ראשי > Uncategorized > במאבק ה"להיות או לחדול" ה"להיות" ניצח

במאבק ה"להיות או לחדול" ה"להיות" ניצח

לומר לכם את האמת אפשר רק בבלוג הלא רשמי של פעילי התנועה הירוקה.

כשהתחלנו לדבר על הועידה בצוות האינטרנט הרגשתי שאני לא יכול יותר. לא היו מספיק מתנדבים כדי לנהל את הדבר המסובך הזה ואני חששתי מנפילה ענקית. ועידה מצ'וקמקת עם מספר מצחיק של פעילים, חוסר ארגון וחוסר תוכן. כבר בישיבת צוות הראשונה לפני הועידה כבר הכרזתי לחברים בצוות שכן הגיעו לישיבה ולנעמה המנכ"לית של המפלגה ,שמצידי הועידה הזאת היא להיות או לחדול. אם הועידה לא תצליח ויגיעו מעט מידי אנשים, או לא תהיה איכותית ופרודוקטיבית אני מפסיק להתנדב.  אני מקדיש יותר מידי זמן למפלגה ולא מרגיש שזה מביא לשינוי ולא רואה מאיפה תגיע העזרה שתיקח קצת מהנטל ותעזור לצוות האינטרנט ולמפלגה בכלל להמריא שוב או לפחות להחזיר אותנו לנקודת ההתחלה.

נחזור קצת אחורה. הכל התחיל בועידה הקודמת שלדעתי הייתה מביכה. ששמעתי את מספר החברים בתנועה באותה ועידה חשכו עייני. הוסבר לי יותר מאחור כי הייתה איזושהי תקלה תקנונית שדרשה אחוז מסוים של אנשים בועידה, שיהיו מתוך המתפקדים ולכן לא  חידשו לאנשים את ההתפקדויות. גרוע ביותר! לאחר מכן, היו אין ספור מאבקים, שהובלו על ידי אנשי התנועה הירוקה אך נשארו ללא כל חותמת של המפלגה. כל זאת המשיך לחודשי העבודה האחרונים, בהם לא הצלחנו להזיז יותר מידי דברים בצוות האינטרנט. האתר החל להתחדש רק בימים האחרונים ואני עדיין רחוק מלהיות מרוצה ממה שאני רואה. בדרך גם נתקלתי במשהו שזיעזע אותי במיוחד- חבר בצוות האינטנרט של התנועה הירוקה בזמן הקמת המפלגה והריצה לכנסת (לא צריך להזכיר לכם שזה היה באותו הזמן) התגלה לי כמי שחושב שהתנועה הירוקה לא ראויה לזכות קיום. כן, מדובר במישהו שעד לפני כמה חודשים הייתי בטוח שהוא תומך התנועה ובצדק מחזיק ומתפעל חלק גדול מצוות האינטרנט. הוא אמר לי שהתנועה הירוקה מתה. הייתי די שבור. אבל כנראה שכעסתי יותר. כעסתי על כך שהמפתחות לצוות האינטרנט של התנועה היו במשך זמן כה רב אצל מישהו שכלל לא היה לו את החזון של רוב פעילי התנועה הירוקה. לא מפסיקים אחרי הכישלון אלא ממשיכים הלאה ובונים מפלגה סביבתית חברתית אמיתית.

הדבר הראשון שעשיתי לאחר ששמעתי את הברנש הזה, היה להקים מחדש את בלוג הפעילים. הבלוג הישן שלנו היה מאוד איכותי והוא גם היה משותף עם פעילי מימד שהחלו לבנות את הסניף המאוחד שלנו בירושלים שנראה כי הוא הסניף הפעיל ביותר שלנו. היו שם פוסטים רבים, דיונים איכותיים, רעיונות, המון קישורים מבלוגים אחרים ודירוג גבוהה בגוגל. הכל ! הכל נעלם כי לא היה מי שימשיך לתחזק את הבלוג. מי שמבין בבלוגים יודע מה משמעות העניין. במילים קצרות לחברינו שאינם בלוגרים קבועים, זה על הפנים. זה כאילו המפלגה איבדה את 80 אחוז מכוחה ברשת בלילה אחד. לי למעשה, אין כל ידע בבלוגים ומעבר לכך, אני לא ממש איש של כתיבה. הפוסט הזה הוא אולי הפוסט הרביעי שכתבתי בחיי. אבל הייתי חייב לנסות וכמובן גם קוויתי שיהיו עוד אנשים במפלגה שיהיה להם מה לכתוב. בהתחלה זה הלך לאט מאוד. אבל, לאחר שפרסמנו את ההצעות לועידה, החלו הפוסטים של הפעילים והדעות הרבות לזרום יחד עם הכניסות לבלוג.

בכל זאת זה לא היה נראה לי מספיק. בצוות הרשת לא הצלחנו להפיק סרטונים כפי שרצינו ורק ביום שלפני הועידה בעצם הצלחנו לפרסם את הסרטון הראשון, לא היו לנו עיצובים או גרפיקות מיוחדת לאירוע, האתר לא היה מוכן. בועידה שלאחר הבחירות הכל נוהל על ידי קיימות תקשורת ונראה מקצועי לחלוטין.אבל הכל היה נראה לי די כושל. אפילו בתחום ניהול ההצעות לסדר יום הועידה נדמה היה לי כי הדברים לא מנוהלים בצורה אחראית. לוח זמנים דחוק, מעט מתנדבים, חוסר תזמון, בעיות פרסום של העמדות והעדכונים לגביהן שהיו לאחר חוגי הבית ובמיוחד כמעט ולא היה זמן לדיון מוקדם. בועידה עצמה גם גילנו שלא כולם ידעו על מהלך הצעת העמדות. בכל זאת עשינו מה שיכלנו בפייסבוק, דף אירוע והמון איזכורים. אחר כך גם מצאתי ברשת את הגרפיקות הישנות של קיימות תקשורת וסידרתי אותן ככה שיהיה את התאריך החדש. ממש אבל ממש לא מקצועי.

וזהו.

הגיע האירוע. והכל פתאום הסתדר לי וחזרה לי האופטימיות . האירוע היה במקום מקסים, נוח ואיכותי. הארגון היה מקצועי מאוד ולשמחתנו גם הגיעו פעילים רבים. כל האירוע התנהל בצורה מקצועית לחלוטין ואפילו פתיחה מרשימה של פרופ' תומר לב על פסנתר הכנף. נשיא הועידה הצליח ביד נחושה לשמור על לוחות הזמנים ועל דיון ממוקד. כל הדוברים הציגו את הדרך שלהם ולבסוף נבחרה הדרך המאוחדת של פרופ' אלון טל וצבי דביר (את ההצעה שלי משכתי כדי לתמוך בהצעה המשותפת הזו). למרות שהייתי נחוש, כבר מאז הוועידה הראשונה,לתמוך בדרך, שתקבע את התנועה הירוקה במרכז המפה הפוליטית, ההחלטה הייתה קשה מאוד והסיבה לכך, היית הדרך שבה היינו צריכים להצביע להצעה שלמה. בכל הצעה היו מספר סעיפים שאני מסכים אתם והיו מספר שלא. נראה שכדאי היה להצביע עבור סעיפים בלבד ובכך ליצור אופטימיזציה של הדרך בה נרצה ללכת הלאה. למשל, איתן שינה לחלוטין את ההצעה הראשונית שלו, אבל אני בטוח שלא היה מספיק זמן ודרך להעביר את המסר החדש למצביעים. למרות שהצעתו של איתן קבלה את האחוז קולות הנמוך ביותר, היו שם מספר סעיפים מעניינים מאוד, שהפסדנו בגלל שיטת בחירה זו. לבסוף הייתה הצבעה על בחירות פנימיות ואז היה קצת רעש ובלגן בגלל התקנון, אך גם זה עבר בהצלחה והוחלט על בחירות חדשות להנהגת המפלגה.

קבלתי חיזוק משמעותי לאמונה שלי בתנועה הירוקה. לראות שוב את כולם ביחד. בעיקר עם החיוכים היפים האלה, שמרגישים כל כך נכונים, כל כך אמיתיים, אלה שכל כך מביעים את האמונה ואת חדוות העשייה. אלה האנשים שאני רוצה שיתמכו בנציגינו בכנסת. ואלה הם האנשים שאני רוצה לראות בכנסת.  אני מאוד גאה בתנועה שהצליחה להפיק אירוע כה איכותי כמעט ללא כסף ומעט מאוד מתנדבים. נראה כי אם נצליח לגייס עוד קצת פעילים לצוות האינטרנט והצוות שיהיה אחראי על הבחירות. נוכל בקלות להרים אירוע גדול הרבה יותר, איכותי הרבה יותר וכזה שיקדם אותנו לכיוון הכנסת הבאה. מעבר להצלחה בארגון, אני גאה מאוד שהתנועה חזרה לדרך שבה היא התחילה. לא רציתי להתעורר יום אחד לתוך מפלגת שמאל קיצונית ואני מרגיש שבגלל העניין הזה בדיוק רבים מחברינו עזבו בדרך. עכשיו, צריך להחזיר אותם, להתפקדות ופעילות מחודשת.

תמונות מהכנס בדף הפייסבוק שלנו.

מודעות פרסומת
:קטגוריותUncategorized
  1. dmayz
    אוקטובר 16, 2010 בשעה 9:39 pm

    כיף לקרוא

  2. אוקטובר 16, 2010 בשעה 10:25 pm

    יופי של כתיבה, מחכה לפוסט החמישי.

  3. אוקטובר 17, 2010 בשעה 10:14 pm

    אחד הדברים שצריך לדאוג לו הוא ביזויות ומגוון. הבלוג הישן נפל בגלל זה – מעט מידי אנשים היו "עם המפתחות ביד" וכשהם רצו – סגרו והלכו. צריך לדאוג שכמה שיותר משאבים קריטיים – כמו הבלוג הזה – יהיו בידי קבוצה של אנשים – לפחות 5 הייתי אומר, ככה שאם אחד מהם עוזב יש את הגיבוי של 4 אחרים.

    בהצלחה, דרור

  4. אוקטובר 17, 2010 בשעה 10:38 pm

    אכן דרור. צריך יותר ידיים על הבלוג. אם אני לא טועה שלחתי לך הזמנה לניהול. גם לעירא ואני מנצל הזדמנות זאת לקרוא למתנדבים נוספים להצטרף. גם בבלוג האנגלית שלנו. בנוסף הבנתי שצריך גם לכתוב תקנון.

  5. אוקטובר 17, 2010 בשעה 10:46 pm

    התכוונת "תקנון"? לדעתי ביזור הוא ערך חשוב – כדאי שמשאבי הבלוג יהיו בידי אנשים:
    – ממגוון מקומות, גילאים, גישות, מגדר וכו'. לצורך זה – 3 האנשים שדיברת עליהם הם גברים בגיל די דומה. אשמח לראות כאן גם זקנים יותר ונשים.

  6. אוקטובר 17, 2010 בשעה 10:56 pm

    כן. תקנתי.
    צריך לדבר עם הבלוגרים הרבים שתמכו בתנועה טרם הבחירות. אני לא מכיר אותם כי אני לא בלוגר. היה שם מספר נשים שקידמו אקו-פמיניזם. העניין הוא שאנשים רוצים לראות שהבלוג באמת מצליח לפני שהם כותבים. כך נראה לי לפחות. עובדה שההתחלה הייתה יותר קשה. כרגע יש כניסות בקצב טוב. אני אפרסם שוב בפייסבוק אם מישהו רוצה להתנדב. לאט לאט השמועה על החייאת הבלוג מתפשטת

  7. אוקטובר 19, 2010 בשעה 8:30 pm

    לחברים בתנועה הירוקה,
    בעקבות החלטות הועידה, האם יש עוד מקום ל"אדום" בכותרת הבלוג הזה?

  8. אוקטובר 19, 2010 בשעה 8:50 pm

    לקסי :

    לחברים בתנועה הירוקה,
    בעקבות החלטות הועידה, האם יש עוד מקום ל"אדום" בכותרת הבלוג הזה?

    איפה בדיוק החלטנו על ביטול הפן הסוציאל-דמוקרטי ?
    הנה ההצעה השלמה http://www.yeruka.org.il/sites/default/files/post_files/tknyt_lvn_tl.pdf

    ובלי שום קשר. בלוג זה הוא בלוג הפעילים ואם הפעילים יחליטו לקרוא לו כפיהליפסטיק אז כה יהיה. בלוג זה לא מיצג את התנועה הירוקה אלא בימה פתוחה לפעיליה.

  9. אוקטובר 19, 2010 בשעה 9:13 pm

    תודה, הבנתי
    לקסי

  10. אוקטובר 20, 2010 בשעה 8:50 pm

    מיכאל, אני חושב שיצאת מהועידה עם הרגשה מאוד שונה משלי. אם הייתי כותב כאן פוסט הוא היה הרבה יותר בועט ובלי חנופות, כי אופטימיות, פתיחות ושקיפות לא זרמו שם באולם הפצפון. אני אמשיך לעבוד למען העקרונות של המפלגה, ולמען המצע הנהדר (ששמחתי לתרום לו במעט), אבל יש לי משבר לא קטן של אמון בהנהגה שנתנה למצב להתדרדר עד כדי כך. אני בוחר לכתוב כרגע את רגשותי פה בתגובות ולא כפוסט.

    * * *

    אולי לצערי, מה שמגעיל את רובנו (הישראלים) בפוליטיקה, היא שהיא מלאה אנשי דיבורים ולא אנשי מעשה. הבעיה שחברי ההנהגה הנוכחית הם בעלי עבר עשיה מכובד, אבל מצד שני בהחלט הוכיחו את עצמם בתור אנשים שלא מדברים מספיק. לא אחד עם השני, לא עם הקהל בחוץ ולא עם חברי המפלגה ההולכים ומתמעטים במספר. אחד הדברים ש"קדחתי" לערן אחרי הבחירות שוב ושוב היה דוברות, שיווק, הסברה, איגום משאבי אנוש ואינטרנט אינטרנט אינטרנט. לא רק שהכל הוזנח ודובר לא מונה, חוץ מאלון טל אף אחד לא הזכיר שיש בנישה הזו בעיה. כשערן נשאל מה היו הכשלים הוא התחיל להגיד שהיו נתקי תקשורת וחיכוחים פנימיים. אם זו הסיבה בעיניו לנפילה ולא שנה וחצי של הזנחה לפני שדבוש התפטר, אז לצערי, עם כל החיבה שלי לערן, נראה שהוא אינו יודע את עבודת ההנהגה והניהול של מפלגה.

    הצלתו של ה"להיות" על פני ה"לחדול" היתה רק ההצבעה בסוף היום אחרי הנאום של ליבי (תקנו אותי אם טעיתי) שהבהיר לאנשים שמשהו חייב להשתנות מקצה לקצה. המפלגה הזו חרתה על דגלה שפירמידת הקשר עם החברים תהיה רדודה ושקופה. אין כאן "חברי מרכז" ולא אמורים להיות כאן סודות, והנה קרה משהו בחודשים האחרונים שגרם לקלקול אדיר במכונה לשבור את אחד מגלגלי השיניים המרכזיים בה, ואנחנו איננו יודעים מה היה. בין מי למי היה התאקל ומי אשמים בבריחה מאחריות לו, או שלא עצרו את הנזק עד שהיה מאוחר מדי. את השקיפות הזו לא קיבלנו, אבל לבחירות אנחנו הולכים, בלי לדעת מה יכולתו של מועמד זה או אחר לעבוד עם מנגנון המפלגה הרצוץ אחרי הפיצוץ האדיר של החודש האחרון, או מה היה חלקו בפיצוץ. זה לא ענין של כביסה מלוכלכת ופתיחת הקרביים של "מי אמר למי", זה פשוט חשוב שנדע מי בכלל מסוגל, למי יש את הקשרים האישיים הטובים ויוכל לבנות חזרה את המכונה, לגייס את ההון האנושי והרצון הטוב של המנגנון ולא רק להראות טוב בעיתונות.

    בקיצור כרגע המפלגה על חוט שערה. בא לי לכעוס ולא יודע על מי. בא לי לסמוך אבל לא יודע על מי. אני מקווה שהדברים יתבהרו לפני הבחירות הפנימיות, שעצוב שבכלל הגענו לשלב בו הן דרושות. אני נזכר בדברים שאמר לי שוקי גלילי לפני שנה וחצי, שאפסיק לתלות תקוות באנשים ואצמד לעקרונות והרעיונות הטובים שעליהם התבססה הרשימה. אז זה היה בעקבות הפרידה הכואבת ממימ"ד, היום זה כשההנהגה הפכה למעשה שוקת שבורה.

  11. אוקטובר 20, 2010 בשעה 9:34 pm

    יצאנו מאותה ועידה. אך ה"להיות או לחדול" שלי שונה לחלוטין משלך. אני מתנדב בעדכן הרשתות החברתיות של התנועה ברמה יומיומית. ואכן מאיפה שישבתי על צינור של האינפורמציה, שבדרך כלל לא זרמה כראוי ואני הייתי צריך לחפור בתקשורת כדי לעדכן את התנועה, הרגשתי את התנועה נעלמת. זה כנראה בדיוק הזמן שההנגה החליטה לצאת לחופשה מבלי לידע את השטח. הרגשתי שאנחנו רק עשרה פעילים וכל השאר זה פשוט כלום גדול. גם הייתי בין הפעילים שיותר דחפו לקיים את הועידה הזאת שתוביל לזעזוע ולבחירות הפנימיות. אני מסכים כמעט עם כל מה שאמרת. ואכן הפוסט הבאה שלי אמור היה להיות יותר ביקורתי ופרקטי. אני לא כותב כה מהר כמה שאני חושב ואני שונא לכתוב דברים לא איכותיים. כאלה שרק עבודה שחורה מוצאים ממני. המון כשלים, המון. וליבי צדקה במאה אחוז, למרות שזה היה ברור לי, הרי בשביל זה בדיוק אנחנו מצבעים להנהגה חדשה. אבל, ויש כאן אבל גדול. מאיפה שאני יושב עכשיו אני גם מרגיש שצדקתי. החזרת התנועה לתלם הציוני מרכז המפה הפוליטית החזיר לנו עשרות פעילים רדומים. פתאום כולם עונים בפייסבוק, יש אלפי כניסות לבלוג, יש התפקדיות חדשות. יש מאיפה להתחיל. אם הכנס היה נופל אני הייתי מקפל את החולצות של התנועה יפה יפה בארון. מפסיק לתת את השעה שעתיים ביום על האינטרנט, מקווה שמישהו אחר יעשה זאת, חוזר להתרכז בלימודים שהזנחתי ומחכה לבחיורת הבאות בתקווה שהתנועה הצעירה תשרוד עם הידיעה שיש סיכוי גדול שלא. התנועה הזאת לא יכולה לנוח. מנוחה בשבילה זה מוות בטוח. אבל הכנס הצליח. יש ניעור שורות, יש חזרה למרכז, ויש הרבה תובנות שצריך עכשיו ליישם. טל אמר בעצמו שאחד הכשלים הגדולים ביותר הוא המחסור בדובר פעיל. וזה אכן אחד הדברים החשובים ביותר. וגם השקיפות קצת נעלמה. אנחנו יודעים מה לעשות עכשיו. ליבי הזכירה בפייסבוק כי כלל לא היה לנו מנגנון פיקוח. צריך להתחיל לעבוד. ועכשיו יהיה מאיפה להביא את המתנדבים והכוחות.

  12. אוקטובר 20, 2010 בשעה 9:40 pm

    אני לא בפייסבוק (אידאולוגית) ובלינקד-אין לא קורה הרבה, ואם היו מדפיסים לי חולצה XXXL לא הייתי מקפל אותה לארון עדיין. אבל אני לא חוזר בי ממה שאמרתי, אני עדיין מרגיש שאין לי מושג על מי לסמוך בבחירות הקרבות.

    אגב, למה כל תגובה שלי מחכה לאישורך? זה די תוקע את השיחה.

    • אוקטובר 20, 2010 בשעה 9:41 pm

      אה, לא חשוב, התפרסם חלק הפעם 🙂

      • אוקטובר 20, 2010 בשעה 9:52 pm

        התגובה הראשונה זקוק לאישור ואחר כך זה אוטומטי.

        אני מבין אותך, השאלה שלי היא, האם אנחנו יכולים תוך חודשיים לתקן את כל הכשלים המערכתיים, להביא עוד מתמודדים להנהגה ולספק מספיק תגובות, דיונים, מעשים כדי להבין מי יכול באמת להוביל את התנועה למעלה. אני חושב שכן. במיוחד עכשיו שהבלוג חזר לחיים ויש דיון, זה אפילו משפיע חזק על החוץ. הדיון הזה עכשיו נקרא ע"י מספר גדול של אנשים שיכול להיות יהיו מעניינים להוביל את התנועה או שיש להם את האיש המתאים. אגב, אני לא בטוח שערן כל כך כשל. לא כל האשמה עליו. יכול להיות שצריך הנהגה שלמה שתוביל ולא רק איש אחד. או באמת כפי שאמר גבר ואישה. כך או כך, אנחנו חייבים לנסות לתת פייט לקראת הבחירות הללו. יכול להיות שנצליח לתקן את כל התקלות וגם לצאת לדרך חדשה עם הנהגה חדשה, תקנון חדש וצוותים לכל פעולה.

  13. אוקטובר 21, 2010 בשעה 12:10 pm

    "האם אנחנו יכולים תוך חודשיים לתקן את כל הכשלים המערכתיים" – לא בלי לדעת מה בדיוק קרה שם.

    "לספק מספיק תגובות, דיונים, מעשים כדי להבין מי יכול באמת להוביל את התנועה" – לא בלי לדעת עם מה לא הצליחה ההנהגה הקודמת להתמודד.

    "אני לא בטוח שערן כל כך כשל. לא כל האשמה עליו." לא אמרתי שהוא אשם. אמרתי שאני לא יודע את מי להאשים ואני לא יודע על מי לסמוך. השאלות הן לכל צוות ההנהגה, במיוחד היו"ר ושלושת המקומות הראשונים – למה לא היו דוברות ושיווק, מה נעשה כדי להציל את התקשורת עם הפעילים, למה אבדו כ"כ הרבה חברים, מה גרם לדבוש לעזוב, ועוד הרבה שאלות.

    כרגע לא צריך דיבורים מהקהל, צריך הסברים מההנהגה כדי שנדע לכלכל את צעדינו הבאים בחוכמה. אולי ההנהגה היתה בסדר אבל המזכירות פישלה? אין לנו מספיק מידע כרגע, ודיונים בינינו לא יצמיחו את המידע הזה, הוא צריך להגיע מהאנשים שבמרכז המפלגה, שהבטיחו לנו שקיפות לפני שנכנסו לחדר האטום שעכשיו מעלה עשן, אבל לא ברור לאף אחד למה.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: