לא סוציאל דמוקרטי – דרור רשף

לקראת הוועידה הקרובה, אני מציע שנמתג את עצמנו כתנועה שאינה סוציאל דמוקרטית.
הסיבה – הסוציאל דמוקטריה קיבלה בישראל שם רע. ובצדק. רוב החלכאים והמדוכאים לא מאמינים בה, ולא מצביעים למפלגות שאמורות לייצג אותה
רוב המפלגות שאומרות שהן סוציאל דמוקרטיות לא מתנהגות כך – לא ב-20 השנים האחרונות.

סוציאל דמוקרטיה נולדה בחטא. היא פשרה בין הקומיניזם – לבין הקפיטליזם – שתי תנועות פונדמטליסטיות שמוכנות להרוס את העולם ולא מוכנות להודות בנקודות עיוורון שלהן (הממשלה היא לא באמת דבר שיכול להחליף את השוק, ועוד צמיחה כלכלית , עוד מחרשות ועוד קומביינים לא באמת ישפרו את העולם – ושוק חופשי לא מוביל בדרך כלל לתחרות).

אם הקפיטליסטים רוצים לנסר את הענף שעליו אנחנו יושבים כמה שיותר מהר, הקומוניסטים רוצים לבצע אותו דבר, רק בצורה שתטיב עם העובדים או "המפלגה", והסוציאל דמוקרטים מציעים "פשרה" לפיה ננסר את הענף, אבל לא נחלק את הרווח מכך בצורה שווה לגמרי (קומוניזם), אלא בצורה די שוויניות שגם תאפשר שוק ותשמור על זכויות קניין ודמוקרטיה. כל התאוריות האלה פותחו כדי לפתור בעיות של חלוקת משאבים בין בני האדם – הן לא מדברות על השאלה מאיפה באים המשאבים, איך מתחזקים אותם, ומה התנאים לקיום המערכות הטבעיות שמאפשרות את התחדשות המשאבים ואת הקיום שלנו. התאוריות האלה מתאימות למאה ה-19 – לא למאה ה-21

סוציאל דמוקטריה חושבת שצמיחה כלכלית , תומכיה בעד חלוקת הפירות בצורה שווה. כלכלת קיימות צריכה להתבסס על הרעיון של יציבות – או הומוסטזיס – שימוש באנרגיה מתחדשת, שימוש במחזורים סגורים של משאבים מתכלים כמו ברזל, ושימוש במחזורים חצי פתוחים של משאבים מתחדשים כמו עץ . כל זה נותן תפקיד די קטן לצמיחה – זו עמדה מאד לא פופלארית אבל היא לפחות כנה. הרעיונות האלה מובאים בפירוט בעבודות כמו "כלכלת מצב יציב" של הכלכלן הרמן דיילי ובספר "מעריסה לעריסה" של הכימאי הגרמני מיכאל בראונגארט והארכיטקט והמעצב האמריקאי ויליאם מקדונו

סוציאל דמוקטריה לא מעיזה לדבר על אוכלוסין. המשאבים בשפע, ולכן לא נדבר על כך שעוד אוכלוסיה פרושה עוד צריכה של מים, של דרישה לאנרגיה , עוד ביקוש למקומות דיור , ועוד. בביולוגיה , גודל האוכלוסיה הוא דבר חשוב מאד – וגם בכלכלה מקיימת. אי אפשר לחשוב שהאוכלוסיה תגדל והמן ירד מהשמיים ויאכיל אותה. במאה ה 19 האוכלוסיה היתה קטנה וצריכת המשאבים לנפש היתה קטנה יחסית למאגרים העצומים שהכוכב מספק לנו – המצב שונה במאה ה -21 – האוכלוסיה גדלה, ההשפעה של כל אחד מאיתנו גדלה במקביל, ומצד שני המאגרים הגדולים הולכים ומתרוקנים, והזיהום הולך ומצטבר.

כמובן, אני בעד ערכים שסוציאל דמוקרטים רבים מחזיקים בהם  – כמו שוויון , מגוון, סובלנות, סולדריות – אבל הערכים האלה לא דורשים שנמשיך באותה דרך ישנה. כמובן , אשמח לשתף פעולה עם סוציאל דמוקטרים על נושאים כמו עוד שווין , עוד זכויות לעובדים, הסרה של מלכודות עוני והפסקת השחיתות של הון – עיתון ושלטון – אבל בזה הדברים לא מסתיימים והמאבקים המתוקשרים לאו דווקא יביאו שינוי אמיתי. בשביל זה צריך עוד הרבה עבודה קשה של כולנו – אם בתחום התאורתי של הבנה עמוקה יותר של מה היא כלכלה מקיימת, ואם בתחום של יישום הדבר הזה בשטח – על ידי השקעות, צריכה, השפעה על עסקים ועל חקיקה ופעילות ממשלתית ועירונית.