכתבת, אך הניסיון "לגרד" עולים (בשם הפרשנות הישנה של חזון קיבוץ הגלויות וה"שד הדמוגרפי") צריך להפסק, ואילו ה"שד הדמוגרפי" צריך לבוא על פתרונו בהידברות ובהסכמה עם הפלשתינאים (מעין "שלום דמוגרפי"?) במידת האפשר.
דרור, הניסוח שלך בסעיף 6 מבלבל, לרגע אפשר היה להבין ש"אין כאן מקום לשקול את ביטול חוק השבות". הייתי צריך לקרוא פעמיים-שלוש כדי לוודא שהתכוונת להפך 🙂
גם סמי מיכאל מסכים? מרשים. חשבתי שאנחנו בעמדת מיעוט בנושא. זה ענין שצריך להרים לשיח הלאומי, כי זו אכן בעיה חמורה.