ראשי > פרשת השבוע > פרשת השבוע – שופטים

פרשת השבוע – שופטים

הפרשה עוסקת בחשיבות המשפט, ובדיני המנהיגים בחברה: המלכים והכוהנים. לאור דינים אלה נראה  שמערכת המשפט בישראל היום והממסד הדתי אינם מקיימים את הציווי: "לא תסור מהם ימין ושמאל"

מאת: אופק בירנהולץ, יו"ר סניף ירושלים המאוחד של התנועה הירוקה מימד


לא בכדי נקראת בשם "שֹׁפְטִים" הפרשה המתארת למעשה את כל בעלי התפקידים הציבוריים (שופטים, שוטרים, כהנים, לוויים, מלך ונביא), שהרי תפקידם של השופטים להיות עמוד השדרה של החברה, המוסד האחראי, היציב והמייצב שבה – פעמים רבות כנגד הזעזועים המוטחים כנגדה בידי רשויות וגורמים אחרים. על-כן אין פלא בכך שהפרשה נפתחת בתיאור חשיבות המשפט ועקרונותיו: "לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים טז יט-כ). מפתיע דוקא ההמשך, הנראה לחלוטין תלוש: "לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל-עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה אֱלֹהֶיךָ" (טז כא). מה הקשר בין שוחד וצדק לנטיעות?

התורה לא חוסכת בהדגישה את כוחו וסמכותו של השופט בחברה, ובהמשך הפרשה מוסיפה הנחייה לציות מוחלט (תחת עונש מוות) לפסיקות שופטים וכהנים: "וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל-הַכֹּהֵן… אוֹ אֶל-הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא" (יז יא-יב). חז"ל אף פירשו את ההנחייה באופן הגורף ביותר האפשרי: "אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל – שמע להם". אבל גם כאן, נקטע הרצף הטבעי: בעוד שהמשך הפרשה יכיל דיון בחוקי כהנים ולוויים ובסדרי משפט, דווקא כאן הנושא מופרע לטובת דיני מלוכה.

התורה לא מתארת פוזיטיבית אף סמכות של המלך, אבל כן מונה מגבלות ואיסורים רבים: "לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים" (יז טז), "וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים" (יז יז), "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד" (יז יז). לכל המגבלות מפורשות שתי מטרות, שהן אחת: "לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול" (יז כ). בהשוואה למלכי העולם העתיק, ובמיוחד לפרעה מלך מצרים, ברורה הסכנה בניתוק בין השליט לנתיניו; ברור שבעל-סמכות הרואה עצמו כעליון על העם (אחיו), יסטה לכיוון זה או אחר; וברור שמנהיג הסוטה מהקו הציבורי, יאבד את האמון בציבור ויתנשא מעליו. זו טובתם המשותפת של המלך ושל הציבור להמנע מסטיה ומנתק שכאלו – סטיה שתפגע קשות בציבור, ותמאיס עליו את המלך. על-כן חותמת התורה את הדיון במטרה המשותפת: "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (יז כ).

הדיון בדיני המלוכה ובדיני השופט אינם דיונים מנותקים. הם שלובים זה בזה ברצף הטקסט בפרשה (מה שנראה בתחילה כהפרעה הדדית), ויותר מכך הם שלובים רעיונית. הביטוי המפורש החוזר לגבי שניהם, האזהרה "לֹא תָסוּר… יָמִין וּשְׂמֹאל", מבהירה שהעקרון המנחה למלך על כס המלכות ולשופט בכס המשפט ומלך הוא אותו העקרון. החיבור בין שניהם מזכיר שכוחו של שופט, עוד יותר מכוחו של מלך, נובע מאמון הציבור. אמון הציבור נקנה בעקביות בשימוש בכוח, למעשה בשמרנות, כלומר מותנה בכך ששופטים לא יסטו ימינה ושמאלה; והוא נקנה גם בצניעות השופט, ב"בלתי רום לבבו", בראייתם את עצמם כאחים בין אחים, מבלי להתנשא מעליהם. זו גם משמעותו של שילוב האיסור "לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה… אֵצֶל מִזְבַּח ה" דווקא בתוך עקרונות המשפט: השופט חשוב לחברה לפחות כמו הכהן, והיכל המשפט קדוש כמזבח. אבל כמו בכל מקום בו יש קדושה, יש סכנה של אמונה-עוורת, של הקדשת-יתר, של הרחבת הקדושה באופן שרירותי לתחומים נוספים. מתוך רצון לפאר את המקדש, עלולים לייפותו בעצים אסורים; מתוך רצון לפאר את המלכות, עלולים להרבות לה כסף וזהב; ומתוך רצון לפאר את השופטים, עלולים להרבות בסמכותם ובשימוש בה. מאחורי כל אלו כביכול רצון טוב ומטרה קדושה, אך הם מובילים, מתוך רוממות-לבב, לסטיה לימין ולשמאל, לסטיה מהמהות ומהעיקר – ל"עבודה זרה".

החברה הישראלית בשנים האחרונות חווה זעזועים רבים ולא-קלים. על מערכת המשפט מוטל היה לשמש גורם מייצב ומפייס, בולם-זעזועים: ממסד שאמון הציבור נתון לו, המסוגל להנחות את הציבור בשקט בין הסערות. מערכת המשפט נכשלה בתפקיד הזה, מכיוון שמלכתחילה גבה לבבה, ובעקבות-כך סטתה (לא חשוב אם ימינה או שמאלה). למעשה, מערכת המשפט הכריזה בגאון על אג'נדה של אקטיביזם שיפוטי, כלומר סטיה מהחוק המפורש לעבר פרשנות עצמאית; ובהתנשאותה על הציבור, בנכסה ביטויים כמו "נאורות" ו"סבירות" לעצמה, היא אף כינתה מפורשות את השינוי "מהפכה החוקתית". בכך בית המשפט הפך עצמו בפועל לעוד שחקן במגרש הפוליטי, ואיבד את מעמדו המיוחס בחברה – אובדן הרסני הן לחברה, הן לבית המשפט עצמו.

כמובן ששאיפות-יתר אינן נחלתו הבלעדית של בית המשפט; והוא לא הממסד החשוב הראשון שהורס את עצמו לטובת הרפתקאות פוליטיות. משך דורות היה תפקידו של הממסד הדתי לגבש את החברה, לספק לה יציבות, להוות בסיס קבוע של אחדות בתקופה של שינויים. בראשיתה, גדולי הציונות הדתית הבינו את חשיבות התפקיד, וחתרו למופת של "ממלכתיות", פיוט והכלה. אולם עם השנים גבה לבבה, וראשיה לא הסתפקו עוד בתפקיד אותו כינו בלעג "משגיחי הכשרות ברכבת הציונית". הם חפצו, קולקטיבית, בתפקיד "הקטר" – ולטובתו אימצו תפקיד של שחקן פוליטי, וסרו לימין. בכך פספסו את תפקידם האמיתי – תפקידם להחזיק את הקרונות מחוברים ביחד. כמו בית-המשפט, הציונות הדתית התעלמה מאזהרות פרשת "שפטים", התעלמה מהאזהרות למנהיגי הציבור – ועל-כן התנתקה ממנו. התוצאה המתבקשת לא איחרה לבוא, וכונתה באירוניה הסטורית – "התנתקות".

הסכנה הפוליטית הגדולה ביותר המאיימת על חברה ועל מדינה אינה דווקא קיצוניות מצד זה או אחר – חברה בריאה יודעת להתמודד עם תופעות-קצה. באותה מידה, נדיר שפתרונות פוליטיים מוצלחים יובלו בידי קיצוניים או מהפכניים. גורלה של חברה נקבע דווקא במרכז, ובריאותם נקבעת על פי יכולתה לשלב בין שמרנות לקידמה, ולהכיל בתוכה זרמים שונים. תפקידם של המוסדות המרכזיים בחברה לקיים את אמון הציבור, ולתווך בינו לבין רעיונות חדשים. תפקידם אינו להוביל שינוי, אלא לפשר ולאפשר לאחרים להוביל. על-כן העדר מוסדות עקביים ואמינים מותיר את הציבור חלש וחסר-בסיס; בכך הוא נהיה מסוגר לשינויים הדרגתיים, ועם זאת חשוף ללא תיווך לקיצוניות. באותה מידה, מרכז האוטם עצמו לקולות אחרים ומתעלם מסביבותיו סופו להתנתק מ"אחיו", להתנשא מעליהם, ולאבד את הציבור בגבהות-לבבו. האטימות, ההתנשאות, והויתור על תפקיד המרכז המפשר הם חטאים המאפיינים גורמים רבים שאמורים היו לייצב את החברה שלנו: במשפט, בדת, במפלגות. בהעדרם, החברה שלנו בסכנה.

שבת שלום

אופק בן-אבי

המאמר פורסם גם אצל חברינו באתר "עבודה שחורה"  http://www.blacklabor.org/


Share/Bookmark

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: